ברוכים הבאים לפתח תקוה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

חמקמקה היא עמדת הפייבוריט. כן, נכון שבמשך שלוש עונות היית רוב הזמן בעמדה הזאת, אתה אומר לעצמך במבט פוסטמורטמי, אבל אז זה היה מול אנדרדוג שלא היה אנדרדוג. הוא היה אנדרחתול, או אנדרחמוס, הכל חוץ מאנדרדוג שיודע לנשוך.

ובליגה הזאת יהיו הרבה משחקים שאתה תהיה אנדרדוג בעצמך, ובתור אנדרדוג תדע לנשוך היטב (כמו שעשית בוינטר), אבל האנדרדוגים של הליגה הזאת, חבר, אלה לא האנדרחמוסים של ליגה ג'. מחנה יהודה היא אנדרדוג קלאסי. כלב אימונים רעב, מהסוג שמייקל ויק היה שולח להתחרות בקרבות במרתפים אפופי עשן. אנדרדוג שיודע לשרוט, להילחם, למשוך זמן. ועזבו כדורגל, כי כדורגל לא היהרצון היה לו בשפע. כנראה יותר מהרצון שלך.

יהיה לנו המון זמן (שבוע וחצי עם יום כיפור באמצע) לאכול לעצמנו את הכבד על המשחק הנוראי הזה, אבל באווירת חשבון הנפש (והשקט לנפש) הבאה אלינו בסוף השבוע הקרוב, נדמה לי שהחולשה ההתקפית היא משהו שנצטרך לתת עליו את הדעת. כי ההגנה (גם כשהיא לא בשיאה, כמו היום) בסדר. יש קו הגנה די ברור, ושני בלמים טובים. הבעיה שקדימה, בית"ר נורדיה קלולס כמו אלישיה סילברסטון בימי הזוהר שלה. גם הגולים שהבקענואחד היה הבלחה בהתקפה מתפרצת קטלנית (כאנדרדוג מובהק), ושני האחרים היו בעשר דקות באמת חלומיותאבל כאלה שהיו היוצאות מן הכלל במשחק התקפי די יבש מול הבקעה. בסה"כ, כששופטים 360 דקות כדורגל של בית"ר נורדיה העונהקשה להגיד שהצלחנו לראות חלק קדמי משמעותי.

אז שלטת בכדור. תוכל להגיד לעצמך שניסית. שדחפת קדימה ותפסת יום חלש. אבל  גם זו תהיה קצת רמאות. כי מצבים של אמת לא היו לך (למעט בעיטה אחת מהממת של אופיר עמרם לחיבור שחאובל הוציא בקושי). ועם כל השניים וחצי מצבים שהיו למחנה יהודה במשחק הזה, הם עדיין היו מצב וחצי לפניך. כל התקפה מתפרצת שלהם במחצית השנייה היתה מסוכנת יותר מכל ריטואל ההתקפות החוזר ונשנה של הבחורים של ברבש. נרצה או לא.

נאסוף את עצמנו, כמו שאספנו בעבר. צלקת אחת נוספה לרשימת הצלקות הארוכהמהבומבות של מוסא בןחיים, דרך אחיסעמעמק, הכרס של אבידן דמתי במצליח, השפיץ של גיא יחיאל בתוספת הזמן. ומלאכי. ואשדוד בבית. צלקת ראשונה של ליגה א' מצטרפת לרשימה. והיא מוכרת, התחושה המרירה הזאת. אתה הרי אוהד למוד ניסיון, והיית בה כל כך הרבה פעמים בעבר. אבל זה הפער שבין הראש ללב: הראש יודע כמה פעמים הפסדת, הלב עדיין לא מכיר את התחושה הזאת. ועדיין מתעצבן. ועדיין נאכל. ועדיין כועס.

אז נמשיך הלאה. הדרך ארוכה, ואת מלכה. וכשיהיה טוב, עוד נצחק על הרגעים הארורים האלה.

חתימה טובה לכולנו.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *