מילה בסלע – לקראת טירת שלום

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

1 (פסימי)

אחד השירים האהובים על הפגנות הציונות הדתית קורא "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". כמי שרואה בבית"ר ירושלים (המטאפיזית, זו שמעבר לזהותה החומרית – כמו הסטייה שמצויה היום בליגת העל) קבוצה נצחית, מרגיש את החובה להגיד כי מדובר בדרך ארוכה. ליגה ג' אמנם נתפסת לאנשים מבחוץ (כפי שאנחנו בעצמנו היינו רק לפני כמה חודשים) כליגה חלשה או קלה, אבל האמת היא שהיא יותר פרובלמטית מכפי שאפשר היה לצפות. כבר היום אפשר בבירור לחלק אותה לשלושה דרגים ברורים: הקבוצות העליונות (קרי – אנחנו, חבל מודיעין, חולון ושמשון), דרג הביניים (שבו אני תולה תקווה יותר מהכל – רובו מורכב מקבוצות שכבר פגשנו, כמו רחובות ועקרון) – והקבוצות החלשות (בעיקר רמלה, אורתודוקסים וראשל"צ). ואם מול שני הדרגים האחרונים אני רגוע, מול הדרג הראשון אני בספק גדול אם אפשר יהיה לנצח הפעם. הפרויקט שלנו, חשוב ככל שיהיה, הוא חדש. הקבוצות האלה מכירות את האזורים האלה טוב מאיתנו, ולפחות ממה שניתן היה לשפוט מול חולון – גם מכילות בתוכן את "התבלין הנוסף", את הלחימה, את השטיקים הקטנים שמאפשרים לך לשרוד בשרשרת המזון של הליגות הנמוכות. אנחנו לא פחות מוכשרים מאף קבוצה. אבל אין לנו עדיין את הניסיון המתבקש. מקווה שהכישרון יחפה על הניסיון בהמשך הדרך. אין זו קריאה לוותר; חשוב שנעלה לכל משחק עם אותן אנרגיות חיוביות שהביאו אותנו עד הנה. אבל זו כן קריאה לפרופורציות, להבנה שאנחנו בדרך ארוכה – ושעוד ניתקל בלא מעט מהמורות.

 

2 (אופטימי)

ואם בסיכויי ההעפלה אני קצת מתקשה להאמין, בחשיבות ובעוצמת הפרויקט אני מאמין גדול. אפשר להסתכל על לוח התוצאות עד שיכאב לנו הצוואר, אבל מה שאני מרגיש הוא הרבה יותר חזק – וזו אמונה אמיתית ברעיון שמניע אותנו. הרעיון של בית"ר אמיתית, מחוברת לשורשים, שפויה, חיובית, מלאה באהבה קורם עור וגידים, ולדעתי ימשוך עוד הרבה אנשים בדרך. המעבר לנורדיה הוא לא פשוט; אנחנו, אלה שהתחלנו, עשינו את הקפיצה הנחשונית אבל עבור רבים אחרים זה עוד ייקח זמן. ועלינו לכבד את זה. אבל כשאני מביט במה שכבר יש לנו: קהל של מאות צופים, כולל גוש מעודד שלא מפסיק לשיר מהדקה הראשונה עד הדקה התשעים, קבוצה מחויבת וגאה על הדשא שלא מפסיקה להילחם גם ברגעים קשים – קבוצה ירושלמית, שורשית, שמורכבת מאנשים שאוהבים את הקבוצה הזאת בלב ובנפש – אני מתמלא אופטימיות. כל שישי מחדש. כל פעם שאני שומע את השירים, כל פעם שמישהו מספר לי שהוא שמע על הפרויקט והוא אוהב אותו, כל פעם שאני רואה את כמות הלייקים, אני מבין שאנחנו בתוך משהו נכון. שהרוח של בית"ר ירושלים האמיתית קיימת, והיא קיימת אצלנו. עכשיו נשאר לנו רק לשמור עליה, ולהפיץ את השמועה.

 

3 (ירושלים)

זו תקופה משוגעת סביב העיר הזאת, ובכלל בארץ המטורפת הזאת, ודווקא בתקופה הזאת בית"ר נורדיה חשובה. היא חשובה כי היא מסמלת אלטרנטיבה לא רק לבית"ר-טביב בצורתה הנוכחית, אלא לדעתי לכלל החברה הישראלית: ככה זה היה אמור להיות תמיד. אנשים שחיים ומשחקים ביחד, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, מכל הדעות והמחשבות בעולם, שותפים ביחד לדבר היפה הזה שנקרא כדורגל. וכשהכדורגל המסחרי והמתועש הולך ונהיה אלים, דווקא בליגה ג' – על כל מגרעותיה – נמצא הקסם הזה שבפשטות. ורק בירושלים קבוצה כזו יכלה להתרחש.

 

נוסעים לקאסל אוף פיס. היריבות לצמרת ניצחו, וקצת מתרחקות, אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים. וכל יום שעובר רק מבהיר לי כמה האמונה הזאת מבוססת.

 

הלאה, אל טירת שלום!

תל חי.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

דצמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

5 תגובות

  1. בקשר לפיסקה הראשונה – חלאס עם התבוסתנות. אנחנו רק במחזור החמישי, טרם פגשנו 2 מ- 3 המתמודדות שציינת כאן (ועדיין לא ראינו אותן משחקות) התחזקנו בסקורר שהך אתמול הבקיע גול נגד גבעת זאב מליגה ב' ובכלל זה סתם פוגע במוטיבציה 🙂
    בקשר לפיסקאות 2 ו- 3 – כל מילה בסלע. כתבת יפה.
    באהבה.

  2. ברכות על הבלוג.
    ולגבי הפסימי:
    לפני שנה וחודשיים-שלושה, מעטים האמינו שנשרוד את פגישת ההקמה השלישית. יש לי אלבום קטן של כל פגישות המייסדים. היו עשרות מאז.
    אח"כ אף אחד לא האמין שנצליח לגייס ספונסר, אז אלי דנון מאורטל תיירות התייצב ואמר: אני איתכם.
    ואז היו מי שחשבו שאין מצב שנצליח להרשם כעמותה- ואסף המשפטן הכל יכול של נורדיה רשם גם רשם.
    והיו מי שלא הסכימו לדבר איתנו עד שלא יהיה מגרש…ובעיר נטולת מגרשים אנחנו זוכים לשחק באיצטדיון.
    ולא האמינו שנצליח-חבורה של ילדים טובים שלא מכירים את נבכי הליגות הנמוכות- לגייס צוות מקצועי, ומשה הגיע ואמר: אני אתכם. ואליו הצטרפו סרגי ואסי.
    אבל אין עדיין סגל…ותכף הליגה מתחילה…ויש סגל של שחקנים מוכשרים וערכיים הממלאים את השורות.
    והיה מי שאמר לי אחרי כל ההישגים האלה…רק חבל שאין לנו אוהדים…והתברר שאפילו בגשם זלעפות הם שם- מרגשים מחדש.
    ועכשיו הליגה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *