לשבור את הקרח: הטור של אבישי סלע על הניצחון 3:0 מול מ.ס באר שבע

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

-"אבישי, מה אתה עושה שם?"
-"שנייה אמא"

מאז שאני ילד חלמתי לשדר כדורגל. כמו כל ילד חלמתי להיות שחקן, אבל הספיק סיבוב אחד של כוחות בבית ספר כדי להבין שאני לא מהצד שמשחק. מהר מאוד הסתכלתי על הצד השני של המצלמה. טרפתי את קלטת "כל שערי מונדיאל 98" בבית (עד היום אני זוכר כמה תיאורים של השדר הבריטי המוזר ההוא), ואת קלטת האליפות של בית"ר מאותה שנה. אלה היו השנים שבהם הכדורגל נכנס עמוק לווריד. ואיתם גם הרצון העז, פעם אחת, לשדר גול. להרגיש איך זה.

והחלק הפסיכי באמת הוא שהייתי גם משדר בעצמי. שם מיוט על משחק כדורגל ופשוט מתאר משחק, לקהל שלא קיים, עם מיקרופון שלא קיים. מנסה לזהות את מספרי החולצות מרחוק, משתמש בשתיים וחצי קלישאות שלמדתי מיורם ארבל או מהשדר התורן ב"שירים ושערים".

ורק מי שחלם כל החיים לשדר פעם את בית"ר, לצרוח מהתלהבות בשער יתרון, יידע באמת איך זה הרגיש כשנגיחת הזהב של ציון זקן חוררה את הרשת. איזה פרץ של אנרגיות קפץ ממני. אני לא כזה בדרך כלל. מעטות הפעמים שבהם באמת הרמתי קול מתישהו. רק כדורגל יכול להוציא ממני את זה. רק את.

ציון זקן שובר את הקרח (צילום: ינון פוקס)
ציון זקן שובר את הקרח (צילום: ינון פוקס)

בדיעבד, שמתי לב שמוטיב אחד חזר, בדקות שלפני השער של זקן. לשבור את הקרח. (והאחריות על מי שמדמיין עכשיו את ליאור עדיקה בתחפושת של אלזה היא עליכם, ועליכם בלבד) כי התחושה היתה שבתקופה האחרונה ההתקפה של בית"ר קפאה. סטטיסטיקה שמצאתי לקראת המשחק אמרה שבית"ר כבשה 18 שערים בשבעת המשחקים הראשונים, ומאז 5 בחמשת האחרונים (כשארבעה מתוך החמישה במשחק אחד). משהו נתקע. אפשר לייחס את זה לכושר לקוי, או להגנות שלמדו אותנו, או גם וגם. אבל נהיה קצת מבאס לראות אותה בזמן האחרון.

ומ.ס. באר שבע היא לא מאריות הליגה בדיוק, אבל שוב ראית איך – כשהקרח מצליח להישבר – כמה המים יכולים לזרום כנהר גדול. כמה כשהביטחון מתחיל לעלות, גם היכולת האישית של עדיקה ודרעי ושי נסים מצליחה לבוא לידי ביטוי. צריך לחכות רק לשער הראשון, שממנו תיפתח הטובה.

קטונתי באמת לקבוע מה צריך לעשות, אבל עושה רושם שליאור עדיקה לקח את ההזדמנות בשתי ידיים והוכיח את עצמו – גם בבישול לשער השני ובעיקר במשחק פעלתני, עם הרבה מאוד רצון ושימוש טוב בזריזות. בלט גם דניאל דרעי, כהרגלו, ששוב הראה את הטאץ' העדין שיש לו, ואת החדות מול השער (היפהפה בעיניי), כשהבקיע את ה0-2. וגם אדם מזרחי, שאולי בנוי לעלייה מהספסל – משם הגיע השלושער נגד מלאכי, משם הגיעו שלושת הבישולים נגד רהט ומשם הגיע גם השער היום, בביצוע קלאסי של חלוץ נהדר.

אבל עם כל השמחה (בתוספת, יש להודות, גם אנחת רווחה לא קטנה), הפנים הם לאשדוד. למשחק הגדול של העונה. ההיסטוריה הקצרה של נורדיה היא לא משהו בהתמודדות עם משחקים גדולים, מאז'וריים. היה את הניצחון המיתולוגי ההוא נגד גדרה בטדי, המשחק שכולנו ניקח איתנו אל הנצח, אבל בגדול – חבל מודיעין וחולון די נתנו לנו בראש בעונה הראשונה, וגם העונה ברוב המקרים היה לנו קשה להתמודד מול יריבות טובות מן הממוצע. רהט, שדרות, יצ'אלאל, שלא לדבר על כפר שלם. וי חשוב נרשם בניצחונות על מלאכי ועל גבעת זאב (שתוצאותיה בהמשך רק הוכיחו כמה הניצחון הדחוק בחוץ היה יקר ערך – אשדוד, למשל, לא ניצחה שם), אבל אין ספק שבית"ר תצטרך להתעלות – ומולה תעמוד היריבה החזקה ביותר שהיא פגשה (ואולי גם תפגוש) עד סוף העונה.

ולאור המשחק הזה, לדעתי גם אלעד אברמסון צריך לחזור. בית"ר צריכה את כל כוח האש האפשרי שלה באיזור, בוודאי כאופציה מהספסל למקרה שבו נצטרך להפוך מגמות. לאברמסון יש את היכולת להבקיע במשחקים הגדולים, הוא עשה את זה בחולון, הוא עשה את זה נגד גדרה; שער כאן יכול לרתום גם אותו מחדש לבית"ר, ולהרוויח עוד שחקן התקפי – מוכשר ללא עוררין – להמשך העונה.

שמונה ימים ארוכים עוד לפנינו. מה נעשה בינתיים? נחלום, נדמיין, נרגיש ובעיקר נודה שיש לנו את החלומות הדמיונות והרגשות האלה. מזל שיש אותה. ואותנו.

"…ראיתי שמש בשערך
ראיתי אור עולה מך,
בא אלי,
ועם רדת יום
באת מן החלום
לילה ויום… "

נ.ב.
When They Go Low,
We Go High.

אבישי סלע מגשים חלום ומשדר שלושה שערים של בית"ר (צילום: ינון פוקס)
אבישי סלע מגשים חלום ומשדר שלושה שערים של בית"ר (צילום: ינון פוקס)

לסיקור מלא של המשחק וראיונות עם השחקנים והמאמן משה סלמי, היכנסו לאתר הכתב של אמיר ליברמן בלינק הזה

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *