"רק אחרי שהפסדנו הבנתי באמת את העוצמות של המקום הזה" / ראיון עם שחקן הקבוצה, יונתן זדה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

הרבה מאוד שחקנים חדשים הצטרפו אלינו הקיץ. אחד המנוסים שבהם הוא ללא ספק המגן הימני שלנו, יונתן זדה. יונתן אמנם בילה לא מעט עונות בצד האדום של העיר, אך הוא בית"רי בנשמה שלפני הכול גדל במחלקת הנוער של בית"ר. בסקר האוהדים השבועי בעקבות הניצחון 1-2 על בקעת הירדן במחזור השלישי נבחר זדה לשחקן המצטיין. חברי העמותה אמיר אליהו ועמנואל שלמון ניצלו את ההזדמנות כדי לשוחח עם המגן החדש שלנו על אופן ההשתלבות שלו במועדון, על האתגרים שניצבים בפניו יחד עם נורדיה ועל הציפיות שלו לקראת העתיד.

אז יונתן, ספר על עצמך: מה מצבך המשפחתי? מה אתה עושה בחיים מלבד הכדורגל?
"אני בן 29, נשוי עם שני ילדים מדהימים. יש לי ילדה בת 3 וילד בן חצי שנה – נועה ואורי. בגדול, עכשיו נכנסתי כשותף ברשת "ענק הסלולר", שזאת חברה טלפונית – יש לי סניף בקינג ג'ורג' בעיר. השנה הצטרפתי אליכם".

צילום: ינון פוקס

אז איך העבודה משתלבת לך עם האימונים והמשחקים?
"יש לי שותף. אני עובד בבקרים, והוא מחליף אותי לפני שאני יוצא לאימון. כמובן שאני לא עובד בימי שישי, כשיש משחק, וגם כשאנחנו משחקים באמצע השבוע אני לא הולך לעבוד. אלו דברים שסגרנו בינינו. בכל זאת, הכדורגל קצת מעל הכול אצלי כרגע. הוא יודע את זה, אז אנחנו מסתדרים טוב".

גם בליגה הלאומית שילבת בין עבודה חיצונית לבין כדורגל?
"לא, השנה זאת הפעם הראשונה שזה קורה. בתקופה בקטמון הייתי רק בכדורגל, כי האימונים היו בבוקר וגם היו משחקים בימי שני, אז לא הייתה אפשרות אחרת. עברתי קורס מאמנים של שנתיים ב"וינגייט", אז גם אימנתי במחלקת הנוער של קטמון במקביל. זאת הייתה העבודה הנוספת שלי".

אחרי כל משחק האוהדים בוחרים את השחקן המצטיין, ובעקבות המשחק נגד בקעת הירדן אתה נבחרת. גם אתה מרגיש שזה היה המשחק שלך?
"זה כיף גדול. ראיתי את זה, ומאוד החמיא לי. זה הכי מרגש בעולם. אין לי מה להגיד, חוץ מ'תודה רבה'. אני מקווה שאחזיר על המגרש, ושעוד יבחרו בי פעמים נוספות. אני אהיה הכי מאושר בעולם. גם שמחתי לבשל שער לעוז אריאל, ואני אשמח לבשל עוד שערים. חשוב לי להתמיד; ליצור משהו שהוא לא רגעי אלא תמידי, ולשמור על יציבות. וזה לא רק אני, אלא כל הקבוצה: כדי שנוכל לעשות דברים יפים העונה, חשובה העקביות. חשוב שיהיו פחות מעידות כמו זאת שראינו נגד מחנה יהודה במחזור האחרון".

צילום: ינון פוקס

גדלת בבית"ר ירושלים. איך אתה מרגיש כלפי מה שקורה שם היום?
"הייתי שם במחלקת הנוער, אבל אני מודה שאני פחות מעורב במה שקורה שם היום. אני כן עוקב אחרי הקבוצה הבוגרת, יש לי חברים טובים שמשחקים שם עכשיו וששיחקתי איתם עוד בנוער. אני חושב שיש קבוצה מעניינת השנה, שיכולה לעשות דברים יפים. אני יודע שהם גם מינו עכשיו למאמן את בני בן זקן, שאימן אותי בעונה שעברה בקטמון".

לצד העניין המקצועי, עד כמה אתה מחובר לרקע הערכי של הקמת נורדיה – הרצון לייצר קבוצה שמנקה מבית"ר את הגזענות והאלימות?
"אני מחובר לזה במאה אחוז. אין מקום לגזענות בכדורגל, ובכלל. יצרו כאן משהו מאוד יפה, וממש כיף להיות חלק ממנו. אני מודה שלא הבנתי את העוצמות של המקום הזה, עד שהגעתי; ויותר מזה – עד שחוויתי את ההפסד הראשון. זה היה מדהים: אתה מקבל גול, והקהל ממשיך לעודד. אתה מסתכל ימינה אחרי שהפסדת, אתה בטוח שכולם ילכו, אבל כולם נשארים לעודד ומוחאים לך כפיים. אני חושב שזה לא קיים באף מקום. כיף לראות את זה: יש כאן אוהדים אמיתיים, שבאמת אוהבים כדורגל, אוהבים את הקבוצה ואוהבים את השחקנים.

זה משהו שאין בכדורגל. כנראה שבקבוצות אוהדים קל יותר לקהל להתחבר לשחקנים ולעודד את הקבוצה. האוהדים באים במאה אחוז רגש ופועלים נטו מאהבה לקבוצה. הם מבינים שזאת הדרך – לא בקללות, בגידופים ובהאשמות. כיף לנו, השחקנים, לרדת מהמגרש בצורה כזאת. אני יכול להגיד שהדיבורים בחדר ההלבשה אחרי המשחק נגד מחנה יהודה היו שהלוואי שיגיע כבר המשחק הבא, כדי שנוכל להחזיר לאוהדים על האהבה שקיבלנו מהם בסוף המשחק. זה לא משהו שמובן מאליו לאף אחד.

מה שמדהים זה שזה קורה גם במשחקי אימון: בדרך כלל הורה או שניים אמורים להגיע למשחק הזה, ופתאום אתה רואה מאות אנשים שבאים אחריך. אתה אומר לעצמך: 'קורה כאן משהו מעניין'. אני לא רוצה לזלזל באף אחד, אבל מה שיש כאן זה לא עוד קבוצה. זה משהו ששווה להשקיע בשבילו. כולם פה רוצים כל כך שהקבוצה הזאת תצליח ותתקדם; כולם כל כך אוהבים את הדבר הזה שנקרא 'בית"ר נורדיה' – אז אנחנו פה בשביל לשמח אותם".

אביתר ברוכיאן אמר לנו בשבוע שעבר שהוא מאוד אוהב את הרעש שהקהל מייצר. אתה גם ככה?
"מאוד. לפעמים, למשל כשאתה מוביל מול בקעת הירדן והיריבה תוקפת אותך או כשזאת דקה 80 בוינטר, אתה מרגיש שאין לך אוויר ושחסר לך קצת חמצן. ובכל זאת, אתה יודע שהקהל איתך, ואתה מקבל ממנו את הדחיפה שמשדרגת אותך בעוד 10-15%. דווקא ברגעים האלו, אתה תתן את הגליץ' החשוב הזה בשבילו. כן, חד משמעית: הקהל משפיע".

צילום: ינון פוקס

אנחנו צריכים עוד לעבוד על שיר בשבילך. יש לך מנגינה מועדפת?
"איזה שיר של עידן עמדי מאוד יתאים… אבל ברצינות, הוא חבר מאוד קרוב שלי, ואני מקווה שהוא עוד יגיע למשחקים של נורדיה".

זדה גדל במחלקת הנוער של בית"ר, ואף היה חלק מתקופת תור הזהב של קבוצת הנוער. בשלוש שנותיו בקבוצה, בהן שימש שחקן הרכב קבוע, הוא זכה בשתי אליפויות ובשני גביעים, תוך שהוא משתף פעולה עם שמות כמו אבי ריקן, שי חדד, חן עזריאל, קובי מויאל, אריאל הרוש ודן איינבינדר וכמובן שגם שי ניסים ואביתר ברוכיאן. עם עלייתו לבוגרים, הוחתם זדה על חוזה לשלוש עונות בבית"ר. אלא שבאותה תקופה הגיע כריסטיאן אלברז למשבצת שלו, דבר שגרם לזדה להבין כי דקות משחק הוא לא יראה כל כך מהר: "היה לי מאוד חשוב לשחק. לופא קדוש ז"ל היה אז בהפועל ירושלים ומאוד רצה אותי, אז הוא הביא אותי. ככה הפכתי לשחקן הרכב בגיל מאוד מוקדם". מהפועל ירושלים עבר להפועל הרצליה, אז תחת הדרכתו של תומר קשטן בליגה הלאומית. במהלך עונת 2011/12 עבר להפועל קטמון, אז בליגה א' דרום, ואף היה קרוב לעלות איתה ליגה, כשהוא משתף פעולה עם אחד, ציון זקן. בעונת 2012/13 שיחק במדי אורתודוכסים לוד בליגה א' דרום. לקראת 2013/14 הוא חזר להפועל ירושלים, שם שיחק לצידו של אופיר עמרם. כעבור שנה שב לקטמון, ששובצה הפעם בליגה א' צפון, ויחד איתה עלה בסיום העונה לליגה הלאומית. הוא נשאר במועדון שנתיים נוספות, עד הקיץ האחרון.

לא שיחקת כמעט בעונה החולפת.
"נכון, כי נפצעתי. קרעתי את הרצועות בקרסול אחרי שלושה חודשים. השיקום היה ארוך, וכשחזרתי שיחקתי רק קצת בסוף. לקח לי שלושה חודשים לחזור, ואז בדיוק היו חילופי המאמנים, כשבני בן זקן מונה. כשכבר חזרתי מהפציעה, הוא העדיף לשחק עם מה שכבר רץ אז".

באיזה כושר אתה נמצא עכשיו?
"עברתי טרום עונה מאוד אינטנסיבית, שכללה הרבה אימונים והרבה שעות עבודה. עברנו כקבוצה אימונים קשים גם עם סרג'יו – מאמן כושר מצוין שאני מכיר עוד מקטמון. אני חושב שכל הקבוצה בכושר גופני טוב ביחס לליגה. אני אישית עדיין לא בכושר הגופני הכי טוב שלי, ואני מאמין שאני יכול להשתפר בעניין. כל משחק שאשחק יעזור: אפשר לרוץ ולעבור שעות של אימוני כושר, אבל זה לא משתווה אף פעם ל-90 דקות של משחק. אין לזה תחליף. לכן, בכל משחק שנעבור רק נלך ונשתפר. עוד משחק-שניים נצטרך להיות כבר בשיא הכושר".

צילום: ינון פוקס

איך אתה מסביר את זה בהתחשב במה שראינו נגד מחנה יהודה? על פניו היינו פייבוריטים, אבל זה לא ניכר על המגרש.
"לגמרי, אבל אני לא חושב שזה היה עניין של כושר גופני. אני חושב שפשוט לא הופענו למשחק הזה. מתחילת המשחק זה לא נראה טוב".

אז מה ההסבר שלך להפסד? יכול להיות שהגעתם שאננים?
"לא, עמית הכין אותנו טוב-טוב למשחק הזה. ידענו מי היריבה ומה אנחנו הולכים לקבל. הם פשוט רצו יותר מאיתנו, ואני מקווה שהמעידה הזאת לא תחזור על עצמה. היינו פחות טובים מהם, והגיע להם לנצח. זה באמת היה פספוס נקודות כואב מאוד, כי אם היינו מנצחים היינו באים עם הרבה אוויר למשחק נגד נס ציונה, כשאנחנו במקום השני, וזה היה נותן ביטחון. ואם הייתה טיפת שאננות, טוב שקיבלנו את הסטירה הזאת בתחילת העונה, כך שנדע להבא לבוא חזקים יותר ומוכנים יותר גם למשחקים כאלו".
במשחק נגד הכח רמת גן ניכר משחק הגנה הרואי של כל הקבוצה, וכל זה מול יריבה התקפית שהגיעה כפייבוריטית. מנגד, בבקעת הירדן כבר ראינו שמשחק ההגנה נחלש, וכך כמובן גם במשחק האחרון. איך אתה מסביר את העניין?
"אנחנו עובדים על זה. אני חושב שיש לנו הגנה מאוד טובה, ואני מדבר לא רק על הרביעייה האחורית אלא על כל הקבוצה. כולם יודעים לעשות הגנה. אנחנו לא באים למשחק ואומרים 'מה שיקרה קורה'. יש לנו שיטה ודרך, ובכל אימון אנחנו מנסים לשפר את זה עוד יותר. אנחנו בסך הכול רביעייה מאוד צעירה, שכוללת שני בלמים מאוד צעירים (פרדי ציון ואוראל בניטח), שרוצים כל הזמן ללמוד ולהקשיב, ומגן שמאלי (יניב פינק) שהוא בן 21. יש הרבה מה ללמוד ולשפר, אבל אנחנו עושים את זה על הצד הטוב ביותר. אנחנו נעשה את זה ממשחק למשחק – יש פה ילדים שיצליחו ושיגיעו למקומות רחוקים.

בסופו של דבר, הכול עניין של תיאום, וזה דבר שלוקח קצת זמן. אין 'הוקוס-פוקוס' בכדורגל, במיוחד בחלק ההגנתי. ככל שנשחק יותר זמן ביחד, נכיר אחד את השני יותר טוב ונשתפר ביחד. אני חושב שזה רק עניין של זמן עד שהוותק יעשה את שלו. באמת, יהיה לנו תיאום על עיוור: כל אחד יידע מי לוקח כדור ראשון ומי סוגר את מי. אנחנו נדע להכיר אחד את השני בעיניים עצומות. אני חושב שמאימון לאימון זה נהיה יותר טוב; בתחילת העונה זה לא היה ככה. ככה שאנחנו מרגישים את השיפור לא ממשחק למשחק, אלא מאימון לאימון. אני מקווה שזה ישתפר ויתעצם עוד הרבה יותר, ושנגיע למשחקים כמו שעמית רוצה וכמו שאנחנו רוצים. בסך הכול יחס השערים שלנו יחסית לליגה הזאת הוא בסדר כרגע, אבל ברור שיש מה לשפר, גם הגנתית וגם התקפית".

דיברת על חוליית ההגנה הצעירה שלנו. אתה מרגיש שאתה המבוגר האחראי בחולייה הזאת? ראינו אותך כבר במשחקים מעיר לשחקנים אחרים.
"לגמרי. זה גם מה שעמית מצפה לקבל ממני, ולכן הוא הביא אותי. בכל זאת, שיחקתי בליגות גבוהות יותר במשך שנים. אני אהיה שם בשבילם – גם כי אני חושב שהם צריכים את זה, וגם כי אמרתי להם שבעצמם לא יתביישו להעיר למי שצריך. זה בסדר, אין פה יותר מדי היררכיה. אני פשוט רוצה לנצח – אני ווינר בנשמה שלי. אני יכול לצעוק ממש על שחקן 'תסגור כאן' או 'תלך לכאן', אבל הוא גם יידע שפשוט יש לנו אינטרס משותף, ושאנחנו רוצים לנצח. לכן, זה בסדר שאני אעיר למישהו או שהוא יעיר לי. אני אהיה שם בשבילם, כמו שאני מצפה שהם יהיו שם בשבילי".

צילום: ינון פוקס

עמית אמר לנו שאחד הדברים שמגבילים אותו העונה כמאמן זה שמשחקי היריבות לא מצולמים, כך שקשה להתכונן אליהן. עד כמה זה מגביל אתכם? והאם אתה ספציפית יודע מראש מי ישחק על הקו מולך ואיך צריך להתמודד איתו?
"לפני כל משחק אני עושה שיעורי בית על הקבוצה שנשחק נגדה. נגד הכח, למשל, ידעתי שאקבל באגף את רפי עמוס – שיחקתי נגדו בליגה הלאומית, גם שיחקנו ביחד כמה שנים טובות בנבחרת הנוער, אז אני מכיר אותו. לפעמים אני נכנס לאתר ההתאחדות ובודק אם אני מכיר את השחקנים שצפויים להגיע מולי. אם אני לא מכיר, אז אין לי מושג, ואז אני מתכונן לפי מה שעמית אומר לי מראש. אם אני מכיר, אני יודע גם להתכונן מראש למה שצריך".

אנחנו רואים הרבה מעברים תוך כדי משחק בין מערך של שני בלמים לבין מערך של שלושה בלמים – כזה שדורש ממך ומהמגן השמאלי לשחק בעמדה קדמית יותר, כמעין 'קיצוניים אחוריים'. אתם מתורגלים בזה?
"אנחנו עובדים על השיטה הזאת המון באימונים. היתרון של הקבוצה שלנו הוא שגם אני וגם פינק אוהבים מאוד לתקוף, ועמית יודע את זה. הרבה קבוצות עוברות למערך הזה כדי לעבור למצב הגנתי, במבנה של 5-3-2. אצלנו זה ההפך: אנחנו עוברים למערך יותר התקפי, כי במבנה כזה אנחנו משחקים עם שני כנפיים שיכולים לתקוף יחד. אנחנו מוכנים לכך שקבוצות יבואו לצופף, ולכן חשוב שנוכל לפתוח את המשחק דרך האגפים כשיהיה צפוף במרכז. עמית שם על זה עין, ואנחנו מנסים לעבוד על זה באימונים כדי שנדע להתאים את עצמנו לכל יריבה; כדי שאם נצטרך לשנות שיטה תוך כדי משחק, נהיה ערוכים ומאומנים לזה".

אז מבחינתך, מערך כזה משחרר אותך?
"אני מרגיש בו יותר בנוח לצאת כדי ללחוץ גבוה, ואף נהנה מכך שגם פינק עולה, כי ככה אנחנו מרוויחים עוד שחקן בהתקפה – לשנינו יש אופציה לעלות. לעומת זאת, כשאנחנו עם שני בלמים, רק מגן אחד יוצא, בעוד השני נשאר לסגור מאחור".

פינק נפצע במהלך המשחק האחרון. במידת הצורך, תוכל לשחק כמגן שמאלי?
"אם יצטרכו שאני אשחק כמגן שמאלי, אני אעשה את זה; אם יצטרכו שאשחק כשוער, אני אהיה שוער. אני אעשה מה שעמית יבקש ממני, ומה שהוא יחליט – אעשה את זה על הצד הטוב ביותר. אני מכיר את עמדת המגן השמאלי, שיחקתי בה גם בהפועל הרצליה וגם בנבחרות. העניין הוא שכשאני משחק בשמאל המשחק שלי שונה, כי אני נאלץ להיכנס יותר לאמצע עם רגל ימין הנגדית. אני מעדיף לשחק בצד ימין".

אז בתור מי שיש לו פרספקטיבה רחבה בנושא: עד כמה משמעותי הפער המקצועי בין הליגה הלאומית לבין ליגה א'?
"בגדול, יש קבוצות כמו הכח, נס ציונה, נורדיה וכפר קאסם, שיכולות בשקט לשחק בליגה הלאומית. יש בליגה א' שחקנים צעירים שרוצים להוכיח את עצמם; אלו שחקנים שנפלטו מקבוצות ליגת העל, שהגיעו לליגה א' בשביל לשחק כדורגל, כי אין להם מקום כרגע בליגת העל. הם באים בשיא המוטיבציה, כשמסביב מלא סקאוטים וסוכנים שבאים לראות את המשחקים. כולם באים לכל משחק כשמבחינתם זה כמו גמר ליגת האלופות, אז הליגה היא מאוד קשה. אין הבדלים כל כך גדולים בין הליגות".

בקרוב נחזור לארח בטדי. זה משהו שאתם השחקנים מצפים לו? רוב השחקנים החדשים שלנו לא מכירים עדיין את האיצטדיון.
"יש דיבורים על זה, וכולם רוצים לקבל כבר את טדי. אני חושב שיש רק אנרגיות טובות לקראת החזרה לשם. באופן אישי, אני מאוד אוהב לשחק בטדי. אני אוהב מגרשים גדולים, וטדי מגרש מעולה. כמובן שכולם רוצים לשחק בטדי. זה מועדון עם שם גדול, ואני בטוח שרמת המוטיבציה של השחקנים ברגע שידרכו על כר הדשא בטדי תצמח עוד יותר. יש לנו קהל שמרגישים אותו, ושבטדי ירגישו עוד יותר. אני גם מאמין שבטדי יבוא יותר קהל, וזה בכלל יעשה את שלו. אני מקווה שנדע לשמור עליו כבית חזק מאוד שלנו, כך שקבוצות ממש יתבאסו לבוא לשחק אצלנו, כי הן ידעו שיהיה קשה מאוד לקחת פה נקודות".

בליגה ב' טדי היה לפעמים לרועץ נגדנו: גם כי היה קשה להגן מול קבוצות מהירות וחזקות ששיחקו על מתפרצות, וגם כי היריבות הגיעו באקסטרה מוטיבציה לטדי.
"כן, זה משהו שחוויתי גם בקטמון. אני מאוד מקווה שהפעם זה יעבוד לטובתנו, ואני גם מאוד מאמין בזה. נדע לתת לשחקנים את התחושה שהם צריכים פשוט ליהנות מהחוויה לשחק במגרש כזה. זאת זכות לשחק בכזה איצטדיון".

עברתם עכשיו לקומפלקס החדש בעמק הארזים. בנוסף, יש לנו במועדון כוורת ניהולית ומקצועית מאוד מעובה. זה משהו שנתקלת בו בקבוצות בליגות האלו?
"אין לנו תחושה שאנחנו בליגה א' בכלל, אני שוכח שעברתי לליגה הזאת… יש לנו תנאים כל כך טובים, ואנחנו מתאמנים במגרש אימונים ברמה שאני חושב שלא הייתה אף פעם בירושלים. השקיעו בקבוצה הזאת, והביאו פשוט הכול. יש לנו הכול: ממעסה, ועד מאמן כושר ברמה הכי גבוהה. אלו באמת לא תנאים של ליגה א'".

צריך רק להחזיר על המגרש…
"אני באופן אישי מאוד רוצה להחזיר על המגרש – גם לעמית עצמו, על האמונה שלו כמי שהביא אותי, וכן, גם על כל מה שאנחנו מקבלים באופן כללי. כולנו רוצים להחזיר, כדי שיהיו גאים בנו. בשביל זה אנחנו מתאמנים ועובדים כל כך קשה. אני באמת לא יודע אם יש בליגה הזאת קבוצה שמתאמנת ברמה כזאת: כל אימון נערך מעל שעה וחצי בקצב וברמה גבוהה, כשהמגרש מוכן שעה לפני האימון, ויש גם אסיפות טקטיות".

כשחקן מנוסה וכירושלמי שמכיר היטב את המאטרייה, עמית מתייעץ איתך? אתה לא שחקן שאתמול עלה מהנוער.
"כן, יוצא לנו לדבר ולהתייעץ על מה שצריך".

ומה עם משה בן ארוש?
"לגבי משה, מהאופן שהוא מסתכל על האימון אתה מבין מה הוא חושב. הוא פשוט נמצא שם, ואתה פשוט רוצה להרשים אותו. הוא לא צריך להגיד כלום, זה פשוט קורה. הנוכחות שלו קורנת; היא גורמת לכך שהכול כבר יקרה מעצמו".

המבחן הבא נגד נס ציונה, שניצחה את כל ארבעת המשחקים שלה בינתיים.
"בסדר גמור, אנחנו מוכנים לזה. כמו שהגענו כאנדרדוג נגד הכח, כך נגיע גם נגד נס ציונה. אין לנו בעיה עם זה – אנחנו נבוא ונעמוד כמו שצריך. אנחנו לא מפחדים ולא נבוא להתגונן, אבל נכבד אותם כשנצטרך ונדע לתת את העקיצה כשנצטרך. אני באמת מאמין שאנחנו הולכים לנצח את המשחק הזה".

בשנתיים הקודמות נורדיה הייתה פייבוריטית, קבוצה שבאה לכל משחק כדי לנצח. השנה אנחנו באים כאנדרדוג. זאת פוזיציה שמתאימה לך? עמית אמר לנו שהוא רוצה לבוא לכל משחק בסיבוב הזה כאנדרדוג.
"יכולים לקרוא לזה איך שרוצים. אני לא מכיר את המילה 'אנדרדוג' – אני לא חושב שיש קבוצה בליגה שביום נתון נהיה פחות טובים ממנה. אבל אין לי בעיה שניקרא 'אנדרדוג'; אני גם אשמח שקבוצות יבואו מולנו בחזה נפוח ויחשבו שהן מקבלות עוד קבוצה שהגיעה מליגה ב', ושיבינו תוך דקות שהן לא משחקות נגד פראיירים ושלא הולך להיות להן משחק קל. אז אין לי בעיה שקבוצות יבואו כפייבוריטיות. אני מקבל את זה".

השאלה אם זה גם יקרה בפועל.
"אנחנו קבוצה שעלתה כרגע ליגה, בעוד נס ציונה כבר הרבה שנים בליגה הזאת. היא תגיע עם ארבעה ניצחונות, אז על הנייר היא פייבוריטית. אני מקווה מאוד שבמשחק עצמו אנחנו נהיה הפייבוריטים והם יהפכו לאנדרדוג".

אז מה המטרה שלנו כקבוצה העונה – פלייאוף עליון?
"אני לא חושב שזה הזמן להצהיר הצהרות. אני חושב שקבוצה שעלתה מליגה ג' לליגה ב' ועכשיו מ-ב' ל-א', קודם צריכה לבסס את עצמה כקבוצה חזקה בליגה, לצבור כמה שיותר ניצחונות ולהתמודד פר-משחק כדי להוציא את מלוא הנקודות. המטרה היא להסתכל על המשחק הבא. בעזרת ה' נגיע לאמצע השנה ונראה איפה אנחנו נמצאים, ואז נסתכל על הטבלה ואולי נוכל לסמן מטרות. כרגע זה לא הזמן. כמובן שפלייאוף עליון יהיה הצלחה ענקית למועדון הזה. זאת שנה ראשונה בליגה א', שהיא ליגה מאוד קשה ומאוד שוויונית. אני גם חושב שנוכל להפתיע את כולם ואפילו את עצמנו, בתקווה להוציא באמת את המרב מהקבוצה הזאת. מי יודע מה יהיה? הכול יכול להיות בכדורגל".

במבט לעתיד, עברת שנים יפות בכדורגל, אבל יש לך עוד כמה שנים לשחק. אתה רואה את עצמך נשאר בנורדיה, או שתרצה לחזור לרמות הגבוהות יותר? עיינו בראיון שערכו איתך כשעלית מהנוער של בית"ר במסגרת חוברת מיוחדת לסיכום עונת הדאבל של קבוצת הבוגרים (2007/8). אמרת שהציפייה שלך היא 'לשחק באירופה'.
"לגבי אירופה, נראה לי שכבר מאוחר מדי… אבל מאוד כיף לי בנורדיה. חזרתי לשחק עם חברים וותיקים: למשל אופיר עמרם, שהיה איתי בהפועל ירושלים, ושי ניסים, שאני איתו יום-יום מגיל 7. לגבי שי, אני חושב שהוא הפספוס הכי גדול בכדורגל הישראלי אבר. כואב לי על אנשים שלא זכו לראות אותו משחק כדורגל כמו שהוא יודע. היינו יחד בנבחרות, כשהיו שם שמות כמו מאור בוזגלו, בירם כיאל, ביבראס נאתכו ובן שהר. היה שחקן אחד שהיה מעליהם, וזה שי ניסים. יש לו כל כך הרבה מה לתרום לקבוצה. אני מחכה בנרות לחזרה שלו.

בנוגע לעתיד שלי בנורדיה, אני אשמח – בין אם בשנה הזאת ובין אם בשנה הבאה – שנצליח בעז"ה לעלות אפילו לליגה הלאומית. כיף לי כאן, אני מאוד רוצה לעשות את זה ביחד עם החבר'ה המדהימים האלה, עם המאמן הזה ועם הצוות שנמצא כאן. אני חושב שמגיע לכל מי שהקים את הקבוצה הזאת, לאוהדים, שזה יצליח ושנגיע עוד שלב אחד קדימה. זה קרה בקטמון, וזה יכול לקרות גם כאן. אין סיבה שזה לא יקרה, עושים כאן הכול על הצד הטוב ביותר. אני הכי אשמח בעולם שזה יקרה עם הקבוצה הזאת, ושנעשה את זה ביחד. אני מאוד מאמין שזה יקרה".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

דצמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *