ראיון עם רן דדיה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

ראיון עם רן דדיה

 

לאחר שנבחר ברוב קולות לשחקן המצטיין של הסיבוב ערכנו ריאיון מיוחד עם הקשר שמצית לנו את הדימיון בכל מהלך, רן דדיה

   

רן דדיה
רן דדיה

מציג את דדיה6.jpg

שלום רן.

 

שלום וברכה.

 

קודם כל מה שלומך? שמעתי שהיית חולה ובקושי עלית לשחק במשחק מול מבשרת ציון.

 

כן, משהו כזה. כנראה שיש לי שלבקת חוגרת, משהו כמו הרפס בצלעות. במהלך השבוע אעשה אולטראסאונד, מקווה שיהיה בסדר.

 

זה משהו שיכול להשפיע על המשך העונה?

 

אומרים שכן, אבל לא נראה לי. אני מרגיש שתפסתי את זה יחסית בזמן.

 

אז המון בריאות, זה הכי חשוב. איך למרות המחלה עלית ביום שישי ונתת את הדריבל שם?

 

הרבה אוהדים פנו אלי ואמרו שהם נהנו מהמהלך הזה. לקחתי כדור מיוחד לפני המשחק, שמשכיח כמעט כל כאב שקיים בגוף. אחרי התייעצות עם עמית ומשה העדפנו שאני לא אפתח, ואז משה בא אלי חצי שעה לפני סיום המשחק ושאל אם אני רוצה לשחק. הרגשתי שאני יכול קצת לשחק כי המשחק גמור ואמרתי יאללה נכנס ונהנה קצת.

 

למזלנו זה היה משחק שהקבוצה הסתדרה בלי עזרתך, אבל היה משחק ספציפי שעד שעלית לא הצלחנו לפרוץ את השער, ואתה – בנגיעה הראשונה שלך במשחק, ובכלל בנורדיה, שלחת וולה לחיבורים. מאיפה זה בא?

 

כן נגד גדרה (בגביע)… אני לא יודע אם אתם שמים לב – אני סוג של שחקן שכל הזמן חושב קדימה. הראש שלי חושב רק שערים, לאו דווקא אישיים, אבל כל הזמן מהלכים ההתקפיים. אני פחות חושב רוחב, אני תמיד חושב עומק. ואם כבר אנחנו מדברים על השער הזה אז לפני שנכנסתי כבר אמרתי לחבר'ה על הספסל "יש לי הרגשה שאני מקבל את הכדור, נגיעה ראשונה אני בועט לשער יקרה משהו".

 

האמנת שככה יראה הסיפתח שלך בנורדיה?

 

אני מודע ליכולות שלי, אבל הגעתי לכאן אחרי שעזבתי את הכדורגל לשנתיים בגלל שנולדו לי שני ילדים והחלטתי שאני רוצה קצת להיות איתם. אבל מהרגע שעמית [ברבש] אמר לי שהוא רוצה אותי עבדתי קשה מאוד במהלך הפגרה, אז ידעתי שאוכל לתרום.

 

גם מול חבל מודיעין בגמר המחוז היה לך שער סופר חשוב, קור הרוח הזה ברגעים הקריטיים זה משהו שמאפיין אותך כשחקן?

 

כן, זה משהו שאני מדבר עליו הרבה עם החבר'ה הצעירים בקבוצה. אני חושב שאין ממה להילחץ, ברגע ששחקן כדורגל לחוץ הוא מאבד 50% מהיכולות שלו.כדורגל זה משחק שבאים ליהנות בו, וברגע שאתה בא ונהנה אז גם הכל בא לך. הכל תלוי אם למשחקים אתה בא קר רוח, או שאתה בא לחוץ. זה המוטו שלי וזה מה שמלווה אותי.

 

אז גם בזכות השערים האלה נבחרת על ידי האוהדים ברוב קולות לשחקן הסיבוב. אתה גם הפתעת העונה בשביל האוהדים שפחות מכירים את סצינת הליגות הנמוכות, בעיקר אחרי שלא שיחקת שלוש שנים.

 

כן, היה לי ברור שאפתיע אנשים. במיוחד בקבוצה כזו מתוקשרת עם אוהדים חמים שבאים מהלב ובאמת אוהבים את הקבוצה. אבל בתוך תוכי ידעתי מה אני שווה וכמה יכולתי לתרום. אני יודע שכשמקום נותן לי, אני יכול לתת לו חזרה, ואני שמח שהצלחתי לעשות את זה. אנחנו קבוצה מצויינת שצריכה לעלות ליגה בקלות, לטעמי קבוצת ליגה א' טיפוסית, והמון זה בזכותכם, בזכות התמיכה, הפרגון. זה כיף. הרבה תודות לכם, וכמובן לשחקנים בקבוצה שהם חלק בלתי נפרד.

תמונה

 

אז בוא נתחיל מהתחלה כדי שגם האוהדים יכירו את הרקע שלך, מאיפה באת? איפה גדלת?

 

גדלתי במחלקת הנוער של הפועל ירושלים למרות שתמיד הייתי אוהד של בית"ר ירושלים. כשהגעתי לנוער החלטתי לעבור לבית"ר ואחרי שעברתי החלטתי שאני רוצה להתגייס ליחידה קרבית.

 

לאיזו יחידה?

 

התחלתי לעשות גיבושים לדובדבן ולצנחנים, ראיתי שזה קצת קשה לי, אז בסוף התגייסתי לנחשון ושירתתי שם שלוש שנים. כשהשתחררתי הבנתי שהכדורגל זה חלק ממני, משהו שאני אוהב.

 

אלו מאמנים משמעותיים היו לך עוד בנוער?

 

יואב תבריזי, יואב עדיקה וחיים אבוטבול. מישל דיין קצת עצר לי את ההתקדמות אבל בדיעבד זה יצא בסדר.

 

מי הביא אותך לנוער לבית"ר?

 

בנוער בבית"ר הייתי עם דני נוימן. התחלתי שם את מחנה האימונים, אבל אז החלטתי שאני רוצה ללכת לקרבי.

 

מי היה אז מודל החיקוי שלך? אני שואל את זה בין היתר כי האוהדים מכנים אותך זידאן, בגלל הדמיון החיצוני, המבטא הצרפתי, מספר 10 שעל החולצה שלך וגם כמובן בזכות היכולת.

 

(צוחק) כמובן שזידאן זה ה-שחקן. לגבי המבטא  אני מרוקאי מהבית. אבל מכיוון שאתה שואל, אז היו שחקנים טובים. כן, זידאן זה שחקן שהייתה הנאה צרופה להסתכל עליו. נגיד רדונדו הארגנטינאי, גם היה שחקן מצוין בזמנו. אם אנחנו משווים להיום אז אני הכי נהנה לראות שחקן כמו אינייסטה, הסגנון של לקבל את הכדור, להשתחרר מהר בלחץ ולחשוב קדימה. אלה השחקנים שאני אוהב.

 

אחרי שהשתחררת מהצבא החלטת שאתה חוזר לכדורגל. לאן פנית?

 

אחרי שהשתחררתי מהצבא פנה אליי חגי קול, מאמן בית"ר גבעת זאב, והציע לי לשחק שם. הצטרפתי, הייתי קפטן הקבוצה, ושחקן מאוד משמעותי. בזמן ששיחקתי שם קיבלתי הרבה הצעות, גם מליגה א' (בית"ר גבעת זאב הייתה אז בליגה ב') אבל דחיתי את ההצעות האלו כי ראיתי שטוב לי בגבעת זאב. אשתי, שהייתה אז חברה שלי, גרה פה בישוב וזה הסתדר לי מכל הבחינות, לכן העדפתי להישאר שם.

 

הייתה איזו תקרית בינך ליו"ר והמאמן שם שאחריה החלטת להפסיק לשחק, אתה יכול לספר על זה?

 

כן, כמו שאמרתי המעמד שלי בקבוצה היה מאוד חזק. היו"ר הביא מאמן בשם שלומי עמר שהחליט שהמטרה שלו היא לקחת אותי ולהראות לצעירים שהיו בקבוצה ש-"גם לרן דדיה אני יכול לעשות מה שאני רוצה". ואז זה היה "אתה תביא את הכדורים", "אתה תוריד את הקונוסים"… בהתחלה לקחתי את זה בכיף, אבל פתאום כשקלטתי שזה בקטע של לחפש להתנכל, אז כבר אני הצבתי אולטימטום לדוד פרץ היו"ר, שהחליט לפטר את המאמן ולהשאיר אותי. הכל היה בסדר והקבוצה רצה, אבל אז היו"ר החליט להחזיר את שלומי עמר לקדנציה שנייה ולי בדיוק נולד הילד, אז הבנתי שעדיף לי לעזוב ולהיות עם הילדים.

 

בני כמה הילדים?

 

הגדול שלי בן 3 ותשעה חודשים, והקטנה בת שנה.

 

אתה מספר פה על קונוסים, כדורים וכיו"ב. בגבעת זאב הייתה שגרת אימונים קבועה?

 

כן, היה סדר. היתה מקצוענות, אבל לא כמו מה שיש בבית"ר נורדיה, אפילו קבוצות בלאומית לא מתנהלות במקצועיות כזו. יש כאן מאמן כושר, פיזיותרפיסט מומחה, ארוחות בסוף האימון, קהל, תקשורת. בכלל כל המהות הזו של בית"ר נורדיה, כל העניין הזה שבגללו קמה הקבוצה זה משהו שאני מאוד מתחבר אליו: כל הילדים שנמצאים בקבוצה. כל האנשים שאוהבים את הקבוצה הזו באים ממקום מאוד נקי, ממקום של אהבה נטו בלי להתעסק בשטויות שלא רלוונטיות לכדורגל. אני מאוד מאוד מאושר שמצאתי את עצמי כאן ושיצא לי להכיר אתכם, אנשים חבל על הזמן.

 

אז איך בתחילת העונה חזרת לשחק? מי או מה הביא אותך לנורדיה העונה?

 

אני עובד בעיריית ירושלים, ומשחק בקבוצה של העיריה בליגה למקומות עבודה, עם יוסי פרץ. ועמית, שהוא מנהל הקבוצה, שאל את יוסי איזה שחקן לדעתו יוכל לעזור (בדיעבד התברר לי שהוא התכוון אלי מלכתחילה), אז יוסי אמר לו "תביא רק את רן דדיה". ברגע שעמית חתם בנורדיה הוא דיבר איתי וביקש שאקח את עצמי בידיים, כלומר ללכת למאמן הכושר יגאל אברהמי שיתן לי תפריט תזונה, תפריט כושר, וכו'. עבדתי לפי התוכניות שלו והגעתי בשיא המוכנות.

 

זה משהו שנבנה גם תוך כדי העונה? כי ברבש מספר שממשחק למשחק הוא בונה על לתת לך יותר דקות, עד שתכנס למלוא הכושר.

 

כן, זה נכון. כדורגל זה לא רק כושר גופני. רוב העניין בכדורגל זה כושר המשחק, היציבות, הגמישות – ועל דברים כאלה עובדים רק באימונים. העבודה המגוונת מוסיפה כוח, עובדים על כל החלקים בגוף ומחזקים אותו, אני עושה פתאום דברים בקבוצה הזו שאף פעם לא הייתי עושה. למשל אם פעם הייתי אוהב לקבל את הכדור לרגל ולעבור, היום אני עובד הרבה על כוח ויודע לשחק קצת יותר עם הגב, שזה משהו שפעם עשיתי פחות. מסתבר שהדברים האלו חודרים, וזה לא משנה אם אני בן 31 או בן 20.

 

משחק עם יותר כוח

 

סיפרת גם שאתה אוהד בית"ר. כשהצטרפת לבית"ר נורדיה, ידעת על איזה רקע קמה הקבוצה ומה היא מייצגת?

 

ברגע שידעתי שאני הולך לשחק בקבוצה הזו התחלתי להתעניין ולברר, נכנסתי לאתר ולפייסבוק ושאלתי חברים שלי שמשחקים פה. הקבוצה הזו מסמלת עבורי המון ערכיות ומוסריות. אתם אנשים שלא רוצים לקלל ויודעים רק לעשות טוב. אגב, יצא לי לבוא לראות כמה משחקים בעונה שעברה, אומנם לא מתוך הקהל אלא בחוץ, בכל אופן זה פרויקט מאוד יפה.

 

האוהדים לא אוהבים את המילה "פרויקט", מעדיפים "רעיון".

 

(צוחק) הרעיון, או קיי.

 

לאיזה תפקיד עמית ברבש הביא אותך? להיות קשר 50/50 או קשר התקפי – הפליימייקר?

 

פליימייקר. המטרה של עמית היא שאני אשחק מתחת לאלעד אברמסון, באיזור של 30 מטר מהשער. זאת אומרת שכל כדור שאלעד מקבל עם הגב, אני צריך לבוא עם הפנים – אם אני מקבל כדור אלעד תמיד יעשה לי את החסימה, או שאלעד תמיד יבוא וישחק קרוב אליי בשביל הדאבל, ואז זה יתן אופציה לאביתר וציון לבוא מאחורה. אביתר וציון הם ה-50-50, הם אלה שמצטרפים. אלעד יותר עובד על הכוח ואני יותר עובד עם הכדור, לתת את העומק לאלעד. אני צריך להביא את חוכמת המשחק, ואלעד יותר את הפיזיות. כמובן שאלעד הוא גם שחקן חכם, אבל אני מתכוון מבחינת הגדרות התפקיד.

 

כשחתמת בקבוצה היו בקבוצה כבר את אביתר ברוכיאן ועוז אריאל שהיו מהבולטים בעונה שעברה, ושי

ניסים שהצטרף היה שחקן מוביל בנוער של בית"ר ירושלים. ציפית שתהיה תחרות?

 

ידעתי שאביתר ושי הם שחקנים מצוינים, אבל תמיד ידעתי שאתפוס את המקום שלי, זה היה לי ברור. וזה לא על חשבון אחד מהם. ידעתי, וגם עמית אמר את זה, שברגע שכולנו נתחבר תהיה חוויה לאוהדים. ואני מאמין שזה באמת מה שיוצא. אנחנו משחקים כדורגל יפה וטוב, ומההיכרות שלי עם עמית זו המטרה שלו, שיהיה כדורגל יפה עם המון לחץ על המגרש. ברגע שהוא הזיז את אביתר לעמדת הקשר האחורי כדי שיתחלק בעבודה עם ציון, זה נתן לי יותר חופש וכפועל יוצא זה גרם למשחק להיפתח ולהיות סוחף ואיכותי יותר. רואים את הפסים הנכונים, את המסירות המדויקות. שימו לב שכל גול שלנו הוא לא מקרי, הכל בא מעבודה נכונה, מתנועה בלי כדור, מדריבל קטן או דאבל פס.

 

לא הכווינו אותך להיות יותר שחקן סופר-סאב, כמו שהיית בגביע מול גדרה, עקרון ומודיעין?

 

לא, וגם אמרתי לעמית שאני לא רוצה להיות שחקן כזה שבונים עליו שיעלה מהספסל ויכריע משחק במאני טיים. אמרתי לו שאני אעשה את זה בלי קשר ושאני לא צריך לעלות מהספסל בשביל זה. בכל מקרה עמית דאג להבהיר לי שברגע שאני אהיה בכושר אין שום סיבה שלא אשחק. ברוך השם שהצלחתי לעזור לקבוצה לזכות בגביע כי זה משהו שהוא מאוד חשוב. אני אפילו חושב שהייתי יכול לעזור במשחק מול בית"ר כפר סבא, אבל עמית החליט לשחק בצורה קצת יותר מבוקרת וזהירה, וזה מקובל והגיוני.

אבל מה שבאמת חשוב זו הליגה. המסר מהאוהדים ומהשחקנים הוא חד משמעי שאנחנו עולים ליגה, נקודה. אמרתי לכולם שאנחנו עולים ליגה 5-6 מחזורים לפני סיום העונה, עוד לפני שגדרה איבדו נקודות.

 

משהו שהעיב קצת על החזרה שלך, כבר במשחק מול עקרון בגביע עלית כמחליף וממש בסוף נפצעת.

 

כן, היה לי נקע בקרסול. ידעתי שגדרה היא קבוצה שתתמודד על העליה, עברתי המון טיפולים לפני המשחק, כדי לשחק נגדם. ואחרי שהם הוביל 2-0 עמית הכניס אותי, אבל למרות שחשבתי שאני יכול לשחק ולמרות שעליתי עם זריקה וכדורים ניסיתי, רציתי אבל לצערי לא הייתי יכול. כל כך רציתי שכבר לא היה אכפת לי גם אם אני אצטרך לנוח אחרי זה עוד חודש. אמרתי לעצמי שהמשחק הזה חייב להתהפך אבל זה לא הצליח.

 

ההפסד לגדרה הגיע משום מקום, עכשיו זה התהפך סופסוף עוד לפני המפגש מולם, אז בפרספקטיבה עכשיו כשאנחנו מקום ראשון, איך התמודדתם עם התקלה הזו?

 

מאוד מאוד התאכזבנו. יש לנו קבוצת וואטסאפ של כל השחקנים ושם בסוף המשחק היו המון עצבים וכעסים, אבל כבר אחרי שעה התחילו לזרום הודעות חיוביות שדיברו על זה שאנחנו קבוצה מצוינת שלא נשברת, וזה מלווה אותנו עד היום. אנחנו מאוד מאוחדים – אין ויכוחים וריבים באימונים, אין אגו – גם אם יש שחקנים טובים שיושבים על הספסל, אין כעסים. אנשים שגרמו לפרובוקציות כבר לא נמצאים בקבוצה. אנחנו יודעים מה אנחנו שווים, כל משחק אנחנו יכולים לגמור צ'יק-צ'ק. זה גם מה שקרה נגד לוד, עלינו למשחק וטרפנו את המגרש, זה בא כל כך בקלות וחשבנו שכך זה יימשך גם במחצית השנייה. אבל הייתה ירידת מתח.

 

גם אצלנו בקהל. זה משחק שצריך לשכוח, העיקר ה-3 נקודות.

 

נכון. בעקבות המשחק הזה הפקנו לקחים ולמדנו שאסור להוריד את הרגל מהגז, ממשיכים עד הסוף, וגם אם לא מצליחים להבקיע גולים עובדים קשה כדי לא לספוג. אנחנו מבקיעים המון שערים, אבל המטרה היא גם לא לספוג. אנחנו באמת לא סופגים הרבה, אבל כל זה לא משנה כי גם את המעט שכן אפשר להוריד.

 

בליגות האלה יש קבוצות שהן לא מאריות הליגה, ולוקחות את זה אישית כשמתחילה תבוסה. אנחנו רואים כל משחק שברגע שצוברים פער של שערים מתחילים החילופים ונותנים לכל הסגל לשחק. ההוראה היא להמשיך ולדרוס, או להרגיע כדי שהריבה לא תתחיל לשחק מלוכלך ודברים כאלה?

 

זה תלוי במצב הנתון. כששיחקנו נגד הפועל בת ים והובלנו 5-0 כבר בדקה ה-25, בא אלי פליקס חלפון במחצית ואומר "אם תמשיכו ככה אני אפוצץ את המשחק". אמרתי לו שהוא היה שחקן בליגת העל והוא לא צריך לדבר ככה. שישחקו כדורגל ויהנו, אנחנו משחקים כדורגל ולא באים לעשות דווקא, זה הקו המנחה שלנו. נכון שצריך להיזהר שלא תהיה קבוצה, כמו במקרה של מודיעין ורמלה, שתתחיל לריב איתנו, אנחנו ממש לא בנויים לדברים האלה, אז כן באיזשהו מקום אנחנו חושבים טיפה לפעמים להוריד את הרגל מהגז, אבל רק כשזה מגיע לפער של שערים שהוא מספיק.

 

זה היה גם כששיחקת בגבעת זאב?

 

כן, אלו דברים שמלווים את הליגות האלה. כשקבוצה מגיעה ורואה קבוצה מאורגנת עם קהל כמו נורדיה הם מחפשים להפריע ולהציק, ואם הם לא מצליחים לעשות את זה דרך הכדורגל אז הם יחפשו להציק בדרכים אחרות. אבל אנחנו מנסים לא להיגרר לדברים האלה ולהתרחק כמה שיותר. אנחנו גם מצליחים, אין לנו כרטיסים אדומים, ובקושי צהובים. אנחנו קבוצה מאוד הוגנת.

 

אף אחד לא בסיכון לפספס את המשחק מול גדרה על צהובים. זה חשוב.

 

כן. לגדרה כולנו נבוא מוכנים בשיא המוטיבציה כי אנחנו יודעים טוב מאוד מה המשחק הזה אומר. שאם אנחנו מנצחים אותו זה כבר 5 נקודות הפרש ונראה לי שבמקרה כזה המטוס מגיע למסלול הנחיתה שלו.

 

במשחק מול הפועל רמלה, הבקעת גול מהקרן, שמועמד גם לשער הסיבוב. מאיפה זה בא?

 

עמית אמר לי במחצית הראשונה כשהרמתי קרנות "רן סובב לשער" כי השוער שלהם נמוך. אני שחקן שידוע בדברים האלה – אם זה לתת גול מהחצי או לסובב מהקרן. אני אוהב להיות מיוחד בדברים האלה. אז הלכתי לקרן ואמרתי בוא נסובב נראה מה יכול להיות, ואני שמח שנכנס.

 

מה אתה יותר אוהב, לכבוש או לבשל?

 

לבשל. זה הכיף שלי. מה שכן אני שמח שלמדתי גם להבקיע שערים, שערים לא קלים. אבל לבשל זה הכיף שלי. אני נהנה לראות שאנשים שמחים. אני גם חושב שאני מביא את זה למגרש. במגרש אני שמח, כשאני עם הכדור כיף לי. וזה מה שאני מנסה להחדיר המון לילדים שכדורגל זה כיף וצריך ליהנות.

 

דדיה5
דדיה בפעולה

 

זכית בגביע ליגה ב' עם גבעת זאב, איזו זכייה הייתה יותר מרגשת?

 

ברור שאיתכם, בנורדיה, ולא בגלל שאני מדבר איתך.

 

בזכות מה יותר? הקהל? הפנדלים?

 

הקהל, ועצם זה שהבקעתי גול מאוד משמעותי. ובכלל בכל שלב בגביע שהבקעתי גולים מאוד משמעותיים. כל הקהל, וכל הכיף והאווירה שאתם משרים, והשירים, והשמחה. אתם מהצד רואים את זה בכיף שלכם נהנים ובאים כל שישי וגם אם צריך אוכלים את הלב – אתם לא מבינים מה זה עושה לאנשים אצלנו. איזה כיף זה לדעת שכל משחק מגיעים 100-200 איש שתמיד מעודדים תמיד שמחים ורוצים בטובתנו. בסוף המשחק תמיד שולחים הודעות טובות מפרגנות, זה מאוד משמח.

 

בהכנות לגמר הגביע, אתם ממש התאמנתם לפנדלים האלה. אתה עלית לבעוט את הבעיטה החמישית, ההכנה הזו השרתה ביטחון או שבפנדלים זה רק תפילות?

 

כן, התאמנו על הפנדלים. כשהסתיים המשחק עמית שאל אותי אם אני רוצה לבעוט את הפנדל האחרון ואמרתי לו שכן. בפנדל החמישי שלהם אמרתי "אלוהים, יניב תעצור את זה ואני אבקיע את הקובע". בוא ואגלה לך סוד, אם הפנדל שלי היה קובע – הייתי בועט צ'יפ. בגלל שהוא לא קבע הלכנו על פנדל בטוח.

 

עוד במשחק מול מצליח דיברתי איתך על הפציעה, וסיפרת על הטיפולים שאתה עובר אצל ד"ר חמוטל פתיה. עד כמה הנושא הזה והכושר וכל התנאים עזרו לחזור מפציעות, בעיקר לשחקן שחוזר לשחק אחרי 3 שנים?

 

ברמה מטורפת. תבינו, תנאים כאלה לא קיימים בליגות האלה, להגיע לקליניקה שיש בה כל מיני דברים שיכולים לעזור. עם הפציעה שהייתה לי בקרסול ללא הרופא הזה אני מעריך שהיה לוקח לי מינימום חודש לחזור. הייתה לי גם מתיחה וגם נקע בקרסול, זה משהו שלוקח המון זמן לחזור מזה והוא [ד"ר פתיה] גרם לי לחזור הרבה יותר מוקדם מהצפוי. חמוטל הוא נכס, ממש, אבל לא רק הוא – זה גם יגאל שעובד איתנו על קואורדינציה ועל הכושר, כל הצוות.

 

אם רק עכשיו כושר המשחק שלך חוזר במלואו, אבל כבר מהרגע הראשון אתה מפציץ, למה יש לצפות בסיבוב השני?

 

בטח שיש למה לצפות. אוהדים שלחו לי מחמאות על המהלך שעשיתי בשישי, ושאלתי אותם בצחוק אם הם נהנו ורוצים שאני אמשיך עם זה. כמובן שהם אמרו שכן, אז מעכשיו אני יותר אעשה את הדריבלים האלה עם הכדור.

 

אחרי המשחק מול מבשרת, עקבתם אחרי גדרה – מצליח?

 

בטח. מיד כשסיימנו את המשחק מול מבשרת, אלעד יצא הביתה והלך למשחק. היה קטע מצחיק בקבוצה שלנו בוואטסאפ: אתה מגיע לבית, אתה רעב, יושב לאכול ופתאום מקבל הודעה מאלעד והוא רושם "1-0 מצליח". כמובן שבאות תגובות "תפסיק לשקר", "אתה סתם אומר" וכאלה. ואז קלטנו שזה אמיתי והוא התחיל לשדר לנו את המשחק. כשאנחנו שיחקנו נגד מצליח הם כל הזמן אמרו לנו "אנחנו דווקא נגדם נהפוך עולמות, וננצח אותם", ובאמת הם ניצחו. שלחתי לאלעד הודעה "תחבק אותם אחד אחד, למה הם גברים. קבוצה של גברים".

 

אין ספק שכל קבוצה מולנו רוצה לנצח. אבל יש מצד אחד קבוצות שמפרגנות ומאוד רוצות שאנחנו נעלה, ומצד שני יש את הקבוצות שבסוף המשחק מחפשות פרובוקציות. אתם גם מרגישים את זה, למשל במשחק האחרון מול מבשרת?

 

אני לא נתקלתי בקבוצה שמחפשת להרע לנו, אולי רק בת ים. מבשרת קצת עשו שטויות, אבל כשאנחנו עולים למגרש ומשחקים כדורגל אז רואים על שפת הגוף של השחקנים היריבים שהם אבודים. אנחנו בכושר גופני מאוד גבוה, והתנועה שלנו בלי כדור זה משהו שהם לא מכירים בליגות האלה. הם לא יודעים איך לעמוד במגרש, וכשאנחנו באים כקבוצה שעומדת מצוין על המגרש ומפעילה לחץ אז היריבות אבודות והן מתייאשות מהר. גם נגד גדרה, שהם כאילו מתמודדים נגדנו, זה לא יגמר ב- 1-0 קטן לפה או לפה. הם יקבלו מכה כזו שהם יבינו שאנחנו קבוצה 6 רמות מעליהם.

 

איפה יהיה רן דדיה עונה הבאה?

 

ימשיך זה בטוח, אני עם הקבוצה הזו עד שכבר לא אוכל לדרוך על הרגליים. הקבוצה הזו נכנסה לי ללב.

 

אתה אחד הותיקים בקבוצה, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת הניסיון בליגות האלה. ויש בקבוצה המון צעירים בני 25 שפתאום נחתו בליגה ג', או שחקנים שעלו מהנוער, אתה מכווין אותם?

 

בטח, זה חלק מהעניין, חלק מהיופי. הקבוצה הזו נבנתה גם על שחקנים מבוגרים, וגם על צעירים – ואתה רואה שהצעירים רוצים ללמוד, וגם לדאוג להרים את מצב הרוח של השחקנים שפחות משחקים, זה חלק מהעניין.

 

דדיהציון1
רן דדיה והקפטן ציוד זקן, מהוותיקים.

 

זה רן דדיה [במלעיל] או רן דדיה [במלרע]?

 

רן דדיה [ההטעמה על ההברה הראשונה].

 

האוהדים הרבה זמן ניסו להדביק לך שיר אישי, כל הזמן גרסה אחרת. איזה הכי אהבת עד עכשיו?

 

האמת שלא שמעתי כל כך הרבה. בלי קשר לפי דעתי השיר הכי יפה שלכם זה על אלעד אברמסון, זה אחד השירים היפים ששמעתי בכלל בכדורגל. ובאמת איזה שיר שתחברו לי אני אקבל באהבה ואשמח. זה בכלל בונוס בשבילי כל העניין הזה שמעודדים ומחמיאים. זה עושה טוב ולי הכי כיף זה להחזיר לכם על המגרש, זה הכיף שלי. בשבילי זו הנאה ועצם העובדה שאני מקבל פידבק חזרה מכם הופך את זה לדבר מושלם.

 

כשאתה מקבל משי נובלמן סרטון של יובל המבולבל שמוקדש לך, איך הגבת?

 

שי נובלמן… הוא כל כך מצחיק אותי הבנאדם הזה שזה פשוט לא להאמין. הוא כל פעם פתאום בשעות לא שעות שולח הודעות, דברים מאוד מצחיקים. הוא מאוד מצחיק אותי. ואין בעיה אני זורם איתו, באהבה בכיף כי אני יודע שזה ממקום שהוא באמת אוהב ולא ממקום של צחוקים. ובכלל הקטע עם יובל המבולבל זה משהו שמאוד הפתיע אותי.

 

הילדים רואים יובל המבולבל?

 

בטח. הראיתי להם את זה הם נורא שמחו.

 

דדיהנובלמן
שי נובלמן ורן דדיה בסיום משחק הגביע מול גדרה

 

בוא נדבר חוץ מכדורגל, מה העבודה העיקרית שלך?

 

אני פקח בשירות הוטרינרי של עיריית ירושלים.

 

תפקיד שקשור בהצלת בעלי חיים? תוכל להרחיב עליו?

 

נכון. אנחנו מקבלים קריאות מאזרחים שמזהים כלב פצוע, חתול פצוע, קיפודים, כל בעלי החיים – גם סוסים, וחמורים, ומגיעים למקום. אם זה ברמה שאנחנו יכולים לקחת אותם ולהביא אותם לשירות הוטרינרי כדי שהוטרינר יטפל בהם, אם לא אנחנו מזמינים וטרינר לשטח, הוא מטפל בבעלי החיים במקום ומשם אנחנו לוקחים אותם אלינו לשירות הוטרינרי, שם משקמים אותם ודואגים להם לכל התנאים. אני חושב שהכלבייה אצלנו היא אחת הכלביות היותר מפוארות שיש במזרח התיכון, התנאים מאוד טובים. החיבה שיש לאנשים לבעלי חיים זה יתרון – הרבה אנשים באים לעבודה ורק רוצים לסיים את העבודה וללכת, ופה יש אנשים שהם מעבר, שרוצים לעזור. עבודה מאוד מעניינת, עם תחושה של שליחות לבוא ולעזור לבעלי חיים. זה כיף גם לעבוד מול דבר שמחזיר לך אהבה, זה לא כמו עבודה מול בני אדם וזה מאוד מספק.

 

אז אני מבין שזה מה שמכווין אותך לבחור במה לעסוק, נכון?

 

כן, לגמרי.

 

ואיך הגעת לתפקיד הזה?

 

הייתי 7 שנים סגן מנהל סניף בבנק הדואר, ובאיזשהו שלב ראיתי שאין לאן להתקדם וחשבתי שהייתי שמח לעבור למקום יותר מעניין ומאתגר. אבא שלי עובד בעיריית ירושלים והוא המליץ לי לעבור לשם, כי זה מקום יותר מאורגן ומסודר. כשיש לך בית וילדים אתה רק חושב איך לעזור להם ובכלל לדאוג שהכל יתנהל בצורה תקינה, אז כל הדברים האלה מניעים אותך. בהקשר של חיבה לבעלי חיים זה משהו שרכשתי בשנתיים האחרונות, לא האמנתי שאני אתחבר לזה כל כך.

 

יש לך חיות מחמד בבית?

 

לא, עדיין לא. כי אין לנו מרפסת אז לא הכל אפשרי. אבל אני מאוד רוצה ומאמין שזה יקרה בקרוב.

 

איך אתה משלב בין העבודה לאימונים ולמשחקים? יצא לי פעם לראות אותך מגיע למשחק ישר מהעבודה.

 

היום הצלחתי להגיע למצב שאני יכול לוותר על ימי שישי בעבודה. המשפחה מרוצה מזה שיש הכנסה נוספת, ואני אישית נהנה לשלב בין העולמות. אם השאלה היא מבחינת העייפות אז זה משהו שלמדתי להסתדר איתו, וגם אשתי נותנת לי הרבה ספייס. אני מגיע מהעבודה ואם יש אימון אז אני אנוח שעה לפני האימון, אתן לגוף להתאושש. הלוואי והייתי יכול להיות כדורגלן מקצוען, אבל כרגע אני לא יכול לחיות רק מהכדורגל.

 

שאלה כללית לסיום, מי הזמר האהוב עליך?

 

אייל גולן.

 

אם יש לך מסר עבור האוהדים שיקראו את הראיון הזה, הבמה שלך.

 

קודם אני רוצה לומר להם תודה רבה על הבחירה לשחקן המצטיין של הסיבוב, זה לא מובן מאליו. וגם שכיף לראות אתכם כל משחק, ולהרגיש את התמיכה שלכם. אנחנו מאוד שמחים להחזיר לכם על המגרש. אנחנו כל כך מחכים כבר לרגע זה שאנחנו נעלה ליגה ואני בטוח שהשמחה תהייה כפולה ומכופלת. המון תודה על כל ההנאה הצרופה הזו שאתם מייצרים.

 

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי