A SEASON TO REMEMBER / אבישי סלע חוגג עליה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אני חולם על דוד,
בעמק האלה,
ועל השמש בשמיים,
מלטף בתלתליו.
חולם על חלוקי הנחל,
ועל קלע אמיתי,
ולהרוג ענק אחד,
לפני שהוא הורג אותי.
ואני לא מפחד.

וזה לא על מי פה גבר,
זה על מי פה בן אדם.
לא חיפשתי את הקרב,
ולא ביקשתי את הדם.
רציתי סוף סוף לנצח,
ואחת ולתמיד,
נמאס לי להיות בצד,
שכל הזמן מפסיד.
ואני לא מפחד.

(מילים: איה כורם)

בסופו של דבר, הסיפור של בית"ר נורדיה הוא לא על כדורגל. הוא אף פעם לא היה רק על כדורגל, אבל העונה הוא במיוחד לא קשור רק למשחק עצמו. בטח לא המהפך הזה. המטורף. קצת יותר מחודש אחורה, העונה הזאת נראתה כמי שנמצאת בכיס של מכבי קרית מלאכי. הפסד של בית"ר נורדיה בבית לאשדוד, ניצחון של קרית מלאכי ביום שלמחרת. פלוס 2 נק' למלאכי, עם משחק חסר (כלומר – 2 עם אופציה ל-5), חמישה מחזורים לסוף. כל בר דעת שאינו אופטימיסט חסר תקנה הסתכל על המצב הזה ולא ראה איך – בכושרן של שתי הקבוצות – זה יכול להתהפך.
ויש רגעים שבהם גם אני בעצמי לא ממש מבין איך בסופו של דבר זה נגמר ככה. איך גמרנו את הסיפור הזה בפלוס שלוש. איך בסופו של דבר, הצלחנו לעשות את זה. והתשובה, כאמור, אינה נעוצה רק במשחק עצמו. במשחק עצמו יכול להיות שהחיבור של קרית מלאכי (קבוצה שרצה ביחד שנים רבות ומכירה את הליגה הזאת כמו את כף ידה) היה יותר טוב מהתלכיד של בית"ר נורדיה. אבל בכל מה שקשור לראש, למצב המנטלי, להגעה לרגעים החשובים של העונה – נורדיה לקחה את זה בנוק אאוט.
במצב שבו איש לא האמין, הם האמינו. במצב שבו כל אוהד הסתכל על הטבלה וראה משבר, הם ראו הזדמנות. הם זיהו את מה שאני לא הצלחתי לזהות. ולכן, הקרדיט להם. להם ולברבש.
בדברי הימים של בית"ר נורדיה, שמו של עמית ברבש ייכתב באותיות של זהב בגלל העונה הזאת, הרבה יותר מאשר העלייה בעונה שעברה. כי בסיטואציה שבה ברבש הגיע, ועוד יותר בסיטואציה שאליה ברבש נקלע אחרי אותו הפסד (ותודה ענקית לבר שחרור, בלעדיו זה לא היה כל כך מתוק) – הוא כמעט עשה מעשה הודיני. הוא השתחרר מהארגז. הוא ניצח את המאבק בעזרת הרבה כישרון ואמונה.

ברבש, קרדיט גדול (צילום: ינון פוקס)

ואילת – היא היתה נקודת המפנה. רצה הגורל (ו-ועדת הליגה והגביע) ושמה לנו דווקא אחרי המפולת של אשדוד את המשחק הזה. באילת. משחק שלא היתה לך ברירה אלא ללכת אליו. זהו. הגב אל הקיר. מעכשיו למלאכי יש את היתרון, ולך יש רק את היכולת לעשות את המקסימום – ולקוות שהכל יסתדר. וזה הסתדר באילת. קרית מלאכי הפסידה ואתה ניצחת. ושוב מקום ראשון. ואני זוכר טוב טוב את השמחה שאחרי המשחק הזה. וכמה חשבתי שזו שמחה מוגזמת, אבל שוב – כנראה שהמעטתי בערכם של השחקנים. הם הבינו כמה המהפך הזה, גם אם היה עוד משחק חסר למלאכי, השפיע. משם, נורדיה המריאה ל-10 נק' מ-12 אפשריות (שלושה ניצחונות ותיקו במלאכי – שהוא שווה ערך לניצחון בסיטואציה ההיא). מלאכי שבוע לאחר מכן הפסידה לבית שמש. והעונה שינתה את פניה.
חבורת השחקנים – והמאמן – של בית"ר נורדיה ירושלים הוכיחה שוב שקשה לשבור אותה. שיש בה משהו שקשה לראות מבחוץ, אבל הוא חזק. והוא מחזיק אותה גם במשברים שסביבם קבוצה היתה מתרסקת. בסופו של דבר, גם אם נוציא את האהבה האישית שיש לי לכל אחד מהם – ולכולם ביחד – זה סיפור של קבוצה גדולה, שניצחה במאבק נגד כל הסיכויים שבעולם.
ועוד אפשר יהיה לדבר הרבה על ליגה א' דרום ועל האתגרים שהיא מביאה איתה, ומי צריך להישאר ומי ללכת ואת מי להביא. יש לנו פגרה ארוכה לחשוב על כל זה. תאמינו לי, יהיה מספיק זמן. עכשיו רק תנו לי לחשוב שוב על הדרך שעשינו. מאוקטובר 2014 עד אפריל 2017. מהיום שבו הייתי עם כמה מאות צופים מבולבלים בגבעת רם, עד ל-4,000 איש בטדי, שחוזים בקבוצה משוכללת עם מאמן על, ומהממים את כל הכדורגל הישראלי.
וכן, אפשר להרגיש גאים על הדרך הזאת. גם אם יש עוד המון ללכת, ועוד המון מאבקים, והרבה אכזבות. ממשיך לחשוב שבית"ר נורדיה היא הדבר הכי טוב בכדורגל הישראלי. ובעיקר לוקח לקח אחד מעונת 2016/17 – העונה המשוגעת, המטורפת, המטורללת ביותר שחוויתי כאוהד אי פעם:
אין חומות שאי אפשר לשבור.
יאללה בית"ר.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

דצמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *