חמסה חמסה – ראיון עם אוראל חורב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

שלום אוראל, ספר לנו קצת על עצמך.

"אני בן 24, היה לי יום הולדת ב-1 בינואר. היום אני רווק, אבל הייתה לי חברה עד לא מזמן. אני  ירושלמי כל החיים, וכרגע מתגורר בנווה יעקב עם אמא שלי ועם אחותי הקטנה. הוריי גרושים, ואבא שלי גר באילת. בסך הכול אנחנו אנחנו משפחה בת 4 ילדים".

יש לי, יחד עם שותף, בית ספר לכדורגל. אני מאמן ילדים קטנים בנווה יעקב, בפסגת זאב וברמות בשעות הצהריים, אחרי שהם מסיימים את יום הלימודים שלהם. בבוקר אני עורך אימונים אישיים בשביל עצמי, יחד עם שחקן  נוסף, כולל עבודה בחדר כושר, אימוני כוח ואימוני אתלטיקה קלה. האימונים האלו יפתחו אותי ככדורגלן טוב יותר לקראת העתיד".

כשחורב מסתכל לאחור, הוא לא מהסס לחלוק איתנו את הדרך הארוכה והמורכבת שעבר עד היום: "גדלתי בבית"ר ירושלים, שם התחלתי לשחק כבר בגיל 9. כשהגעתי לגיל 14-15 היה לי משבר מאוד גדול עם עצמי, ולכן בשלב הזה העדפתי לפרוש. אני מודה שהייתי ילד מאוד בעייתי. העדפתי להיות עם החברים, כולל כל היציאות והבלאגנים של גיל הנעורים. לא היה לי דמות אבא בבית. לשמחתי, היה לי מאמן בבית"ר ששמו סימי (סימנטוב) כהן, והוא לא ויתר לי. יום אחד הוא לקח אותי אל המגרשים בבית וגן ואמר לי: 'אתה נמצא בצומת: או שתלך בכיוון של הכדורגל, כמו כל השחקנים שמתאמנים עכשיו, או שתפרוש'. הוא נתן לי לקרוא ספר מסוים, שיעזור לי לקבל החלטה לאן הולכת הקריירה שלי. קראתי את הספר. חזרתי לשימי ואמרתי לו שבחרתי בכדורגל ושאני נשאר בבית"ר. ומעתה והלאה התרכזתי רק בכדורגל".

חודש לאחר מכן קיבל את הזימון הראשון שלו לנבחרת הנערים, תחת הדרכתו של אלון חזן.  הוא הפך לבורג מרכזי בכל נבחרות ישראל עד גיל 20, כשבמקביל הוא משמש כקפטן בכל קבוצת גיל במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים. "כבשתי שער מרהיב נגד נבחרת יפן, ובכלל עשיתי חייל בנבחרת. אפשר לומר שראיתי עולם עם הנבחרת; הגעתי איתה להרבה מדינות ברחבי אירופה. שיחקתי עם דוד קלטינס, איסמעיל ריאן, דור פרץ ועוד שחקנים שבזמנם היו הטובים בארץ לגילם.

בנוסף, בגיל הנוער חתמתי על חוזה לחמש שנים  בבית"ר ירושלים. היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים – להתפתח עם בית"ר ולבנות קריירה מכובדת.

אז מה קרה? מדוע החלום שלך – לתקוע יתד בקבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים – לא יצא לפועל?

”בית"ר ואני החלטנו שאצא לשנתיים השאלה (2014-16), כדי שאצבור דקות משחק שיהפכו אותי לשחקן בשל יותר. שיחקתי חצי עונה בהכח רמת גן אבל זה פחות התחבר. בינואר כבר עברתי להפועל ירושלים של חיים בנדה, ושיחקתי שם יחד עם אופיר עמרם, שי ניסים ורוסלן ברסקי מהפועל חיפה, ששיחק לצידי בקישור האחורי. זה עבד טוב, נתתי עונה וחצי ממש מוצלחות בהפועל ירושלים בליגה הלאומית".

"בשנה שלאחר מכן (2016-17) חזרתי לבית"ר לתחילת הקדנציה של רן בן שמעון. הצטרפתי למחנה האימונים בחו"ל ואפשר לומר שגם הייתי בין הבולטים. גם הבנתי שרן בונה עליי. אלא שכשהתחילה העונה ישבתי לשיחה אישית איתו; הוא אמר לי שיש מספר שחקנים בתפקיד שלי ושלמרות שהוא מאמין שנאור סבג ואני הם היחידים מהנוער שיכולים להשתלב בעתיד בקבוצה הבוגרת, הוא ממליץ לי לחפש השאלה נוספת, כי בביתר אני אנדוד בין היציע לספסל. לא קיבלתי את זה בהתחלה, כי הרבה אנשים אמרו לי שחצי שעה בבית"ר עדיפה על 10 משחקים בקבוצה קטנה. חוץ מזה, ראיתי שגם דוד קלטינס מתחיל לקבל דקות. אבל לאחר תקופה מסוימת שבה באמת הייתי בין היציע לספסל, הבנתי שרן צדק".

לקראת המחזור ה-11 חורב שב להפועל ירושלים, בהובלתו של יוסי מזרחי, שרצה את חורב כאמצעי לחיזוק מרכז השדה שלו. כאן הגיעה תפנית נוספת בעלילה: כמה ימים לאחר שעשה את המעבר, מזרחי מונה למאמן מ.ס אשדוד. את מקומו על הקווים תפס אוהד בוזגלו. "הוא הביא שחקנים משלו, בעוד אני הייתי חלק מהשחקנים שהוא פחות החזיק מהם. ככה מצאתי את עצמי מחוץ להרכב".

יום לפני תום חלון ההעברות בינואר שעבר קיבל חורב טלפון מליאור זאדה, אז מאמן הפועל ר"ג, שהציע לו לחתום בשורות קבוצתו, שבאותה העת נאבקה על העלייה לליגת העל. "לצערי הרב, כבר באימונים הראשונים  שלי ברמת גן, כשבועיים לאחר החתימה ולקראת משחק שבו הייתי אמור לפתוח לראשונה בהרכב, קרעתי את הרצועה הצדית וגמרתי את העונה".

בתחילת העונה ביקש חורב כרטיס השחקן שלו מבית"ר ירושלים, ונענה בחיוב. "השחרור שלי לא עבר דרך אלי טביב, שלא ממש הכיר אותי אישית, אלא דרך יד ימינו, החשב חיים נבון. חיפשתי קבוצה בליגה הלאומית ולשמחתי מצאתי את הפועל הרצליה, שמאמנה ארז בנודיס רצה אותי לתפקיד המגן הימני. זה התחיל טוב, גם שיחקתי בהרכב, אבל אז הגיע משחק אימון  נגד בית"ר כפ"ס, בו ספגתי מרפק ש'פתח' לי את הפנים. כפי שנהוג, ביקשתי החזרים מחברת הביטוח של הרצליה עבור התפרים והטיפולים שבעקבותיהם. הסתבר שהרצליה לא ביטחה אותי בשום צורה, מה שאילץ אותי לתבוע את הקבוצה. בעקבות כך הסתיים החוזה".

ואז הוא הגיע אלינו: "לשמחתי הרבה עמית ברבש, אותו אני מכיר שנים רבות, ביקש שאבוא לאימונים. מיד נדלקתי על הרעיון".

צילום: ינון פוקס

 

באילו תפקידים אתה יכול לשחק, חוץ מקשר אחורי?

"אני הכי אוהב לשחק כקשר אחורי – שם אני משפיע הכי הרבה על המשחק הקבוצתי ומרגיש הכי בנוח. ובכל זאת, אני יכול לשחק גם כמגן ימני וכשאין ברירה גם כבלם. אני אשחק בכל עמדה שיגידו לי כמובן, ואם המאמן יבקש שאשחק כשוער אני אעשה את זה, אבל התפקיד המקורי שלי הוא קשר אחורי".

איך זה היה מבחינתך להצטרף לנורדיה אחרי תחילת העונה? הגעת לקבוצה שכבר רצה תקופה מסוימת. 

"הגעתי לקבוצה שיש לה מתקן אימונים שאין להרבה קבוצות בארץ. זה לבטח המתקן הכי טוב בירושלים. חוץ מזה, עם חלק מהשחקנים כבר שיחקתי בעבר ואני כבר מכיר את היכולות שלהם. באתי לקבוצה עם השם שלי; לא הגעתי כדי להיות שחקן משלים אלא כדי להוכיח שאני ראוי למקום בהרכב. מבחינה חברתית מיד התחברתי לחבר'ה כאן. אני לא בחור ביישן אלא דמות חיובית וחברותית, ואני מרגיש שיש לי מה לתרום גם בתחום הזה. אני גם אחד מכוכבי קבוצת הוואטסאפ של נורדיה…

מבחינה מקצועית הגעתי רעב להצלחה, וברוך השם עד היום זה מצליח. אני מאמין שאם תשחק במקום שאתה מרגיש בו בנוח מבחינה חברתית, אתה גם תצליח. בהרצליה, לדוגמה, הייתה הרבה מחנאות, כולל חדר הלבשה מאוד לא מגובש. בנורדיה זה לא קיים. גם החבר'ה הוותיקים – ציון, שי ואופיר – הם גברים אחד אחד. שמחתי גם לשוב לשתף פעולה עם משה בן ארוש, הוא מכיר אותי היכרות ארוכה של שנים רבות. אני פה גם בזכותו".

צילום: ינון פוקס

מה דעתך על רמת הפיזיות בליגה א'? נורדיה התחילה את העונה כקבוצה מאוד רכה שמפסידה המון כדורים במרכז השדה. נראה שהשינוי הגיע רק אחרי שויקטור גניש ייצב את הקישור האחורי, הרבה בזכותך.

"קודם כל, ליגה א' דרום היא ליגה הרבה יותר קשה ופיזית מליגה א' צפון – לפחות בשלוש-ארבע דרגות. אני יכול להגיד, בתור מי ששיחק בשתי הליגות הללו, שאם נורדיה הייתה במחוז צפון היא הייתה מתמודדת וודאית על העלייה. זאת ליגה שאין בה משחק קבוצתי קשוח אלא יחידים שמשחקים בצורה ברוטלית.

מבחינת הרכות של נורדיה, כשהגעתי לאימון הראשון שלי בקבוצה שיחקתי את המשחק הרגיל שלי, שכולל הרבה לחץ וחטיפות מאחור. שחקנים לא ראו את זה בעין יפה וביקשו ממני להיזהר ולא לשחק חזק כל כך באימונים. אני חושב שעם הזמן החבר'ה שלידי הבינו שכולם צריכים להרים את הפיזיות שלהם ולשחק חזק כמוני. מבחינתי, זה חלק מהאופי שלי".

צילום: ינון פוקס

מאז בואו של ויקטור הוא משחק לעיתים עם שלושה קשרים במרכז השדה ולעיתים רק עם שניים. באיזה מערך אתה מרגיש נוח יותר?

"שיחקנו בכמה מערכים מאז שויקטור מונה. אני אישית הכי אוהב את מערך שני הקשרים האחוריים, כי זה מערך שבו אנחנו חוטפים ומיד נותנים פס לקשרים הקדמיים בשביל שיוציאו התקפות, קדימה. אני חושב שבמגרשים נורמליים זה המערך הטוב, משום שכך ניתן להניע כדור בצורה מסודרת וליצור הרבה אפשרויות בחלק הקדמי.  במגרשים הקטנים עם המשטח הגרוע אולי כן שווה לשקול לעלות עם שלושה קשרים אחוריים".

מדי פעם אנחנו רואים שאתה מנסה לאיים בבעיטות מרחוק, שזאת גם דרך לפרוץ הגנות קשוחות בליגה הזו. מתי נראה ממך מספרים גם בתחום הזה?

"ההוראה שאני מקבל היא להיות תמיד הבלוק האחרון בקישור. אני תמיד מחפה על הקשרים והמגנים שעולים; ויקטור סומך עליי בעניין הזה, ולכן גם במשחק האחרון נגד אזור, למרות שהייתי עם צהוב, הוא לא הוציא אותי כשהכניס את רנדי. מצד שני, ויקטור אומר לי תמיד שאם יש אופציה להצטרף מגל שני, אז לא להסס לנסות לבעוט או לחפש מסירה טובה קדימה. אני מציב לעצמי למטרה לבעוט לשער לפחות פעם-פעמיים במשחק".

מבחינה מנטאלית, איך היה המעבר מהליגות הגבוהות ומנבחרות ישראל לקבוצה בליגה א' שנמצאת בשלב ההתחלתי שלה?

"ברור שזה צובט בלב לראות שחקנים ששיחקו איתי מצליחים בליגת העל ומרוויחים משכורת בגובה עשרות אלפי שקלים. ועדיין, בשום אופן אני לא רואה בנורדיה פחיתות כבוד. אמנם מדובר במועדון בתחילת דרכו, ואמנם הוא קיים רק 4 שנים, אבל מדובר במועדון שכתוב לו על החולצה "בית"ר ירושלים". אני שמח מאוד להיות במקום בו אני נמצא, כי ממש טוב לי פה. אני מקווה שבאמצעות המועדון ועם הרבה עבודה קשה, אצליח לחזור למקומות שאני ראוי להם".

אז אתה רוצה לחזור במהירות לטופ של הכדורגל הישראלי, או שאתה רוצה לעשות את הדרך עם בית"ר נורדיה ירושלים?

"אני לא פוסל בכלל להישאר במועדון ולצמוח איתו. יש כאן מועדון מקצועי ומסודר, ואם לא תגיע הצעה שממש שאי אפשר לסרב לה אשמח להישאר פה. אני מקווה שכבר בשנה הבאה תיבנה כאן קבוצה לעלייה".

ואיך השפיעו עליך חילופי המאמנים? עזב אותנו מאמן שמכיר אותך זמן רב ושגם הביא אותך לכאן, ובמקומו הגיע מאמן שלא הכיר אותך.

"קודם כל אני להגיד תודה גדולה לעמית ברבש, שהביא אותי לפה והאמין בי. עמית הוא דמות שהיא הרבה מעבר למאמן בשבילי – הוא ליווה אותי מגיל צעיר, היה בבר-מצווה שלי ובכלל שימש מעין אבא בשבילי. לגבי ויקטור, אני מאמין שמאמן מבחין במה שצריך להבחין. הוא ראה מאז ששילב אותי כמחליף במשחק הגביע נגד שמשון טייבה שאני יכול לתרום לקבוצה מהרבה בחינות. ויקטור באמת מאמן טוב והוא מאוד מאמין בקבוצה הזאת. עד עכשיו הוא נותן לי את המושכות, ואני מקווה להמשיך לעשות את העבודה".

לאחרונה הקבוצה התחזקה בשלושה שחקנים משמעותיים, ונראה שהתחרות על המקום בהרכב עומדת להיות חזקה ורצינית יותר. אתה חושב שזה בריא עבור הקבוצה?

"השחקנים בנורדיה הם כאלה שלא מורידים את הראש. אם הם היו כאלו שמורידים את הראש, אחרי שישה הפסדים כבר היינו שוקעים. תהיה תחרות רצינית, וזה טוב. אבל  תחרות היא לא רק עניין של יכולת ושל כשרון, אלא גם של אופי. כל אחד ייתן את החלק שלו, בין אם הוא יפתח ובין אם הוא ייכנס כמחליף. צריך גם לזכור שהליגה ארוכה".

מה היעדים של נורדיה לסיבוב השני ? האם המטרה היא להיחלץ כמה שיותר מהתחתית הבוערת ולנוח או שאפשר להסתכל גם  למעלה ולראות  את שיפולי הפליאוף העליון?

"בית"ר ירושלים תמיד צריכה לשאוף למעלה זה כלל ברזל, אבל כמו שויקטור אמר בראיון פתיחה, וזה באמת  נכון, אנחנו  לא חושבים על מקום בטבלה, המשחק הקרוב הוא החשוב ביותר ואין בלתו, השבוע זה נגד הכח רמת גן אז כל ההכנות והמחשבות הן על הכח. קבוצה שהתחילה לא טוב את העונה ומשתפרת תוך כדי העונה צריכה לשחק משישי לשישי".

משחק ההתקפה בנורדיה אינו שוטף, אנחנו מתקשים לייצר מצבים לגולים, כמות השערים המועטה היא ההוכחה לכך, איך משפרים את זה בסיבוב השני? כפי שנורדיה שיפרה את משחק ההגנה מאז שגניש הגיע?

"קודם כל זו הליגה הזו, אין איזו קבוצה שהמשחק שלה שוטף חוץ מנס ציונה. רוב המשחקים הן מצד לצד, קשה מאוד לצפות למשחק "שובה עין" בליגה. התוצאה תלויה באיך הקבוצה מגיעה לאותו משחק. לגבי השחקנים ההתקפיים שהגיעו, אתה בעצמכם ראיתם שגומז בישל את הגול. לא שיחקתי איתו אבל מהזמן הקצר הוא נראה שחקן טוב. עם מישל רוס שיחקתי בהפועל ירושלים והוא גם מאוד יעזור התקפית  לקבוצה".

מה דעתך על המצב החברתי בקבוצה, העונה יש פה ירושלמים, חלקם ותיקים וחלקם חדשים, קבוצה גדולה של שחקנים מהדרום ועכשיו גם שלושה שחקנים חדשים, איך מחברים את כולם ליחידה מגובשת אחת? 

הירושלמים הם אנשים מאוד חמים, אנחנו מקבלים את השחקנים שבאים מבחוץ בצורה יוצאת דופן, הרבה יותר קל לשחקני המרכז בירושלים מאשר להפך. לשחקנים הירושלמים קשה מאוד להתחבר חברתית במרכז. אנחנו הירושלמים מתנהגים להפך, נותנים את ההרגשה שכולם משלנו. אני אישית לא חושב שיש פה קבוצות או מחנות. אנחנו נשמח אם יהיו כאן פעילות חברתיות אחרי האימונים, כמו לראות משחקים ביחד או לשחק בפלייסטיישן.

מה דעתך על בית"ר ירושלים של היום, זו שנמצאת בצמרת ליגת העל? העונה היא רצה אל התואר, אבל בשנים האחרונות הקבוצה הסתפקה בעיקר בהגעה למקום המוביל לאירופה ובהשבחת שחקנים עבור קבוצות אחרות. בבית"ר עליה גדלנו לא הסתפקו בזה.

"אני חושב שאין שחקן בארץ שלא רוצה להגיע לבית"ר ירושלים. יש אפילו שחקנים ערבים שרוצים להגיע. לא משנה לאן הקריירה תוביל אותי, בית"ר ירושלים נמצאת בלב שלי.

השנה הדברים עובדים לקבוצה מבחינה מקצועית, אז פחות שמים לב לדברים אחרים. הקבוצה מסתכלת היום בלבן של העיניים לקבוצות הצמרת הקבועות, והיא גם יכולה לזכות בתואר. בשנים האחרונות העדיפו שם להמר על שחקנים צעירים וטובים, במקום להביא טאלנטים במאות אלפי דולרים – כפי שעושות הפועל ב"ש ומכבי ת"א. זה הולך להם".

חורב למד בבית הספר "דנמרק", שנמצא בלב שכונת קטמונים. מדובר במעוז גדול של אוהדי בית"ר, כשחלק מהתלמידים באזור גם חברים ב"לה-פמיליה". האם בתור שחקן נורדיה  וכבוגר ביה"ס הוא יהיה מעוניין להסביר להם על הרקע להקמתה של נורדיה ועל הערכים שעומדים מאחוריה?

"קודם כל אני כמוהם – גדלתי כאחד מהם. מעבר לכך, זו שאלה רטורית: בוודאי שאני אשמח לבוא ולהסביר להם מה זאת נורדיה. ביה"ס "דנמרק" הוא מקום נפלא, עם אנשים נהדרים שעזרו לי בתקופת היותי שחקן בבית"ר ובנבחרת ישראל. בזכותם הצלחתי להשלים בגרות מלאה. אני לא חושב שהילדים בדנמרק בעייתים או שונים משאר הילדים בעיר. הכל תלוי בשאלה עד כמה המערכת משקיעה. אני יכול להגיד שב"דנמרק" משקיעים במרכזי למידה ולימודים גם בשעות אחר הצהריים".

אילו שחקנים בעמדה שלהם הם מודל לחיקוי בשבילך, בארץ ובעולם?

"בארץ, אני חושב שגל אלברמן הוא דוגמא לשחקן מקצוען שעובד קשה ושלכן גם מגיע להישגים. בחו"ל, אי אפשר שלא להתמוגג מהיכולת של סרחיו בוסקטס. אין דברים כאלה. ברצלונה היא גם הקבוצה שלי".

יש גם מישהו מההיסטוריה של בית"ר?

"יוסי אבוקסיס, ברור. עזוב את מה שהיה בינו לבין הקהל – אני בוחן אותו רק מבחינה מקצועית. היה לו הכל: רוע על המגרש, עבודה קשה בכל חלקי המגרש, בעיטה ויכולת מסירה טובה".

למה בחרת לשחק עם המספר 55?

"האמת שלאורך כל הקריירה שיחקתי עם חולצה מס' 5, אבל אוראל בניטח, שהגיע לפה לפניי, לקח את המספר הזה. לכן לקחתי את המספר 55. חמסה-חמסה".

צילום: ינון פוקס

בוא תשים סוף לספקולציות: מה סיפור הפלסטר מתחת לעין?

"הפלסטר הוא הסימן שהכל יצא לטובה והגעתי לנורדיה. באותו משחק נגד כפר סבא שבו פתחתי את הפנים תפרו אותי, כך שנשארה צלקת אותה אני מנסה להסיר בעזרת טיפולי לייזר. טיפולי הלייזר מאוד רגישים לשמש, ולכן אני מכסה את האזור בפלסטר. לכן אני אהיה עם הפלסטר למשך עוד כמה חודשים".

צילום: ינון פוקס

נראה שהתחברת מאוד לקהל. זה בטח שונה מבחינתך לשחק בקבוצה עם קהל גדול כמו שיש בנורדיה.

"אני ירושלמי, אנחנו אוהבים לתת חום ולקבל חום. הקהל זה הדבר החשוב ביותר שיש בקבוצת כדורגל. אני אוהב להרגיש את הקהל ואני אוהב להדליק אותו. אתם צריכים להבין ששומעים אתכם מאוד חזק במשחקים. באופן אישי, כשמעודדים אותי זה עושה לי טוב על הלב, כי זה גורם לי להבין שבאמת מעריכים  אותי, את ההתמדה ואת הנחישות שלי. אני יודע שקשה למצוא מילים שמתחרזות עם 'חורב' או עם 'אוראל', אבל כל קריאה בשמי נותנת המון מוטיבציה".

ומילה לסיום: התחלנו עכשיו את הסיבוב השני, אחרי שהסיבוב הראשון היה סוג של רכבת הרים, שכללה טראומות בדמות 6 הפסדים ברצף והפסד בית מרגיז בגביע. מה אתה מאחל  לקבוצה ולאוהדים לקראת המשך הסיבוב?

"אין לקהל על מה להוריד את הראש: כמו שהם איתנו אנחנו איתם. כולנו באותה סירה, לטוב ולרע. הרכש שנעשה תוך כדי העונה, שכלל אותי, את גובזה ואת ארבעת השחקנים שהגיעו עכשיו (סיידוף, כחלון, רוס וגומז), יעשה את ההבדל. פתחנו טוב עם הניצחון נגד אזור, ומבחינתי יצאנו לדרך חדשה. אני מבקש שכולם יהיו איתנו עד הרגע האחרון של העונה ושימשיכו לעודד בכל הכוח עד לדקה האחרונה. אנחנו מרגישים אותם וצריכים אותם".

 

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ספטמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *