אחורה בזעם, קדימה בחשש: על התיקו שהיה מול מעלה אדומים והקרבות שעוד יהיו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

שריקת סיום. כל האוויר יצא מהריאות במכה. זו השנה השלישית שאני במסע עם זה נורדיה ואני לא זוכר כזה שקט. התקוות לאיזה שער שיבליח, בדקה ה-90 ואינסוף שכבר הוספה (נראה שאף אחד, כולל השופטים, לא יודע כמה תוספת זמן היתה למשחק הזה), נכזבו. רק 1-1.
קשה לי להגיד שזה היה משחק רע שלנו. מערכי הקבוצה בכל זאת עבדו. דרעי הפעיל את הסטייל, והיכולות ההגנתיות בסה"כ עבדו (למעט בגול הכמעט-שערורייתי שספגנו ממש על סף ההפסקה), מה שלא יצא לפועל הוא "חוק הדקה ה-60". לשמחתי, גיליתי שגם הסטטיסטיקה אומרת שהחוק הזה קיים: 33 שערים הבקיעה העונה בית"ר נורדיה בכל המסגרות, 21 (!) מתוכם מהדקה ה-60 והלאה (כולל שני שערים בהארכה של אדם מזרחי במשחק הגביע נגד קרית מלאכי). 63.3% מהשערים. במקביל, רק שישה שערים הובקעו בחצי השעה הראשונה.
זה אומר שלנורדיה קשה תמיד להבקיע שער מוקדם (בעיקר כי רוב היריבות מסתגרות, לחלק זה הולך עד הסוף – כמו יצ'אלאל, לחלק פחות – כמו רהט), אבל בד"כ היא סומכת על היריב שייפול מהרגליים ברגע המתאים ושם היא תוכל לשבור את הקרח ולשעוט קדימה. אלא שהטריק הזה, שעבד מעולה בליגה ג' (למרות ששם צריך להודות, כבשנו בסוף ובהתחלה ובאמצע פשוט כי היריב ברוב המקרים היה חלש מאיתנו), לא תמיד יעבוד בליגה ב' – בוודאי כאשר החלק הקשה של לוח המשחקים עוד לפנינו.
מעלה אדומים מצטרפת ליצ'אלאל ולשדרות במסגרת "קבוצות הבטן" של הליגה – הקבוצות הטריקיות. לעירוני אשדוד, על שלל מלכיניה ומולאיה, ידעת איך להתכונן; לקרית מלאכי שכבר שתתה לך את הדם עם קשית במשחק הגביע כנראה (הלוואי) שתבוא מפוקס כראוי, בתוספת טדי כתפאורה שתמיד נותנת דרייב למי שזה חסר לו. אלא שהקבוצות הנ"ל, קבוצות אמצע הטבלה, הן הקבוצות שהדרך לליגה א' תעבור דרכן – קבוצות שנדמה לך שאפשר לעבור יחסית בקלות (ורובנו הרי לא ראינו אותן משחקות, אלא יותר הסתמכנו על התוצאות האחרונות שהשיגו), אבל בסוף מתגלות כיריב חזק ומאתגר. וכאן האמת שמעלה אדומים נבדלת מיצ'אלאל ושדרות – להן לא היה באמת מה להציע בהתקפה. לאדומים, לעומת זאת, היו מספר הזדמנויות קורצות – כולל הפנדל (שנעצר וגרם ליציע שלם לזמר את פיוטם הנרגש של א.דה-לוקו וב.אלבז, "אור" – עם המילים החדשות: אור / בנימין אור / בנימין אור וכו' וכד' וגו').
ואם כבר דיברנו על החלק הקשה: היכונו ל-14 הימים הבאים, שיהיו כמאמר המשורר, "נצח שנמשך שבועיים". נתיבות בחוץ, קרית מלאכי בבית – שני גמרי גביע קטנים בעונה ארוכה, שיכולים להיות נקודת מפנה – לטובה או לרעה. אידיאלי (שלא לומר בית"רי קלאסי) יהיה לבקש 6 מ-6, אני חותם בקלות גם על 4 מ-6. אבל אלה שבועיים שחייבים לעבור עם מקסימום נקודות, מאחר וקיימת אפשרות סבירה (שני ניצחונות של מלאכי – באמצע השבוע ובשישי – והפסד שלנו בנתיבות) שההוליוודים יגיעו לטדי כשהם בשוויון נקודות. וזו תהיה נקודת זינוק אדירה עבורם, שתקשה עלינו את החיים מאוד. אם נמעד בשני המשחקים האלה, אנחנו הולכים למותחן. ניצול מקסימלי של המשחקים הקרובים – ונוכל להיות מעט יותר רגועים (אני לא משלה את עצמי על "הרבה יותר", כי בכל זאת, אני מאלה שגם אחרי גדרה בטדי שנה שעברה לא היה בטוח במאה אחוז שעלינו).
ובעיקר – זמן לחיזוק בשני חלקים קריטיים: ההגנה (שצפויה לאבד דמות מפתח ממש בקרוב), וההתקפה – באין אברמסון, ובמצב שבו השחקן ההתקפי היחיד שסלמי יכול היה להעלות מהספסל הוא אסף לוי (על אף סגולותיו הרבות ושער הניצחון האמא-של-החוקי שהבקיע ונפסל רק בגלל שהשופט לא עבר באופטיקנה לפני המשחק). בלעדיהם יהיה קשה לעבור את המבול, את הסערה, שהיא ליגה ב' דרום ב' מודל 2016-17.
לאגור הרבה אוויר בריאות, ימים מאתגרים לפנינו.
יאללה בית"ר!

קרדיט תמונה ראשית: גלעד אימס

לסיקור מלא של המשחק, תגובות השחקנים וריאיון עם המאמן משה סלמי, כרגיל באתר "הכתב" של אמיר ליברמן בלינק הזה

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

פברואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28

תגובה אחת

  1. אני שחקן במעלה ותאמינו לי אין דברים כאלו כמו אסי המאמן. פשוט מתאים לליגה לאומית רמה אחרת ממה שמכירים תנו לו חומר כמו שלכם וכבר הייתם חוגגים עליה אימונים מרמה אחרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *