שלום לענק: החלוץ אלעד אברמסון עוזב את הקבוצה, טור פרידה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אחרי 61 שערים בשתיים וחצי עונות החלוץ הענק אלעד אברמסון עוזב את הקבוצה ויחתום בעירוני אור יהודה מהמחוז המקביל. אברמסון, שזכה לפחות דקות משחק ממה שהיה רגיל מאז הגיע לבית"ר נורדיה ירושלים נפרד מהאוהדים: "אוהדים יקרים! רציתי לומר תודה גדולה לכולכם על כל האהבה והתמיכה שנתתם לי בשנתיים וחצי האחרונות,זהו רגע לא קל אבל לצערי אני נאלץ לעזוב את המועדון שהפך להיות ביתי ומשפחתי,תמיד תישארו בליבי,תודה לאסי ברוכיאן סרגיי טרטיאק משה בן ארוש ועמית ברבש שהביאו אותי למועדון הזה ונתנו לי את הבמה הייתה לי הזכות לשחק עבור המועדון המיוחד הזה ובמיוחד עבורכם הקהל,מקווה מאוד שהתרומה שלי למועדון הייתה משמעותית כי רק ככה באמת הייתי יכול להחזיר לכם על הכל. אז שוב תודה על תקופה מדהימה שאני לא אשכח לעולם"

אבישי סלע נפרד מהשחקן האהוב עליו, ומקווה שדרכיהם יצטלבו שוב בעתיד:
שיר פרידה מאלעד אברמסון
בהתחלה הוא הזכיר לי את פיטר קראוץ'. אולי זה מלמד כמה מרחק עברנו, מאז הפעם הראשונה ששמעתי שהחתמנו שחקן חדש.
28 בנובמבר 2014. המקום: טירת שלום. סמוך מאוד לנס ציונה. בדברי הימים זה לא ייזכר כמשחק גדול, אבל זו היתה הפעם הראשונה שאלעד אברמסון, אז עוד עם הגופיה מס' 23, ישחק בקבוצה שלי. העולם שלנו – ואולי גם שלו – לא ייראה אותו דבר מאז.
קשה לזכור היום, אבל בתחילת הדרך כמעט ולא היתה לנו התקפה. נורדיה הגיעה לטירת שלום אחרי שבתבוסה 3:1 מול חולון היא לא הצליחה אפילו להגיע לשער. ה-1 שהבקענו היה בפנדל של אביתר ברוכיאן. כששוויקי נפצע, פשוט לא היה מי שישים את הכדור ברשת.
ואז הוא בא. תמיר וחזק, חד ומהיר. הוא סיים את המשחק הזה עם צמד, נורדיה ניצחה 0:6 וחיינו השתנו. סוף כל סוף, לבית"ר המחודשת יש חלוץ.

ומאז הוא היה איתנו בכל צעד ושעל, בכל פיתול במסע החיים המפואר שלנו. בדרך שכולנו עברנו. 61 פעמים הוא רומם את ליבנו. 63 פעמים נפלאות – מול חולון וראשון ועקרון ומבשרת. ומול גדרה. פעמיים. בטדי.
תמיד אזכור לו את השער השני. את ההרמה של אביתר ברוכיאן נלכדת לרגע באוויר, ואת אלעד עם שני שחקנים עליו, מוריד אותו לקרקע, עם שני שחקנים צמודים אליו, ושולח חץ – ישר לרשת של רמי קרא. 0:2. באותו רגע ראיתי מפלצת. לא באמת האמנתי שהוא אצלנו. ידעתי שזכינו. באה יד האלוהים ושמה את אלעד אברמסון בקבוצה שלי. ושמה אותו איתנו.

וזה מעבר לכך שהוא שיחק בקבוצה שלי. לעזאזל, גם טוטו תמוז שיחק בקבוצה שלי. זה לא אומר שאהבתי אותו. זה חיבור כמעט רגשי עם כל תכונות האופי שליוו אותו – הקילר אינסטינקט על המגרש והצניעות המופגנת מחוצה לו; החוסר המוחלט באהבת זרקורים או בפוזות, בלי שזה יוריד לרגע מהניצוץ ומהזוהר שהוא הביא.
הוא לנצח יהיה חקוק שם. בתמונת הקאבר שלי (מי חשב בכלל להוריד אותה?). פושט את ידו הימנית. רץ ליציע מלא באוהדים מלאים באהבה. ביניהם אני. עם ניצוץ קטן של דמעה בעין הימנית.
וזה נגמר כי כל דבר טוב צריך להיגמר. אבל איפה שלא יהיה, אני הקטן – לא אשכח אותו.
בין העונה הראשונה לשנייה אלעד החליף את מספר החולצה שלו ל-11. ואין קללה יותר מפורסמת לשחקן צעיר בבית"ר מאשר "היורש של אוחנה". ואין הרי באמת יורש לדמות כל כך מיתית. אבל היה בו קצת מן האוחנה. כמוהו, הוא היה הכי יפה, הכי כובש, הכי מהיר, הכי חזק. כמוהו, הוא היה מס' 11 של בית"ר ירושלים.
אני יכול לספר לעצמי עד מחר שבחרתי את המס' 11 בחולצת 87 החדשה שלי בגלל אוחנה. האמת היא שבחרתי אותה בגללו. בגלל האיש שנתנו לו את הכדור ישר לראש, ולשטח מת, ולכל מקום ברחבה. בגלל האיש ש-63 פעמים היה הסיבה שצרחתי "יש" באופן מאוד מאוד לא פרופורציונלי. בגלל החלוץ של הקבוצה שלי.
לא נכנס לנסיבות העזיבה, אבל משהו בי עוד רוצה להאמין שזה לא באמת הסוף. שזה לא נגמר. אני מאוד מאמין בחיבורים בין קבוצה ושחקן (או, לחלופין, בין קבוצה למאמן). והאופטימי-הנצחי שבי? אותו יוצר מטומטם שעוד מתעקש להציק מדי פעם? עדיין מקווה לפחות לעוד משחק אחד. לעוד שער אחד קליני, חד וקל.
בתקווה שישוב. וגם אם לא, רק בהצלחה. הלב שלנו עדיין יזמזם את השם שלך, כל פעם, על הלחן של "בואי לאילת".

אברמסון חוגג את שערו האחרון במדי הקבוצה מול עירוני מודיעין (צילום: ברק תורג'מן)
אברמסון חוגג את שערו האחרון במדי הקבוצה מול עירוני מודיעין (צילום: ברק תורג'מן)
הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

מרץ 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

5 תגובות

  1. לעןלם לא נשכח אותך אבישי סלע היקר התומך הבלעדי של נורדיה ושל אלעד אברמסון כל כתבה שלך ריתקה אותי אתה תגיע לגדולות תודה משפחת אברמסון

  2. איך זה הגיע ל-63? גם אם מחשיבים את השערים ממצליח שנפסל, ואת הפנדל מול זוזיאן בגביע – זה 61.
    גם למצוא את הרשת 60 פעמים בשנתיים בכל המסגרות לא הולך ברגל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *