אבישי סלע מסכם סיבוב ומביט באופטימיות קדימה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

זה יצא לנו קלאסי. איכשהו הסיבוב הראשון נגמר לנו ביחד עם שנת 2016. ונדמה שכמו ששנת 2016 היתה הפכפכה לכולנו, גם הסיבוב הזה היה תזזיתי מאוד – ושניהם הכילו בדיוק את אותו מינון של טוב ורע, מעודד ומאכזב, מרגש ומעציב.
אין הרבה מה לכתוב על המשחק נגד בית שמש. עברנו אותו בתוצאה המתאימה – כזו שמצד אחד היתה דומיננטית מספיק אבל מצד שני לא דורסנית מדי. עדיקה חזר לכושר הבקעה, משלי השלים שער שלישי בשלושה משחקים ואיציק אפרים זכה לפרידה ראויה – גם אם מאוד עצובה – אחרי חצי עונה מדהימה בתכלת. תודה לכל המעורבים, אבל כנראה שהמשחק המגורבג' (מלשון גארבג' טיים) לא יכול להחזיק טור שלם.
2013 היא השנה שבה נזרעו הזרעים (יעיד הסרט "טהורה לעד" שעולה לאקרנים בימים אלה) – השנה שבה נקרעו המסכות והוצבה הברירה העצובה אך ההכרחית בין נורדיה לפמיליה. ב-2014 נולדנו מחדש. ב-2015 גדלנו והתבגרנו (עם לא מעט כאבים בדרך). 2016, נדמה לי, היא השנה שבה הצלחנו לצמח סממנים ראשונים של בית"ר שאהבנו באמת. ב-2016 ראינו את טדי נצבע שוב צהוב; ראינו עוד אגדות עבר (מנוימן ועד טלסניקוב, משאנדור והאמר ועד עמוס מיימוני בשישי האחרון בצהריים) מקבלות כבוד ואהבה; ראינו את החדשנות ואת ההומור שיש לקהל הזה, את האהבה עולה על גדותיה כל פעם מחדש. היא השנה שבה עלינו ליגה, לא רק מג' לב', אלא גם בעוד כמה רמות. היא השנה שבה אנחנו הבנו שעם כל הכבוד לאמונות שלנו, ולחזרה הביתה, ולדרך – צריך גם לנצח. אם תרצו, 2016 היתה שנת ההתעצמות.
כמעט שנה עברה ללא הפסד. (עוד סיבה להתרגז על המשחק הארור ההוא, בשבוע שעבר נגד קרית מלאכי שגזל מאיתנו את המקום הראשון בתום הסיבוב הראשון) ראינו גם ביצועים נהדרים, שערים יוצאי דופן, וכמויות של רגעים מרגשים כמו שרק האהבה הראשונה יכולה באמת לספק.
וגם על מצבנו בליגה ב' דרום ב' אפשר בסופו של דבר להסתכל בצורה חיובית. נכון, ההפסד ההוא היה מכה, אבל בסופו של דבר אנחנו מסיימים את הסיבוב הזה עם 78% הצלחה, עם הפסד אחד בלבד ב-14 משחקים ועם ההגנה הטובה בליגה. אם הקצב הזה יימשך, קשה להאמין שגם קרית מלאכי – על אף סגולותיה הרבות – תמשיך לנצח ללא הפסקה. ולכן, אפשר בפירוש גם להיות אופטימיים.
ארבע קבוצות מרכיבות מלבדנו את החלק העליון של הטבלה. שלושה מתוכן ניצחנו (שתיים מהן בחוץ). הסיבה שאנחנו לא במקום הראשון איננה רק ההפסד הביתי למלאכי. אלא המעידות האחרות – יצ'אלאל, שדרות ומעלה אדומים. משחק אחד שאתה מתקן כלפי מעלה, וגם עם ההפסד לכתומים היית היום בראש הטבלה. אלה הפנצ'רים שנצטרך לתקן בסיבוב הבא, כשנארח את שלושתן שוב.
זו ליגה משוגעת ומיוזעת והיא תסחט מאיתנו עוד המון אנרגיות עד שנגיע לקו הסיום. בפרפראזה על סצנת הסיום המופתית של צ'רלי וחצי, ליגה ב' היא לא ליגה ג'. היריבות חזקות ובעיקר עיקשות יותר, השחקנים איכותיים יותר – ואף אחד כבר לא ייתן לכדרר ולדהור בדרך לאיזה 0:7 דורסני. טוב, כמעט אף אחד.
ולהלן נבחריי (האלטרנטיביים) לסיבוב הראשון:
שחקן הסיבוב – ליאור עדיקה. כן, כולם בחרו את איציק אפרים, וזו כמובן בחירה ראויה אבל תרשו לי להציע לכם בחירה אחרת. הוא לא תמיד סיפק בהכרח את המספרים, למרות שגם בתחום הזה – 8 שערים בכל המסגרות ו-6 בליגה הם בהחלט מספרים יפים; הסיבה שבגללה אני בוחר אותו לשחקן הסיבוב, היא בעיקר הרצון הבלתי פוסק. אני נזכר בשני הדריבלים שבזכותם יירשם לנצח בספר הזהב של בית"ר נורדיה (ולימים גם של בית"ר בכלל): הסלאלום ההוא נגד מכבי ב"ש במחזור הראשון, וכמעט אותה ריצה בדיוק שהחלה את השער המשמעותי של הסיבוב – השער של אדם מזרחי, בי"א, נגד עירוני אשדוד. בשניהם הוא מסתבך וקופץ וחוטף שמירה כפולה ומשולשת, אבל איכשהו – יוצא עם הכדור. נדמה שאם לדרעי יש את אחזקת הכדור, לנסים את הפס, למשלי ומזרחי את החדות; לעדיקה יש את הרעב. והרעב הזה יכול, בהסתברות לא קטנה, להוות את ההבדל בעונה המטורפת שהולכת לעבור על כולנו.

ליאור עדיקה, מצטיין הסיבוב של אבישי (צילום: ינון פוקס)

שער הסיבוב – דניאל דרעי, נגד צעירי רהט, 1:1. תודה ניר מנצור, כבוד ענק על הוולה ההוא בטדי, אבל – השער הזה הוא אחד הרגעים המשמעותיים מבחינתי בסיבוב שעבר. זכרו את המומנט – דקה 75. בית"ר נורדיה בפיגור 1:0 מול צעירי רהט, שמתבררת היום בדיעבד כאחת הקבוצות הטובות והאיכותיות בליגה. ולא מספיק שהיא היתה כבויה ורהט עשתה כל דבר נכון אפשרי בספר, חמש דקות קודם – ציון זקן, הבלם, הקפטן והמנטור (במידה רבה) הורחק. נשארנו בעשרה שחקנים. היינו חבורת אוהדים נואשים עד הרגע הזה. הכל נראה אבוד לגמרי. קחו את עצמכם ותחזרו לשנייה ההיא. אדם מזרחי מסוכך על הכדור, מוריד מסירה מעט אחורה – ואז מגיע מס' 10. נגיעה קטנה, נגיעה נוספת, בום. בדיוק של טיל מונחה, זה נכנס ישר לחיבורים של שוער רהט. נכנס, ושינה את המשחק. כי אחרי שהכדור הזה נכנס, נכנסו עוד שלושה כדורים. ניצחנו 1:4 משחק שנראה שייגמר במקרה הטוב בתיקו. והכל בזכות טיל שיוט אחד, ששינה הכל. קבלו את שער הסיבוב שלכם.


הרגע – אדם מזרחי כובש באשדוד. פשוט כי אני לא מכיר רגע יפה יותר בסיבוב הזה. שנייה אחת שממצה את כל מה שחלמת עליו כשרק הקמנו את נורדיה. איצטדיון של ליגת על, אווירה של ליגת על (שעה של ליגת על..), ושער ניצחון בית"רי קלאסי – עדיקה דוהר, נופל וקם, שי נסים עם כדור עומק מדוד (ודילוג קל מיד אחריו), ואדם מזרחי, חד, לפינה השמאלית. וכל היציע באוויר. הגול הזה צולם משתי זוויות וכל אחת יותר מרגשת מהשנייה. ובעיקר גם – מה שקורה אחרי. ריצת האמוק של השחקנים אל הגדר. הריצה של האוהדים מהיציע אל הגדר גם. רגע אחד של אקסטזה אופפת חושים שאפשר לראות שוב, ושוב, ושוב. ולעולם לא תימאס.

אדם מזרחי חוגג עם האוהדים את שער הניצחון מול אשדוד (צילום: ברק תורג'מן)

אז מכאן לאן? לסיבוב השני. כבר בשבוע הבא חוזרים לעוד פיסת זכרונות, איצטדיון וסרמיל קשישא (שמסרב לגווע), שכיכב בקלטת האליפות של 98 ובזכרונות של כל אוהד בית"ר שגדל בשנים האלה. יש עוד המון מה לעבור, המון מה להגשים, סגל לחזק ומשוכות לא פשוטות לעבור. אבל יש גם במה להאמין.
יאללה בית"ר!

לסיקור מלא של מהלכי המשחק, ריאיונות עם השחקנים והמאמן סלמי, כרגיל באתר הכתב של אמיר ליברמן בלינק הזה

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *