מנורה (ואמא) על החולצה וכדורגל מברזיל / ראיון עם אוראל בניטח

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

לא נעים לומר, אבל במחזורי הליגה האחרונים בחירה בשחקן צהוב-שחור כמצטיין הייתה נראית תלושה משהו לאור התוצאות המאכזבת והיכולת החלשה. ואולם, גם בדקות החלשות ביותר שלנו היו מעטים ששמרו על יציבות מעוררת הערכה. המרכזי שבהם הוא הבלם אוראל בניטח (23.5), שהצטרף אלינו הקיץ מעירוני קריית מלאכי, יריבתנו הגדולה במאבקי העלייה מליגה ב' אשתקד. מהר מאוד מצא בלם הרכש את מקומו, ולא בכדי הוא השחקן היחיד  בקבוצה (מלבד המגן הימני יונתן זדה) שעד כה לא החמיץ ולו דקת משחק רשמית אחת. חברי העמותה אמיר אליהו ועמנואל שלמון שוחחו איתו השבוע, ושמעו ממנו איך הוא חווה את אירועי אשתקד מנקודת מבטו כשחקן היריבה, על תחושת האכזבה כלפי מ.ס אשדוד, מועדון נעוריו שלא נתן לו את הבמה עם עלייתו לבוגרים, על נקודת המבט שלו ביחס לתוצאות האחרונות שלנו ועל השאיפות הגבוהות שלו לעתיד.

אוראל, ספר על עצמך בקצרה: מה אתה עושה בחיים, חוץ מלשחק בנורדיה?

"אני גר בקריית גת. כרגע אני עובד בחצי משרה במחסן ספרים בעיר, אבל עיקר התעסוקה היומיומית שלי הוא הקריירה בכדורגל".

בטח לא פשוט לנסוע כל יום את המרחק הגדול הזה.

"נכון, אבל האמת היא שאני נוסע עם עאטף (אבו-בילאל), שמגיע מכיוון באר שבע, ועם עילאי (פישמן), השוער השני. יש לנו שני רכבים שמגיעים כל יום מאזור הדרום".

קשה שלא להבחין שהמשפחה שלך מאוד מעורבת בקריירה שלך: האחים הגדולים שלך מקפידים להגיע למשחקים, כשאחיך אבישי גם שיחק איתך במשך שנתיים בקריית מלאכי. ואם כל זה לא מספיק, לאמא שלך קוראים נורדיה…

"האמת שכן. גדלתי בבית מכביסטי, במשפחה שכולה כדורגל. כולנו מאוד אוהבים את המקצוע הזה. בכלל, המשפחה שלי היא הכול בשבילי; היא מלווה אותי בגיל צעיר לכל מקום. לכל פינה בארץ אליה הייתי מגיע, בני משפחתי היו מגיעים ביחד איתי. האחים הגדולים שלי, אלעד ואמור, הם אלו שבעיקר מלווים אותי מגיל קטן, אבל עכשיו גם בת הזוג שלי מגיעה, וגם ההורים שלי – למרות שבימי שישי זה לפעמים קצת בעייתי מבחינתם, כי הם שומרי שבת. לגבי אמא שלי, אני חושב שלא הרבה שחקנים זוכים לשחק עם השם של אמא שלהם על החולצה…".

אחיך אבישי נשאר עונה נוספת בקריית מלאכי. איך הולך לו?

"בסדר גמור. אני חושב שהוא מסתדר יפה מאוד בלעדיי. האמת שבתחילת העונה הייתה איזושהי בקשה שאחי יצטרף אליי לנורדיה. זה בא גם מהכיוון שלי וגם מהכיוון שלו – היינו מאוד מעוניינים להמשיך לשחק ביחד, כי זה כיף מאוד גדול לשחק עם אח שלך באותה קבוצה. אבל הבנו שזה לא יסתדר, וזה ירד מהפרק. כל אחד נפרד לדרכו, להמשיך בקריירה שלו, אחרי שנתיים שבהן שיחקנו ביחד".

לאה גורליק, שהיא אושייה מוכרת בקריית מלאכי, גם כן מאוד מעורבת במה שקורה איתך.

"מסוף העונה שעברה לאה מלווה אותי באופן אישי, ואפשר לומר שעברתי איזשהו תהליך בזכותה. אפשר להגיד שהיא יועצת מנטאלית אישית שלי. אני באמת חושב שהיא עשתה אצלי שינוי פלאים, ואני חושב שמגיע לה על זה כל הקרדיט שבעולם. היא מאוד מעורבת בכל מה שקשור לקריית מלאכי, גם מחוץ לכדורגל, אבל בלי שום קשר היא גם חברה מאוד טובה, ובאמת שהיא עזרה לי בצורה מדהימה. גם עכשיו היא משתדלת להגיע ולתמוך, וכמובן שגם להעיר הערות כשצריך".

בניטח גדל במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד, אליה הגיע בנערותו, והיה חלק מהאקדמיה המקומית המפוארת. ב-2011/12 היה שותף מרכזי לזכייה ההיסטורית של קבוצת הנוער בגביע המדינה. הוא המשיך שנתיים נוספות בקבוצת הנוער – כשלצידו שמות שהיום משחקים בליגת העל, כמו בנצי מושל, גדי קינדה, ניב זריהן ומיכאל אוחנה, וכן מיודעינו פרדי ציון ואליאור משעלי. בעונה השלישית אף שימש כקפטן הקבוצה. למרות זאת, לא מצא את מקומו בקבוצת הבוגרים של אשדוד. במקום זאת ירד לליגה א' דרום, שם שיחק עונה אחת במדי סקציה נס ציונה. לאחר מכן עבר לליגה ב', כשהצטרף לקריית מלאכי. הוא שיחק במדיה במשך שנתיים, עד הקיץ הזה.

כשאתה מסתכל על השחקנים האלו שגדלו איתך, אתה מרגיש איזשהו פספוס מכך שבינתיים אתה רק בליגה א'?

"באיזשהו מקום אני כן מרגיש סוג של אכזבה. אבל האכזבה היא פחות מעצמי, כי אני חושב שפשוט לא קיבלתי את ההזדמנות. אני חושב שאם הייתי מקבל את ההזדמנות, הייתי מוכיח שאני כן שייך לרמות האלו".

למה לא קיבלת את ההזדמנות הזאת?

"כמו שאתם כנראה מבינים, יש דברים מסביב לכדורגל ושלא קשורים לכדורגל. אני יכול להגיד שבסוף העונה האחרונה שלי בנוער, ג'קי בן זקן והמאמן דאז, איציק עובדיה, העניקו לי את גביע השחקן המצטיין של הנוער באותה עונת משחקים. כל זה כשלידי משחקים שחקנים שכמו שאמרתם היום חלקם בליגת העל. אני חושב שמן הראוי ששחקן שגם היה הקפטן של הנוער בשנה שלפני כן, לפחות ייקרא לאימוני פתיחת העונה שאחרי זה עם הבוגרים. אפילו את זה לא עשו. פשוט אמרו לי 'קח השאלה'. קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית לא רצו לשמוע על השאלה, הן רצו רק העברה. ככה סללו את הדרך שלי לליגות הנמוכות".

אז זה היה משהו שהוכוון מלמעלה, מג'קי בן זקן בעצמו?

"אני לא יודע אם זה הגיע מג'קי או מגורמים אחרים, אבל אני יודע שהגיעה לי ההזדמנות לפחות להוכיח מה אני שווה כשחקן בוגרים. פשוט לא קיבלתי אותה".

לגבי האקדמיה עצמה, אתה חושב ששם נוצר הבסיס של השחקן שאתה היום? משם הגיעו יסודות הכדורגל שלך?

"אני חושב שכן. הגעתי למ.ס אשדוד בגיל מאוד צעיר, כשאני בן 13. זה מקום שדוגל בכדורגל הכי התקפי והכי יפה – רוצים שם לראות תמיד את הכדור על הארץ ולא בגובה. הם דוגלים במשחק כדורגל פשוט, ויש קבוצות אחרות בארץ שלא היו כל כך אוהבות את זה. אני חושב שזאת הדרך הנכונה בכדורגל, מה גם ששם פחות מסתכלים על התוצאות ויותר על הדרך. זאת הדרך הנכונה עבור כדורגלן צעיר להתפתח ולקבל את היסודות הכי טובים שיש".

איך היסודות האלו באים לידי ביטוי?

"אני חושב שזה מתבטא בעיקר בראיית משחק, במשחק מהיר, בפס נכון, ביציאה עם הכדור קדימה. אלו דברים שבהרבה מקומות בארץ לוקים בהם מאוד בחסר".

שיתפת פעולה בתקופת הנוער עם פרדי ציון, איתו חזרת לשחק העונה. עד כמה ההכרות המוקדמת שלכם עזרה לכם מבחינת התיאום ביניכם?

"אני הגעתי לשחק עם פרדי רק בגיל הנוער, כי הייתי שנתון אחד מתחתיו. יש לנו תיאום מאוד טוב ביחד, אנחנו משחקים באותו קו, ואנחנו סוג של צמד שמשלים אחד את השני: הוא יותר זריז, זה שנדבק לשחקנים, ואני פשוט מחפה עליו, ונותן את אלמנט הגובה שחסר לו. זה פחות או יותר היה הדפוס שלנו בנוער".

אנחנו רוצים לדבר איתך על העונה שעברה: עירוני קריית מלאכי, בה שיחקת, הייתה היריבה שלנו במאבק העלייה לאורך כל העונה, אך בסוף סיימה רק במקום השני. איך אתה חווית את העונה הזאת מנקודת המבט שלך?

"אני חושב שבתחילת העונה פשוט לא ספרו אותנו. הדיבורים היו על מאבק בין נורדיה לבין עירוני אשדוד, וכמובן שהכסף היה שם. אנחנו פשוט שתקנו ובאנו לעשות את העבודה שלנו, כי ידענו מה אנחנו שווים. היינו קבוצה שרצה עונה שנייה ביחד – דבר שאין שם העונה, כי רוב השחקנים לא נשארו בקריית מלאכי אחרי העונה שעברה. תמיד היינו בטוחים בעצמנו וידענו שאנחנו יכולים לעשות את זה. לצערי לא הצלחנו, אבל עברנו עונה מצוינת, לכל הדעות. אף אחד לא ציפה שנתן עונה כזאת".

במשך סיבוב שלם לא ספגתם שום שער והייתם הדבר הכי יציב בליגה, ואז הגיעו כמה תוצאות מוזרות שגרמו לכם לאבד את הכול. מה קרה שם בעצם?

"קודם כל, לדעתי פשוט לא עמדנו בלחץ; לא עמדנו בציפיות. הבנו שאנחנו כבר רגל וחצי במצב של עליית ליגה, ואני חושב שאנשים פשוט לא ידעו איך לאכול את זה".

בשלב הזה של העונה אנחנו היינו בטוחים שאנחנו הולכים למשחקי הפלייאוף.

"כל מי שידע שקריית מלאכי מחזיקה בפער שיכול להגיע ל-5 נקודות ארבעה מחזורים לפני סוף העונה, חשב שאתם תגיעו רק למשחקי הפלייאוף. אבל יש כוח עליון שהוא כנראה יותר חזק מהכדורגל. וזה מה שקרה".

אז כשהגעתם למשחק מולנו מחזור אחד לפני הסיום, על כל הקופה, הרגשתם שזה עדיין בידיים שלכם, או שכבר יצא האוויר מהריאות?

"לא יצא האוויר מהריאות. כל עוד זה היה בידיים שלנו וידענו שאנחנו עדיין מסוגלים את זה, המשכנו להילחם. אני חושב שכולם ראו שנלחמנו עד השנייה האחרונה, ועד ההחמצה של ליאור (היילה) בסוף. אבל שוב, כנראה שלא הגיע לנו. כנראה שזה משהו שלא היה צריך לקרות".

מבחינת הקהל, התמודדתם שם עם הרבה לחץ מסביב. איך אתה חווית את זה?

"אני יכול להגיד שבאופן אישי אני קיבלתי מהקהל רק אהבה, יחס חיובי ותמיכה מאוד משמעותיים. אבל כן, הקהל בקריית מלאכי הוא קהל מאוד לחוץ שתמיד רוצה לנצח ושלא מוכן לקבל שום הפסד. בניצחונות הכול בסדר גמור, כולם שמחים ומאושרים, אבל אחרי הפסדים התחושות שם הן ברמות הכי קיצוניות שאפשר. באיזשהו שלב אתה מתרגל לזה ולומד לחיות עם זה".

בשבועות האחרונים, כשחקן שלנו, יצא לך לחוות התמודדות שונה לגמרי של קהל עם הפסדים.

"נכון, וזה משהו מאוד משמח. כיף לדעת שהקהל שלך ממשיך לעודד אותך גם כשאתה מפסיד, כי כך הוא מראה לך שהוא בעצם מאחוריך ותומך בך. אתה יודע שהוא שם ושהוא יהיה איתך בכל סיטואציה שהיא".

עד כמה אתה מכיר את הרקע הערכי להקמה של נורדיה?

"אני יכול להגיד שאני מודע לכל פרט ופרט בהקמה של נורדיה ושאני מאוד מתחבר לזה. אני חושב שזאת הדרך הנכונה, ולא רק בקבוצות כדורגל; זאת הדרך הנכונה שלנו במדינת ישראל כבני אדם: אהבת האחר, אהבת ישראל, כמובן בלי שום הבדל של דת, גזע ומין. אני חושב שכולנו חיים במדינה אחת ושאנחנו צריכים לקבל אחד את השני".

יחד איתך הגיעו מקריית מלאכי עוד שני שחקנים, ליאור היילה ויניב פינק. זה עזר לך בהתאקלמות?

"כמובן שכשאתה מגיע לקבוצה חדשה עם שחקנים חדשים, וכשאתה לא מכיר אף אחד, הידיעה שיש לצידך אנשים שאתה מכיר אותם יותר טוב ושאתה קצת יותר מחובר להם, תורמת לך להתאקלמות. זה עזר לי להרגיש קצת יותר בנוח".

כמי שמכיר אותם היטב, איך נראה לך שהם משתלבים בינתיים?

"יניב משתלב מאוד טוב. ליאור חזר מפציעה, והוא גם מתחיל לחזור לאט-לאט לעניינים, כשעמית משלב אותו בהדרגה ונותן לו את הזמן שלו. אני מאמין שכל אחד יתרום בחלק שלו את מאת האחוזים, והמועדון ייהנה משניהם בתפקידים שלהם".

בעונות הקודמת שיחקת לצד בלם ותיק מאוד, הקפטן של קריית מלאכי, אוהד יוסף. לעומת זאת, השנה ברוב המשחקים אתה חלק מחוליית הגנה מאוד צעירה. אתה מרגיש את ההבדל הזה?

"השנתיים בהן שיחקתי עם אוהד יוסף מאוד עזרו לי, ומאוד תרמו להתפתחות שלי כבלם. הוא שחקן שאפשר רק ללמוד ממנו, צריך פשוט להסתכל וללמוד. אין משהו אחר. כמובן שיש הבדל בין לשחק ליד בלם מנוסה לבין אחד שהוא פחות או יותר בן גילך (פרדי ציון), אבל כמו שכבר אמרתי, אני חושב שביני ובין פרדי יש תיאום מצוין. זה שאנחנו הגנה צעירה לא אומר שום דבר – אני לא חושב שגיל משחק תפקיד בכדורגל".

עמית סיפר לנו באחד הראיונות שקיבלת ממנו את הסמכות להיות מי שמכוון את ההגנה, ומי שמשמש בעל הבית של החלק הזה. אתה מרגיש את כובד המשקל על הכתפיים שלך?  

"כמו שעמית אמר לכם, הייתה לנו שיחה אישית, והוא באמת אמר לי שהוא מצפה ממני שאני אנהיג את ההגנה ושאני אקח יותר אחריות. אני רואה את זה בצורה מאוד חיובית, וזה נותן לי תחושת ביטחון, כי זה מעיד על האמונה שלו כלפיי ועל הרגשה שלו שאני יכול להנהיג את ההגנה, לסדר אותה ולהעמיד אותה בצורה הכי טובה שאפשר. זה אפילו מאוד מחמיא לי".

ספר על שיתוף הפעולה בינך לבין זקני השבט: גם ציון זקן, שהוא חצי אלוהים בנורדיה, וגם מיקי רנדי, שהצטרף בשני המשחקים האחרונים.

'בהתחלה, כששמעתי שמיקי עוזב, זה מאוד העציב אותי. לכן ברור שכשהוא חזר הייתי מאוד שמח. מיקי שחקן פנטסטי; הניסיון שלו עוזר ותורם, לא רק לי אלא לכל הקבוצה, ואני חושב שגם רואים את זה. כיף לשחק ליד שחקנים כאלה. וציון הוא ציון. אין לו תחליף, פשוט ככה. אלו שני אנשים ושני שחקנים מדהימים שיצא לי להכיר במועדון".

בחלק מהמשחקים עד כה עברנו בדקות מסוימות למערך של שלושה בלמים. באיזה מערך לדעתך הקבוצה יותר מאוזנת?

"אני חושב שכל משחק לגופו, וזה גם תלוי בשיטת המשחק של הקבוצה היריבה. כמובן שאם זאת קבוצה שיותר לוחצת ושיותר תוקפת אותנו, אנחנו נעדיף לשחק במערך של שלושה בלמים, כי אז אנחנו גם יכולים לצאת להתקפות יותר מהירות דרך המגנים שלנו, שבמצב כזה הם יותר חופשיים ויותר פנויים. אבל שוב, כל משחק לגופו. יש את המאמן, והוא מקבל את ההחלטות האלו בצורה הטובה ביותר".

אבל מהבחינה האישית, באיזה מערך אתה מרגיש יותר בנוח?

"במערך של שלושה בלמים אתה רץ יותר, אתה סוגר יותר ולפעמים אתה גם משחק בתור מגן נוסף בעצמך. אני לא חושב שיש לי העדפה מסוימת. בסדר גמור מבחינתי לשחק גם במערך הזה וגם במערך הזה".

דיברנו על חוליית ההגנה, אבל משחק ההגנה מתחיל עוד הרבה לפני כן. איך אתה רואה את העמידה ההגנתית שלנו? היה משחק הגנה מעולה נגד הכח בוינטר, אבל אחרי זה ראינו ירידה גדולה.

"כמו שאמרתם, נגד הכח הפגנו משחק הגנה מצוין. אני מסכים שמשחק הגנה מתחיל מלמעלה. אני חושב שבמשחקים האחרונים משחק ההגנה שלנו לא היה טוב – בגלל זה גם היינו נורא חשופים, ולכן נגד נס ציונה ספגנו כמות כזו של שערים והם הגיעו לכמות כזו של מצבים. אבל זה שכר לימוד שאנחנו משלמים, ואנחנו לומדים לתקן את הטעויות ממשחק למשחק".

אבל איך אתה מסביר את הירידה הזאת?

"בכל משחק כולם הגיעו מחויבים וכולם רצו, אבל יכול להיות שאחרי המחזורים הראשונים חשבנו שהכול יבוא לנו בקלות. מהר מאוד הבנו שזה לא המצב ושאנחנו צריכים לחזור למשחק ההגנה שמתחיל מלמעלה, למשחק הצפוף ולריצה יותר מהיריב, כדי שננצח בכל עימות וכל תאקל במגרש. אני חושב שאנחנו נחזור לדרך הזאת. אין דרך אחרת".

ספגנו חמישה שערים ממצבים נייחים בשלושת המחזורים האחרונים. איך אתם מטפלים בזה?

"כמובן שגם הצוות המקצועי וגם אנחנו שמנו לב לזה שאנחנו סופגים המון שערים במצבים נייחים. זה משהו שאנחנו גם עובדים עליו יותר בשבועות האחרונים, בעיקר באימונים שלפני המשחקים; יש הרבה דגש על העמידה במצבים האלה. שוב, אלו דברים שאנחנו לומדים תוך כדי תנועה. אנחנו עובדים על זה, וכמו בכל מקום אחר במגרש, נשתפר גם בקטע הזה.

אני לאו דווקא חושב שזה קשור לשחקני ההגנה עצמם, כי במצבים נייחים גם שחקני ההתקפה מגיעים לאחור. אני חושב שזה עניין של ריכוז ומחויבות. ברגע שנהיה יותר מרוכזים ויותר מחויבים, לא נספוג את השערים האלו. וכמובן שזה יאפשר לנו שלא לספוג כמעט שערים".

איך עובד שיתוף הפעולה שלכם, הבלמים, עם השוער בן אור? הוא בנאדם מאוד מופנם ושקט.

"אני חושב ששיתוף הפעולה שלנו בסדר גמור. בן אמנם מאוד מופנם, אבל הוא גם מבין שבמגרש הוא צריך לדעת לפתוח את הפה. אלו דברים שעובדים איתו עליהם – גם מאמן השוערים וגם אנחנו מדברים איתו. הוא עושה את זה בצורה טובה, למרות שהוא נראה מופנם כלפי חוץ בשגרה היומיומית שלו".

כבשנו 4 שערים בלבד ב-6 מחזורים – פחות מכל קבוצות הליגה, מלבד הפועל הוד השרון. דווקא כמי שאמון על חוליה אחרת על המגרש, איך אתה רואה את זה? נראה שחסר לנו ה'קילינג-אינסטינקט'.

"יש לנו שחקנים מאוד מוכשרים בחלק ההתקפי, והם יכולים להוביל אותנו לאן שאנחנו רוצים. זה סגל שנבחר על ידי הצוות המקצועי שלנו, שיודע יותר טוב מכולם מה שהוא עושה. אבל כמו ששחקני הגנה צריכים תיאום ביניהם, ככה זה גם בין שחקני התקפה. אלו שחקנים שרק השנה התחילו לשחק אחד עם השני, כולל שילוב של שחקנים צעירים לצד שחקנים וותיקים. אני מסכים אתכם שעדיין קצת חסר לנו מחץ, אבל אני חושב שאלו דברים שישתפרו ממשחק למשחק, וכולם יראו את השיפור הזה. אני חושב שזה תהליך, ולכן זה משהו שיכול לקחת זמן. אני מאמין שזה יתחבר לאט-לאט במשחקים הקרובים ושזה גם יראה הרבה יותר טוב. אני בטוח בזה".

שער הליגה היחיד שהבקענו בשלושת המחזורים האחרונים הגיע מנגיחה שלך אחרי כדור חופשי (נגד נס ציונה). למרות שאתה בלם, זה משהו שעוד נראה ממך?

"אני מאוד אוהב לצאת קדימה עם הכדור, זה נכון. אבל אני חושב שזה לא התפקיד שלי  – אני צריך לדאוג לשמור יותר מאחור. יש לנו שחקנים מאוד מוכשרים בהתקפה. אנחנו נייצר את המצבים, אנחנו נכניס את השערים ואנחנו נראה הרבה יותר טוב. יש לנו שחקנים מספיק טובים לעשות את זה".

העונה עברנו להתאמן בקומפלקס החדש בעמק הארזים, בו אתם מקבלים תנאים ברמה גבוהה ביותר. יצא לך לחוות קבוצה שמקבלת כאלו תנאים?

"אני יכול להגיד לך בתור אחד שגדל במחלקת נוער שהקבוצה הבוגרת שלה נמצאת בליגת העל, וכמי שהיה גם בנבחרות הצעירות של ישראל, שהתנאים שיש לנו בנורדיה הם תנאים שאין להרבה קבוצות בליגת העל. כמובן שזה דבר מאוד מבורך. אלו תנאים שכל כדורגלן רוצה, שואף וחולם לקבל אותם. בקטע הזה אין תירוצים: אנחנו מקבלים את התנאים הכי טובים שיכולים להיות".

יש לנו גם מעטפת גדולה של צוות מקצועי, הכוללת מאמן, עוזר מאמן, מנהל מקצועי, מאמן כושר מצוין וגם מאמנת מנטאלית.

"נכון. דיברתי על העניין הלוגיסטי, אבל כך גם לגבי העניין המקצועי. אלו דברים שלא קיימים בהרבה מקומות בארץ. אלו דברים שצריך להשתמש בהם ולדעת למנף אותם למקומות הכי גבוהים שיש".

אתה 'מדבר' לעיתים קרובות עם הקהל במהלך משחקים. למשל, בשער של אביתר ברוכיאן בוינטר ראינו אותך רץ ליציע ומטריף את האוהדים. עד כמה העידוד משפיע על המוטיבציה שלך כשחקן?

"אני, ברמה האישית, מאוד אוהב לשחק מול קהל. זה מגביר לי את המוטיבציה – הידיעה שבזכותי ילד או הורה כזה או אחר יכולים לחזור הביתה עצובים או לחילופין שמחים, מגבירה לי את הרצון לנצח. טדי הוא איצטדיון ענק של 30,000 צופים, אבל הרבה פעמים אני מרגיש כאילו הקהל שלנו ממלא חצי מגרש. זה כמובן מאוד משמח. אפילו במשחק הגביע נגד הכח, שנערך באמצע השבוע והיה קשה להרבה אנשים להגיע אליו, הרגשתי ככה. אני כמובן שמח על זה, זה כיף גדול".

ומבחינה מקצועית, עד כמה אתה חושב שטדי מועיל לנו? ברבש אמר לנו שבעוד בעונה שעברה יריבות הצליחו לייצר מולנו מהלכים משמעותיים בשטח הגדול של האיצטדיון, השנה יש קבוצה מהירה יותר, ולכן טדי יכול יותר להתאים לנו.

"עמית אמר משהו מאוד נכון: אנחנו קבוצה מאוד מהירה. נכון, אמנם טדי נותן מוטיבציה להרבה קבוצות אחרות, כי לא כל יום יוצא לך לשחק בטדי, אבל אני חושב שזה רק לטובתנו. מנגד, במשחק אצל מחנה יהודה ראינו דוגמא למגרש שפשוט הרס לנו כל דבר. זה מגרש שאי אפשר לשחק בו, וגם מגרש מאוד קטן, כך שלא ידענו להביא בו את היכולות שלנו לידי ביטוי. כמובן שאנחנו צריכים לדעת לשחק בכל מגרש כי לא בכל שבוע נשחק בטדי, אבל טדי מאוד יתרום לנו וכבר תורם לנו".

חווית לא מעט גם מליגה ב' וגם מליגה א'. עד כמה משמעותיים פערי רמות בין שתי הליגות?

יש פערי רמות מאוד משמעותיים בין ליגה א' לליגה ב'. יש שחקנים שמגיעים לליגה א' מהליגה הלאומית או מליגת העל, ואלו שחקנים  שעד לפני כמה שנים היינו יכולים רק לראות בטלוויזיה. אז כן, יש פערים מאוד גדולים, וכמובן שלגבי המגרשים אין על מה לדבר – מגרשים כמו זה של בני יצ'אלאל ברחובות, כמו זה ברהט וכמו זה באילת לא ראויים להיקרא 'מגרשי כדורגל' בכלל".

מסתמנת 'בטן' ענקית מאזור המקום השלישי-רביעי עד אזור המקום ה-13, ובהתאם לכך יש לנו ליגה שוויונית ולא צפויה. מה ייחשב מבחינתך הצלחה בליגה כזאת?

"הליגה באמת מאוד שוויונית. כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה בכל משחק נתון. אני חושב שכמו שהצוות המקצועי אמר וכמו שאמרו מתחילת העונה, אנחנו באים ממשחק למשחק. אנחנו לא יוצאים בהצהרות מפוצצות, שיכולות בסופו של דבר לייצר לחץ על המערכת. ובכל זאת, כמובן שאנחנו שואפים לצמרת הגבוהה, אנחנו לא רוצים להיות בתחתית ולא רוצים להעביר סתם עונה באמצע הטבלה. אנחנו שואפים להיות בצמרת ורוצים להיות שם".

אז אנחנו מכוונים לפלייאוף העליון?

"כן, אנחנו רוצים להגיע לפלייאוף העליון. אני חושב שזאת תהיה הצלחה מאוד גדולה של הקבוצה אם נצליח להתברג שם".

אבל בליגה כזאת צריך לדעת לנצח את משחקי ה'לחם והחמאה' שלנו, מול הקבוצות ששוות לנו. מה צריך להביא יותר למשחקים האלו: מלחמה או יכולת?

"זה שילוב של שניהם. אני חושב שמלחמה תוביל ליכולת: אם נשען רק על היכולת שלנו, אנחנו מהר מאוד נבין שזה לא ילך. נצטרך להילחם ולהיות 'רעים' בכל משחק, וגם להבין שיש משחקים שהם הלחם והחמאה שלנו ושלכן אנחנו נצטרך להוציא מהם את מלוא הנקודות כדי לעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו".

אמנם ניצחנו בגביע, אבל ביום ראשון יגיע משחק חוץ קשה נגד דימונה. יש פחד מאפשרות של הפסד רביעי?

"זה לא נעים להיות עם שלושה הפסדים רצופים. כמובן שאנחנו רוצים לעצור את זה, כדי שלא ייווצר איזשהו כדור שלג שיכול להכניס ללחץ את השחקנים, את המערכת וגם את האוהדים. אני חושב שכולם מוכנים ושכולם יודעים מה עומד פה על הפרק. אני מאמין שנעשה את זה".

אתה חושב שהניצחון בגביע נגד הכח רמת גן שחרר משהו אצלכם מבחינה מנטאלית, או שליגה וגביע זה סיפור אחר?

"יש כאלו שיגידו שגביע והליגה זה סיפור אחר, אבל אני חושב שזה כן תרם. זה החזיר ביטחון לשחקנים, משום שניצחנו את אחת הקבוצות החזקות של ליגה א' דרום. המשחק הזה החזיר להרבה שחקנים את תחושת הביטחון שקצת אבדה בשבועות האחרונים. אנחנו לא נופלים מאף קבוצה ואנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בכל מגרש".

מה החלומות? איפה אתה רואה את עצמך?

"אני חולם להגיע הכי גבוה שאפשר. אני עדיין שחקן צעיר, ואני מאמין בעצמי וביכולות שלי להגיע לרמות הכי גבוהות בכדורגל. אבל אני לא מסתכל רחוק, כרגע טוב לי בנורדיה, ואני רוצה להצליח בנורדיה. זה הכי חשוב מבחינתי".

איזה בלם בעולם הוא מודל לחיקוי עבורך?

"בעולם יש שני בלמים שאני כל הזמן מסתכל עליהם: אחד זה סרחיו ראמוס, השני זה ליאונרדו בונוצ'י. הם שני בלמים מדהימים. בארץ אני חושב שיש אחד שצריך להסתכל עליו בהערצה, וזה טל בן חיים. האיש הוא מכונה שלא נגמרת. אבל אני יותר בסגנון של ראמוס, וזה הסגנון שאני אוהב: הבלם המודרני, הטכני, המהיר. זה בדיוק מה שאני שואף להיות".

אבל עם כל הכבוד לכל השמות הללו, בניטח זוכר שגם אצלנו במועדון יש בלם עבר גדול ואדם שהוא מודל לחיקוי מכל בחינה שהיא, הלוא הוא המנהל המקצועי משה בן ארוש. "הוא מאוד קרוב אליי, וגם ממנו אני מקבל עצות, כי הוא היה שם, בתפקיד שלי, ברמות הכי גבוהות שאפשר. באופן כללי אני שמח לקבל עצות מכל מי שרוצה לעזור".

אתה עובד על עצמך גם מחוץ לנורדיה?

"כן, האמת שאחת המטרות שהצבתי לעצמי בתחילת העונה, עוד לפני שחתמתי בנורדיה, הייתה להתנהל כשחקן יותר מקצוען. לכן הפחתתי את שעות העבודה שלי מחוץ לכדורגל, ובסך הכול אני עובד רק ארבע שעות כל יום מחוץ לכדורגל. במקביל, אני עובד כל יום עם מאמן אישי, שתומך בי ומשפר אותי כדי שאגיע לרמה הפיזית הכי גבוהה שיכולה להיות. כמובן שאלו דברים שאני מרגיש אותם על המגרש. אין תחליף לעבודה קשה".

עוד כמה חודשים תהיה בן 24, ואתה בשלב בו אתה כבר מתקרב לעיצומה של הקריירה. לאור השאיפות הגבוהות ששיתפת אותנו לגביהן, אתה מכוון לסדר יום של כדורגלן במשרה מלאה?

"כבר היום אני מתנהל סביב כזה סדר יום. גם ארבע שעות העבודה החיצונית שלי ביום הן לא משהו שמפריע לי להתנהל כשחקן מקצוען. כמובן שאני רוצה באיזשהו שלב להגיע למצב שבו רק הכדורגל ירכיב את אורח החיים שלי, וזה משהו שהוא אפילו בגדר חלום – כי מי לא רוצה להתעסק רק במה שהוא אוהב בחיים שלו? זה הדבר הכי נפלא שיכול לקרות לבנאדם. אבל כן, כדי להגיע לרמות האלו, של ליגת העל, אי אפשר להסתפק בכך שתדע להתנהל כשחקן מקצוען כשתגיע לשם. אתה צריך לדעת להתנהל כמקצוען גם בדרך לשם".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *