"עזר כנגדו"/ראיון עם עוזר המאמן עידן הררי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאת: רותם כהן-לוי

הבנו שנכנסת לתחום האימון כבר כנער בן 15. ספר לנו: מה משך אותך לשם? איך התגלגלת להיות מאמן?

"עולם הכדורגל תמיד היה מקום שאהבתי ורציתי להיות חלק ממנו, אבל בגיל מוקדם הבנתי שכשחקן זה לא יצא לפועל, כי אף פעם לא התאמנתי במסגרות מקצועיות כשחקן. מצד שני גיליתי שרמות ההבנה שלי והידע שלי בתחום, היו לעניות דעתי,  מספיק טובות כדי להוביל וכדי להיות "המוח שמאחורי הקלעים", ומשם התגלגלתי והחלטתי לנסות ולהכנס לתחום של אימון כדורגל. באמת בגיל 15, התחלתי עבודה של ארבע חמש שנים רצופות בבתי ספר לכדורגל, בלי כדורגל תחרותי. זו היתה עבודה עם ילדים מגילאי גן עד כיתות ט-י, של לימוד ומתן בסיס, בלי תחרותיות. משם התגלגלתי למועדון התחרותי הראשון שעבדתי בו – עירוני מודיעין, שנפתח בעיר המגורים שלי. הייתי בן 19 בתחילת הדרך בתחום התחרותי, עבדתי עם הקבוצה הצעירה ביותר של טרום ג', והעברתי איתם מספר עונות ככל שהתבגרו. בגיל 24, אימנתי כבר את קבוצת הנוער של עירוני מודיעין, ולאחר כן יצאתי להרפתקה של עונה אחת במחלקת הנוער של הפועל ראשון-לציון, חזרתי למודיעין לשלוש עונות נוספות, כאשר בעונה השלישית מוניתי לתפקיד המנהל המקצועי של כל מחלקת הנוער, ובמקביל עבדתי כעוזר מאמן קבוצת הבוגרים שהקפטן שלה היה ציון זקן. לאחר מכן, עזבתי את מודיעין ועבדתי שתי עונות עם קבוצות נערים א' ונערים ב' של בית"ר טוברוק, ומשם עברתי לעירוני קריית-שמונה בליגת העל, כעוזר המאמן של תומר קשטן. עונה לאחר מכן המשכתי עם תומר להפועל פתח-תקווה, והעונה, אני פה."

היית עוזר מאמן של תומר קשטן בקריית-שמונה. ציפית להיות במקום טוב יותר בשלב הזה של קריירת האימון שלך?

" אני חושב שהדברים קרו בקריירה שלי די מהר. כשאתה מתחיל קריירת אימון בשלב שבו אחרים מתרוצצים על המגרש כשחקנים, הקריירה מתקדמת מהר. הגעתי בשלב מוקדם להיות מאמן נוער, ולאחר מכן מנהל מקצועי ועוזר מאמן בוגרים בליגת העל ובליגה הלאומית, ולפעמים כשדברים קורים מהר, הם גורמים לך קצת להסתחרר.

אני מאמין  ובטוח ביכולות ובידע שלי, וחושב שכבר היום אני יכול לאמן ברמות גבוהות, כלומר בליגה הלאומית ומעלה, אבל אחד המינוסים הוא הגיל הצעיר שלי, והעובדה שאנשים כרגע פחות מכירים אותי, ופחות יודעים מי אני ומה היכולות שלי.

להגיד לך שציפיתי להיות במקום יותר גבוה? אני חושב שאני מגשים חלומות שאחרים לא זכו להגשים בגיל כזה בקריירת אימון. אז כל דבר בעיתו, ואני בטוח שאגיע גם רחוק יותר."

לא היית שחקן לפני שהתחלת בקריירת האימון. אתה חושב שזה חסרון?

"מצד אחד כן, כי אחד היתרונות של מאמן שהיה שחקן, הוא ההיכרות עם חדר ההלבשה, עם היום יום של השחקנים ועם אורח החיים שלהם, עם מה עובר עליהם ברמה הפסיכולוגית ומה הם מרגישים. גם ברמה המקצועית, רק אם היית שחקן וחווית את זה, אתה יכול להבין למה משהו לא הולך לשחקן מסויים, ולתקוף את הבעיה מהמקום של ההיכרות איתה.

מצד שני, אתה יכול לכפר על-כך שלא היית שחקן, עם הרבה כלים אחרים. זו הפריבילגיה של מאמנים, שלעומת קריירה של שחקנים שהיא מאד קצרה, הקריירה של מאמן ארוכה יותר, ונמשכת כל עוד הוא צלול, עכשווי וענייני.

כמאמן, על-מנת לחפות על זה שלא היית שחקן, אתה צריך הרבה העשרה, ולהתקדם וללמוד לא רק בתחום האימון, אלא גם בתחום הניהול בכלל. כי היום מאמן כדורגל הוא בעצם מנהל שצריך לדעת לנהל אנשים, להוביל אותם ברמה המנטלית והמקצועית, ברמה האישית ובקבוצתית. אם אתה יודע ללמוד את הדברים האלה בצורה טובה, אתה יכול לכפר על-כך שלא היית שחקן.

יש מספיק דוגמאות של מאמנים שלא היו שחקנים או היו שחקנים לא ברמה גבוהה, והצליחו בקריירת אימון בעולם. מצד שני יש מאמנים שהיו שחקנים מאד גדולים, ונכשלים כשלון חרוץ כמאמנים, כי הם לא יודעים לעשות את ההתאמה משחקן למאמן."

הבנו שיש לך הרבה מה לומר על מקצוע אימון הכדורגל בישראל. מה דעתך על מצבו של המקצוע? מה חסר לנו, במיוחד בהשוואה למדינות אחרות?

"זו שאלה לדוקטורט לא לראיון. אני חושב שהבעיה המרכזית של האימון בישראל, היא ההון האנושי שעובד בתחום האימון. הרבה מאמנים שאין להם שום קשר לענף, מתקבלים ומצליחים לעשות קורס מאמנים וקורס מדריכים, ומאמנים שחקנים צעירים. דרך אגב, העבודה הקשה ביותר היא אימון של צעירים, כי שם בעצם אתה נותן להם בסיס ומכין אותם להמשך הדרך. במצב שבו המאמנים אינם מספיק איכותיים וטובים,  הם פוגעים בתהליך האימון והלמידה של השחקן. יהיו מי שיגידו שגם אני לא הייתי שחקן, אז איך אני אומר כזה דבר? אז כמו שאמרתי קודם, אתה יכול לא להיות שחקן, אבל אם ההבנה הבסיסית שלך והידע המקצועי שלך אינם ברמה מספיק גבוהה, אז אתה לא צריך לפנות לתחום האימון.

הבעיה השנייה, שמתחברת לבעיה הראשונה, היא תנאי השכר במקצוע זה. מחלקות נוער ותתפלאו אבל גם קבוצות בוגרים בשתי הליגות המקצועיות, משלמות שכר לא מספק עבור עבודת האימון. אז נוצר מצב שאדם שמעריך את עצמו, את הידע שלו ואת ההבנה שלו ברמה המקצועית, לא מוכן לעבוד בשכר שמוצע לו, ומאידך יש מאמנים שרק כדי לעבוד על המגרש וכדי שיכירו אותם ויתנו להם הזדמנות, מוכנים לעבוד בכל שכר. הדבר הזה יוצר סיטואציה שבה המאמנים לא מספיק טובים, כי שחקנים מוכשרים שמגיעים לבוגרים בליגה א' וגם בליגה ב' ובליגה ג' יש שחקנים מוכשרים, צריכים אדם שהוא מספיק איכותי, טוב ואינטליגנט, כדי להוביל אותם וידע לשדרג אותם ודרכם את כל הקבוצה.

יש עוד בעיות, אבל אלה שתי הבעיות המרכזיות שלדעתי, פוגעות במעמד המאמן. הן גם גורמות לתחלופה מאד גדולה של מאמנים, קשה לספור על יד אחת מאמנים שמתחילים עונה ומסיימים אותה באותה קבוצה. ברור ולגיטימי שאם יש חוסר הצלחה מתמשך, עושים שינוי ומחליפים את העומד בראש. אבל, כשהדבר הפך להיות סוג של אופנה, שלא נותנים למאמן להטמיע את היד המכוונת שלו לתקופה ארוכה מחודש חודש וחצי, אז זה המחיר. בדרך כלל קבוצות שתחלופת המאמנים בהן גבוהה, לא יצליחו לאורך זמן."

שימשת גם כמאמן בגילאי נוער (היה מאמן נערים ב' של טוברוק, מנהל מחלקת הנוער של עירוני מודיעין, וכן מאמן קבוצת הנוער וקבוצות ילדים של מודיעין). מהו השוני העיקרי בין עבודה עם בני נוער לבין עבודה עם בוגרים? והאם העבודה מול השחקנים הצעירים שלנו בנורדיה מתנהלת כעבודה מול שחקנים בשלים, או שאתם נותנים משקל לכך שהם בתחילת דרכם בבוגרים?

"קודם כל, אימון ילדים, נערים ונוער ואימון בוגרים, אלה שני עולמות שונים. כשאתה עובד עם ילדים, נערים ונוער, אתה צריך כמאמן להקדיש בראש ובראשונה את כל המשאבים שלך על-מנת להטמיע בשחקנים הצעירים, את רזי המקצוע, ואת האלמנטים המקצועיים הבסיסיים של המשחק. יחד עם זאת, אתה להטמיע גם תחרותיות והישגיות, כי בסופו של דבר אנחנו עוסקים בספורט תחרותי. אני יכול להגדיר את העבודה עם ילדים, נערים ונוער, כהכנה לדבר האמיתי שהוא בסופו של דבר, לשחק בקבוצת בוגרים. אם לא תהיה קורלציה מושלמת בין התחום המקצועי, המנטלי והתחרותיות והישגיות, אז לשחקנים יהיה חסר משהו ברגע שיגיע לדבר האמיתי, ולא יהיו לו הכלים להתמודד עם משחק בקבוצת בוגרים.

לצערי, במחלקות נוער בכדורגל הישראלי, בוחרים לתת דגש משמעותי לעניין ההישגיות והתחרותיות, לפני שבונים את השחקנים מקצועית ומנטלית בצורה נכונה. העבודה עם הבוגרים, היא "שיוט", כלומר עבודה עם שחקנים שהם מוצר די מוגמר. הכלים שיש לשחקן, הם מה שאתה כמאמן צריך להתמודד איתו ואתה יכול לשדרג אותו ב- 10-15% בדברים הבסיסיים של רזי המקצוע ובקטע המנטלי.
בעבודה עם ילדים ונוער אתה מורה לכדורגל, ובעבודה עם בוגרים אתה מנהל כדורגל.

לגבי השחקנים הצעירים בבית"ר נורדיה, האמת היא שיש פה שחקנים צעירים נהדרים, ולדעתי הם ברמה שבה הם יכולים לשחק בליגה לאומית. אני חושב שאחד הפספוסים בגללם בגילם הם לא משחקים בליגה לאומית, הוא לא חוסר מזל, אלא קבלת החלטות וההליכה אחרי האנשים הלא נכונים שהובילו אותם דווקא לליגה א' ולא לליגות גבוהות יותר. יחד עם זאת, אני חושב שבגיל כזה, במה טובה כמו בית"ר נורדיה, היא במה טובה מבחינה מקצועית ונותנת חשיפה לחבר'ה הצעירים האלה, כדי לעשות את קפיצת המדרגה.

מה שאולי חסר לחבר'ה הצעירים בבית"ר נורדיה, הוא תהליך קבלת החלטות לגבי הקריירה שלהם, כמו ללכת אחרי קבוצות מסוימות רק כדי לקבל דקות משחק ורק על-מנת להריח את הדשא מקרוב.

אני חושב שאם הבחירה הנכונה היא ללכת לרמות גבוהות יותר, אז אולי ההתמודדות תהיה קשה יותר. אבל ברגע שהאימונים הם ברמה גבוהה יותר, והיכולת באימון משתדרגת, אז שחקן מקבל את ההזדמנות שלו ברמות הגבוהות יותר ואז זה כבר בידיים שלו, או יותר נכון ברגליים שלו, לטפס הלאה.

אני מנסה בעיקר לתת לחבר'ה הצעירים מהידע שלי, בכל מה שקשור לאיך לשדרג את עצמם ולעשות את קפיצת המדרגה. אני מאד מקווה שהם יעשו את קפיצת המדרגה איתנו, ונעלה ליגה בעתיד הקרוב. בעונה הנוכחית זה, מן הסתם, לא רלוונטי, אבל אם אני מסתכל לעונה או שתיים הבאות, אני חושב שאלה חבר'ה שיכולים להוביל את הקבוצה למרות גילם הצעיר.

לדוגמא במשחק האחרון נגד הכח, לא נפלנו מהם ואפילו היינו עדיפים מהם מקצועית, ואפשר היה לראות שהשחקנים שמובילים קבוצה שנמצאת במרחק של 3 נקודות מעליית ליגה, הם שחקנים בערך בשנתונים של השחקנים שלנו, כמו לזמי, ומור נעמן, ואופק מרום שאני מכיר הנוער של בית"ר טוברוק. הם צעירים שמובילים לעליית ליגה, כי נתנו להם את המקום והבמה, כמו שאנחנו דואגים לתת, ואני חושב שגם פה זה יכול לקרות."

 

אמרת שקריירה של שחקן כדורגל מאוד קצרה, זו גם עבודה מאוד מחייבת, ומאוד לא צפויה ובטוחה (במקרים של פציעות). האם זה משתלם בליגות נמוכות כמו שלנו? האם אתה מדבר על כך עם שחקני הקבוצה?

"שכשהתחלתי לאמן, הייתי משוכנע שהכדורגל תמיד יהיה מקור הפרנסה היחיד שלי, ויהיה המקצוע היחיד ממנו אתפרנס. הרצון הזה לא נעלם, אבל בחיים אתה עובר גלגולים ושלבים בהם התה מבין שאתה לא צריך לשים את כל הביצים בסל אחד. כדורגל הוא טוב ויפה, וכמו שאמרתי למנהל יש אורך חיים הרבה יותר משל שחקן, אבל גם אני, בגיל 26, נרשמתי ללימודי תואר ראשון במינהל עסקים וכלכלה. היה לי חשוב שיהיה לי משהו נוסף שאוכל לעסוק בו, אם וכאשר הכדורגל לא יוכל לפרנס אותי.

בישראל דווקא לאחרונה זה משהו שהתחיל לקבל מקום יותר נרחב, ואני שומע על הרבה שחקנים שבמהלך הקריירה שלהם לומדים ומעשירים את עצמם. יש כאלה שיסיימו את קריירת המשחק שלהם אפילו בגיל 40, ולא ירצו להיות מאמנים, ואז מה עושים? אז הם צריכים לדאוג לעתיד שלהם, ואני יודע בודאות על שחקנים ברמות הכי גבוהות שלומדים היום לתארים ולתעודות שמותאמים לאורח החיים והקריירה שלהם. מה גם שהכדורגל משאיר הרבה שעות פנויות, בהן אתה בוחר לעבוד בעבודה נוספת או, אם אין לך ילדים ומשפחה, אתה בוחר  ללמוד, לרכוש השכלה ועוד מקצוע."

יש לך שאיפות לקריירת האימון? גם אימון הוא לא תפקיד בטוח כל כך, למרות שתוחלת החיים שלו ארוכה יותר. אילו טיפים אתה יכול לתת לציון בנושא?

"השאיפות שלי בקריירת האימון, הן להגיע כמה שיותר רחוק, כלומר להיות מאמן ראשי, ואני לא מסתיר את זה מאף אחד. מפאת גילי הצעיר, העובדה שלא הייתי שחקן ואולי חוסר הקשרים שלי, אני צריך לעבור דרך ארוכה יותר מאחרים. אז השאיפות הן לחזור לאמן בליגת העל, אבל לא כעוזר מאמן, אלא כמאמן ראשי. אני לא יודע באיזה מועדון, אם וכמה ולמה, אבל זו המטרה העיקרית.

לגבי ציון, אני חושב שזה לא נכון לומר שאני נותן לציון טיפים, אני חושב שדווקא נכון לומר שיש בינינו שיתוף פעולה מאד גדול, איכותי ופורה, שמביא אותנו למצב שבו אני לא צריך לתת לציון טיפים כי הוא מבין כדורגל טוב מאד, לא פחות ואולי יותר ממני. אנחנו משדרים על אותו גל, מאד באותו כיוון, כך שיש פה שיתוף פעולה והבנה עיוורת אחד של השני."

מה טיב שיתוף הפעולה שלכם יחד?

"אנחנו מדברים במהלך השבוע המון, לפני אימונים, במהלך ואחרי האימונים שאנחנו מעבירים ביחד. אנחנו מקבלים החלטות לגבי המשחק בשיתוף פעולה, ברור שההחלטה האחרונה היא שלו, אבל אנחנו עובדים בסוג של סיעור מוחות הדדי. לרוב אנחנו די מסכימים על רוב הדברים, כי אנחנו רואים את הכדורגל ואת הקבוצה באותו אור ומאותה נקודת מבט."

האם אפשר לומר שאתם משלימים אחד את השני?

"אני חושב שכן. המנהיגות של ציון היא מאד אלגנטית ושקטה כזאת, וזה היה כך גם שהיה קפטן במודיעין. הוא משרה את השקט והרוגע שלו על השחקנים ומייצר אצלם הרבה בטחון. מאידך, אני בחור הרבה יותר אמוציונלי והרבה יותר קולני, ואני מביא למשחק יותר את הרגש.

הגעת גם בתור פתרון לבעיה הטכנית של תעודת המאמן, אבל אנחנו רואים שאתה מעורב מאוד וגם לוקח חלק מרכזי בקבלת ההחלטות. מהו ערך המוסף שאתה מאמין שאתה מביא לקבוצה?

"אני לא חושב שיהיה נכון שאני אגיד מה אני מביא לקבוצה. זו שאלה שצריך להפנות לשחקנים ולמי שעובד איתי. מה אני מביא? אני משתדל לעשות את הכי טוב שלי עבור השחקנים, עבור המועדון ועבור הצוות, ולתת מהידע שרכשתי בקורסים ובהשתלמויות שעשיתי. מי שיודע לקחת יכול להרוויח, ומי שלא, זה גם בסדר."

עקבת אחרי הקבוצה בתחילת העונה, טרם הגעתך?

" האמת היא שכבית"רי מלידה, ירושלמי לשעבר, ביום שבו הוחלט להקים את בית"ר נורדיה, אני הייתי ביציעים ברמת השרון במשחק של בית"ר ירושלים עם קדאייב וסדאייב. אז מן הסתם מהרגע בו הפרויקט הזה עלה ותפס תאוצה, אני עקבתי אחרי הקבוצה וידעתי מה מצבה. בסך הכל היה תענוג לראות מאיפה זה התחיל, ואיפה זה נמצא היום, ולדעתי היד עוד נטויה."

איך אתה מסביר את המומנטום החיובי שהקבוצה נמצאת בו, מאז חילופי המאמנים והגעתך? מה לדעתך האספקטים המקצועיים שהשתפרו?

"אני לא יודע מה היה לפני שציון ואני קיבלנו את המושכות לידיים. אני יודע מה קרה מהרגע בו קיבלנו אותן. מי שיודע מה היה לפני, יוכל להשוות בין מה שהיה לבין המצב עכשיו, ולהגיד מה הדבר שהביא לשינוי. אני יכול להגיד לך שאנחנו בעיקר דוגלים בלהבין שהדור הנוכחי של השחקנים היום, הוא דור שלטוב ולרע,  צריך יותר חום, יותר הבנה והכלה וצריך יותר חיבוק. אני אסייג את הדברים שלי, זה לא אומר שכשהם צריכים לקבל את המקל, הוא לא יקבל את המקל בראש. כי זה חלק בלתי נפרד מהעבודה, ומהתנהלות במסגרת ספורטיבית. באימונים אנחנו נותנים דגש על קצב גבוה, על הרבה בטחון, ועל כך שלשחקנים מותר לטעות, כי טעויות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק. כל עוד הם מתקנים, וכל עוד הם יודעים לסדר את עצמם בהתאם לטעות שהם עשו כדי לתקן אותה, אז הרווחנו כי הם גם למדו מהטעות וגם מצאו פתרון. הדבר הנוסף הוא שזה מגיע ממקום של לייצב אותם ולהתייחס אליהם כאל בני אדם, ולא כאל חיילים על הלוח.

הדבר האחרון הוא שאנחנו מונעים לא מפחד להפסיד, אלא מרצון לנצח. אפשר לקחת כדוגמא את המשחק נגד הכח, וגם את משחק הגביע נגד בני-יהודה. באנו ממקום שבו אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לעשות את זה."

על מה אתם מקפידים באימונים? ובאילו אספקטים אתה חושב שאנחנו עוד צריכים להשתפר?

"אנחנו מקפידים, כמו שכבר אמרתי, על הקצב הגבוה, כי אימון בקצב לא מביא שיפור בשום פן, לא יכול לשדרג ולא יכול להוביל לשום מקום. לכן הקצב באימון הוא מאד מאד חשוב ומהווה נדבך עיקרי. דבר נוסף הוא שבעולם הכדורגל המודרני, אין יותר שחקנים שרצים בלי כדור, אין יותר עבודה בלי כדור במהלך האימון. בכל התרגילים שלנו אנחנו משתדלים ש- 85-90% מהעבודה תהיה קשורה למשחק ולמה שאנחנו רוצים לראות מהקבוצה. אנחנו מייצרים כדורגל איכותי יותר בזכות זה.

עוד משהו שאנחנו מקפידים עליו זה הבטחון והחיזוק המנטלי של השחקנים. ציון ואני מאמינים בכך שאם השחקנים מקבלים החלטה שזה תלוי אך ורק בהם, אז אין קבוצה בליגה שיכולה לנצח אותם. אני חושב שהוכחנו את זה לא פעם ולא פעמיים. לפעמים סובלים מחוסר ריכוז של שניה פה ושניה שם, ובכדורגל אתה משלם על חוסר ריכוז, כמו ששילמנו ביום שישי האחרון, ובמקום שהמשחק ייגמר 2-0 לנו, הוא נגמר 2-0 להם. אבל לומדים מטעויות."

בתור מי שעבר הכשרה באימון כושר, וכמי שאמון על האספקט הזה בקבוצה, איך אתה רואה את רמת הכושר הגופני של השחקנים ביחס לרמה שהייתה כשהגעת?

"אני חושב שכשהגעתי לקבוצה, הכושר הגופני היה אחת הנקודות הכי חזקות של הקבוצה. הקבוצה היתה בכושר טוב, השחקנים רצו, וצריך גם להזכיר שכשאני הגעתי הסגל פה היה מאד דליל וקצר. זאת אומרת שהיו משחקים שפתחנו עם אחד-עשר שחקנים ולא היו לנו אפילו שלושה חילופים לעשות, והשחקנים עמדו בזה בגבורה ולא ראינו תוצאות של התפרקות, אלא הפסד על הקשקש."

איך אתה רואה את השיפור בכושר של שחקנים שהצטרפו אלינו בעת האחרונה, כאביתר ברוכיאן, אוראל חורב, בן פרידלנדר, ליאור עדיקה ונאור אסרף – שחקנים שבחלקם לא הגיעו בכושר משחק מלא?

"אני חושב שאחת החוזקות של המועדון הזה, היא שהוא בוחר שחקנים שפינצטה. הוא לא לוקח כל שחקן שרוצה להיות חלק מהקבוצה, ואני מתאר לעצמי שיש הרבה שחקנים שרוצים להיות חלק מבית"ר נורדיה. דווקא השחקנים שציינת שהצטרפו אלינו בחלון האחרון, בכושר סביר וטוב ובהתאם לזה גם ההשתלבות שלהם בקבוצה. אם יש שחקנים שמשחקים פחות דקות, זה לא דבר שקשור לכושר שלהם אלא דבר שאני טוען שקשור לזה שהקבוצה רצה. ברגע שהקבוצה רצה והרכב מייצר תוצאות טובות ואיכותיות, אז מן הסתם, אתה לא יכול להוציא מישהו שהוא במצב טוב, על מנת לשתף מישהו מהשחקנים שהצטרפו עכשיו כחיזוק. השחקנים האלה הם שחקנים מאד רציניים ומקצוענים, שדואגים לשמור על עצמם ואני רואה איך הם מגיעים לפני אימון ואיך הם עובדים ושומרים על הגוף שלהם."

מה דעתך על מצבנו כקבוצה. במצב הקיים, אתה רואה אותנו מעפילים לפליאוף העליון?

"אני לא נביא ואני לא יודע. שוב, הדבר המרכזי שכשהצטרפתי לצוות יחד עם ציון, היה קודם כל להישאר בליגה. הקבוצה היתה מרחק 2 נקודות מהקו האדום, להסתכל היום על הטבלה ולראות שאנחנו 12 נקודות משם, זה נהדר. אבל נשארו עדיין  24 נקודות בקופה, זאת אומרת שהדברים עדיין לא נגמרו וגם ההישארות עדיין לא הובטחה.  אולי זה יישמע קלישאתי, וברור שאני כספורטאי וכמאמן תחרותי, תמיד מסתכל ושואף למעלה, אבל כל עוד לא הבטחתי את המטרה לשמה הגענו לפה, אז כל דבר מעבר להישאר כמה שיותר מוקדם בליגה, יהווה בונוס והישג חסר תקדים. אם נצליח להשתחל לפלייאוף העליון, דבר שהוא מאד מאד קשה, כי יש קבוצות מאד איכותיות שמתחרות שם על הכרטיסים, זה יהיה בונוס. יחד עם זאת, ניצחנו גם את שעריים שתהיה ככל הנראה בפלייאוף העליון, גם את אדומים אשדוד שככל הנראה יהיו בפלייאוף העליון, עשינו תיקו עם יפו שגם נמצאים כרגע בפלייאוף. זאת אומרת שהקבוצה שקיימת פה, היא לא קבוצה שהמטרה שלה צריכה להיות להישאר בליגה, אלא קבוצה שמהתחלה הייתה צריכה להיות אולי לא מתמודדת על עליה ישירה, כי כפר-קאסם באמת רמה מעל הליגה, אבל קבוצה שנמצאת בחמישייה הראשונה. המצב הוא מצב שנקלענו אליו, ואנחנו מנסים להוציא את המיטב."

במשחק בכפר שלם נפלנו במחצית השניה, במשחק מול שמשון כפר-קאסם נחלשנו במחצית השנייה, וגם נגד הכח הפסדנו ממש בדקות הסיום. איך אתה מסביר את זה? האם אתה מזהה בעיה של כושר, בעיה מנטאלית, או עניין אחר?

"כל מקרה לגופו. אנח חושב שהמשחק נגד כפר-שלם עד הגול הראשון שלהם, היתה קבוצה אחת בלבד על המגרש. תקפנו, בחמת זעם והחמצנו בלי סוף שם. במקום שבדקה 40 יהיה 3-0 לנו, ספגנו את ה- 1-0. עלינו למחצית השנייה לא טוב, לא יצאנו טוב מחדר ההלבשה. ברור שזה לא קשור לכושר גופני, ולדעתי זה קשור לעודף רצון להשיג כבר את השוויון, כי אנחנו טובים מהקבוצה היריבה, ואולי קצת  חוסר משמעת טקטית הובילה למפלה הזאת, כי יצאנו קדימה עם הרבה שחקנים בזמן שאנחנו בפיגור 1-0, אבל 2-0 או 3-0 יקברו לנו את המשחק.

נגד שמשון כפר-קאסם, ה- 30 דקות הראשונות שלנו היו פנטסטיות, וירדנו ב- 2-0 למחצית. אני זוכר שאמרתי גם לשחקנים וגם לציון שאם יש תוצאה רעה לרדת איתה למחצית, זה 2-0. כי ביתרון של 2-0 אתה מרגיש טיפה רגוע, הדריכות שלך יורדת ופתאום משום מקום התוצאה יכולה להיות 2-1, ואז אתה נכנס ללחץ. מצד שני, אתה יכול לשמור על הדריכות, לשים את השלישי וללכת הביתה. לצערי מה שקרה, הוא התסריט הפחות טוב, ובאמת קיבלנו את ה- 2-1, אבל אני חושב שמבחינה מנטלית היינו מספיק חזקים ומספיק טובים כדי לשמור על היתרון עד סיום המשחק, ולקחת 3 נקודות מקבוצה מאד חזקה, שבתחילת העונה נבנתה כדי לקחת עליית ליגה.

המשחק השלישי נגד הכח, אני מגדיר את המשחק הזה כחוסר ריכוז אחד שלם. אם אנחנו מתקיפים בלי סוף נגד קבוצה שנמצאת אולי בכושר הכי טוב בליגה יחד עם כפר-קאסם, ומגיעים לפחות ל- 7-8 מצבים של שער ודאי, ומצד שני מקבלים שער של חוסר ריכוז. אני לא מחשיב את השער השני, כי הוא היה בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים", שניסינו וניסינו ואז יוצאים בחוסר תיאום. אבל הגול הראשון וכל ההחמצות שלנו, התאפיינו בחוסר ריכוז.

עכשיו, חוסר הריכוז יכול להגיע גם ממקום של מאמץ מאד גדול, שבו אתה מתאמץ ושומר על עצמך ברמת דריכות גבוהה ומאד מדוייק, ומאד ממושמע, אז מול השער של היריב כשהכדור כבר מגיע, חוסר הריכוז מגיע ממקום של עבודה קשה. מצד שני, אתה מקבל גול של חוסר ריכוז בגלל סגירה לקויה או של חזרה איטית להגנה.

כמו כל הכדורגל, כל ניצחון לא דומה לניצחון אחר, גם כל הפסד לא דומה לאחר."

מה יש לך להגיד לקראת המשחק הקרוב מול הפועל בקעת הירדן? מדובר בקבוצה תחתית אך כזאת שמגיעה כדי להילחם על החיים, ועוד במגרש שקשה מאוד לפתח בו משחק יצירתי.

"אני חושב שלהבדיל ממשחקים כמו נגד הכח או נגד אדומים אשדוד או שמשון כפר-קאסם או אפילו נגד מכבי הרצליה, המשחקים הקשים באמת הם המשחקים שיש לנו בשבועיים הקרובים. גם בקעת-הירדן וגם מחנה-יהודה, הן קבוצות שנלחמות על החיים שלהן. כשאתה נלחם על החיים שלך, אתה כמו חיה פצועה, אתה בשיניים ושולף ציפורניים, ותעשה הכל אפילו כדי לגרד נקודה. כי מבחינתם כל נקודה נחשבת וכל נקודה נספרת. לעומת קבוצת צמרת שמראש אתה יודע שאתה משחק נגד קבוצה שמתקיפה, ובאה לשחק פתוח, וסביר להניח שזו קבוצה עם יכולות מקצועיות וכישורים טובים של השחקנים, ותיתן לך לשחק, לפתח משחק ולהביא לידי ביטוי את היכולות שלך.

בקעת-הירדן ומחנה-יהודה, לפי דעתי, מוגדרים כשני המשחקים הכי חשובים שלנו בתקופה הקרובה, כי הם יכולים להבטיח לנו את ההישארות בליגה. אם נביא 6 נקודות משניהם, נסבך אותן עד הסוף, למרות שככל הנראה הן יתחרו עד הסוף על ההישארות בליגה, אבל נוכל להסתכל על עצמנו ולהגיד שנשארנו בליגה ועמדנו במטרה שלנו.
זה צפוי להיות משחק שמכונה "משחק חפירות", במגרש קשה,  עם קבוצה שתבוא להסתגר ותנסה לעקוץ ומבחינתה 0-0 יהיה ניצחון, ואם היא תצליח לעקוץ שער אז מה טוב.

אותו הדבר לגבי מחנה-יהודה, אנחנו נצטרך להיות מאד דרוכים, מאד שקטים ומאד ממושמעים. כי כמו במשחק נגד אזור, שהיה במגרש רע והצלחנו להוציא בו 3 נקודות, ככה נצטרך לבוא גם למשחקים נגד בקעת-הירדן ונגד מחנה-יהודה. אלה משחקים שאולי הכדורגל בהם יהיה פחות איכותי, פחות טוב ופחות יפה לעין, אבל אם נצא משני המפגשים עם 6 נקודות, השגנו את המטרה שלנו."

איך אתה רואה את רמת הכושר הנוכחית של גובזה? הוא חזר לכבוש בהרצליה, אך במשחק האחרון שוב החמיץ ממצב קורץ מאוד. האם זה עניין של ביטחון או של כשירות?

"כמי שצופה בגובזה במהלך השוטף של האימונים, גם לפני שהוא חזר להבקיע נגד מכבי הרצליה, אני חושב שזה אחד השחקנים שמתאמנים הכי חזק. אחד השחקנים שעובדים הכי קשה, שלא מוותרים לעצמם. יש לי הרבה שיחות איתו, ומדובר בשחקן שהוא מקצוען, שמאד רוצה להצליח, מאד חשוב לו המועדון הזה ומאד חשובים לו החברים שלו לקבוצה. הוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. החמצות בכדורגל, הן חלק בלתי נפרד מהמשחק, בטח כשמדובר בשחקן שהוא חלוץ. אני חושב שאסף גובזה, עוד העונה יתרום לנו לא מעט שערים, ואם לא שערים אז בישולים, ובהמשך הדרך שלו יהיו לו עוד הרבה שערים. לכל שחקן, בטח לחלוץ, יש עונות עם כיבוש שערים מקסימלי ועונות בהן הוא כובש פחות שערים. רק מסי ורונלדו מצליחים לשמור על מספרים קבועים לאורך שני עשורים, כל השאר זה עניין שקורה."

השחקנים מספרים שהם מאוד אוהבים אותך, והם מציינים שאתה מקצוען מהדרגה הראשונה. מהו אופי היחסים שלך עם השחקנים? איך אתה רואה את רואה את התפקיד שלך כעוזר מאמן בהתנהלות מול השחקנים, וכמשלים למאמן?

" אני חושב אם השחקנים אמרו את הדברים האלה, אז כל מה שאוסיף רק יגרע. אמרתי קודם שמדובר בלנהל בני-אדם, אתה עובד עם הון אנושי ולא עם מכונות. לכן אני דואג, בכל קבוצה בה הייתי, לא לחרוץ גורלות מהר מדי. אם לשחקן יש אימון פחות טוב, אז אני דואג לקחת אותו הצידה ולהרים אותו, לחבק אותו ולעודד אותו, ויחד עם העידוד להגיד לו מה גרם לזה שהוא היה באימון או במשחק פחות טוב, כדי שידע להפיק לקחים ולשדרג את עצמו ולהשתפר הלאה. ביחסים הבינאישיים עם השחקנים, אלה עיקרי הדברים שאני מאמין בהם, בין אם מדובר בילדים נערים ונוער או בבוגרים. אני חושב שאם שחקן יודע שיש מישהו שאליו הוא יכול לפנות, והוא מרגיש בנוח לפנות, אז שם אני בא בעיקר לידי ביטוי. הם יודעים שיש להם עם מי לדבר וממי לבקש עזרה, והם יודעים שמצד שני שיחד עם העזרה הם יקבלו את השיעור שיעזור להם."

מה דעתך על הרקע להקמה של בית"ר נורדיה? עד כמה אתה רואה את המועדון ככזה שנושא בשורה?

"כמו שאמרתי, אני בית"רי מגיל שלוש וחצי ארבע, כשבית"ר ירושלים שיחקה בליגה הארצית, ואלי אוחנה חזר לעלות לליגה הלאומית. אני חושב שמה שקרה במהלך השנים לבית"ר ירושלים, היה שחוסר יציבות מקצועית הובילה לסיטואציה שבה נותנים מקום לדברים שלא צריכים להיות בחברה הישראלית באופן כללי. פנאטים יש בכל מקום, גם במועדונים הכי גדולים בעולם, השאלה היא איך המועדון והמערכת, פועלים על-מנת להתמודד איתם. כי יש מקומות בעולם שמחבקים את האוהדים הקיצוניים יותר, ומוציאים מהם את הטוב. כי בסופו של דבר אוהד הוא אוהד, והוא רוצה שהקבוצה שלו תצליח. הוא קם בבוקר, ומעניינים אותו אשתו, הילדים והקבוצה, והעבודה זה ככה על הדרך. ברגע שמועדון משדר אחריות ויציבות מקצועית, ואז לאוהדים אין מקום לבוא בתלונות כלפי המערכת, אז הקיצוניות לא באה לידי ביטוי, אלא מה שבא לידי ביטוי היא האהבה והרצון שהקבוצה שלהם תצליח. אבל כשמועדון לא שומר על יציבות ולא שומר על אחריות מקצועית, ומחבק את הקיצוניות ממקום רע, ממקום של "בואו תהיו איתנו כי אנחנו בתקופה רעה, אנחנו צריכים אתכם", בשביל השקט התעשייתי שזה ייצר למועדון.

אני חושב שבית"ר נורדיה מביאה בשורה ברמה של לחבק את כל האוכלוסייה, ובחברה הישראלית ששסועה גם ככה, ובתקופת בחירות שבה מימין, משמאל ומהמרכז, ומאחורה ומקדימה, אנשים רק דואגים לגדף ולהביך אנשים, ולהתעמר באנשים, אני חושב שפה יש אי של שפיות. בסופו של דבר, כל אדם רוצה לחיות באי של שפיות, אז אני חושב שאם בית"ר נורדיה תשמור על החממה הזאת והבועה הזאת שהיא יצרה, היא יכולה להביא את הבשורה שלהם והלוואי שזה יצליח."

לקראת העונה הבאה, היית רוצה להישאר בנורדיה?

"מאד טוב לי פה, ואני לא מסתכל ימינה ושמאלה כשטוב לי במקום מסוים. ברור שלכל אחד ואחד יש שאיפות להתקדם, להתעצם ולהגיע לרמות כמה שיותר גבוהות. אם ירצו שאמשיך, אשמח להמשיך. בסופו של דבר כשלאדם טוב במקום העבודה שלו, ומקום העבודה שלו עושה לו טוב בחיי היום יום שלו, והוא מגיע לעבודה בשמחה (ואני לא מגיע מירושלים, אלא מחוץ לעיר), אז אתה רוצה להמשיך. צריך לקרות משהו מאד קיצוני כדי שלא אמשיך אם ירצו שאמשיך."

כמי שצבר הרבה ניסיון בעבודה עם ילדים ונוער, עד כמה יוצא לך לעקוב אחרי ההתקדמות של קבוצות מחלקת הנוער של המועדון?

"יוצא לי לא מעט כי בית"ר נורדיה יודעים להפעיל את דף הפייסבוק שלהם בצורה מאד מעוררת כבוד, אני יודע שנערים ב' ונערים א' שלנו, חזק מאד בצמרת הליגות שלהם, ואני חושב שאם הם יעלו ליגה זה ייצר בסיס רחב יותר. מועדון כדורגל, קטן כגדול שאין לו מחלקת נוער ובית ספר לכדורגל, עם בשר וקבוצות שמשחקות ברמות הגבוהות של הגילאים שלהן, אין לו זכות קיום. הלוואי שלבית"ר נורדיה תהיה כבר בעונה הבאה, קבוצת נוער שתתחיל את דרכה ותטפס כמה שיותר גבוה, כי זה ייתן בעיר תחרות למועדונים אחרים, וגם עבורנו בקבוצת הבוגרים זה יכול לייצר קרקע פורייה ממנה נוכל לשלוף ולקדם שחקנים שממש גדלו אצלנו וטופחו אצלנו במועדון. אין דבר שאוהד מזדהה איתו יותר משחקן שעבר כברת דרך במועדון מגיל צעיר ומגיע ללבוש את חולצת ההרכב והסגל של קבוצת הבוגרים."

מי המאמנים בארץ ובעולם שמשמשים השראה עבורך, ולמה?

"כילד שגדל על בית"ר ירושלים של דרור קשטן, ולימים שימשתי כעוזר של הבן שלו בשתי קבוצות, אז מן הסתם, דרור קשטן תמיד היה ותמיד יהיה סוג של דוגמא למצוינות ולהישגיות. כמובן שגם תומר שעבדתי איתו, ולמדתי ממנו המון.

לצערי אחד המאמנים הישראלים הטובים לדעתי,  כרגע לא עובד, וזה רוני לוי. לדעתי הוא אחד מאנשי המקצוע היותר טובים שצמחו בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. שני מאמנים שעובדים ומובילים קבוצות בישראל, הם סלובודאן דרפיץ' ויוסי אבוקסיס.

בכדורגל העולמי, אני חושב שצריכים ללמוד מכולם. אני מאד מתחבר לאופי ולאמוציונליות של דיאגו סימיאונה. מצד שני פפ גוארדיאולה, הוא סוג של מלחין כדורגל. קרלו אנצ'לוטי שעובד ביום בנפולי, הוא מאמן מהותיקים שתמיד כיף ללמוד מהנסיון שלו. אלה שלושה המאמנים בעולם שאני מאד עם עין עליהם."

בארץ אנחנו יודעים שאתה אוהד בית"ר, איזו קבוצה אתה אוהד בעולם?

"ברצלונה."

מילה לאוהדים?

"ראינו את העוצמה של הקהל שלנו, אני זוכר שיצא לי לדבר עם מישהו ששאל אותי איך העבודה בליגה א'. אמרתי לו: "תקשיב, יש קבוצות בליגת העל ובליגה הלאומית, שאין להן קהל כמו לבית"ר נורדיה". זה נכון בכמות, באיכות וברמת התמיכה וראינו את זה במשחק נגד בני יהודה וגם נגד אדומים אשדוד, ובכל משחק גם אם מדובר בחבורה של 20-30 אנשים שבאים ועושה רעש של 200-300. אז ברור שהקהל הוא חלק בלתי נפרד מהקבוצה הזאת, והקבוצה היא שלו, ובראש ובראשונה הוקמה למענו. השחקנים יודעים את זה, ואנחנו כצוות יודעים את זה, וכשהקהל מגיע ודוחף ומעודד אז גם בימים שבהם יש חוסר ריכוז, או המשמעת מתרופפות והדריכות יורדת, אז יש תמיד מי שירים אותנו.

אז נשמח לראות אותם גם ביום שישי הקרוב ובכלל עד סוף העונה שילוו אותנו בכמויות גדולות, ועם גרונות חמים."

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

פברואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *