״טוב על הנשמה״ / ראיון עם בלם בית"ר נורדיה, פרדי ציון

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

איצטדיון עירוני נס ציונה, יום שישי האחרון, דקה 22. לוח התוצאות הפיקטיבי בין סקציה המקומית לבין בית"ר נורדיה שלנו מורה על 1-1. התקפה קבוצתית נהדרת של סקציה הופכת לאיום של ממש כשהכדור נשלח לקפטן סהר לוי בתוך הרחבה. לוי מקבל את הכדור, חולף על פני השוער בנימין אור ומגלגל את הכדור מול שער חשוף, מוכן כבר לפצוח בחגיגות היתרון המחודש. אלא שבדרכו של הכדור אל השער ניצב עוד מוקש אחד: פרדי ציון שמו, בלם נורדיה, שמחלץ אותנו עם הרחקה ממש מקו השער. 14 דקות לאחר מכן, כבר 1-2 לנורדיה, וסקציה מגיעה שוב אל רחבת החמש. גם הפעם פרדי במקום, בחילוץ חשוב שמונע מהמארחת שער משווה. שניות ספורות לאחר החילוץ הגיעה ההתקפה המתפרצת הנגדית בצהוב-שחור. את אופן סיומה, אף אחד מאיתנו לא ישכח.

אז נכון, פרדי שלנו הוא רק חלק מקבוצה שלמה שהפגינה משחק הקרבה מעורר השתאות ביום שישי האחרון, בדרך אל הניצחון 2-3 על חשבונה של מוליכת הטבלה הבוטחת מנס ציונה. ובכל זאת, זה ממש לא היה עוד משחק עבורו. "הגעתי למשחק כשכולי בוער מהתלהבות", הוא מספר לחברי העמותה אמיר אליהו ולעמנואל שלמון בריאיון שערכו עמו השבוע. "היה לי תאקל ראשון טוב, ופשוט הרגשתי שזה המשחק שלי. נתתי את הכול. הרגשתי שעוד שנייה יוצא לי עשן מהאזניים". באתר "דאבל-פס" העריכו במיוחד את ההופעה של פרדי, ובחרו בו כחלק מנבחרת המחזור של ליגה א' דרום.

פרדי רחוק מלהיות השחקן הראשון שמושך את האש כשמסתובבים בקרבת הסגל הנורדיאני; להפך, הוא מקפיד לשמור על פאסון ועל פאזה שקטה. כך יצא שבעונה וחצי בהן הוא איתנו כמעט שלא שמענו את קולו. מעבר לאישיותו הנחבאת אל הכלים, הייתה לו סיבה טובה לנהוג כך: כשהגיע אלינו בתחילת נובמבר 2016, אחרי שבעה מחזורי ליגה, הוא ניצב במוקד של מהלך שעורר סערה רבה בתוך נורדיה ומחוץ לה. תקציר הפרקים הקודמים: פרדי הגיע אלינו כמושאל ממועדון נעוריו, מ.ס אשדוד. בהינתן העובדה שיריבתה של מ.ס, קבוצת האוהדים מכבי עירוני אשדוד, סומנה כיריבה המרכזית שלנו במאבק על העלייה לליגה א', הצטרפותו דווקא אלינו נתפסה כשיתוף פעולה שלנו עם ניסיון בלתי-אתי לפגוע בה. אלא שמבעד למסך הוויכוחים שהתעורר בעניין, קל היה לשכוח שבסופו של דבר ניצב על הפרק שחקן כדורגל שבסך הכול רצה לשחק, וכן, גם להתפרנס מכך בצורה מכובדת.

הוא, מצידו, בחר פשוט לשתוק באותה העת. "הייתי קצת מבולבל בהתחלה, לא ידעתי מה לעשות. החלטתי שאני לא אומר שום דבר ופשוט לא מתייחס, כדי שאחרי זה לא יתפסו אותי על מילים כאלו ואחרות. אני גם לא אחד שכל כך טוב בדיבורים. אז החלטתי שאני אשתוק, כי כל מה שאני אגיד יגרום לכך שרק יהיה יותר גרוע".

אז מנקודת המבט שלך, מה הוביל להצטרפותך דווקא אלינו?

"כבר בקיץ שלפני כן היו לי הצעות נוספות מליגה ב', כולל מנורדיה עצמה, אבל בשלב הזה פסלתי אותן כי זה דרש ממני לרדת ליגה. הייתי בהפועל אזור כמושאל, אבל בשלב מסוים נפצעתי בצלעות, וכך יצא שגם לא ממש שיחקתי שם. בנוסף, היו לנו שם בעיות עם המשכורות. בשלב הזה פנו אליי מאשדוד ומנורדיה כדי שאעבור אליכם. אמרו לי 'בוא תרוויח סכום כסף משמעותי, תשחק ותוכיח את עצמך'. הייתם בפור 7 בפסגת הטבלה, והבנתי שיש כאן על הפרק כסף טוב וקהל טוב. האמת היא שדיברו איתי רק על הקהל; אמרו לי 'רק מהקהל אתה ממש תיהנה'. אז אמרתי לעצמי 'יאללה, ננסה שנה אחת, מה יכול לקרות?'".

סוגיית הקהל חשובה במיוחד עבור פרדי בן ה-24, שמעיד על כך שמרבית הקבוצות בהן שיחק עד היום הן כאלו שנשענות על קהל חם ותומך. כך היה בהפועל מרמורק, במדיה שיחק בעונת 2013/14 ובמחציתה השנייה של העונה שלאחריה, וכך גם במכבי קביליו יפו, בשורותיה שיחק בעונת 2015/16. בנוסףן, שיחק במשך תקופות קצרות בסקציה נס ציונה וכאמור גם בהפועל אזור – כולן קבוצות ליגה א' דרום. ואולם, אין ספק שהמקום שהשפיע יותר מכל על עיצובו של פרדי כשחקן בוגרים היה בבית, באשדוד. 10 שנים שיחק בקבוצות הגיל השונות של המועדון, ובכלל זה גם היה חלק מאקדמיית הנוער המפורסמת שלו, כשלצידו שמות שבחלקם מככבים כיום בליגת העל, כמו מיכאל אוחנה, ניב זריהן וגדי קינדה, ועוד אחד שמוכר לנו היטב – אליאור משעלי, חלוץ בית"ר נורדיה אשתקד. "באקדמיה הכול מתנהל באופן מאוד מקצועי", מעיד פרדי. "אתה מגיע ב-6 בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, יוצא לחדר הכושר הכי גדול שיש באשדוד, שגם נמצא קרוב מאוד, ולאחר מכן חוזר, אוכל ארוחת צהריים, נח קצת ויוצא לאימון. זה מתנהל ממש כאילו אתה גר שם. יש לך שם גם אימונים אישיים לשיפור היכולת".

גם אוראל בניטח, בלם אחר שלנו (שכעת פצוע), גדל באקדמיה של אשדוד. בריאיון שערכנו עמו כאן לפני מספר חודשים העיד על האופן בו הצמיחה באקדמיה השפיעה עליו כשחקן. פרדי עצמו – שמבוגר מאוראל בשנה אך שיתף עמו פעולה במשך עונה אחת במדי קבוצת הנוער – מסכים עם הדברים. "ההשפעה ניכרת בעיקר בקואורדינציה ובדיוק. מלמדים אותך להסתכל למעלה, לתת פסים מדויקים ולהבקיע גולים בשערים קטנים. ככל שגדלתי שם, הבנתי את המשחק יותר ויותר. למעשה, בזכות האקדמיה אני שחקן שונה היום".

השיא המקצועי של פרדי באשדוד הגיע בעונת 2011/12, אז, בעודו שחקן הרכב קבוע, זכה עם קבוצתו בגביע המדינה לנוער (אחרי ניצחון על מכבי חיפה במשחק הגמר). בהמשך אף נכלל בסגל הרחב של קבוצת הבוגרים, אך לא קיבל דקות ועל כן החליט לעזוב בשלב מסוים. "יכולתי להצליח, אבל היו עוד הרבה שחקנים בתפקיד שלי, כולל שחקנים זרים שהקבוצה הביאה. התייאשתי מלשבת על הספסל אז העדפתי לעבור לקבוצה אחרת, שבה אני כן אשחק. וזה מה שקרה".

כשאתה רואה שחלק מהשחקנים שגדלת לצידם מצליחים היום ברמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי, אתה מרגיש סוג של פספוס?

"יש סוג של תחושת פספוס, כי אני קצת ויתרתי על הבמה כדי לשחק. הם לא ויתרו, הם חיכו ולא התייאשו, ובסוף באמת הצליחו. אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן, לא הייתי עוזב את אשדוד". למרות זאת, גם כיום הוא מקפיד לשמור על קשר עם השחקנים האלו: "השחקנים בוגרי האקדמיה שמצליחים עכשיו הם בסביבות שנתון הגיל שלי. אני מאוד אוהב אותם. אני גם רואה אותם בחדר הכושר, ואנחנו מתאמנים ביחד".

אז עכשיו אתה איתנו, בנורדיה. ספר לנו עליך – איך נראה סדר היום שלך?

"אני גר באשדוד, שם גם גדלתי. יש לי חברה כבר שנה וחצי. כרגע אני לא עובד במקביל, אז אני משתדל להתרכז בכדורגל. אני קם מאוחר יחסית, אוכל, ופעמיים בשבוע הולך לאימון בחדר כושר עם אליאור משעלי, ששיחק אצלנו בשנה שעברה. הוא דיבר איתי כמה פעמים על האפשרות שיחזור לפה, אבל בינתיים הולך לו טוב במכבי הרצליה והוא מבסוט שם. לאימונים אני מגיע עם אדי דדון, אלי זיזוב ובן אור ועכשיו נוסף אלינו גם מישל רוס. אני אוסף תמיד את כולם מצומת אשדוד, וביחד אנחנו נוסעים לאימון". הנסיעה המשותפת עושה את שלה, והחבורה המצומצמת נוהגת להיפגש יחד מעת לעת מחוץ לשעות אימונים, למשל השבוע, כשצפתה במשותף במשחק ליגת האלופות בין צ'לסי לברצלונה.

מבחינה מקצועית, אנחנו רואים בלא מעט משחקים שעליך מוטלת המשימה לשמור אישית את שחקן ההתקפה הדומיננטי של היריבה. זה כולל גם שחקנים כבדים, חזקים וגבוהים ממך.

"נכון. יותר קל לי להסתדר עם שחקנים כאלו, כי התגובה שלהם איטית. יותר קל לי לקרוא אותם מאשר חלוצים מהירים וזריזים. באופן כללי אני הבלם שמשחק יותר קדימה. אמנם אין ממש חלוקת אחריות, אבל אם יש שחקן יריב מסוכן – אני הבלם שיוצא אליו. ככה עדיף".

אתה נראה מאוד שקט, לפחות מחוץ למגרש, אבל אתה משחק בעמדת הבלם – תפקיד שדורש מנהיגות ויכולת לפזר סמכויות ולחלק הוראות.

"דווקא במשחק עצמו אני נוהג יותר לצעוק ולהשתולל. לא רואים את זה כל כך, אבל אני צועק וצועק, עד שמרגיעים אותי. אחרי זה אני יותר רגוע".

מבחינה מקצועית, פרדי לא מסתיר את ההעדפות שלו. "אני משחק כבלם השמאלי יותר מבין השניים, והאמת שכל הקריירה שיחקתי ככה. אני יותר טוב במשבצת הזאת. רק כשאוראל בניטח שיחק לצידי הוא תפס את משבצת הבלם השמאלי, כי הוא שמאלי ברגל, ולכן לא הייתה ברירה". לעומת זאת, אל עמדת המגן הימני, אותה הוא מילא מספר משחקים בתחילת דרכו בנורדיה, הוא ממש לא מעוניין לשוב: "זה לא תפקיד שאני ממש מכיר. כשהגעתי לאזור לקחו אותי לשחק כמגן, ובעמדה הזאת גם נפצעתי. אני לא ממש טוב בתפקיד הזה, ואני לא רוצה לחזור לשם".

התפקיד שלך כבלם שיוצא קדימה דורש ממך לבצע לא מעט עבודת חיפוי.

"כשהתאמנתי עם הבוגרים של אשדוד, עבדו איתי רק על סגירות. במשך שנה שלמה הייתי עורך אימונים שלמים עם דן ולנסיה ועם אנשים נוספים בצוות המקצועי רק על הדבר הזה. ככה למדתי איך עושים סגירות. עכשיו יותר קל לי לסגור שחקנים בהגנה ולהבין את המשחק כמו שצריך".

אתה בלם נמוך, אבל לא פעם מנצח יריבים במשחק הראש.

"נכון. גם את זה לימדו אותי באקדמיה – תזמון נכון בעלייה לנגיחה".

מאז משחק הליגה נגד מכבי יבנה לפני כמעט סיבוב שלם, פרדי פתח בכל אחד ממשחקי הקבוצה. במקביל, הפרטנרים שלו התחלפו: בתחילה שיחק לצידו של בניטח, ואולם לאחר שזה נפצע תפס את המקום הקפטן הוותיק ציון זקן. במשחק האחרון, בהיעדרו של זקן, אוראל חורב היה זה שמילא את התפקיד. איך השינויים הללו משפיעים על פרדי? "קודם כל, אני יכול להגיד על כולם שהם אנשים טובים. בכלל, כל השחקנים שהגיעו לפה הם אנשים טובים. בקבוצות אחרות בהן שיחקתי זה היה שונה, כשכל אחד משך לכיוון שלו. פה יודעים איך לבחור שחקנים. אולי זה משהו בירושלמים".

"לגבי השחקנים עצמם, בעונה שעברה שיחקתי לצידו של דור אלקבץ, וממנו למדתי להיות שקט ברגעי לחץ, לדחוף קדימה את הקבוצה כשלא הולך ולכוון את הקבוצה בצורה נכונה, במקום בצעקות. הוא השפיע עליי מהניסיון שלו ולימד אותי איך לגשת לשחקן יריב".

ומה לגבי בניטח? כבר שיחקתם ביחד באשדוד.

"נכון, וזה ששיחקנו ביחד בנוער גם יחסית עזר. אני חושב שאם נקבל את ההזדמנות לשחק הרבה זמן ביחד, לצד עוד קשר אחורי חזק, ניצור קבוצת הגנה חזקה מאוד. וכמובן שיש גם את ציון זקן, שיכולת הביטוי שלו היא פשוט מטורפת. לא זכור לי שיצא לי לשחק עם שחקן כזה; אחד שבאמת יודע איך מדברים לשחקנים. הוא לא סתם צועק עליך, אלא מכוון אותך ומדבר איתך. הוא גם יודע איך לכוון אותי באופן אישי: כל מה שהוא רוצה להגיד לי, הוא אומר אותו בצורה שתגרום לכך שייכנס לי לראש – אפילו כשזה קורה תוך כדי המשחק עצמו. אני באמת מבין אותו, וזה משהו שלא רואים בדרך כלל בין שחקנים בזמן המשחק".

נניח שאנחנו לוקחים אותך אל נבחרת החלומות: מה יידרש מהבלם שלצידך כדי שישלים אותך בצורה המיטבית? או במילים אחרות, מה עוד חסר לך כדי להפוך לבלם טוב יותר?

"קודם כל, גובה. כשהייתי באקדמיה של אשדוד דן ולנסיה ואנשי מקצוע אחרים אמרו לי שאם היו לי עוד 10 סנטימטרים, הייתי יכול להגיע לאירופה. אז אני צריך לידי מישהו עם גובה, וזה דבר שבניטח נתן, למשל. מעבר לכך, אני רוצה לשחק יותר מהר ולשפר עוד יותר את ראיית המשחק שלי. זה משהו שתמיד צריך לשפר. גם בהנעת הכדור יש לי עוד מה להשתפר".

אנחנו כמעט שלא רואים אותך מצטרף להתקפה – לא במשחק השוטף ולא במצבים הנייחים. זה משהו שאתה יכול לתת גם כן?

"למען האמת אני מעדיף שציון יהיה זה שידאג לכך, כי הוא טוב בזה וכי יש לו הרבה ניסיון. ברור שאני יכול לעשות את זה: בקבוצות קודמות ובגילאי הנוער כן הייתי עולה לנגיחות ואפילו כובש גולים. כאן אני מעדיף לשמור על השקט בהגנה ולדאוג לכך שלא נספוג גול, וזהו. לא מדברים איתי על לעלות קדימה בעצמי, ואני לא אחד שעושה את מה שלא אומרים לו. מה שכן, ויקטור כן מבקש ממני לדחוף את הקבוצה קדימה. זה כמובן תלוי גם מי היריבה".

איך התיאום עם השוער, בנימין אור? אתם משחקים ביחד עוד מהעונה שעברה.

"הוא נותן את שלו ועושה את העבודה כמו שצריך. יש לו הצלות גדולות. כבנאדם הוא לא מרבה לדבר; הוא ביישן, לא אחד שאוהב שמדברים איתו. לפעמים הוא לא ממש מבין אותנו, אז אנחנו מעדיפים פחות להתעסק איתו. הוא צועק מתי שהוא רוצה, וזהו. אז התיאום בינינו הוא ככה-ככה… אבל אם יש כדור גובה, הוא צועק 'שלי' ואנחנו עוזבים".

ליגה א' היא ליגה שסוחטת מאיתנו לעתים משחק מתסכל, עם מעט שערים ומעט כדורגל אטרקטיבי. כמי ששיחק כבר כמה עונות בליגה הזאת, ככה זה נראה תמיד?

"יש משחקים שאתה כן תראה בהם גולים, עם הרבה הפקרות מאחור. ועדיין, ככל שהליגה מתקדמת זה נהיה יותר ויותר קשה. ואם לא תדע לנצל טעויות, זה ייגמר בתיקו, בלי שערים, ואולי אפילו תספוג שער בפוקס. זאת ליגה שוויונית – כל אחת יכולה לנצח כל אחת. אני ארבע או חמש שנים בסך הכול בליגה א', ורק השנה אני נתקל במצב בו קבוצה אחת (נס ציונה) פותחת ככה פער נקודות משמעותי בפסגה. זה נכון שיתר הליגה צפופה מאוד, אבל תמיד זה היה ככה. למשל, באחת העונות שלי במרמורק היינו עם פור ארבע נקודות על קריית גת בשלב מתקדם של העונה, ותוך כמה מחזורים זה התהפך לפור ארבע לטובת קריית גת. הכול יכול לקרות בליגה הזאת".

איך אתה מסביר את המשחק בשישי האחרון? הרי נס ציונה כן פיתחה את המשחק הרגיל שלה, ובכל זאת הצגנו יכולות התקפיות ומשחק הקרבה שמזמן לא ראינו אצלנו.

"אני חושב שניצחנו את המשחק מהסיבה הפשוטה שהיו שני שחקנים, אופיר עמרם ושי ניסים – שאמנם לא פתח בהרכב אבל הוא שחקן משמעותי נוסף – שבאו ודיברו אל הלב של השחקנים לפני המשחק. זאת הייתה הפעם הראשונה שהם באו ואמרו 'תחשבו כאילו כבר הפסדנו. אין לכם מה להפסיד, תשחקו כמו שאתם יודעים'. לגבי אופיר, במשחק הזה הוא זה ששלט, ואני חושב שמגיע לו להיבחר כשחקן המצטיין של המשחק הזה. הוא אמר 'אל תעיפו כדורים, תשחקו כדורגל, מה שיהיה יהיה'. הוא ביקש שניתן הכול במשחק הזה, ובאמת אנשים נתנו את הדם. חשבנו לעצמנו: 'מה יכול כבר להיות – נפסיד?'".

אז בהתחשב בניצחון הזה, אתה חושב שנורדיה יכולה לשחק התקפי יותר? הרי ראינו שאנחנו מסוגלים להבקיע כמה שערים במשחק.

"אני חושב שכן: אם נשאיר את שחקני ההגנה מאחור, לצד קשר אחורי שלא עולה, אפשר יהיה לשלוח את יתר השחקנים קדימה, כולל מגן אחד שמצטרף להתקפה. אבל זה תלוי איך המשחק מתפתח ובאיזה סוג יריבה מדובר. אם זאת קבוצת תחתית, כן צריך לתקוף ולנסות יותר".

במשחק נגד מחנה יהודה (1-1), שהיא קבוצת תחתית, יכולנו לתקוף יותר ולגמור את המשחק אחרי שהובלנו. לא עשינו את זה, ושילמנו על כך ביוקר.

"אני חושב שזאת הייתה המחצית הכי גרועה שלנו, וגם שלי באופן אישי. פשוט הלכנו אחורה. לא היה מישהו שידחוף אותנו, שייקח על עצמו, שיצעק ושידבר. בגלל זה כולם חזרו אחורה –  אף אחד לא הבין מה קורה".

אחרי שער השוויון, הייתה תחושה בקרב הקהל ש-1-2 לא יבוא כאן.

"גם אצלנו הייתה תחושה ש-1-2 לא יהיה – לא לטובתנו, בכל מקרה. זה גם מה שהרגשתי בתוך עצמי; הרי כמה כבר אנחנו כובשים שני גולים במשחק אחד?".

"אני חושב שחסרה לנו נוכחות של מישהו שייקח על עצמו להנהיג את הקבוצה. חוץ מבמשחק האחרון, כשאופיר לקח על עצמו את הכול, לא היה לנו עד היום שחקן כזה. תמיד ההוא אומר משהו, שני עונה, שלישי מחזיר, אבל אין מישהו שיסדר ושיצעק".

לויקטור, בתור מאמן, אין השפעה בהיבטים האלו?

"אני חושב שאם שחקן יעשה את זה, זה ישפיע יותר. מאמן פחות שומעים במהלך המשחק, כי אתה כשחקן מרוכז במשחק עצמו. אם היה שחקן שיכול באיזה מצב נייח פשוט לעצור ולצעוק על כולם, זה היה משפיע על כולנו. גם במשחק נגד מחנה יהודה, למרות הגול שגובזה כבש, הייתה אדישות מסביב; היינו שבעים. לא היה מישהו שיבוא וידליק אותנו".

הזכרנו את ויקטור, שהגיע באמצע העונה במקום עמית ברבש. איך השפיעו עליך חילופי המאמנים?   

"ויקטור כבר אימן אותי כששיחקתי במרמורק, אז הכרתי אותו. לגבי עמית, אני באמת מאוד אוהב אותו; הוא אחד המאמנים הטובים שהיו לי בקריירה. אני חושב שלא הצלחנו תחתיו כי היה קצת בלאגן במועדון. קודם כל, היו לנו הרבה פצועים. גם אני הייתי פצוע, ולכן לא שיחקתי שניים-שלושה משחקים. אל המשחק נגד נס ציונה בסיבוב הראשון עליתי לשחק פצוע, והייתי ממש גרוע, עד שהוחלפתי במהלך המחצית הראשונה. זה קרה גם עם פינק ועם אדי".

"אני חושב שסבלנו מהרבה חוסר מזל. נוצר מצב שאתה מפסיד, ואז אין לך ביטחון, וכשאתה מקבל גול אתה פשוט מוריד את הראש ולא מנסה אפילו לחזור. אתה מתייאש. גם לא היה מישהו על המגרש שישפיע עלינו – כולם היו פצועים. זאת הסיבה שבמשך כל התקופה שבה הפסדנו הבקענו גול אחד בסך הכול".

גם השחקנים הוותיקים לא הצליחו להשפיע?

"הם ניסו, וכל פעם אמרו לנו 'זה משחק אחרון, יאללה בואו ניתן, אפילו בשביל עמית'. אבל כשזה לא הולך, אז לא הולך, לא משנה מה".

אחד האספקטים ששיפרנו מאז הגעתו של גניש הוא העמידה מול המצבים הנייחים.

"אני חושב שמאז שויקטור הגיע אנחנו לוקחים את המצבים הנייחים יותר ברצינות. שחקנים יותר נלחמים ומגלים יותר אחריות. הרי ראינו בסיבוב הראשון, במיוחד במשחק נגד דימונה, איך ספגנו שוב ושוב מהמצבים האלו. אני חושב שזה שינוי שנבע קודם כל מההגעה של המאמן החדש, כי במצב כזה כולם משתגעים כדי להוכיח את עצמם. אצל עמית היינו כולם כמו חברים, אמרנו 'עוד משחק, לא נורא', אבל בגלל זה לא לקחו דברים ממש ברצינות. עכשיו זה שונה".

אתם עובדים באימונים על העמידה מול מצבים כאלו?

"האמת היא שמאז שויקטור פה לא עבדנו אפילו פעם אחת על מצבים נייחים. ובכל זאת, הקצב באימונים יותר גבוה. כשסרג'יו חאובל, ששימש כמאמן הכושר עד אמצע העונה, היה מעביר אימונים, הכול היה טקטי יותר. עמדנו כל הזמן. שחקנים לא אוהבים את זה, הם אוהבים לרוץ. עכשיו יש באימונים יותר כדורגל. אנחנו מבינים יותר את המשחק, עושים יותר משחקונים, ולכן יש יותר לחץ על המגרש. אנשים חיים יותר באימונים".

אחת הסוגיות המדוברות בקרב הקהל בפרט ובקרב כל מי שקשור למועדון בכלל היא סוגיית האצטדיון הביתי. אף שמרבית משחקי הבית של הקבוצה נערכים בטדי, היכולת והתוצאות המושגות שם רחוקות מלהרשים. מנגד, במגרש בהר חומה אנחנו מחזיקים עד כה במאזן מושלם (אף שמרבית המשחקים שנערכו בו היו מול קבוצות חלשות יחסית). איך פרדי בתור שחקן הקבוצה רואה את הסוגיה? "אני חושב שיותר מתאים לנו לשחק בהר חומה, כי התוצאות שלנו שם יותר טובות. מה שכן, ברור כל שחקן רוצה לשחק בטדי – ולא משנה מה. אני יכול להגיד לגבי המשחק נגד מחנה יהודה שאם הוא היה נערך בהר חומה, לדעתי היינו מנצחים".

בטדי אתם פחות מרגישים את הקהל?

"אני אוהב את הקהל הזה ברמה מטורפת, ובכלל זה יותר כיף כשיש קהל דומיננטי שמדליק אותך, ושאם אתה מבקיע – דוחף אותך לשים עוד אחד. כשפחות מרגישים את הקהל, זה כמו משחק אימון. לי היה יותר נוח אם משחק כמו זה שהיה נגד מחנה יהודה היה נערך בהר חומה; שם מרגישים את הקהל בכל כדור חוץ. איך הקהל משפיע? כשאתה נותן כניסה טובה ומיד כולם שרים לך, זה מכניס אותך למשחק".

יש גם שיר שחקן שהוצמד לך השנה ("פרדי ציון, טוב על הנשמה").

"נכון. אוהב מאוד את השיר".

עד כמה אתה מכיר את הרקע הרעיוני שמאחורי ההקמה של בית"ר נורדיה? זאת לא עוד קבוצת כדורגל.

"אני מודע לכך פחות או יותר, וגם מדברים איתנו על זה. למשל, איציק אלפסי (יו"ר הוועד המנהל לשעבר – א"א וע"ש) שוחח איתנו על כך בזמנו. אבל אנחנו יותר מתרכזים בכדורגל. באופן אישי, אני אוהב את נורדיה ורוצה לעלות איתה לליגה הלאומית. ברור שאני מתחבר לרעיון הבסיסי שמאחורי ההתנגדות לאלימות ולגזענות".

יש לך קבוצה מועדפת בארץ או בחו"ל?

"בחו"ל אני אוהב את ברצלונה. בארץ אני אוהב את מכבי תל אביב".

איך לדעתך יוכרע המאבק המרובע בצמרת ליגת העל?

"לפי דעתי באר שבע תיקח את האליפות".

מיהם הבלמים בארץ ובחו"ל שהם עבורך מודל לחיקוי?

"הבלם שהכי מצליח פה זה איתן טיבי. שחקן נוסף שתמיד הערצתי זה שיר צדק. בעולם, פיקה הוא המועדף. אין עליו. יש לו את הכול, והוא נותן הכול למען ברצלונה".

אז מהם החלומות שלך? אתה רוצה לצמוח עם נורדיה או שאתה כבר חושב על ההגעה לליגות הגבוהות?

"קודם כל, החלום שלי כרגע הוא לעלות עם נורדיה לליגה הלאומית, וכמובן שגם לשחק שם איתה. אבל אם יהיו לי הצעות יותר טובות, אז הלוואי, בעזרת השם. לפני שנתיים-שלוש בכלל לא האמנתי שאוכל לשחק כבלם, בגלל בעיית הגובה, ככה שעכשיו מה שחשוב לי זה פשוט לשחק איפה שיהיה לי טוב. הגעתי לפה, נתנו לי ביטחון, ופגשתי אנשים טובים. כיף לי. מה יהיה הלאה? לא יודע. לאיפה שאני אגיע, אגיע. בינתיים אני לא מסתכל רחוק".

נחזור אל ההווה. מצפה לנו עכשיו משחק על המקום בפלייאוף העליון. אתה חושב שיש לנו סיכוי להגיע לשם בסיום העונה?

"אני חושב שנגיע לפלייאוף העליון".

מה חסר לנו כקבוצה כדי להגיע לשם?

"אם היינו עושים סיבוב ראשון טוב, היינו עכשיו במקום השלישי, אולי אפילו צמודים לנס ציונה. במבט קדימה, לדעתי מה שחסר לנו זה ניצול מצבים. בעונות הקודמות שלי בליגה א' לא הייתי רואה דברים כאלו; בליגה כזאת אין דבר כזה להחטיא ככה, כי משלמים על כל טעות. כאן, בנורדיה, אני רואה המון החטאות. אנחנו מגיעים לשער, ואין, לא פוגעים, לא נכנס. מילא אם זה קורה משחק אחד או שניים, אבל כשזה קורה תשעה משחקים זה כבר סיפור אחר. וזה לא קורה בקבוצות אחרות, אלא רק פה. למה זה קורה? אני לא יודע. אני כן יכול להגיד שברצף המשחקים שעברנו תחת ויקטור יכולנו לנצח כל קבוצה ושרק בגלל הבעיה הזאת סיימנו הרבה משחקים בתיקו או בניצחון 0-1 קטן. אבל אנחנו עובדים על זה הרבה באימונים – אימוני יום חמישי מוקדשים להתקפה".

מבחינה חברתית, דיברת על החיבור עם השותפים לרכב האשדודי, אך מה עם יתר הקבוצה? יש לנו גם הרבה ירושלמים בסגל…

"אני חושב שהחיבור הוא טוב. הירושלמים מקבלים אותנו טוב ודואגים לנו לכל מה שאנחנו צריכים. זה נכון גם לגבי ההנהלה, כולל משה בן ארוש ורן מבשוב. יש לנו גם את מתקן האימונים הכי טוב ששיחקתי בו; אני חושב שהוא יותר טוב אפילו מהמתקן בבית וגן".

הרושם שקיבלנו הוא שאחרי אימונים כולם ממהרים לחזור הביתה. היית רוצה שיהיו יותר פעילויות חברתיות במועדון?

"כן, אני חושב שצריך יותר פעילויות כאלו. בכל הקבוצות בהן שיחקתי היו עושים 'על האש' או דברים כאלו פעם בשבועיים. פה מארגנים מפגשים כאלו רק פעם בחודש וחצי, אולי פעם בחודש. זה באמת היה עוזר לנו מבחינה חברתית אם היו יותר מפגשים כאלו. וחשוב שכולם יבואו, כמובן. אנחנו מודעים לצורך הזה, אבל בינתיים זה לא ממש קורה. אולי אנשים עסוקים, אני לא יודע".

מעבר להיבט החברתי, לגיבוש ביניכם יש גם חשיבות מקצועית.

"אני חושב שאם יהיו שחקן-שניים שבאמת ייקחו על עצמם את המושכות, ככה שיקשיבו להם, אנחנו נגיע לפלייאוף. לדעתי זה צריך להיות אחד הירושלמים; מישהו שייקח את זה על עצמו ברצינות. לא מספיק לדבר חלש".

לסיום, יש לך מסר לקהל?

"המסר שלי לאוהדים הוא שאני אוהב אותם, ושחשוב לנו שיבואו למשחקים. אני מאמין שאנחנו נגיע לפלייאוף העליון, אבל בשביל זה חשוב לנו שיגיעו כמה שיותר אוהדים".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

אוקטובר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *