מסע ומתן: ריאיון אישי מיוחד עם שחקן הקבוצה, מתן טולדנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אחד משחקני החיזוק היותר משמעותיים שלנו בקיץ האחרון מספר בריאיון מיוחד לאתר איך מיצב עצמו זמן קצר לאחר הגעתו אלינו כמנהיג על המגרש ובחדר ההלבשה, מה גרם לו להתאהב בעמדת המגן השמאלי, מדוע ההתנהלות של בית"ר ירושלים בעניינו משקפת לדעתו את אחת הבעיות המרכזיות של הכדורגל הישראלי וכיצד סייעה לו רעייתו להפוך מנער לשחקן מבוגר  

מאת: אמיר אליהו ועמנואל שלמון
סייעה בהכנת הריאיון ובעריכה: אודליה בנאי

טולדנו (במרכז) חוגג ניצחון עם אמל חאיכ, אסי גובזה ויתר החברים (גלעד אימס) 

פרולוג

הבחירה במתן טולדנו כמרואיין הבא שלנו הייתה קלה. כמעט כל אדם שנקרה בדרכה של בית"ר נורדיה בתקופה האחרונה, בין אם במשחקים עצמם ובין אם באימונים, הבחין בקלות באחריות ובבגרות שהמגן השמאלי משרה כלפי הקבוצה שלנו. שלושה חודשים בסך הכול מאז שחתם אצלנו, זהו בדיוק הזמן להכיר אותו לעומק.

אנחנו נפגשים בביתו של אמיר בבית הכרם. מספר שעות לפני המפגש, הוא מגלה סממני התרגשות. "אחי, באיזה 'טייפ' יהיה הריאיון? יהיו שאלות קשות? תכין אותי לקרב", הוא כותב בוואטסאפ. למרות שאנחנו משתדלים להרגיע אותו, מתן לא מוותר על צירופה למפגש של העזר כנגדו: רעייתו אופיר. הם הכירו לפני עשר שנים, כשמתן היה בן 14 ואופיר בת 15. חלפו השנים, ולפני ארבעה חודשים הם התחתנו. מבט חטוף על הזוג הצעיר מספיק כדי להבין אהבה ושותפות אמת מהן.

בדקה המדויקת שבה קבענו, הם כבר מתייצבים בפתח הדלת. מתחילים.

פרק א' – צהוב-שחור, מילדות

טולדנו בן ה-24 ("החברים קוראים לי 'טולי', ומי שפחות קרוב – 'טולה'") הוא ירושלמי מבטן ומלידה שמתגורר כיום בשכונת הר חומה. הוא נולד למשפחה בית"רית. יש לו שלושה אחים, "חולי כדורגל", כהגדרתו. "כל השנים הייתי אוהד בית"ר ירושלים. התחלתי ללכת למשחקים של בית"ר כבר כשהייתי בן שש. בהתחלה אבא שלי בדרך כלל היה לוקח אותי, אבל באיזשהו שלב התחלתי ללכת לבד או עם אחי, שגדול ממני בשנתיים".

במקביל, הוא גדל גם בתור שחקן במחלקת הנוער. אחד מאלו שאימנו אותו באותן שנים היה עמית ברבש, מאמן בית"ר נורדיה לשעבר, ומי שהעלה אותנו שתי ליגות. "עמית הוא אחד המאמנים שהכי עיצבו אותי", מספר טולדנו. "הוא אימן אותי שתי עונות, כשהייתי בן 14-13, ובתקופה הזאת השפיע דרמטית על החיים שלי. הוא גרם לנו, ילדים בני 13, לעלות למגרש ולהפגין בגרות של בני 18. נראינו גדולים על הליגה. הוא יודע כמה אני מעריך ומכבד אותו. הרבה פעמים אני מעיד על עצמי ש'חונכתי בחוץ'. וה'בחוץ' הזה הוא עמית".

מתן המשיך לטפס במחלקת הנוער של בית"ר מקבוצת גיל לקבוצת גיל, כשמדי עונה הוא משמש שחקן הרכב. לקראת עונת 2010/2011, בה שיחק במדי קבוצת נערים א', התמנה סמי מלכה למאמנו. "הוא מאוד אהב אותי, וגם משהו בי ובכל הקבוצה השתנה לטובה. פתאום הקבוצה נראתה מחוברת, לא הפסדנו אף משחק, וגם באופן אישי התחלתי לבשל הרבה שערים". בקבוצת הנוער, שבשורותיה שיחק שלוש עונות (כולל שנה בתור 'חריג גיל'), השלים לא פחות מ-75 הופעות. בד בבד, שיתף פעולה עם שחקנים כמו דוד קלטינס, תומר ירוחם ומיכאל ממן, וכן עם מיודעינו בן צרפתי, אוראל חורב וגל ארז.

ואז הגיעה העת לעלות לבוגרים. "סיימתי את התקופה שלי בנוער אחרי עונת 2013/14, בתקופה שבה אלי טביב כבר היה הבעלים, ועומר עצמוני היה המנהל המקצועי. התחלתי להתאמן עם הבוגרים, יחד עם כל 'חריגי הגיל' מהנוער ועם כל השחקנים שחזרו מהשאלה. בסוף נשארתי לבד, וגם יצאתי עם הקבוצה למחנה האימונים. הובטח לי שבמהלך מחנה האימונים או בסופו כבר יישבו איתי על חוזה. אבל זה לא קרה. הרגשתי ש"מערבבים" אותי. ובאמת, לא בנו עליי, ובמקום לתת לי צ'אנס העדיפו לשחק עם שמוליק מלול, שבא מבחוץ לכמה חודשים".

אם תשאלו את טולדנו, הסיפור שלו הוא ממש לא מקרה בודד. "לדעתי מה שקרה איתי מייצג את אחת הבעיות הגדולות בכדורגל הישראלי, ולא רק בבית"ר: לא נותנים מספיק קרדיט לשחקני הבית. ההנהלות במועדונים השונים מעדיפות להביא שחקנים מבחוץ, למרות שלמעשה אין להם שום יתרון על פני שחקני הבית".

לא התייאשת מהר מדי?
"אני אף פעם לא מתייאש. שום דבר לא יכול לשבור אותי. אבל נוצר מצב שבו בעוד שבנוער הייתי שחקן בהרכב הפותח, בבוגרים הפכתי לכינור שלישי. אפילו לא מחליף. ואני לא היחיד: היו עוד שחקנים כמוני, שגם כן עלו מהנוער ושהיו שחקנים טובים – כמו אוראל חורב, יוני סורוקין, שהוא שחקן עם יכולות מדהימות, ושחקנים נוספים. אבל את כולנו העזיבו בלי להסתכל עלינו בכלל. לאורך כל התקופה שבה הייתי מושאל, לא בא אף אחד מבית"ר כדי לראות אותי, וגם לא ממש דיברו איתי. הייתה איזושהי שיחה עם דובר הקבוצה, על מה עשיתי וכמה בישולים היו לי, אבל לא יותר מזה".

אחרי סאגת בית"ר גרסת 2014, הושאל לעונה להפועל אשקלון, ששיחקה אז בליגה א' דרום. בסיום העונה הושאל שוב לקבוצת ליגה א', הפעם הפועל מרמורק. בקבוצה מרחובות הוא שיחק תחת אחד, שלומי עמר, שהתרשם מאוד מהמגן. את העונה הזאת מתן זוכר כשנת התקדמות משמעותית, דבר שהתבטא גם במספר ההופעות שצבר במהלכה – 29 בסך הכול. בשנתיים שלאחר מכן הוא שיחק בהפועל ירושלים: עונה אחת בליגה הלאומית, ועונה אחת בליגה א' צפון, אשתקד.

בקיץ האחרון, לפני שהגיע לנורדיה, טולדנו שוב התאמן בבית"ר. הוא פגש שם, בין היתר, את דוד מרטן, כיום עוזרו של גיא לוזון על הקווים בבית"ר, ומי שאימן את המגן בהפועל ירושלים במשך חצי עונה. "למה חזרתי לבית"ר? עשיתי הפרדה בין העובדה שמדובר בבית"ר ירושלים לבין העובדה שזה המקצוע שלי. לפני 4-5 שנים, כשעליתי לבוגרים, הייתי עדיין ילד, וגם יכולות ההבנה והמנטאליות שלי היו בהתאם לכך. אני זוכר שנכנסתי לחדר ההלבשה וראיתי שחקנים שהיו שם דבר. זה הלחיץ אותי וגרם לי להיות 'לא אני', גם בחדר ההלבשה. ולדעתי, יכולת של שחקן מתחילה באופן התפקוד שלו בחדר ההלבשה".
"לעומת זאת, כשהגעתי בקיץ האחרון, באתי בלי שום קשר לכך שזו בית"ר ירושלים. לכן, משהו בכל ההתנהלות שלי בחדר ההלבשה השתנה, והרגשתי חופשי יותר בפעולות שביצעתי, בדרך הדיבור שלי ובשיח שלי עם האנשים מסביב. זאת גם הסיבה שאני חושב שהייתי מספיק טוב כדי לשחק שם, ואני אומר את זה בתור אדם עם ביקורת עצמית מאוד גבוהה. אני באמת חושב שנראיתי טוב באימונים".

למרות כל זאת, גם הפעם המגן השמאלי לא מצא את מקומו במועדון. "אני לא אחד שנוהג לבכות, אבל ברגע שבו התבשרתי שלא אמשיך, בכיתי. אשתי תעיד על כך", אומר המגן, כשבמקביל אופיר מהנהנת לאות אישור. "באמת כאב לי. אבל זאת הייתה ההחלטה שלהם. בכדורגל, יש אנשים שמקבלים את ההחלטות, גם אם לא תמיד אלו אנשי המקצוע".

אז בשלב הזה אתה מבין שחלום בית"ר ירושלים הולך ומתרחק.
"נכון, ויש לי לא מעט צלקות בלב בעקבות העניין הזה. אבל בשנה האחרונה הבנתי שמה שאמור להיות שלי, יהיה שלי; גם אם לא עכשיו, אז מתישהו בעתיד. לעומת זאת, מה שלא אמור להיות שלי, לא יהיה שלי".

השם "בית"ר ירושלים" כבר לא עושה לך כלום?
"אני לא אשקר, יש במועדון הזה משהו עוצמתי; אתה לובש את החולצה עם המנורה, וכבר אתה מרגיש משהו. אבל בהקשר של הכדורגל, כשלא מעריכים אותי, אז לא מעניין אותי אם זו בית"ר ירושלים או ריאל מדריד. אני לא אישאר במקום כזה. ולכן גם קשה לי היום להגדיר את עצמי כאוהד בית"ר. גם המשפחה שלי מרגישה ככה".

חילופי הבעלים בבית"ר ירושלים לא השפיעו עליך ועל מידת האמון שלך במועדון?
"לא, אני לא חושב שיש כאן איזשהו שינוי. הבעיה הזאת היא משהו ב-DNA".

לאחרונה טולדנו התבשר על ידי ההתאחדות שכרטיס השחקן שלו שוב אצלו. "הרגשתי שיצאתי לחופשי", הוא מעיד. בינתיים, הוא כבר חתם בנורדיה. כבר לפני שנה היה מועמד להצטרף אלינו, כשעל הקווים שלנו עמד ברבש, אך אז לא הסתייע. הפעם התוצאה הייתה שונה. "כשאמרו לי 'לא' בבית"ר ירושלים, התקשרתי לבן דוד שלי, שלומי, שמלווה אותי באדיקות לאורך כל השנים. הוא מיד אמר לי 'נורדיה'. לא היססתי לרגע, מפני שידעתי שנורדיה הולכת להיות משהו בכדורגל הישראלי".

טולדנו, שנכח במספר משחקים של נורדיה בתחילת דרכה, מעיד כי לא זיהה מיידית את הפוטנציאל שגלום במועדון. "האמת היא שכאוהד בית"ר ירושלים, לא הבנתי בהתחלה מה בדיוק הרעיון שעומד מאחורי בית"ר נורדיה. אני זוכר שהגעתי למשחק-שניים של הקבוצה באיצטדיון בגבעת רם, ולא הבנתי את הסיפור. אבל עכשיו אני כבר מבין מה נורדיה מייצגת. זה רעיון ענק".

עד כמה אתה מתחבר לרעיון שנורדיה מייצגת?
"אני מסכים שלא צריך להכניס פוליטיקה לכדורגל. אין לזה מקום. שיחקתי עם שחקנים ערבים בנבחרות, וגם בהפועל מרמורק ובהפועל ירושלים שיתפתי פעולה עם שחקנים כמו אמיר שוויקי ואמל חאיכ. אמל הוא אח בשבילי. עצם העיסוק במוצא שלו או של כל אחד אחר הוא מבחינתי מביך ומיותר".

ובכל זאת, הגעת אלינו בעונה לא פשוטה מבחינה תקציבית. איך זה משפיע עליך?
"זה לא משנה מבחינתי. המגרש הוא אותו מגרש, וברגע שאתה עולה עליו, אתה לא חושב על כסף, אלא רק על הניצחון".

כיכב בכל קבוצת גיל במחלקה. במדי קבוצת הנוער של בית"ר (יניב גונן)

פרק ב': "לא השמות חשובים, אלא תחושת ה'ביחד'. ואת זה יש לנו"

ההצטרפות של טולדנו לבית"ר נורדיה סימנה, בין היתר, את חידוש שיתוף הפעולה בין המגן לבין שלומי עמר. "כשהצטרפתי לאימונים, שמעתי דיבורים על כך ששלומי הוא מאמן קשה, כמו מפקד בצבא. אבל אני מכיר אותו, כבר שיחקתי אצלו במרמורק, ואני יודע מה הוא דורש ומה הקבוצות שלו מייצרות. לכן לא הייתי לחוץ. גם כשהתחילה העונה ונראינו לא מספיק מתואמים בחלק האחורי, לא פחדתי ממה שיקרה בהמשך. אמרתי לשחקנים שלידי: 'תירגעו, הכול טוב'. ידעתי שכשתתקדם העונה, בין אם ננצח ובין אם לא, תהיה לנו קבוצה חזקה עם הגנה אימתנית. אני חושב שההגנה היא הדבר הראשון שחשוב בקבוצה, ושהכי חשוב לדעת לשמור על שער נקי". 

אז איך אתה מסכם את השבועות הראשונים של העונה?
"בסך הכול, אני די מבסוט מפתיחת העונה שלנו, אם כי כמובן שההפסד האחרון, נגד הפועל כפר שלם, אכזב אותי. לא שיחקנו כדורגל טוב. זה נכון שגם שבמשחקים שלפני כן לא שיחקנו כדורגל מרשים במיוחד, אבל כן ניצחנו".

אחד המשחקים שבהם כן ניצחנו היה המפגש עם הפועל אדומים אשדוד. את הערב ההוא אף אחד מאיתנו כנראה לא ישכח, אך בכל זאת, הנה סיכום קצר: נקלענו לפיגור 2-0 בשלב מוקדם ו-3-1 חצי שעה לסיום. אלא שאז, כשהעסק נראה כבר אבוד, הגיעה רבע שעה מופלאה עם שלושה שערים בצהוב-שחור, בדרך למהפך ול-3-4 בית"רי בסיום. עכשיו, טולדנו מספר מה קרה שם. "פתחנו לא טוב את המשחק, ואחרי שספגנו שני שערים כבר התחלנו להיקלע למרה שחורה. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל במהלך שקדם לשער המצמק הראשון שלנו, (אסי) גובזה נפל, התלונן על כאבים ואמר שהוא צריך טיפול. ואז אמרתי לו "תן לי יד, קום, עכשיו אתה נותן את הגול". ואז הוא באמת הבקיע את הגול. מיד רצתי אליו, נתתי לו 'כאפה' קטנה ואמרתי לו "אמרתי לך שתבקיע". אז ניצתה האש, גם אדי דדון נכנס, וכמו שהוא אמר בריאיון שערכתם איתו – הוא פשוט הדביק אותנו ליריבים, כדי שנילחם על כל כדור. אז נהיה 'וייב' של קרב, ובאמת ניצחנו. זה היה מדהים. גם כשאני מדבר על כך עכשיו אני עוד חש את הצמרמורת".

הפגנו מנות אסטרונומיות של אופי במשחק הזה, וגם במשחקים נוספים.
"נכון, יש הרבה אופי בקבוצה. אני רואה ומרגיש את זה. יש בינינו מן זרמים כאלה. לא משנה מה קורה, גם אם מובילים עלינו 3-0, אנחנו לא נופלים. אנחנו ממשיכים לשחק. גם כשאביתר ברוכיאן הבקיע מולנו בדקה הראשונה במשחק הגביע, לא איבדנו את זה. ידענו שאלו גולים שקורים בכדורגל. הבנתי גם שהוא ודניאל דרעי, שבישל לו את השער, עשו במהלך הזה איזה תרגיל שבזמנו הם הפעילו בנורדיה. שמעתי שחקנים צועקים מסביבי 'תתעוררו', אבל הרגעתי אותם. אמרתי להם: 'נכון, התחלנו את המשחק בפיגור של 1-0, אבל מספיק שניתן גול אחד, ויהיה שוויון'. אז השווינו, וגם הפכנו".

איך מצליחים לייצר אופי קבוצתי חזק כזה עם סגל חסר ניסיון כמו שיש לנו?
"בקשר לשחקנים הצעירים, לדעתי הגיל שלהם לא מורגש. אקח לדוגמה את יוראי מליח. מדובר בשחקן שרק בעונה שעברה סיים את תקופת הנוער שלו, אבל הוא כבר שיחק בכל הנבחרות. אתה לא רואה עליו חוסר ניסיון, אלא דווקא 'אש' שמדביקה את כולנו. אותו הדבר לגבי שחקנים כמו יעקב מזרחי וגיא אילוז. אלה שחקנים שאפשר לסמוך עליהם".

כלומר, אלו צעירים עם הרבה יסודות.
"נכון. אלה שחקנים חזקים מנטאלית. חשוב להבין שלא כל שחקן יכול להתאים את עצמו לשלומי. יש לו דרישות נוקשות, ומי שלא מתאים את עצמו – לא יהיה שם. אבל הצעירים האלו יודעים להתאים את עצמם, וזה לא משנה מה הם עשו בעבר ובני כמה הם. מאותה סיבה, אתה יכול להביא שחקן שעשה המון בקריירה שלו, אבל אם הוא לא יידע להתאים את עצמו לדרישות, הוא לא יישאר".

עד כמה אתם מגובשים מבחינה חברתית?
"יש לנו אחלה חיבור בחדר ההלבשה: גובזה מביא את שירי ה'היפ-הופ', טסאו עם המוסיקה האתיופית שלו, ואדי כל הזמן דוחף ל'על האש', אולי כי הוא חולה על בשר… כולנו אוהבים אחד את השני, וגם קבוצת הוואטסאפ שלנו חיה ובועטת. אני מכיר חלק מהשחקנים משנים קודמות: עם יונתן זדה שיתפתי פעולה לפני שנתיים, כשהתאמנתי בהפועל קטמון בתחילת העונה, עם אמל חאיכ ועם דור קוסטה שיחקתי בהפועל ירושלים, עם טסאו בהפועל מרמורק, וגם את יוראי מליח כבר הכרתי – בכל יום זיכרון אנחנו הולכים יחד לנחם משפחה שכולה מלוד".

אז כנראה שבאמת לא הכול קשור לגיל. טולדנו, יליד שנת 1994 (זאת גם הסיבה לכך שבחר לקחת את החולצה עם המספר 94 על הגב), הוא לא השחקן הוותיק ביותר בקבוצה שלנו, אבל לפחות עד כה נראה שהוא בעל כושר מנהיגות מהגבוהים בקבוצה. מלבד הדוגמאות שהוא עצמו כבר הזכיר, נזכרנו כיצד ראינו אותו בתום הניצחון על הפועל אזור לפני כשבועיים חולף לצידו של דביר ברוך, שלא שותף במשחק ונראה מתוסכל מאוד, וקורא לו להרים את הראש. טולדנו, שבשיחה איתנו משתף אותנו בשאיפה שלו לעסוק בעתיד בייעוץ מנטאלי, פשוט לא נותן לאף אחד מסביבו להרים ידיים. "זאת אולי קצת קלישאה, אבל אני מאמין שמנהיגות לא מקבלים. מנהיגות לוקחים. ברגע שאני רואה שחקן שיש לו פוטנציאל להצליח, ואני מזהה שיש לי את היכולת להרים אותו ולסייע לו מנטאלית, אני עושה את זה. גם חשוב לי שנצליח כקבוצה ולא רק כל אחד באופן אישי, כי אנחנו משחקים כדורגל – לא טניס".

אז איך זה בא לידי ביטוי?
"בכל פעם שאני רואה לידי מישהו שמוריד את הראש, אני מסביר לו שמההכרות שלי עם שלומי, מספיק שהוא רק יראה אותו עם הפנים למטה כדי שלא יהיה לו סיכוי. אסור ליפול מול שלומי. אם הוא רואה שאתה בדאון מנטאלי, זה כבר 1-0 לרעתך. מצד שני, אם תמשיך בדרך שלך, אתה תרוויח מכך בהמשך. כמו שראינו במשחקים קודמים, שלומי לא מפחד לערוך חילופים גם בשלב מוקדם של המשחק".

בכל שיחה איתו, עמר מדגיש כי הוא לא מתעסק בהיבטים שחורגים מהפן המקצועי. נראה שאם יש מישהו בצוות המקצועי שנושא באחריות להיות האוזן הקשבת של השחקנים זהו ציון זקן, עוזר המאמן ומי שהיה הקפטן האגדי שלנו עד לפרישתו בקיץ האחרון. "ציון הוא האוזן הקשבת שלנו בעניינים החברתיים והאישיים", טולדנו מאשר. "שלומי אומר באופן ברור שהוא האדם שאפשר לפנות אליו בנושאים המקצועיים, אבל שאם קרה משהו במישור החברתי, הכתובת לכך היא ציון".

ומעבר להיבט המנטאלי, עד כמה ציון תורם לקבוצה בתפקידו החדש?
"אני לא מכיר את ציון הרבה זמן, אבל בתקופה שבה אני כאן למדתי שציון הוא בן אדם נשמה ומקצוען ממדרגה ראשונה. הוא גאון כדורגל. אין ספק שהוא נחבא אל הכלים; מבחינתו, תן לו את מאחורי הקלעים, וזה מספיק לו. מי שנמצא באימונים יודע שהוא עושה הרבה: הוא מעביר אימונים, הוא מעביר לנו את החימום, והוא מתפקד גם כמאמן כושר. אגב, אני חושב שהכושר הגופני שלנו מעולה. יש לנו את הכושר הגופני אולי הכי טוב בליגה".

"נחבא אל הכלים אבל גאון כדורגל ומקצוען מהמדרגה הראשונה". ציון זקן (ינון פוקס)

ובכל זאת, שלומי הוא איש מקצוע עם דרך מאוד עצמאית וברורה. עד כמה אתה מזהה אצלו נכונות לשמוע עמדות שונות?
"אני לא יודע מה קורה ביניהם בחדר הסגור, אבל אני חושב שלציון יש אמירה. למרות שלשלומי יש את הדרך שלו, הוא בהחלט אדם שמסוגל להקשיב. לא סתם הוא מינה את ציון לעוזר שלו".

נחזור למישור המקצועי הישיר: הליגה קשה, והסגל שלנו יחסית קצר. אתה חושב שנוכל להחזיק מעמד עם הסגל הקיים לאורך עונה שלמה?
"אני חושב שהסגל הזה יכול לרוץ יופי. הסגל שלנו אולי קצר מבחינה מספרית, ובכל זאת, אני כמעט בטוח שכולם ישחקו במהלך העונה. עמית אברהם נתן משחק מצוין נגד כפר שלם, ועמית שלמה פתח במשחק מול בקעת הירדן. אז אולי הסגל הזה צעיר, אבל לכולם יש שתי רגליים, וכל עוד אתה נלחם – אתה יכול לנצח בכל מאץ'-אפ".

אתה לא חושב שאנחנו צריכים להתחזק בקשר התקפי שמסוגל לייצר מחץ מקו שני?
"אני חושב שיש לנו שחקנים מצוינים בקישור: תהל הלל שחקן מדהים בעיניי, עם יכולות טכניות ברמה גבוהה. יש לנו גם את דביר ברוך, דניאל טסאו ועוד שחקנים שמסוגלים לייצר כל מיני וריאציות בחלק הקדמי. העניין הוא שאנחנו עדיין לא מספיק מחוברים, וזה הגיוני – אנחנו בסך הכול לפני המחזור החמישי. האם צריך עוד להתחזק? זה לא התפקיד שלי להחליט האם להביא שחקן נוסף".

במשחק נגד כפר שלם נראינו קצת חסרי מעוף מבחינה התקפית. קשה להצליח כשהכול מתבסס על שליחת כדורים לגובזה.
"זה לא סוד שכדורגל משחקים על הארץ. מרבית הגולים נכנסים אחרי שהכדור היה על הארץ. אני חושב שיש לנו הרבה כדורגל באמצע המגרש, והשאלה היא מה אנחנו עושים כדי להביא אותו לידי ביטוי. אני מסכים שאם אנחנו רק מרימים כדור לגובה, כשמולנו בלמים כמו אלה שפגשנו במשחק מול כפר שלם, שגם מגיעים מוכנים לסגנון של גובזה, זה משהו שעלול ליצור בעיה. זה מה שקרה נגד כפר שלם. ניסינו לכפר על זה, אבל זה היה מאוחר מדי".

נראה שיש לנו הרבה פוטנציאל בצדדים.
"אני לא חושב שהיה תכנון להדגיש את האגפים. זה משהו שפשוט קרה בתחילת העונה. התחלנו עם טסאו בצד שמאל ועם דייויד גומז בצד ימין, אבל גם כשהם התחלפו בעמדות, עדיין ניתן היה לראות את הנוכחות של יונתן זדה ושלי כמגנים. שנינו אוהבים להצטרף להתקפה, אם כי כמובן שלא על חשבון משחק ההגנה".


"ההצלחה הקבוצתית חשובה לי. זה כדורגל, לא טניס". טולדנו (גלעד אימס)

סיימנו במשחק מול כפר שלם תקופה מאוד אינטנסיבית, שכללה חמישה משחקים בתוך 15 ימים. אלו התאמות ביצעתם באימונים כדי שנעבור את התקופה הזאת בהצלחה?
"האמת היא שהרגשתי כמו בליגת העל, בגלל עומס המשחקים. זה כיף. זה כדורגל. לשמחתי יש לנו כאן מאות אחוזי מוטיבציה כל הזמן, ולכן אף אחד לא התלונן על עייפות. באימונים עצמם רצנו קצת מסביב למגרש, בעיקר השחקנים שהשתתפו במשחק שלפני כן ושהיו מיועדים לקבל 90 דקות. אז היו אימוני שחרור, קצת משחקי כדור וקצת מתיחות. גם עשינו אמבטיות קרח. מבחינתי, הלוואי שכל העונה תיראה ככה, כי בסופו של דבר הגוף יתרגל לעומס".

ובכל זאת, לא ראינו הרבה שינויי הרכב בין המשחקים.
"נכון, אבל אף פעם אי אפשר לנחש הרכבים אצל שלומי. הוא חושף בפנינו את ההרכב הסופי רק בכינוס בחדר ההלבשה, לפני המשחק. עד אז אנחנו אפילו לא יודעים איך יראה הסגל".

כלומר, שחקנים מסיימים את האימון המסכם, והם אפילו לא יודעים אם יהיו ב-18 שיתלבשו למשחק.
"אני חושב שזה משהו טוב, כי ברגע שאתה מכין את עצמך למשחק באופן מקסימלי, בין אם מבחינת המאמן אתה חלק מהתכנון ובין אם לא, אתה מגיע טוב יותר".

אתה מכיר היטב את ליגה א' דרום, ושיחקת גם במחוז צפון של הליגה וגם בליגה הלאומית. אתה מזהה פערי רמה בין הליגות?
"מבחינה מקצועית, אני חושב שאין הבדל בין ליגה א' לליגה הלאומית. ספציפית, ליגה א' דרום היא ללא ספק חזקה יותר מליגה א' צפון. בצפון משחקים מאוד פיזי, עם הרבה כדורי גובה, אבל בדרום יש יותר כדורגל, עם הרבה שחקנים ברמה גבוהה ועם אווירה טובה".

העונה, יותר מאי פעם, הגיעו לליגה הזאת הרבה שמות גדולים ויקרים. לדעתך, העובדה שנורדיה חריגה בנוף הזה תפעל לטובתנו או לרעתנו?
"אישית אני יכול להגיד שכששיחקתי בהפועל אשקלון בליגה א', היו סביבי כמה שחקנים שהרוויחו סכומים מטורפים. לי זה נראה מיותר. אני חושב שלא במקרה שחקנים שיכלו להרוויח יותר כסף בקבוצות אחרות בחרו להגיע דווקא לנורדיה. זה מועדון שתפס תאוצה מהר מאוד. אני לא חושב שכסף הוא פקטור כזה משמעותי בליגה הזאת. עובדה שניצחנו את אשדוד, שהיה לה תקציב גדול אולי פי חמישה משלנו".

אז איך אתה צופה שהעונה הזאת תתפתח? ומהן המטרות הריאליות עבורנו כקבוצה?
"אני חושב שהעונה אין איזושהי פייבוריטית ברורה, כמו שנס ציונה הייתה בעונה שעברה. אני יכול להגיד בפה מלא שאנחנו קבוצה מאוד חזקה, למרות שהסגל שלנו לא זוהר, כביכול. אני למדתי שלא השמות הם שחשובים, אלא האופי ותחושת ה'ביחד'. ואת זה שלומי מביא לנו. כבר עברתי לא מעט מאמנים, ועוד לא נתקלתי במאמן שיודע כמותו ליצור חיבור חזק כל כך בין שחקנים. לכן, אני חושב שיש לנו קבוצה שיכולה להסתכל למעלה בלי בושה. אבל אנחנו צריכים לעשות את זה שלב-שלב, שבוע-שבוע, מטרה-מטרה".

"באופן כללי, אני חושב שהדרך הכי טובה – ולא רק בכדורגל אלא בכלל בחיים – היא לעבור דברים שלב אחרי שלב. אפשר להסתכל כבר על כל העונה, אפשר לשאוף לניצחון בעוד שבועיים או שלושה, אבל אז מה עם המשחק הקרוב? אני לא שחקן שיצהיר על עליית ליגה או אליפות, כי בסופו של דבר, אם זה לא יקרה – אז בשביל מה זה היה שווה?"


"כסף הוא לא בהכרח פקטור בליגה הזאת". מתן (מימין) והחברים חוגגים מהפך באשדוד (ינון פוקס) 

פרק ג' – עם הפנים קדימה: "הלוואי שאגיע עם נורדיה עד לליגת העל"

כפי שנוכחנו לראות מאז שהצטרף אלינו, טולדנו שחקן דומיננטי מאוד גם בצד ההתקפי. כמי שגדל כמגן שמאלי ("אני יכול לשחק גם כקשר אחורי, ובעונה שעברה שיחקתי בהפועל ירושלים כשחקן השמאלי בתבנית של שלישיית בלמים"), הוא מציג החזקת כדור מצוינת, הצטרפות מתוזמנת ואחראית לחלק הקדמי ויכולת הגבהה טובה מאוד תוך כדי תנועה. בניצחון 3-4 על אדומים אשדוד לפני שלושה שבועות הוא גם קינח עם בישול נהדר לגובזה בשער שקבע 3-3. לכל זה מתלווים אחד על אחד משובח וסגירה אלכסונית מוצלחת בצד ההגנתי. "במשחק באשדוד לא הייתי טוב הגנתית, אבל כן בלטתי התקפית. אני אוהב לשחק במגרשים גדולים שכאלו, כי הם מאפשרים לי הרבה חופש פעולה".

למרות כל זאת, מבט על המספרים של טולדנו לאורך השנים מלמד על נתון אחד שקשה להתעלם ממנו: מאז שעלה לבוגרים, הוא לא כבש אף שער במשחק רשמי. אמנם בכל הנוגע לבישולים טולדנו נותן תפוקה נאה ("אני בדרך כלל מייצר 9-8 בישולים בעונה"), אבל הבקעה ישירה – פקטור שמשדרג כל מגן מודרני – עוד חסרה אצלו. "נכון, לא הבקעתי אף שער בבוגרים עד היום. זה מבאס, ואני מת להבקיע. הלוואי שיפתח הסכר, ואני מאמין שזה יקרה העונה. בכל הנוגע לבישולים, המספרים הקיימים בהחלט מספקים אותי".

מבחינה הגנתית, תמיד היית יציב?
"אני תמיד אומר: עוד לפני שבוחנים את הפן ההתקפי, צריך לזכור שאני קודם כל מגן. אני יכול להעיד על עצמי שהשתדרגתי מאוד בצד ההגנתי כששיחקתי בהפועל מרמורק, לפני שלוש עונות. עד אז, כמו כל ילד, רציתי תמיד להיות בחלק ההתקפי. שלומי, שאימן אותי במרמורק, הפך אותי למגן אמיתי. התאהבתי בתפקיד הזה. יש שחקנים שלוקח להם זמן להתאהב בעמדה שלהם. אני אחד מהם". 


במדי הפועל מרמורק. "שלומי גרם לי להתאהב בעמדת המגן" (יוסי סוריק)

מה אתה עושה חוץ מהכדורגל? איך נראה סדר היום שלך?
"אני כל כולי בכדורגל. סדר היום? אנחנו קמים בבוקר, ברוגע, במיוחד עכשיו, כשאופיר מסיימת את הלימודים שלה בעיצוב פנים. אנחנו שותים נס, אוכלים ארוחת בוקר, ואז אני עושה אימון לבד. אחר הצהריים או לקראת הערב אני ממשיך לאימון של נורדיה. באופן כללי, אני משתדל גם לערוך אימונים אישיים". 

אתה בחור צעיר, אבל אתה כבר נשוי. חיי ההוללות הם ממך והלאה, כך נראה.
"האמת היא שמעולם לא הייתי טיפוס של מסיבות; תמיד הייתי ילד של בית. לפעמים אני מבלה ושותה בירה, אבל לא משהו מעבר לזה". 

איך הזוגיות תורמת לך כשחקן כדורגל?
"אמנם התחתנו רק לפני ארבעה חודשים, אבל כאמור אנחנו יחד כבר 10 שנים. גידלנו אחד את השנייה, ולהפך. אופיר היא העוגן שלי, האוזן הקשבת והכתף שלי".

אופיר, איך ההתרחשויות בכדורגל משפיעות על האווירה בבית?
"ברור שמה שקורה במגרש מחלחל הביתה, ושהכדורגל משפיע מאוד על הבית. אחרי משחקים, אני מרגישה כאילו אני זו שהפסידה או שניצחה. למדתי איך להיות שם בשבילו. זה החלום שלי בדיוק כמו שזה החלום שלו. זה הפך להיות החיים. בעבר לא הבנתי כדורגל, אבל היום אני לגמרי שם, ולא מפחדת גם לבקר אותו מקצועית".

מתן: "היא כועסת שאני לא לוקח את הכדורים החופשיים".

אילו תהליכים את מזהה שהוא עבר במהלך השנים, מנקודת המבט שלך?
אופיר
: "בעבר, הוא היה נשבר הרבה יותר אחרי הפסדים. היום הוא לוקח דברים יותר בפרופורציה. הוא התבגר, ועכשיו הוא מבין שאמנם לפעמים מפסידים, אבל חייבים לדעת להתגבר על זה, כי למחרת בבוקר כבר יש אימון. אני תמיד שם בשבילו, אם כי הוא למד להתמודד עם הדברים גם בעצמו".

מתן: "כואב לי שאופיר צריכה לשאת את מה שקורה במשחקים או אימונים. היא לא צריכה לספוג את הביקורות העצמיות שיש לי".

בשלב הזה מצטרפת אלינו מיכל, אשתו של אמיר, וחשוב מכך – פולנייה על פי הספר. השאלות הבלתי נמנעות מוטחות בזו אחר זו. נסתפק בלציין כי התשובה הרשמית לשאלה 'מתי יגיעו הילדים' היא, ובכן, שכל דבר בעתו.

אתה שחקן שחי את הקהל.
"לגמרי. אני שומע כל דבר שצועקים לי מהיציע; זה מניע אותי. אני לא חושב שיש עוד מועדונים עם קהל כמו אלו שיש בנורדיה ובמרמורק. בעיקר אני אוהב את "מזל שיש אותך", ההמנון שלכם, שאותו אתם שרים בתחילת כל משחק. זה עושה לי צמרמורות".

כאן אופיר ממהרת לפסוק: "אתם חייבים לחבר שיר בשבילו".

נו, זה גם התפקיד שלך, את יודעת…
מתן: "נראה לי שהיא עדיין לא בקיאה בשירי נורדיה. אבל אופיר, מעכשיו אני רוצה שתבואי ל'גוש', עם סבא וסבתא, ושתשירי את כל השירים".

אופיר: "דווקא במרמורק למדתי את כל השירים. ולא משנה אם השיר יהיה על משקל השם 'מתן' או על משקל 'טולדנו' – העיקר שיהיה שיר בשבילו. במרמורק מצאו שיר בשבילו". ובזמן שאנחנו מביעים ספקות בנוגע ליכולת לחבר שיר שמתחרז עם השם 'טולדנו', מתן כבר ממהר לזמזם בקול את הגרסה של הקהל הרחובותי. אנחנו, מצדנו, מתחייבים בפני הזוג טולדנו להביא את הנושא לפתחו של צוות המשוררים של נורדיה.


"הכדורגל הפך לחלום שלי לא פחות משהוא החלום שלו". מתן ואופיר

מתן, בעונה שעברה שיחקת בהפועל ירושלים – קבוצה שרק מאבדת קהל עם הזמן. כמי שחי את תמיכת האוהדים, איך התמודדת עם זה?
"זה היה קשה. לשמחתי, יש לי משפחה תומכת שמגיעה לכל משחק שלי; לפעמים מספיק לי פשוט לראות את האחים שלי ביציע כדי לקבל 'דרייב'. לגבי העונה שעברה, החוזק המנטאלי של אמל חאיכ עזר מאוד לכל הקבוצה, וכך גם העבודה המצוינת של המאמן אופיר עזו על הקווים".

בוא ניתלה באילנות גבוהים. יש לך איזו קבוצה מועדפת?
"אני אוהד ריאל מדריד, אם כי מכיר בכך שמסי הוא האלוהים של הכדורגל. במקביל, כריסטיאנו רונאלדו הוא מכונה. הוא ה-דוגמה לעבודה נכונה: גם כשהוא מתקשה בפעולה כלשהי, הטכניקה שלו והכישרון שלו לזהות תמיד איפה נכון לעמוד, הם פשוט מטורפים. אף אחד, מלבד מסי, לא יכול לעשות את זה. אני מבואס שהוא עזב ליובנטוס". 

מי השחקן בעמדה שלך שהוא מקור ההשראה מבחינתך?
"אין על מרסלו. 'מרסליטו'. הוא מס' 1, בכל היבט אפשרי. וכמובן שבעבר זה היה רוברטו קרלוס".

אלה המגינים שאתה רוצה להידמות אליהם?
"כן. הם מגנים ששולטים על פני כל הקו. הם מגנים, מקשרים ותוקפים. זה מה שאני אוהב". 

יש גם מגנים בארץ שהם מודל לחיקוי עבורך?
"הייתה תקופה שבה אהבתי מאוד לראות את דדי בן דיין. הוא הבקיע מלא שערים בתקופה שלו בהפועל תל-אביב. כזה אני רוצה להיות. אני מודה שפעם בכמה זמן אני מרשה לעצמי לשחק קצת קטרגל, ואז אני תמיד נמשך ימינה. אני אוהב את החיתוך לאמצע כדי לאיים על השער".

בוא נסתכל קדימה: במבט ארוך טווח, עד להיכן נורדיה יכולה להגיע כמועדון?
"אני חושב שיש כאן בסיס מאוד חזק. יש לנו תנאים מעולים, ומי שמייצרים אותם אלו הקהל, ההנהלה ואפילו אבי ביטון, האפסנאי, שטוב לב כמו שלו אין במועדונים אחרים. כשהאפסנאי הוא כזה, גם אחרון האוהדים הוא כזה. יש כאן משהו שנבנה בצורה מאוד רצינית, עם קהל טוב ואיכותי. אני רואה שזה הולך להיות משהו גדול, והלוואי שאמשיך להיות חלק מזה. אם נצליח, נוכל לסחוף אחרינו קהל ענק, כי אין קבוצות כאלה בארץ".

ובכל זאת, טולדנו בן ה-24 נמצא בשלב מתעתע בקריירה שלו. מצד אחד, הוא עוד לא בגיל שבו שחקנים כבר משלימים עם המקום שאליו הגיעו; מצד שני, הוא כבר לא בגיל שבו קבלת דקות המשחק וההתחשלות המקצועית הן חזות הכול. אם הוא רוצה להגיע גבוה יותר, זה בדיוק הזמן לכוון לשם.

מתן בהחלט מסכים עם ההבחנה. "אני רואה בעונה הזאת ככזאת שהתפקיד שלה עבורי הוא לשמש כמקפצה אישית וקבוצתית. אני כבר לא באותו מקום שבו הייתי לפני שנתיים; אני בשלב שבו אני צריך להתייצב. אני מאמין ששחקנים שמחליפים קבוצה בכל עונה לא יכולים להיות שחקנים יציבים. הם יכולים להיות שחקנים מצוינים, אבל בכדורגל יש חשיבות רבה לסביבה שמלווה אותך כשחקן. אני מאוד מקווה שהנסיבות יובילו אותי להמשיך עם נורדיה. הלוואי שאוכל לצמוח יחד עם נורדיה, ולהגיע איתה עד לליגת העל. אם זה יקרה, זה יהיה מדהים".

אפילוג

ביום שני הקרוב (15:30) מצפה לנו משחק חוץ קשה מול שמשון כפר קאסם. היריבה החזקה, שבנתה קבוצה עתירת תקציב בקיץ החולף, מתהדרת בסגל שחקנים שכולל שמות מוכרים למדי (ובמרכזם שלומי ארבייטמן וסיראג' נסאר). אלא שכפי שיכולתם להבין מהריאיון שערכנו עם מתן טולדנו, נורדיה הרעבה ממש לא מתכוונת להגיע עם רגשי נחיתות.

למרות השעה והמיקום הלא-אידיאליים של המשחק, ואולי דווקא בגללם, למתן חשוב להעביר מסר אליכם – האוהדים. אז הבמה שלו:

"קהל יקר, אוהדים ואוהדות,

בכל משחק אנחנו שומעים אתכם שרים לנו ודוחפים אותנו במשך 90 דקות, בלי קשר לתוצאת המשחק. חשוב לי שתדעו שיש לנו הערכה ענקית למה שאתם נותנים ועושים – כלום הוא לא בגדר מובן מאליו!

אני קורא לכם להגיע ביום שני הקרוב כדי לתמוך בנו גם במשחק החוץ נגד כפר קאסם. נכון, זה יום שני, יום חול באמצע השבוע, ולכל אחד יש את סדר היום והעומסים שלו. אבל אנחנו צריכים אתכם איתנו בכל רגע בעונה הזאת. יחד, ורק יחד, נעשה כאן משהו גדול ויפה.

אוהבים אתכם, ומודים על התמיכה הבלתי פוסקת.

בלב זה בית״ר, בלב זה נורדיה".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *