למות או לכבוש את המדבר: אבישי סלע על הניצחון הקשה מול מכבי ב"ש

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

יותר משכיף לראות את בית"ר נורדיה, כיף לחשוב לאן היא יכולה להתפתח. הסיבוב השני התחיל, ואיתו – אפשר להגיד – כמעט קבוצה חדשה. מרכז הגנה מהניילונים (פרדי ציון שלא הרבה לפתוח כבלם, יחד עם דור אלקבץ בהופעת בכורה), גם הקישור משתנה (ציון זקן זז קדימה) וגם בהתקפה בא לנורדיה חלוץ חדש (שאחרי שלושה שערים בשלושה משחקים – הוסיף בישול פנטסטי במשחק הרביעי). ונורדיה הזאת נתנה פרוספקט לא רע של לאן יכולה להתקדם.
פרדי ציון ואלקבץ היו טובים מאוד, יחסית לעובדה שזו הפעם הראשונה בה הם משחקים יחד. אפשר היה לראות סימני חיוניות גם באגפים – עם רותם בוסקילה שחוזר מצד אחד, והכניסה של עידן מזרחי (ברוך שובך, עידן) שבעיניי הוסיפה הרבה מרץ וחיוניות. יש מחליף טוב לניר מנצור, עא"פ שהוא כנראה יחזור למשחק הבא והחשוב מול בית"ר גבעת זאב.
ועוד דמות ששבה לחיינו בסערה (ובגרון ניחר, במקרה שלי): אדם מזרחי, ששוב עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לקום מהספסל ולשנות את המשחק. ממשחק חפירות על משטח קשה, שבו לב"ש אפילו היה יתרון קל, הוא קיבל מצב אחד לנגיחה – וניצל אותו עד תום. כמו שעשה נגד רהט עם שלושה בישולים, כמו שעשה נגד מלאכי בגביע עם שלושה שערים – אדם מזרחי אהוב עליי במיוחד בזכות היכולת לעשות מה שספורטאים אמורים לעשות תמיד: להתנפל על כל הזדמנות שנותנים לך. והוא מתנפל, ועוקץ, ומנצח.
כן, זה לא היה ניצחון מאוד מרשים, וגם את המשחק הזה השגנו בעיקר תודות לכרטיס האדום של ב"ש ולקריסה שלהם בדקות האחרונות; אבל שוב, זו הליגה. ליגה של הרבה ניצחונות קטנים, אפורים, שיכולים בסוף להרכיב הישג גדול.
בשבוע הבא גבעת זאב מגיעה אלינו למשחק גומלין – ושוב אנחנו מגיעים למצב של משחק קריטי וחשוב. הוא אולי לא יכול באמת לענות לכותרת של "משחק עונה", כמו אשדוד וקרית מלאכי, אבל הסיטואציה שהוא מייצר נפיצה ביותר: המצב בצמרת הוא שנורדיה ומלאכי בשוויון עם 36, אבל מאחורינו עומדת גבעת זאב עם 30 נקודות – קבוצה שונה מזו שפגשנו פעמיים בתחילת העונה (ופעמיים ניצחנו, דבר שעוד יותר מעלה חששות לקראת המשחק הזה – מאוד קשה לנצח את אותו יריב שלוש פעמים בעונה אחת); חזקה יותר, יציבה יותר. עד היום, רק שלוש קבוצות בליגה הצליחו לנצח את הזאבים – רהט ברהט (אולי יריבת החוץ הקשה ביותר שיש לליגה הזו להציע), מלאכי ואנחנו. וגם הניצחון של רהט (0:3) היה במחזור השלישי, אי שם בתחילת אוקטובר. בטור השערים – מלאכי 33, נורדיה 36, גבעת זאב 32. בטור הספיגות – מלאכי 11, נורדיה 10, גבעת זאב 11. לחלוטין בליגה שלנו. וזהו משחק שחייבים לנצח, אם רוצים בסוף העונה להגיע למטרה שלנו.
אתמול, ישבתי לראות את "למות או לכבוש את ההר", הסרט המרגש של עידן סטרבצ'ינסקי על הקמתנו ועל השנתיים הראשונות של הקבוצה. בעיניי הוא היה סרט מסע נהדר, שהפגין כמה רחוק הלכנו. ואם נחבר את זה למשחק נגד ב"ש – הוא, מצידו, הראה כמה דרך עוד יש ללכת. כמה אפשר להתקדם. כמה העתיד שלנו יכול להיות צהוב, ושחור, אבל גם ורוד.
וכשראיתי את הסרט, נזכרתי בשיר שאדי וודר כתב עבור השיקאגו קאבס. וכתבתי את הגירסה שלי.

אל תעזו לחשוב שזה רק משחק,
לא ראיתי כמוה בכל המרחק,
באשר ראיתיה נכבשתי באור,
כשקיבלתי צעיף בצהוב ושחור,
גיבורי המנורה, אבירי ההדר,
אתכם נגלה את הסוד הנסתר,
להודות בשמחה שיש לי שוב בית"ר,
זה למות או לכבוש את ההר.
למות או לכבוש את ההר.

כן, רק על בית"ר אני חושב בליבי,
כשקשה ועצוב את לנצח איתי,
ומול אש השנאה, מעלים את הרף,
משפצים את הלב הצהוב שנשרף,
זכרונות בקלטת, ללא הפסקה,
את הגול של אוחנה, איך בשער פגע,
ואז שתי אצבעות בשמחת חגיגה,
זה למות או לכבוש את ההר.
למות או לכבוש את ההר.

וזה בשביל כל אגדות המנורה,
אלה שבשבילנו כתבו את התורה,
באש ובמים, מול כל סערה,
עד שנחזור בכבוד וגבורה.
כי בית"ר זה יותר מקבוצת שחקנים,
זה חלום על הארץ שלי,
זה כל מה שטוב בלהיות מקומי,
זה גאווה להיות ישראלי.
אז נבנה ת'עתיד ונזכור ת'עבר,
ננצח ועל כל מכשול עוד נגבר,
וקרוב לשמיים, בעיר התקווה,
דומע בטדי, עטוף אהבה,
וביום אליפות, כשנחזור כמנצחים,
לטדי צהוב באמת,
אני אביט לשמיים, אני אדע שזו את –
זה למות או לכבוש את ההר.
למות או לכבוש את ההר.

לסיקור מלא של המשחק (חשוב בהיעדר תקציר) וראיונות עם השחקנים והמאמן משה סלמי באתר הכתב של אמיר ליברמן בלינק הזה

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

מרץ 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *