"כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. והנר של העונה הזאת עדיין דולק"/ריאיון אופטימי עם המאמן החדש, שי ניסים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאת אמיר אליהו

הסיפור האישי הקולנועי משהו של שי ניסים כבר סופר בעבר (למשל בסרטו של חבר העמותה, איתי דהן) אבל בכל פעם מחדש הוא מצליח להדהים. זהו סיפור של כישרון גדול שצמח במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים ושסומן ככוכב הבא של המועדון. לצד שחקנים רבים שהגיעו לקודקוד של הכדורגל הישראלי (ובהם אבי ריקן, אריאל הרוש וקובי מויאל), היה ניסים חלק מתור הזהב של מחלקת הנוער הבית"רית. משם, כך היה נראה, השמיים הם הגבול. הוא ערך הופעות רשמיות ראשונות בקבוצת הבוגרים, וצבר ניסיון בליגת העל גם בתקופת השאלתו לבני יהודה.

אלא שבחודש אחד בשנת 2010 הכול התהפך. אביו של שי בן ה-22 הלך לעולמו. זמן קצר לאחר מכן, בתקופת אבלותו, נאלץ שי לעבור בחו"ל ניתוח קשה ומורכב בראשו. מעבר לקושי האישי, הקריירה של שי נעצרה, כמובן, ולקח לו זמן רב לחזור למגרשים. בד-בבד, התמודד שי עם אתגרים נוספים שאילצו אותו לחוות אירועים לא פשוטים בגיל צעיר. בסופו של דבר, לקראת עונת 2015/16, אחרי מספר עונות בקבוצות שונות בליגה הלאומית ובליגה א', הוא הגיע לבית"ר נורדיה שלנו, בשורותיה שיחק שלוש שנים, עד שפרש מכדורגל בגיל 30.

כשבוחנים את סיפורו המיוחד, מבינים מדוע שי יודע אולי יותר מכל אחד אחר לקחת דברים בפרופורציות. "אתה יודע, השם שלי זה 'שי ניסים'. תהפוך אותו, וזה 'יש ניסים'", אמר לי בשיחתנו השבוע. "בסוף המסר הוא שצריך לקחת הכול בפרופורציות. אני מאמין שבחיים יש דברים שמיועדים לקרות לנו ושכתובים למעלה. היום, כשאני יושב בסלון עם הילדה שלי, שהיא בת שנה ו-8 חודשים, והיא מחייכת אליי ונותנת לי נשיקה קטנה – אני מבין שזה חשוב יותר מהכול. לפני 10 שנים החיים שלי התהפכו בכל דרך אפשרית בתוך חודש אחד, ותראה איפה אני היום".

אז היום הוא המאמן של בית"ר נורדיה שלנו, וכל זה פחות משנתיים לאחר פרישתו. השתלשלות האירועים שהובילה למינויו החלה לפני כחודש וחצי, רגע לפני תחילת הסיבוב השני, אז הוא הצטרף לצוות המקצועי של קבוצת הבוגרים כעוזרו של המאמן ליאור זדה. הציפייה הייתה שיסייע לזדה להתחבר לרוח הבית"רית ויתחשל בעצמו לקראת הפיכתו בעתיד למאמן ראשי. אף אחד לא חשב שבתוך חמישה מחזורים בלבד זדה יקבל הצעה מסקציה נס ציונה מליגת העל, יעזוב ויותיר לשי את שרביט האימון.

ביום שני השבוע (יום לאחר שחגג יום הולדת 32), מונה שי באופן רשמי לתפקיד המאמן. מי שעלה איתנו שתי ליגות והיה ממנהיגי הקבוצה כמעט מאז תחילת דרכה, חוזר למרכז הבמה כדי להתמודד עם אתגר מסוג חדש.

שי, ידעת שזדה עומד לעזוב, או שגם אתה היית מופתע מכל העניין?
"האמת שזאת היה הפתעה. הוא קיבל הצעה מליגת העל, שזה היה החלום שלו, ובחר ללכת על זה. המועדון בסוף נתן לו שחרור, והוא קיבל מה שהוא רצה. אבל כל העניין עלה על הפרק ממש יומיים-שלושה לפני שהדברים פורסמו. צריך להגיד לזכותו שההכנה שהוא ביצע למשחק נגד מרמורק הייתה פיקס. לא יכולת לשים לב למשהו שונה".

האמנו כולנו שקיבלנו מאמן ירושלמי אמיתי, שמכיר את המטרייה וחשוב לטווח הרחוק, ואז הוא עזב ב"בום". התאכזבנו מאוד.
"האכזבה ברורה. אני יודע שכבר הייתה חשיבה לקראת העונה הבאה, והאכזבה מובנת לגמרי".

עכשיו אתה מקבל את המושכות. תלך בקו של זדה, או שנראה קבוצה אחרת – של שי ניסים?
"אני בטוח שאביא את ה'אני המאמין' שלי. ב'אני מאמין' שלי יש המון כדורגל, המון חדוות משחק ואהבה לכדור. אני רוצה לראות כדורגל של קבוצה חזקה, שיודעת מה היא צריכה לעשות על המגרש, אבל גם קבוצה שתוקפת ומייצרת מצבים – משהו שלא עשינו מספיק עד עכשיו. אני מאמין שאקח חלק מהדרך שליאור קידם ואשלב את זה עם הדרך הכללית שלי. אני מקווה שהדברים יתחברו כמו שצריך".

עברו שנתיים מאז שפרשת. מה עשית בשנתיים האלה בהקשר המקצועי?
"א', עשיתי קורס מאמנים. זה משהו שגם אתגר אותי וגם עניין אותי, כי נפתחתי בזכותו לדברים נוספים, לחומר נוסף ולמידע נוסף. מעבר לזה, המשכתי להיות חלק מהמערכת של בית"ר נורדיה. עבדתי עם השחקנים המחוננים של מחלקת הנוער, וזה משהו שריגש אותי מאוד. וכמובן, לאחרונה נכנסתי לתפקיד עוזר המאמן של ליאור. זאת אומרת, הייתי ברקע כל הזמן, והלב שלי פה תמיד, כמובן".

ואתה מרגיש שאתה בשל לתפקיד, או שזה נפל עליך כרעם ביום בהיר?
"זה נפל עליי בהפתעה, אבל אני מאוד מאמין בעצמי ובנקודת המבט המקצועית שלי על כדורגל. אני מקווה שהשחקנים יתחברו למה שאני חושב, וברגע שזה יקרה – אני בטוח שנהיה קבוצה חזקה ואיכותית, כי באמת שיש חומר טוב בקבוצה".

גילי גור, מאמן קבוצת הנוער, חוזר לצוות המקצועי של קבוצת הבוגרים. כיצד תיראה חלוקת העבודה ביניכם?
"השילוב של גילי ייעשה כרגע באופן חלקי. גילי היה אמור לשמש כמאמן ממש, יחד איתי, אבל זה לא הסתייע, בגלל עניינים אישיים שלו, כולל העבודה שלו עם הנוער. בשבוע הזה הוא מתגבר אותי, בתקווה שזה יהיה כך באופן קבוע. בכל מקרה, אני אעבוד באופן שוטף באימונים עם יוסי עדני, מאמן הכושר, ועם גיא עמיאל, מאמן השוערים. לגבי המשחקים, גילי יישב לצדי על הספסל במשחק בשישי, והוא אמור לתרום את החלק שלו. תמיד יותר קל כשיש עוד מישהו לידך. העיניים שלי רואות, אבל יש דברים שמישהו מהצד יראה אחרת, ותמיד טוב לשמוע עוד דעה".

מינויו של שי לתפקיד המאמן בגיל 32 בלבד פירושו שמעתה הוא יאמן שורת שחקנים בני גילו, פחות או יותר: יוסי אסייג ויונתן זדה, שגדל איתו במחלקת הנוער של בית"ר, הם בני השנתון שלו, טל איילה ואביתר ברוכיאן חצו גם כן את ה-30, ואבירם ברוכיאן מבוגר ממנו בקרוב ל-3 שנים. כיצד הוא יידע בכל זאת לייצר מולם את הסמכותיות הנדרשת? "לפני הכול יש לי את הדרך שלי. אני לא מגיע כדי לאמן בצורת 'שריף'. מבחינתי, כבוד משיגים דרך כבוד הדדי. זאת אומרת, הכול צריך להיעשות בצורה מכובדת, כשכמובן שיש דברים שאני לא אבליג עליהם. בסופו של דבר, אני אלך עם האמת שלי ועם מה שאני מאמין בו, ואני אעשה את זה בצורה הכי חדה ואמיתית שיכולה להיות. כל השחקנים שווים, וגם אמרתי להם את זה. ברור שיש בקבוצה שחקנים שגדלתי איתם ושיחקתי לצידם, אבל כל זה לא רלוונטי. בסוף, מה שחשוב לי זה שאוכל לישון שקט. זאת אומרת, כולם יקבלו הזדמנות שווה; ומה שיהיה נכון למועדון, זה גם מה שאני אעשה. האם אני אצליח יותר או פחות? אני לא יודע. אני מאמין שאצליח יותר, אבל בכל מקרה אלך עם האמת שלי".

"לא מתכוון להיות מאמן בסגנון של 'שריף'". שי בתקופתו כעוזר המאמן (גלעד אימס)

טל איילה ספג ביום שישי האחרון כרטיס אדום חסר אחריות, שלא היה קשור לכדורגל. נראה שיש כאן מבחן ראשון לסמכותך כמאמן.
"תראה, אני הגעתי מהמגרש, ואני יודע באיזה לחץ שחקנים נמצאים לפעמים. לכן, אני מבין את האמוציות והרגשות ששחקנים חווים על המגרש. אם שחקן עושה תאקלים, נותן משחק אמיתי ואגרסיבי למען הקבוצה, ובסוף מקבל אדום, זה חלק מהמשחק, ואני אלחץ לו את היד אחרי דבר כזה. מנגד, כמובן שאדומים שטותיים הם משהו שהקבוצה נפגעת ממנו מאוד – גם השחקן נפגע ממנו, וגם כל המערכת – ולכן לא נהיה מוכנים לקבל דברים כאלה.
בנוגע למקרה של טל, זה משהו שקרה רק השבוע. אורית (רז, המנכ"לית) מטפלת בזה, גם בפן המשמעתי וגם בפן הניהולי. אורית ואני דיברנו על הדברים שנוכל לקבל ועל הדברים שלא נוכל לקבל. ישבנו לשיחה עם השחקנים, והכול הובהר להם בצורה ברורה, ככה שהסוגיה הזאת נמצאת בטיפול".

איך אתה מסכם את המשחק מול מרמורק? לא היה לנו קל, אבל יכולנו לכבוש – ופספסנו את ההזדמנות.
"זה היה מסוג המשחקים שבהם הקבוצה שתכבוש ראשונה גם תנצח. לצערי אנחנו אנחנו לא כבשנו ראשונים, אבל צריך להיות כנים – לא הגענו למספיק הזדמנויות, למעט המצב-שניים של יוסי (אסייג) במחצית הראשונה. לא היו לנו רעיונות התקפיים, ובכלל לא היינו מספיק איכותיים במישור ההתקפי. מרמורק הקשתה עלינו, והיא גם שיחקה בצורה מאוד מסודרת לאורך כל המשחק. היינו צריכים להגיב טוב יותר אחרי ה-1-0, ולצערי לא היינו שם".

בתקופה האחרונה השתפרנו בצד ההגנתי, וקשה יותר להבקיע מולנו, ומצד שני ההתקפה נחלשה ואנחנו מתקשים להגיע למצבים.
"זה משהו שאנחנו שמים עליו דגש מאוד גדול – בטח שעשינו את זה השבוע, אבל זה התחיל כבר בשבועות הקודמים, בתקופתו של ליאור. העבודה הזאת עוד לא באה לידי ביטוי על המגרש, אבל כל עוד אני פה, העניין הזה יקבל במה נרחבת יותר".

מדבריו של שי, ניתן להבין שבעיניו החתירה לשיפור במשחק ההתקפה נובע לא מצורך מיידי אלא גם מתפיסה רחבה יותר של המקצוע. "בסוף, כדורגל הוא חלק מ'שואו'. אנשים רוצים לראות קבוצה שמחה, עם חדוות משחק, שרוצה לנצח כל הזמן. על אחת כמה וכמה שזה מה שצריך להיות במועדון כמו שלנו, עם האג'נדה שלנו. המועדון הזה צריך להיות למעלה וצריך תמיד לשאוף לנצח. עם חומר השחקנים שיש לנו, אנחנו מסוגלים לזה. זה נכון שהכדורגל מתחיל גם מההגנה ושההגנה צריכה להיות חזקה. וזה נכון שאנחנו צריכים להיות קבוצה שקשה לשחק נגדה ושלא כיף לשחק נגדה, אבל אין סתירה בין זה לבין הצורך בשיפור החלק הקדמי. בחלק ההתקפי אנחנו צריכים להיות יצירתיים, לרצות יותר את הכדור, לשחק יותר לעומק, לעשות דברים קצת שונים ולא להיות שבלוניים".

זדה ניסה בתקופתו לשחק עם שלושה בלמים בחלק מהמשחקים. אתה מתכוון לדבוק במערך הזה?
"יש שיטות משחק שמתאימות יותר לחומר השחקנים שיש לך, ויש כאלו שפחות. ליאור ניסה לשחק במערך 3-5-2 כי לא היו לנו שחקני כנף טיפוסיים שמתאימים לשחק על הקו, ולכן רצינו בעיקר להרוויח את המגנים. באופן כללי, יש כל מיני דרכים לפרוץ הגנות. אני חושב שעכשיו יש לנו שחקנים טובים יותר, גם באגף ימין וגם באגף שמאל. הדברים עוד מתבשלים, אבל אני מאמין שיהיו הפתעות בשישי".

יש לנו שני שחקנים עם רזומה שחורג משמעותי בהרבה משל כל היתר בקבוצה, ובכלל בליגה א' – אבירם ברוכיאן ויוסי אסייג. איך אתה מגייס אותם למטרה?
"קודם כל, אני מאחל לכל שחקן לעשות קריירה כמו של אבירם. הוא הגיע בקריירה שלו למקומות ששחקני כדורגל אפילו לא חולמים עליהם. לגבי יוסי, הוא יכל להגיע הרבה יותר רחוק, אבל גם בחלקת האלוהים הקטנה שלו הוא עשה דברים מדהימים. הם שני שחקנים מאוד איכותיים, ואף אחד מהם לא ייקח את זה מהם. הקבוצה הזאת זקוקה להם. אני מאמין שמהיום נראה גם את אבירם וגם את יוסי יותר דומיננטיים ויותר תורמים. אני בטוח בזה, כי לשניהם יש את היכולות, והדברים צריכים לעבור גם דרכם".

נראה שאסייג הוא אחד משחקני המפתח. הוא עובד קשה, אבל הוא לא מקבל מספיק כדורים בהתקפה.
"הבקעת שערים היא סוג של כישרון שאי אפשר ללמד, ומה שיש ליוסי זה משהו מיוחד. אבל הוא בולט גם בעבודה הקשה שלו: בחודש וחצי שלי פה, הופתעתי שוב ושוב מהעבודה הקשה שהוא עושה, ומהאופן שבו הוא מטריד בלמים, מאתגר אותם וגורם להם לחשוב. הוא כל הזמן בתנועה, וכל הזמן מחפש דרכים לעזור לקבוצה. וכן, גם אנחנו כקבוצה צריכים לחשוב איך אנחנו עוזרים ליוסי, ומייצרים לו יותר מצבים. ברגע שיהיו לנו יותר שמחה, חדוות משחק והנאה, ליוסי יהיה יותר קל להגיע למצבים, גם שחקנים אחרים יבואו לידי ביטוי, וגם לנו כקבוצה יהיה יותר קל".

איך אתה מחזיר לעניינים את החלוץ הנוסף שלנו, גובזה? הוא לא גובזה שאנחנו רגילים לראות.
"קודם כל, בימים הספורים שהעברתי איתו כמאמן הראשי, 'גובי' הציג אימונים טובים מאוד. שיחקתי איתו, אני מכיר את היכולות שלו, והכול תלוי בו. אם הוא יהיה בעניינים – הוא ישחק; אם הוא יעבוד קשה – הוא ישחק. זה הכול תלוי בו. הוא תמיד יכול להועיל לבית"ר נורדיה".

המאמנים הקודמים חשבו שגובזה ואסייג מתקשים לשחק ביחד.
"כל משחק הוא לגופו. יש משחקים שבהם אתה משחק יותר פתוח, ויש משחקים שבהם אתה משחק פחות פתוח. זה גם תלוי בשיטת המשחק – לפעמים אתה מעדיף לשחק עם חלוץ אחד. יש פה תחרות בריאה על כל תפקיד, וגם על עמדת החלוץ. אפשר גם לשנות ולהזיז שחקנים. הרעיונות קיימים, וזה פשוט ישתנה ממשחק למשחק".

מתחילת העונה, רק פעם אחת ניצחנו קבוצה שמדורגת במקומות 9-1 (מרמורק בסיבוב הראשון). אנחנו חייבים לשנות את הסטטיסטיקה העגומה הזאת.
"בסוף, אנחנו קבוצה עם המון איכויות, והקבוצה הזאת צריכה להביא יותר תוצרת. אין לי ספק שנעשה את זה, כי יש את החומר והדרך. בנוגע לסטטיסטיקות, ולגבי השאלות את מי ניצחנו ואת מי לא, צריך לזכור שהקבוצה שהשתנה בין התקופה של ארז לבין התקופה של ליאור. יש הרבה דברים שקרו בדרך. אני יודע שהמועדון, האנשים שמנהלים אותו והאנשים שאחראים לו מנסים כל הזמן למצוא פתרונות, ומגיע להם שאפו על זה. אנחנו בסיטואציה שבה צריך פחות להסתכל על מה שהיה ועל מה שיהיה בעתיד, ויותר להסתכל על מה שיהיה ביום שישי, ולהתקדם משחק-משחק. אם זה מה שנעשה, ונדע לנצח את המשחק הבא כל פעם, אני באמת מאמין שהשמיים הם הגבול".

ובכל זאת, העונה הזאת החלה בציפיות מאוד גבוהות, ועכשיו יש הרבה אכזבה, דבר שגם ניכר בירידה בכמות הקהל.
"המסר שלי לקהל הוא חד ופשוט: קודם כל, צריך שכולכם תגיעו למשחק באשדוד. אנחנו צריכים את הקהל שלנו ואת כל המערכת. אנשים עובדים יום וליל כדי שדברים יראו טוב ויעבדו. יש עונות שבהן דברים פחות מתחברים, אבל כל עוד הנר דולר – אפשר לשנות. והנר עדיין לגמרי דולק. אפשר לשנות הכול, ואני בטוח בזה במאה אחוז. צריך לפעול צעד-צעד, ובעזרת ה' נשיג תוצאה טובה ביום שישי, נתקדם הלאה וגם יתר הקהל יחזור. יש לנו עדיין שאיפות לעונה הזאת".

טוב, אנחנו כבר יודעים שאין עליך באופטימיות…
"אני לא סתם נמצא פה. אז אני אומר: בוא נהיה חיוביים, והכול יהיה בסדר. צריך למצוא את התמהיל הנכון כדי שדברים יתחברו, כי העונה הזאת לא אבודה בעיניי. אפשר עוד לעשות דברים יפים. צריך לחשוב משחק-משחק, ולא להסתכל למרחקים ארוכים מדי".

שי מסביר שהדבר החשוב ביותר מבחינתו הוא להחזיר לקבוצה את תחושת ההנאה. "המטרה שלי היא להחזיר את הכיף לשחקנים. יש חומר טוב בנורדיה, ואני לא אומר את זה כקלישאה. אני מאמין שהכול ישתפר והכול יבוא עם הרצון לשחק, עם הכיף, החדווה וההנאה – והכול יבוא יותר טוב. גם כשחקן הייתי כזה: אני זוכר שכשנהניתי לשחק וכשהייתי עם חיוך על המגרש, הכול היה לי יותר קל. בעיניי זה אחד הדברים הכי חשובים לשחקן כדורגל – ליהנות ממה שהוא עושה.
הכי חשוב לי שהקבוצה הזאת תיהנה, ותרצה לשחק כדורגל טוב, אטרקטיבי, עם דינמיות ורצון. בסופו של דבר, לשחקנים שלנו יש המון כישרון ברגליים. אנחנו מחזיקים בסגל של 25 שחקנים, כשכל אחד יכול למצוא את עצמו משחק. זאת תחרות, אבל אם אני אלך עם האמת שלי, ואם אנחנו כצוות נלך עם האמת והכנות שלנו, גם השחקנים יבינו את זה, והם ילכו איתנו".


"כשהייתי משחק בהנאה, הכול היה לי יותר קל". שי על המגרש במדי נורדיה (ינון פוקס)

אבל מעבר להסתכלות לטווח המיידי, אתה מכוון עדיין להגעה לפלייאוף?
"אין ספק שאנחנו רוצים להגיע לשם, ואני לא אגיד שאנחנו לא יכולים לעשות את זה, כי באמת שאנחנו יכולים – למרות שאנחנו במרחק 5 נקודות משם ולמרות שיש קבוצות נוספות שמדורגות לפנינו. אבל חשוב שלא נסתכל רחוק מדי, על מה יקרה בעוד עשרה משחקים, אלא על מה שיקרה עכשיו, נגד אדומים אשדוד, ונבוא מוכנים ונשיג תוצאה טובה. אחרי זה נדבר על המשחק נגד הפועל אזור, וכן הלאה. מה שיהיה בטווח הרחוק יותר לא מעניין כרגע, כי אנחנו עדיין לא שם".

אתה חושב לשלב באימונים שחקנים מצטיינים מהנוער?
"קודם כל, נאור חנוכה מקבוצת הנוער מתאמן איתנו באופן קבוע לאורך כל התקופה שאני פה, ונדמה לי שעוד לפני כן. בוודאי שלאור מערכת היחסים שלי עם גילי, נדע לבנות ביחד את בית"ר נורדיה העתידית. אם שחקנים מקבוצת הנוער יגיעו לאימוני הקבוצה הבוגרת כדי להרגיש מה זה 'קבוצת בוגרים' ואיך בוגרים מתאמנים, זה משהו שיתרום הרבה למועדון. כשהמועדון הזה יצליח להצמיח שחקני בית משלו, הוא יהיה הרבה יותר חזק, ולכן בראייה הכללית שלי זה דבר שחייב להתקיים. ב'אינסטנט', בטווח הקצר, אנחנו עדיין לא שם, אבל זה בטוח יקרה יותר עד סוף העונה".

חשוב לנו לשמוע את זה, כי אתה לא רק בית"רי אלא גם מאוד נורדאי.
"מאוד. עברתי עם המועדון הזה את כל שלבי ההתפתחות שלו. יש לנו מחלקת נוער מפוארת, יש לנו קבוצת בוגרים עם שאיפות ועם רצונות להצליח ולהגיע למקומות גדולים. זאת בית"ר נורדיה".

ובחזרה להווה: עכשיו אנחנו לפני משחק נגד אדומים, שמסתמנת כיריבה ישירה במאבק על המקום בפלייאוף. חייבים לנצח את זה.
"בית"ר נורדיה, כגישה, חייבת להגיע לכל משחק עם רצון לנצח. זה נכון במיוחד למשחק שיהיה לנו ביום שישי, כי זה יהיה קרב ישיר בין המקום השביעי למקום השמיני, ועוד מול קבוצה שנמצאת בסיטואציה דומה. גם שם יש הרבה תהפוכות ובלאגנים, ואנחנו צריכים לדעת להרוויח מזה".

אז מה נאחל לך, שי?
"נאחל לנו… קודם כל, שיהיה לנו המון בהצלחה. שנתראה, נדבר, ונראה משחקים עם חיוך גדול על הפנים. שנגיע לכל שישי לעודד עם שמחה ועם חדוות משחק של השחקנים ושל כולם, כי זה מה שיעשה טוב למועדון".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

נובמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30

תגובה אחת

  1. אני חושב שזה בדיוק מה שצריך לעשות ולעבוד על זה כיום – לשלב כמה שיותר שחקני-בית, במטרה: להכין אותם לקראת היום שבו הם יעלו לקבוצה הבוגרת!

    אני חושב שבקבוצה, בעונה הזאת, ואפילו: גם בעונה הבאה, שלא להתעסק בלנסות לעלות לליגה הלאומית, כי לא רק שהרמה שם מאוד גבוהה ביחס לליגה א', אלא: בבית"ר נורדיה צריכים לבנות קבוצה שתתבסס על שחקני-הבית שלה ושתשחרר שחקנים שיותר מזיקים מאשר מועילים, וזה שיש לנו מאמן כול-כך צעיר כמו שי ניסים כשעוזר המאמן שלו היה מאמן של קבוצת הנוער, שכבר מכיר את קבוצת הנוער יוכל לעזור בלעלות ולגלות שחקנים מקבוצת הנוער, אני חושב שזאת המתכונת שבית"ר צריכה להתחיל עם זה בהקדם, וכבר העונה ושבעונה הבאה ליצור עונת מעבר מקבוצה שמתבססת על שחקנים שנפלטו מקבוצות אחרות ושבחרו בבית"ר נורדיה כברירת מחדל לקבוצה שלא רק שחיה ונושמת כדורגל ע"י שחקנים צעירים עם רעב גדול, אלא: שחקנים שישחקו מתוך רצון ומתוך אהבה גדולה לקבוצה, עם רוח לחימה בלתי-מתפשרת!

    אני חושב שזאת צריכה להיות המשימה של שי ניסים ושאפשר להוציא מהמשבר שהקבוצה נכנסה אליו, דברים טובים, כמו: לגלות ולשלב שחקנים של קבוצת הנוער, וגם אפשר יהיה להכין את השחקנים להתברגות בקבוצה הבוגרת תוך שילוב הדרגתי ומצד שני: שחקני נוער האלה, עם הניסיון שהם יקבלו בקבוצה הבוגרת, הם יהפכו לסוג של "שחקני חיזוק" לקבוצת הנוער שיוכלו לקחת את קבוצת הנוער קדימה!

    אני חושב שבבית"ר נורדיה צריכים לזכור שעם שחקני רכש שנפלטו מקבוצות אחרות, גם אם זה מליגות גבוהות יותר – אי-אפשר לעלות לליגה הלאומית, כי עם כול הכבוד לשחקנים שמשחקים בקבוצה – לא סתם הם נפלטו מהקבוצות הקודמות שלהם ובית"ר נורדיה שווה יותר מלהיות: "בית חם" או "מרכז שיקומי" לשחקנים שחוו משבר, כי שחקנים במשבר מכניסים, אוטומטית, גם את הקבוצה למשבר!
    במשפט אחד: "להכניס ראש בריא למיטה חולה"!

    ממש כול הכבוד לסבלנות-סובלנות שלקבוצה הזאת יש כלפי השחקנים האלה, אבל אם בבית"ר רוצים לבנות קבוצה בריאה, ולא לקבוצה שבנוסף למה שהגדרת – שישמשו כ-"תחנת מעבר" גם למאמנים – בבית"ר לא יכולים לשמש פנימייה שיקומית לשחקנים במשבר ושבטח שעדיף לעבוד בצורה אינטנסיבית על שילוב שחקני נוער בקבוצה הבוגרת!

    בנוסף לכך: גם לא יזיק אם בסוף העונה ישחררו את כול השחקנים שלא תורמים ושלא גורמים חיוביים בקבוצה ושיזרקו כבר לקבוצה הבוגרת את שחקני הנוער!
    גם אלי אוחנה הגדול עשה את זה בעונת 2003, ועם שחקנים שיותר צעירים מגילאי קבוצת נוער – הוא עשה את זה עם שחקנים בגילאי תיכון – 17, 18!

    הרי הקבוצה לא תעלה לליגה הלאומית, וגם לא נראה שהקבוצה הזאת באמת מוכנה לעלות לליגה הלאומית.
    אז בהחלט זה בדיוק הזמן לעשות את המהלך הענק והאמיץ הזה, וכן – להשאיר שחקנים, כמו: אבירם ברוכיאן ויוסי אסייג – שחקנים שאומנם נחשבים למבוגרים, אבל הם יהיו המורים של שחקני הנוער שיכולים לזרוק לקבוצה הבוגרת, ונכון שזה יצור זעזוע בהתחלה, אבל לטווח היותר רחוק אין ספק שהשחקנים האלה יעשו את הפריצות שלהם ויתחילו לראות ניצוצות שיקחו את הקבוצה קדימה ואפילו: תהיה הפתעה – שהקבוצה תעלה לליגה הלאומית!

    גם אבירם ברוכיאן היה אחד מהשחקנים שאלי אוחנה עשה את המהלך הזה איתם ועם הניסיון שלו הוא יוכל להעביר לשחקנים הצעירים!

    נכון שצריך לחכות לתרחיש כזה כמה שנים, אבל כשזה יקרה, זה יקרה בצורה הכי יפה שרק אפשר, וכששי ניסים יהיה חתום על המהלך הזה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *