"נורדיה מקבלת אותנו בתזמון מצוין מבחינתה, אבל אנחנו לא אנדרדוג נגד אף קבוצה" – ראיון עם שלומי משה, קפטן מכבי עירוני קריית גת

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

לאחר הניצחון 2-0 על בני טייבה בגביע ששבר בצורת שערים ארוכה ועם מאמן חדש על הקווים, תתייצב מחר בית"ר נורדיה למשחק הבית מול עירוני קריית גת בתקווה להתחיל את מסע הבריחה שלה מהתחתית הבוערת. על פניו, עומדת לפתחה של נורדיה הזדמנות מצוינת, כשמנגד תהיה יריבה עתירת צרות פיננסיות, בגינן שבתו לאחרונה שחקניה מאימונים למשך כשבוע. אלא ששיחה עם שלומי משה, חלוץ וקפטן הקבוצה הוותיק, מלמדת כי קריית גת – שכבר עברה בהצלחה קרב הישרדות אשתקד לאחר שהחליפה מאמן באמצע העונה – רחוקה מלהיות קבוצה מפורקת.

שלומי, תאר לנו מנקודת מבטך מה קורה כרגע בקריית גת.

"אנחנו לא מקבלים משכורות מתחילת העונה וגם לא נקבל עד סוף השנה האזרחית. בינואר נקבל את התקציב מהעירייה לשנת 2018. אנחנו קבוצה שמנוהלת על ידי עמותה, אבל מתוקצבת כמעט באופן בלעדי על ידי העירייה. בינתיים ארבעה שחקנים כבר עזבו את הקבוצה בעקבות המצב".

זה ממש לא מובן מאליו ששאר השחקנים נשארים במצב הזה.

"תראה, אני כבר שש שנים משחק בקריית גת, וכמעט בכל שנה יש עיכובים עם המשכורת הראשונה. כבר תקופה ארוכה שמתנהלות מלחמות משפטיות בין העמותה המנהלת את הקבוצה לבין העירייה, אבל בסופו של דבר עד היום תמיד שילמו הכל. הפעם משכו אותנו וניסו למצוא פתרון יצירתי כדי לתת את הכסף,  אבל בסוף הגיעו מים עד נפש, ולכן עשינו את השביתה – למרות שמראש אמרתי לשחקנים שזה לא יעזור, כי המצב באמת חמור. זאת גם הסיבה שסיימנו את השביתה כבר אחרי שבוע. אמנם גם האוהדים וגם היו"ר לא כעסו על השביתה אלא הבינו אותה לחלוטין, אבל פשוט הבנו שזה לא הפתרון. קבוצה אחרת הייתה מתפרקת, אבל זו קבוצה עם הרבה שחקני בית. בסופו של דבר, אנחנו אוהבים את הקבוצה ואת העיר ואנחנו מאמינים מאוד בסגן ראש העיר ויו"ר הקבוצה, דוד בן לולו. גם שוחחתי עם ראש העיר, כך שאני יודע בוודאות שנקבל בינואר את כל השכר שלנו, אז זה פחות מדאיג".

אם נתרכז בחלק המקצועי: ביחס לציפיות, איך אתה מגדיר את העונה עד עכשיו?

"הציפיות היו להתברג בחלק העליון, אך זה לא קרה. ציפינו לצבור יותר מעשר נקודות בשלב הזה של העונה, אם כי ברור שיש נסיבות מקלות, בטח עכשיו כשאנחנו מתאמנים רק עם 14 שחקנים. מה שכן, גם השנה צפוי להגיע רכש בינואר. בכל שנה התקציב נפתח בשלב הזה והקבוצה מתחזקת בשחקנים בכירים: למשל, בשנה שעברה הבאנו את יאיר אזולאי מבני לוד בינואר. עד אז אנחנו מנסים פשוט לסחוב ולאגור כמה שיותר נקודות".

גם נורדיה מאוד צריכה את הנקודות. אתם רואים עצמכם כאנדרדוג מולה?

"אנחנו לא אנדרדוג מול אף קבוצה בליגה. ברור שיש בעיות ושנורדיה מקבלת אותנו בזמן הכי טוב שהייתה יכולה, אבל מצד שני, אני מאוד סומך על השחקנים שלנו. יש לנו כמה שחקנים צעירים שעכשיו יוכלו לקבל את ההזדמנות, ובנוסף יש לנו שחקנים מצוינים כמו הבלם יוגב בן סימון, השוער אהרון למל שהגיע מרעננה והחלוץ עומר מולאי".

איך אתם מתכוננים לנורדיה?

"האמת היא שעם כל הבלגן, עוד לא ממש התמקדנו בנורדיה אלא בעיקר התרכזנו בעצמנו. אני חבר טוב של אופיר עמרם, שיחקתי איתו בהפועל ירושלים וכיום אנחנו משתתפים בקורס מאמנים ביחד. הוא שחקן מעל הליגה הזו; זה שהוא לא ישחק כמובן ישרת אותנו".

בוא נדבר על ההיסטוריה שלך כשחקן: לא כולם זוכרים, אבל אתה שיחקת בבית"ר ירושלים בימי פניג'ל העליזים. איך בכלל הגעת לבית"ר?

"גדלתי במושב נהורה, שנמצא ליד קריית גת, ושיחקתי בקבוצות הילדים של בני לכיש. נחום סטלמך ז"ל ראה אותי באחד המשחקים וזימן אותי לנבחרת ישראל. הצטיינתי שם, והוא קרא לי הצידה בסוף האימון ואמר לי שאם אני רוצה להיות בנבחרת אני צריך לעזוב את לכיש ולהתקדם. הוא דאג לדבר עם אנשי מכבי ת"א, שקנו אותי ומימנו לי את הנסיעות לקריית שלום, אבל בתוך תוכי תמיד הייתי אוהד בית"ר ירושלים ולמרות שהצטיינתי בקבוצות הנערים של מכבי, פזלתי לירושלים. כשהגעתי לגיל הנוער, באמצע העונה, בית"ר קנתה אותי. בהתחלה מכבי לא רצתה לשחרר אותי, אבל שבתתי ולא הגעתי לאימונים עד שהיא נכנעה. הגעתי לנוער של בית"ר ביחד עם שמוליק לבן, כשהקבוצה הייתה על הפנים. הצלחנו להשאיר אותה בליגה. שנה לאחר מכן יוסי מזרחי הגיע לראות את המשחק של הנוער נגד גדנ"ע יהודה, בו הבקעתי רביעייה. למחרת כבר מצאתי את עצמי באימון של קבוצת הבוגרים. לאחר מכן כבר עליתי לשחק במשחק החוץ המפורסם נגד מכבי חיפה. הכול קרה ממש בשניות. גם הבקעתי את שער הניצחון במשחק הגומלין נגד סילקס המקדונית באינטרטוטו".

אלא שכשבית"ר התחזקה, בעיקר ישבת על הספסל.

"האמת היא שלא מימשתי את הפוטנציאל שלי, כולם ציפו ממני ליותר. שיחקתי לצד מליקסון, ארבייטמן ויצחקי, וגם נמני ובנין היו. באמצע העונה הראשונה של גאידמק, כשהגיעו שחקנים כמו ג'רום לרואה, הבנתי שעדיף לי לעזוב ועברתי להפועל ירושלים – למרות שמאד אהבו אותי בבית"ר ורצו שאשאר. בהפועל ירושלים סיימתי  כמלך שערים, כשמהמקום האחרון בלאומית הם הגיעו איתי עד למקום השלישי. בהמשך שיחקתי גם בהפועל פ"ת ובהפועל חיפה, ולאחר מכן שוב בהפועל ירושלים. בסופו של דבר חזרתי לבית שלי, לקריית גת, אחרי שבמשך שנים שיגעו אותי כאן שאחזור".

אתה כבר בן 34. כמה עוד נשאר לך לשחק?

"אני אחרי שני ניתוחים וברך ימין קצת מציקה לי, אבל חוץ מזה, ברוך ה', אני מרגיש טוב מאוד. אני רוצה לשחק עוד שנה או שנתיים. אחר כך אני מאמין שתראו אותי בתור מאמן קריית גת".

נראה שאתה ממש סמל פה.

"אפשר לומר שכן. בכל מקום בארץ בו אתה מזכיר את קריית גת, ישר אומרים לך 'שלומי משה'".

זה ניכר היטב באחד המשחקים, כשהאוהדים זעמו על המאמן דאז, שרון אביטן, כי הוא לא נתן לך לשחק.

"זה היה ב-2013, אחרי הניתוח הראשון שלי בברך. הייתה פה קבוצה עם שמות כמו ראובן עובד וינון ברדה, שהייתה אמורה לעלות ללאומית. זה לא עבד. במשחק המדובר היינו בפיגור, רציתי מאוד לשחק ולעזור לקבוצה אבל הוא לא הכניס אותי. נוצר בינינו ויכוח על הספסל שהוביל לבלאגן ביציעים. הוא טען שאבא שלו חטף מכות ביציע".

איך זה נגמר?

"הייתה כביכול סולחה, אבל הוא המשיך לספסל אותי אז הצבתי אולטימטום להנהלה: 'או אני או הוא'. שבוע לאחר מכן שיחקנו נגד קביליו יפו, שהמאמן שלה ליאור זאדה מאוד רצה אותי אצלו. שני משחקים לאחר מכן, זאדה עצמו התפטר מיפו ואז אמרתי להנהלה שאנחנו חייבים להביא אותו לקריית גת. בסופו של דבר הוא הגיע ועלינו ליגה".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *