וכדורגל מברזיל / ראיון עם שחקן הקבוצה, דויד גומז

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מבט על רשימת הכובשים של בית"ר נורדיה עד לאחרונה יצר את הרושם שלקבוצה יש אופציה משמעותית אחת בלבד לכיבושים: אסי גובזה. הסקורר הבלתי מעורער, שמאז הגעתו לבירה לקראת המחזור השביעי הבקיע לא פחות מ-12 שערי ליגה, נראה היה לעתים ככתובת הבלעדית בחוד הצהוב-שחור.

אלא שבתקופה האחרונה גובזה כבר לא לבד: דויד גומז (29), שחקן החיזוק הישראלי-ברזילאי שהצטרף אלינו בינואר מעירוני נשר ועד כה צבר 12 הופעות ליגה בשורותינו, מזכיר לנו שוב ושוב שמקומו בליגה גבוהה יותר. ארבעה שערים הבקיע עד כה לזכות נורדיה, כולל שניים חשובים במיוחד בשני מחזורי הליגה האחרונים (1-1 נגד מכבי שעריים, 1-2 על הפועל הוד השרון). אז על רקע התקופה המוצלחת שלו, ורגע לפני הישורת האחרונה של המאבק המותח על המקום בפלייאוף העליון, שוחחו איתו השבוע חברי העמותה אמיר אליהו ועמנואל שלמון, כדי לשמוע ממנו על הדרך הארוכה שעבר מברזיל ועד הגעתו אלינו, על התנודות הרבות בין הליגות הראשונות בישראל, על ההשתלבות המהירה בנורדיה ועל האופן בו השפיעה עליו האבהות המוקדמת.

דויד, קודם כל ספר לנו קצת על עצמך.

"אני בן 29 עכשיו, מתגורר בנתניה, בספטמבר אהיה בן 30. אוטוטו אני משלים 10 שנים בארץ. אני נשוי, ויש לנו שלושה ילדים. כן, אני יודע שזה הספק מהיר… האמת היא  שזאת המנטאליות בברזיל: שחקני כדורגל מביאים ילדים בגיל מוקדם".

איך נראה סדר היום שלך?

"עד עכשיו התרכזתי רק בכדורגל, אבל בימים אלה אני מתחיל לעבוד במקום נוסף. אשתי עובדת, ויש לנו תינוק בן 9 חודשים, ככה שאני איתו בשעות הבוקר. אחרי שאשתי חוזרת, אני הולך להתאמן בחדר הכושר. אני עורך אימון אישי, ולאחר מכן נוסע לאימון בירושלים עם משה כחלון".

יש לכם חיבור טוב?

"האמת שהכרתי אותו רק בנורדיה, לא לפני כן. אבל כן, החיבור שלנו עכשיו הוא מצוין".

על המגרש אתה נראה בחור שקט ומופנם. איך אתה מסביר את זה? זה קשור לעובדה שאתה לא דובר עברית כשפת אם?

"לא, אין קשר לשפה. אם יש לי משהו להגיד, אני אומר אותו. אני פשוט לא אוהב לדבר על המגרש – חבל על האנרגיות ובזבוז הכוח. בעניין הזה אני מנסה ללמוד מהרמות הכי גבוהות: אני מסתכל על ההתנהלות באירופה, ורואה ששם שחקנים לא מדברים אחד עם השני ולא צועקים אחד על השני באמצע המגרש. אני מאמין שגם אם שחקן קיבל החלטה לא נכונה, המקום המתאים לדבר על כך הוא חדר ההלבשה. שם אני מדבר רגיל, ויודע גם לצחוק עם כולם. הכול מצוין מבחינה חברתית".

ההיסטוריה המקצועית והאישית של דויד גומז פימנטה נמצאת הרחק מעבר לים. הוא נולד בסאו פאולו שבברזיל, ושיחק במחלקת הנוער של פלמיירס (אחת מקבוצות העיר). בסביבות גיל 18 עלה לקבוצת הבוגרים ושיחק בשורותיה בליגה השנייה. "ברזיל היא מדינה של כדורגל", אומר גומז. "חיים שם את המשחק יום-יום, גם באימונים. גם מקפידים שם להתאמן פעמיים ביום. כבר בגיל צעיר אתה מבין שאם לא תהיה הכי טוב בכל יום, יחליפו אותך, כי יש המון שחקנים שמנסים להשתלב; בכל שבוע באים 50 ילדים חדשים שיכולים לתפוס לך את המקום. לכן, חשוב לך כל הזמן להיות הכי טוב ולהוכיח את עצמך בכל יום מחדש, באימונים ובמשחקים. זה מה שמרגילים אותך אליו". והייתה עוד סיבה לכך שגומז הבין כי יתקשה למצוא את מקומו במולדתו: "לא רק שיש שם הרבה שחקנים, אלא שיש גם השפעה מאוד חזקה של סוכני השחקנים, ולכן אתה צריך להיות מקושר".

לישראל הגיע גומז בעונת 2008/9, למעשה באופן מקרי: "בקבוצה בה שיחקתי החליטו להכין דיסקים שלי ושל עוד שני שחקנים ולהעלות אותם ביוטיוב. באותה תקופה נוצר קשר עם יהודי שגר בברזיל כבר 20 שנה ושבדיוק רצה להתחיל לעבוד כסוכן שחקנים. אני הייתי השחקן הראשון שלו". גומז עצמו נבחן אז במדי בית"ר ירושלים, אך המאמן ראובן עטר החליט שלא לצרפו בסופו של דבר. במקום זאת, חתם בהפועל ירושלים. "האווירה בהפועל ירושלים הייתה מבחינתי דומה לאווירה בברזיל", הוא אומר היום. "פגשתי שם אנשים חמים, שמדברים איתך כל הזמן ואף פעם לא משאירים אותך בצד. למרות שהיו לי קשיי שפה – לא דיברתי אז עברית בכלל – הם ניסו לדבר איתי, והזמינו אותי לבית שלהם לארוחות שישי. הרגשתי כמו בבית". גומז ידע להשיב על המגרש, כשב-18 משחקים מצא את הרשת שבע פעמים. בעונה שלאחר מכן התכניות המקוריות התממשו, כשיצחק שום, אז מאמן בית"ר, החליט לצרפו. למרות זאת, גומז לא ממש מצא את מקומו בבית וגן, ובחלון ההעברות כבר פנה ליעד חדש, כשחתם במכבי נתניה. מלבד דקות משחק, מצא החלוץ בתקופתו עיר היהלומים גם אהבה, כשחבר משותף הכיר בינו ובין ענבר, מי שבהמשך (2011) הפכה לאשתו. בהמשך, ומתוקף הנישואים, קיבל גומז אזרחות ישראלית.

בעונת 2010/11 שיחק גומז בעירוני ראשון לציון מהליגה הלאומית, ושם הבקיע 16 שערים בכל המסגרות. בהמשך נד בין הפועל עכו, הפועל פ"ת, אחי נצרת, הפועל עפולה ומכבי שעריים. לפני כשנה וחצי הגיע לעירוני נשר, העולה החדשה דאז לליגת המשנה. "בתחילת הדרך שלי שם דווקא נראינו טוב, ובסיום הסיבוב הראשון התמקמנו במקום חמישי שמוביל לפלייאוף העליון. ואז בינואר התקבלו החלטות לא טובות: שחררו שחקנים והביאו במקומם שחקנים שלא היו מספיק טובים. ככה כמעט ירדנו ליגה בסוף העונה. בסוף הצלחתי לכבוש שני גולים בשני המשחקים האחרונים ולהשאיר את הקבוצה בליגה. דיברו איתי, רצו שאשאר עונה נוספת שם וגם אמרו לי שהם שואפים לפלייאוף עליון, אבל המאמן צחי טיאר רצה לשחרר את כולם, למרות שהיו כבר שחקנים חתומים. ההנהלה האמינה בשחקנים האלו, אבל המאמן לא האמין בהם, וביניהם גם בי". בנובמבר האחרון, שנה אחרי הגעתו למועדון וכשברקע נשר מסתבכת בתחתית הליגה הלאומית, הוא שוחרר. ואז הגיעה נורדיה.

מי שהיה שם עבור גומז בכל צעד ושעל הוא הסוכן, איתן מזרחי. לקראת מעברו של גומז לישראל הוא כבר נכנס לעניינים, כשלקח אותו תחת חסותו. "איתן הוא יותר מסתם סוכן מבחינתי", אומר גומז. "הוא אפילו יותר מחבר – הוא כמו אבא שלי. הוא גם מאוד השפיע עליי בהחלטה ללכת לנורדיה".

היו לך עוד הצעות בינואר?

"היו לי עוד הצעות, כולל משתי קבוצות מהליגה הלאומית ומהרבה קבוצות בליגה א'. אבל ישבתי עם איתן, דיברתי גם עם המשפחה שלי בברזיל ועם אשתי, והחלטנו ללכת על נורדיה, כי זה נראה המקום הכי טוב בשבילי בשלב הזה. ידעתי גם שהקבוצה הזאת היא הכול בשבילכם, האוהדים. זה לגמרי התחבר עבורי – הרגשתי ממש בתוך המשפחה. כולם ביחד, וכולם מדברים בגובה העיניים, בלי ריחוק. מבחינתי זה מצוין".

חוץ מזה, כבר הכרת את חלק משחקני הקבוצה.

"כן. הכרתי את אופיר עמרם ויונתן זדה, ששיחקו איתי בהפועל ירושלים, הקבוצה הראשונה שלי. הכרתי גם את ציון זקן, את אוהד סיידוף ואת שי ניסים, כשעם אביתר ברוכיאן שיחקתי בבית"ר. אז ראיתי שיש הרבה שחקנים טובים; הרגשתי בבית. הבנתי שזאת גם הזדמנות לשחק בטדי, שזה המגרש שבו הכי כיף לשחק, כי הדשא שם טוב ומזג האוויר תמיד נעים".

עד כמה אתה מכיר את הרקע להקמה של נורדיה?

"ביום שבו חתמתי על החוזה, אביב (שרפשטיין, חבר הוועד המנהל – א"א וע"ש) דיבר איתי והסביר לי למה הקבוצה קמה ולמה היא חשובה כל כך. אני מאוד מתחבר לרקע שבגללו נורדיה קמה. אני הגעתי מברזיל, ושם אין כזה דבר לעשות הבחנה בגלל דת או צבע. שם רוצים להצליח ולשמח את הקהל, ולא משנה מאיפה באת. כולם אותו הדבר, וככה זה צריך להיות בכל מקום".

אתה מרוצה מהתנאים מסביב?

"כשדיברתי בפעם הראשונה עם אביב, הוא לא רצה להראות לי את התמונות. הוא אמר: 'עדיף שתראה בעיניים שלך'. הגעתי ובאמת הופתעתי לטובה, כי אפילו לחלק מהקבוצות בליגת העל אין מתקן אימונים כזה, עם חדר הלבשה טוב ומגרש טוב".

ולזווית המקצועית: במקור אתה חלוץ ממש, אבל אצלנו אתה משחק בדרך כלל באגף.

"נכון. בברזיל שיחקתי תמיד כחלוץ שני, כי אז כל הקבוצות שיחקו שם עם שני חלוצים. בכלל, הסגנון שם שונה; פה עובדים הרבה יותר על טקטיקה. כשהגעתי להפועל ירושלים, המאמן לופא קדוש ז"ל הפך אותי לשחקן כנף. הוא הסביר לי מה לעשות ואיך לשחק בעמדה הזאת. הבנתי את העבודה די מהר, זה לא היה לי כל כך קשה. בראשון לציון שיחקתי כחלוץ שני, כמו שהייתי בברזיל, ובליגת העל כבר שיחקתי כחלוץ ממש. אחרי שנה וחצי כאן כבר התרגלתי להכול, ולא היה אכפת לי באיזו עמדה אני משחק".

ובכל זאת, אין איזושהי עמדה שבה אתה מעדיף לשחק כיום?

"האמת שדיברתי על זה עם ויקטור (גניש), ואמרתי לו שכל מה שצריך אני אעשה. תמיד זה מה שאני אומר למאמן. אני מבין שבארץ לא משחקים עם שני חלוצים בדרך כלל, ולכן אין לי בעיה לשחק בעמדה אחרת".

אם מסתכלים על הגולים שלך, רואים שהם כמעט תמיד מגיעים מהאמצע, כלומר כשאתה עוזב את האגף ומתמקם ברחבה.

"כן, הרבה מאמנים אוהבים לשחק איתי באגף או כפליימייקר, כי מטבעי אני תמיד חותך לרחבה כמו חלוץ. זה הסגנון שעליו גדלתי. המגנים, במיוחד בליגה א', לא מוכנים לתנועה הזאת; הם לא בודקים מי מגיע מאחור. לכן ויקטור תמיד אומר לי לעשות תנועה, כי קשה להגנה לזהות את השחקנים שמגיעים מקו שני".

מה לגבי פעולות אישיות על הקו?

"האמת שעד לפני שנה וחצי-שנתיים הייתי עושה הרבה פעולות כאלו. אבל בשלב מסוים אתה מתבגר, ואז המהירות שלך היא כבר לא מה שהיא הייתה. עכשיו אני מנסה לעשות את זה כמה שפחות. אני נכנס למהלך כזה רק אם אני בטוח שיש הזדמנות טובה לזה. חבל לבזבז על זה כוח סתם".

התפקוד שלך כשחקן כנף שמאל דורש ממך לסייע רבות בצד ההגנתי לאביתר ברוכיאן, שהוא לא מגן טבעי. אתה מרגיש שזה פוגע בך בצד ההתקפי?

"כמו שאמרתי, אני תמיד עושה הכול בשביל הקבוצה. ואם עזרתי לאביה בשביל שלא נקבל גול, כשבמקביל ניצחנו 0-1 בזכות גול של גובזה, אני אהיה הכי מאושר שיש. בכל מקרה, ברגע שאני רואה שאנחנו עם הכדור, אני מצטרף להתקפה. אין לי בעיה לעזור לאביה באגף, ואם צריך, אני יכול גם לעזור לזדה באגף שלו. כן, לפעמים העבודה ההגנתית גורמת לך לפספס קצת מבחינת ההצטרפות להתקפה, זה טבעי וזה קורה בכדורגל. אבל זה בסדר, אני התרגלתי לתפקיד, ואין לי בעיה עם זה".

במשחקים הראשונים שלך כאן הרבית להחמיץ, אבל בתקופה האחרונה ניצול המצבים שלך השתפר משמעותית. איך אתה מסביר את זה?

"בתחילת העונה בנשר תפקדתי בהרבה משחקים כמגן ימני. בחמשת המשחקים שלפני הגעתי לנורדיה שיחקתי רק בתפקיד הזה. לכן האימונים היו שונים, עבדתי פחות על חדות מול השער, ובאמת גם הרגשתי שאני פחות חד. זה הצטרף לזה שממש רציתי לתת גול במשחקים הראשונים שלי בנורדיה, אז סחבתי הרבה לחץ שהפריע לי. אני מקווה שזה כבר מאחוריי".

ליגה א' דורשת התמודדות עם מגרשים שקשה מאוד לפתח בהם משחק ראוי.

"האמת שזה מפריע קצת. אם המשחקים שהיו לנו אצל בקעת הירדן או אצל יפו, למשל, היו נערכים במגרש טוב, אני בטוח שהיינו משיגים תוצאה טובה יותר. אבל ידעתי שבליגה הזאת אתמודד עם מגרשים פחות טובים. אין מה לעשות, אי אפשר לסדר את המגרש רק בשבילנו".

איך המגרש בהר חומה מבחינתך? הוא קטן יחסית…

"הגודל הוא לא הבעיה. הבעיה עם דשא סינתטי היא שהכדור לא רץ בקצב שלו אתה מצפה. לפעמים הוא פשוט נתקע בדשא, ולכן קשה לבצע פעולות אישיות. הסגנון של דשא סינתטי שונה ביחס לזה של דשא רגיל. אז כן, אני מעדיף את טדי, ואני מקווה ששם גם ייערכו משחקי הבית שנשארו לנו".

המוציא לפועל המרכזי השנה הוא גובזה, שמתפקד כ'חלוץ 9'. איך אתה מסתדר איתו מהעמדה שלך בחלק הקדמי?

"מעבר לזה שהוא אחלה בנאדם, אני חושב שאסי שחקן מאוד חשוב לקבוצה שלנו. התנועה שהוא מבצע על המגרש מאוד חיונית: לפעמים קשה לנו לפתוח את המשחק, ואז הוא יכול להחזיק את הכדור עם הכוח ולחכות להצטרפות שלנו מאחור. אין לנו עוד שחקן שדומה לו בסגנון המשחק. זה לא רק בקבוצה שלנו: להרבה מאוד קבוצות, אפילו בליגת העל, חסר 'חלוץ 9' שמשחק בין הבלמים, מישהו מאוד חזק, שהוא גם 'פיגורה' ברחבה. התחברנו טוב כבר ביום הראשון שבו התאמנו ביחד. התנועה שלו מאוד עוזרת לי: למשל, במהלך שהוביל לשער שכבשתי נגד נס ציונה, שהגיע אחרי שהוא כבר כבש גול ראשון עם הראש, הוא נכנס ל-16 כדי להיות אופציה להרמה, כל ההגנה הלכה איתו, וככה יכולתי להיכנס מאחור ולכבוש. גם במשחק נגד יבנה הוא משך את תשומת הלב של ההגנה, וזה פינה שטח בדרך לגול שכבשתי".

הניצחון נגד הפועל הוד השרון הגיע אחרי ארבע תוצאות תיקו רצופות. המתכונת קבועה: אנחנו כובשים אבל לא משכילים לגמור את המשחק, ובסוף חוטפים בצד השני.

"כן, אבל כמו שאמרתי כבר כמה פעמים למשפחה של אשתי: מאז שהגעתי, בכל משחק ומשחק הרגשתי שאנחנו יכולים לנצח. נכון, היו משחקים שבהם שיחקנו פחות טוב, אבל זה הגיוני, כי אי אפשר בכל משחק לשחק טוב. הסימפטום שתיארתם הוא נכון. חסרה לנו הקילריות, היכולת לשים 2-3 שערים, במקום לתת ליריבה לחזור. אנחנו תמיד נותנים אגרוף אחד, היריב נופלים, אבל אנחנו לא ממשיכים לתת לו אגרופים, אלא נותנים לו לקום".

למה זה קורה?

"קשה להגיד למה זה קורה, כי לא בכל משחק זה אותו דבר: למשל, נגד כפר קאסם התרגלנו לסגנון משחק מסוים, שנשען על אופיר עמרם. ברגע שאופיר יצא, איבדנו את הסגנון שלנו, ועד שמצאנו את עצמנו בלעדיו כבר ספגנו גול מהיר. בהמשך אני גם נפצעתי ויצאתי, והיריבה קיבלה ביטחון. הדבר הכי נכון להגיד הוא שהיריבות מנצלות את הרגעים במשחק שבהם הן יותר טובות מאיתנו. ואנחנו לא עושים את זה".

ויקטור מדבר אתכם על זה?

"כן, ויקטור מנסה תמיד להשאיר אותנו כמה שיותר מוכנים. זה קשה, לפעמים אנחנו מתאמנים רק עם 11 שחקנים, בגלל פצועים והרחקות או כי חלק מהשחקנים נמצאים בעבודה שלהם. אז קשה מאוד למאמן להביא את השחקנים במאה אחוז מוכנות לכל משחק ולכל אימון. אבל ויקטור תמיד אומר לנו: 'תשמרו, תישארו מרוכזים, וככה במקום לקבל גול ניתן עוד אחד'. הבעיה היא שבכדורגל, אם אתה לא מרוכז ועושה טעות קטנה – אתה משלם על זה. זה מה שקרה לנו בכמה מהמשחקים".

נגד הוד השרון יכולנו גם כן לכבוש לפחות שער נוסף, אבל הפעם לפחות השגנו את שלוש הנקודות.

"לפני המשחק דיברנו השחקנים עם ויקטור, משה (בן ארוש) ורן (מבשוב). הם אמרו לנו שלא משנה מה, אנחנו חייבים לנצח את המשחק הזה. אני יכול להגיד שאם היינו מפסידים נקודות מול קבוצה עם כל כך הרבה הפסדים כמו הוד השרון, זה היה גומר אותנו. לפעמים לא משנה איך אתה משחק, ולא חשוב לתת הצגה כמו זאת שהראינו נגד דימונה, אלא יותר חשוב לעצור את כדור השלג של התוצאות הקודמות; את המצב הזה שאנחנו תמיד מובילים ובסוף מסיימים רק בתיקו. אז ידענו לשמור על התוצאה וגם לנצח את המשחק, שזה הכי חשוב בסופו של דבר".

במבט קדימה, מצפים לנו עכשיו לפחות שני משחקים קשים וגורליים, נגד ירמיהו חולון והפועל כפר שלם. איך נערכים לזה?

"כן, שני המשחקים הבאים הם כמו חצי גמר וגמר מבחינתנו. אם אנחנו מנצחים את שניהם, אנחנו בטוחים בפלייאוף. כמו שכבר אמרתי לכם, מאז שאני הגעתי לפה, היינו צריכים לנצח כל משחק. ככה אני רואה את זה; לא ראיתי שום יריב שהיה יותר טוב מאיתנו. אני בטוח שחולון וכפר שלם הן לא קבוצות יותר טובות מיבנה ומנס ציונה, אז אין לי ספק שאנחנו יכולים לנצח כל קבוצה. זאת השאיפה שלנו כרגע: לנצח את שני המשחקים האלו כדי להיות בפלייאוף. ככה נוכל להגיד שהשגנו את המטרה".

אז מה אנחנו צריכים להביא למשחקים האלו שהיה חסר לנו עד כה מבחינה מקצועית?

"אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו עושים בכל משחק: לייצר גולים. ובעיקר, אנחנו צריכים להיות יותר מרוכזים. חשוב שלא נתנתק מהמשחק אפילו לרגע, כדי לא לקבל גול סתם. אנחנו צריכים 'להרוג' את היריבה לפני שהיא בכלל תנסה לקום".

במבט קדימה, איך אתה רואה את המשך הדרך שלך כשחקן?

"אני ממשיך מעונה לעונה, בשאיפה לעשות הכי טוב שאני יכול. אני לא חושב על מה יהיה או לא יהיה, כי חשבתי על כך יותר מדי בעבר, וזה פגע בי. אז בכל שנה אני מנסה להיות הכי טוב, כדי שיהיו לי כמה שיותר אופציות בסוף העונה".

"לגבי נורדיה, אני אומר לכם את האמת, הייתי שמח מאוד להמשיך כאן עונה נוספת; התחברתי מאוד לקבוצה ולקהל. כרגע עוד לא דיברו איתי על זה, כי עוד לא עמדנו ביעד שלנו".

אז זה לא סיפור של חצי שנה ותו לא מבחינתך.

"לא, ממש לא. כשבאתי בינואר, לא חשבתי שזאת איזו תחנה לחצי שנה, סתם כדי להעביר את הזמן. אם זה היה ככה, היית הולך לאחת מהקבוצות שהציעו לי יותר כסף מאשר נורדיה. אבל לא עשיתי את זה, כי דיברתי עם איתן, והוא הסביר לי שזה מקום טוב עם אנשים טובים. וזה חשוב לי לא פחות מיתר הדברים: שיהיו אנשים טובים מסביב. זה מאוד משפיע גם על היכולת שלי על המגרש".

איפה אתה רואה את עצמך בטווח הרחוק, אחרי הפרישה?

"האמת שעדיין לא חשבתי על זה. לדעתי יש לי לפחות עוד 6-7 שנים לתת בכדורגל. גם אשתי תמיד שואלת אותי מה אני חושב על העתיד, אבל יש זמן".

במבט כללי, כעשור אחרי שהגעת לכאן, אתה כבר מרגיש ישראלי?

"כן, אני מרגיש שזאת המדינה השנייה שלי. בין אם אני בברזיל או בישראל, אני מרגיש בבית".

למדת כבר לדחוף בתור כמו ישראלי?

"לא, את זה עדיין לא קיבלתי… נשארתי אותו הדבר כמו שהייתי בברזיל".

אתה עוקב אחרי מה שקורה בליגת העל, סביב מאבק האליפות? זה מעניין אותך?

"האמת שאני פחות רואה את המשחקים, אבל לפעמים אני רואה דרך האינטרנט או עם אבא של אשתי מול הטלוויזיה. אז בלי שאני רוצה, אני כבר מעורב. העונה לאורך כל הדרך היה קשה מאוד לדעת מי תיקח אליפות, ראינו הרבה קבוצות שעושות חיים קשים לקבוצות הגדולות, כפי שעשתה מכבי נתניה למשל".

ומה לגבי אירופה?

"אין קבוצה ספציפית שאני אוהב. אני אוהב לראות משחק פתוח, עם הרבה גולים".

כדורגל מברזיל יוצא לך לראות?

"כן, לראות את המשחקים קשה כי רובם נערכים לפנות בוקר, אבל תמיד בבוקר אני רואה את התקצירים. אני אוהד קורינטיאנס, הקבוצה של רונאלדו הברזילאי".

איך אתה מעריך את הסיכויים של ברזיל במונדיאל הקרוב?

"עקבתי אחרי המשחקים שלה במוקדמות, והיא שיחקה מאוד יפה. אחרי שהחליפו את המאמן, אני מאמין שיש לנבחרת סיכוי לזכות".

מה אתה עוד אוהב לעשות בזמנך הפנוי?

"אחרי שמגיעים הילדים, אתה עושה בעיקר דברים איתם. יוצאים לטייל איתם, לראות מקומות, ללכת לים. מן הסתם עכשיו אני פחות מתעסק ביציאות ודברים כאלו".

יש הרבה שחקנים, בעיקר צעירים ורווקים, שעבורם הכדורגל זה הכול. אתה כבר הקמת משפחה, וזה מן הסתם שונה.

"כן, האמת שהייתי ככה גם קודם. כשהגעתי לנוער של פלמיירס, מנהל הקבוצה שאל אותי: 'אתה מבלה בלילות?', אמרתי 'לא'; 'אתה שותה?', אמרתי 'לא'; 'אתה מעשן?', 'לא'. אז הוא אמר לי, בצחוק: אם ככה 'אתה לא יכול להיות שחקן כדורגל'. הרבה שחקני כדורגל אוהבים את חיי הלילה והאלכוהול. גם בישראל זה ככה: ברוב הקבוצות, אפילו בליגת העל, עורכים רק אימון אחד ביום, וככה גם למי שעושה אחרי זה אימון אישי בצהריים יש הרבה זמן פנוי. אז כן, יש כאלו שלוקחים את זה לכיוונים לא טובים, של בילויים, שתייה ושטויות. וזה חבל, כי צריך תמיד לחשוב על העתיד. טעות קטנה שתעשה תוכל לגמור לך את הקריירה".

לסיום, יש לך מסר לקהל לקראת משחקי ההכרעה?

"כן, חשוב שתבואו למשחקים שנשארו, כפי שאתם באים לכל משחק, ותהיו איתנו. בסופו של דבר הכוח שאתם מייצרים עוזר לנו מאוד. אני מקווה שאחרי שלושת המשחקים שנשארו לנו נשיג את המטרה שלנו, וככה נוכל לחגוג ביחד. אם נעשה את זה, נוכל אפילו לחשוב על הליגה הלאומית".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

אוקטובר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *