היורש החוקי לבית מלמיליאן – ראיון עם אביתר ברוכיאן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
אחד הדברים שקשה לפספס במשחק הקבוצה מתחילת העונה הוא השדרוג המשמעותי ביכולת שמציג מס' 8 שלנו, הקשר אביתר ברוכיאן. בשלושת המחזורים הראשונים הוא כבש שער אחד (נגד הכח ר"ג בוינטר) ובישל אחד נוסף (בניצחון על בקעת הירדן), אולם אלו רק הדובדבנים. הקצפת של אביתר היא האסרטיביות המשופרת במשחק ההגנה, לקיחת האחריות במרכז השדה וההצטרפות המהירה לחלק הקדמי. חבר העמותה אמיר אליהו שוחח איתו השבוע כדי לשמוע ממנו איך הוא מסביר את התנופה האישית הזאת, וכיצד הוא, כמי שנמצא איתנו ממש מהרגע הראשון של המועדון, רואה את ההתפתחויות שעברנו ב-3.5 השנים האחרונות.
 (צילום: ינון פוקס)
אביתר שלום, אתה כבר עונה רביעית איתנו, ובכל זאת – בוא תספר על עצמך קצת. 
"אני בן 28, נשוי ואבא לילדה קטנה. במקביל לנורדיה, אני עובד יחד עם אחי הגדול, שימי, בפיצרייה ובמפעל של מאפים".
גדלת בבית"ר ירושלים, גם כשחקן וגם כאדם בבית כל כך בית"רי . מה אתה חושב על מה שקורה בקבוצה שאנחנו כל כך אוהבים?
"אנחנו אוהבים כל כך, ומרוב אהבה מה שקורה שם ממש מכאיב. אני מאוד מאמין באלי אוחנה, שגם כשהוא לא היה בבית"ר דיבר נגד הדברים האלו ונלחם בהם. מעבר לעניין הגזענות, זה להיות בנאדם, ולא להיות 'חיה', כמו שאני קורא לזה. אני מאמין שהוא עושה עבודה טובה, ואני חושב שגם רואים את זה בתקופה האחרונה. אני מאחל להם המון בהצלחה – אני תמיד מעודד אותם אצלי בלב".
ראינו שהצבעת על הסמל כששרת את 'שיר 3' אחרי המשחק נגד בקעת הירדן. זה בלב שלך, בית"ר…
"ניסיתי כמה פעמים להגיד שלא, אבל אני לא מסוגל. בכל משחק שלהם אני עדיין יושב כמו ילד של פעם, רואה ומתעצבן מכל טעות. חברים שלי עדיין משחקים שם".

https://www.youtube.com/watch?v=sjpiraSZA2U

(צילום: ינון פוקס)

נעבור לנורדיה: אני רוצה להקריא לך את הדברים  שכתב עליך פרשן הבית של נורדיה, ארז טיקלוסקר,  אחרי הנצחון נגד הכח: " מה יש לדבר כשאין מה להגיד? נראה כאילו האימונים שלו בקיץ כללו כניסה לכלוב אריות, עד המוות. של האריות. זה לא אותו שחקן בכלל. מקווה שלא יתברר שעלה לדשא מישהו אחר עם כרטיס מזויף. כמה כח, כניסות, תאקלים, ובונוס גול. הכי הגיע לו בעולם". מה דעתך? ומה הסבר לשינוי אצלך העונה?
"קודם כל זה מחמיא לי, תודה. כן, בוא נגיד שזה לא סוד שאחי אבירם הוא מורה דרך שלי בחיים. לפני שהתחלנו את העונה, הוא עשה איתי סוג של שיחת מוטיבציה, ואמר לי ש'ליגה א' זה לא אותו סיפור כמו ליגה ב' או ליגה ג'; אם לא תהיה אגרסיבי כמו שצריך בליגה הזאת ולא תעבוד, לא תצליח ויהיה לך קשה. בשביל להיות כוכב, זוכרים רק את מי שעושה דברים מיוחדים. אז תיקח את עצמך בידיים, כך שתוכל לחזור לבמה המרכזית – כי אתה רוצה ועדיין אתה יכול לעשות את זה בגיל שלך'. ישבתי בבית וחשבתי 'לאן אני לוקח את עצמי בשנה הזאת'. זה היה חודש וחצי לפני האימונים, ואמרתי לעצמי 'טוב, אני לא מוותר. נורדיה נותנת לי במה, ואין סיכוי שאני אפספס את הצ'אנס הזה'. קיבלתי טלפון של מאמן כושר מיוחד במינו, שאגב גם שיחק אצלנו בליגה ג', שחר ועקנין. לקחתי את עצמי בידיים: כל יום אימון – עבודה בחדר כושר, ריצות, עבודה על  פיזיות ויכולת מנטלית. הוא עשה אצלי את השינוי בראש וגרם לי להבין שאין דבר כזה שחקן קטן, גדול או נמוך. מי שרוצה את הכדור לוקח אותו, גם עם השיניים. אני שמח שזה בא לידי ביטוי במגרש. אני מקווה שאמשיך עם זה. אמשיך לעבוד עוד יותר קשה, כי אני יודע מה המטרה האישית שלי ומה המטרה של הקבוצה. אני מקווה שמשחק למשחק זה רק יילך וישתפר".

(צילום: ינון פוקס)
דיברנו בעונות הקודמות על זה שבליגה ב' וג' קשה לך, כי המגרשים קשים והיריבים באים לפעמים לשחק מלוכלך, עם כניסות לרגליים. ליגה א' יותר מתאימה לך?
"אני לא יודע להגיד בדיוק, אבל אתה מרגיש שליגה א' זאת אופרה אחרת. קודם כל, אין תירוצים, ואי אפשר להגיד שהמגרשים לא טובים – המגרשים מצוינים. אנחנו משחקים כל משחק באצטדיונים. בליגה א' יש יותר הבנת כדורגל, מול האגרסיביות שיש בליגה ב'. בליגה ב'-ג' הייתי רואה שהמאמן היריב מסמן לשחקן 'קח צמוד את 8', או את שי (ניסים) או את עוז (אריאל). פה כולם באים לשחק כדורגל, תבוא לשחק – יהיה לך יותר קל. ברגע שנותנים לי לשחק, יותר קל לי. אז כן, אני נהנה מהמשחק. מעבר לזה, יש לידי חבר'ה מוכשרים בקבוצה, אז יותר קל לשחק כדורגל – עם עאטף, אופיר, ציון ועוז. ברגע שיש לידך שחקנים שמבינים את המשחק ויודעים לאן תוביל את המהלך, אז יותר קל לך ליצור מצבים".
יש בקבוצה המון קשרים. אתה חושב שזה טוב שעל כל תפקיד יש כמה שחקנים? מצד אחד הסגל הגדול מייצר תחרות, אבל מצד שני אתה יודע שעל כל טעות יכול להיות שיתפסו לך את המקום בהרכב.
"אני חושב שזה כן טוב. ואתה יודע, אני לא מאלו שאומרים 'יאללה, אני אגיד את זה כדי שיראו שאני עובד'. אבל אם מישהו נפצע חס וחלילה, יש לו מחליף. אופיר היה חסר? עובדה שהיה לו מחליף. שי נפצע? אז יש מחליף; ואם זה אדי, ציון ממלא מקום ואורן נכנס למשבצת שלו. יש לכל אחד מחליף בקבוצה. רק מה? מי שייצא מההרכב – מסיבה של פציעה או של משחק לא טוב – יצטרך לירוק דם כדי לחזור. גם עמית אומר את זה. זה מביא את השחקן לכושר הכי טוב שלו. אז זה טוב גם מבחינת השחקן שנפצע, שלא יחזור כשהוא לא מוכן במאה אחוז. לי אישית זה סוג של אקדח ברקה. אתה נותר עם היד על הדופק, כי אתה לא רוצה להפסיד אף משחק. נכון, אני רוצה לשחק בכל משחק 90 דקות ולא לצאת ממנו לא משנה מה קורה, כי זה אני – אני רוצה לתת גולים, לתרום יותר ולעזור לקבוצה. זה משהו שאומר לך: 'שים לב שאתה לא מאבד את זה'".
מה לדעתך שני שחקנים מאוד מוכשרים התקפית, כמו עטאף אבו-בילאל ואופיר עמרם, יכולים לתרום לקבוצה?
"ראינו נגד בקעת הירדן את האיכות של עאטף, את המהירות שלו, את האחד על אחד שלו. כשהוא עולה עם הבלמים, הוא נותן לנו זמן להצטרף אליו. כשהוא עושה תנועה לעומק עם המהירות שלו, יש לך אופציה למסירה. אחרי המשחק מיהרתי לצפות בו באוטובוס – והיו לי כמה כדורי עומק שהייתי מבסוט מהם, למרות שהם לא הגיעו ליעד. זה טוב יש לי את האופציה לדחוף את העומק הזה, כי מספיק שמתוך חמישה-שישה יצליחו שניים כדי שייצא מזה משהו גדול. גם אופיר שחקן שדוחף לעומק, ויכול לתת לי כדור כשאני מגיע בקו שני: למשל, הגול נגד הכח הגיע בזכות התנועה קדימה והבעיטה של אופיר. יש הרבה נסיון בקבוצה, עם הרבה חבר'ה שבאים לשחק ולהחזיק בכדור ושלא מפחדים מהכדור. זה מה שאני אוהב. היה שלב במשחק נגד בקעת הירדן שהיילה, אופיר, אני ושחקנים נוספים החזקנו בכדור במשך דקה ברציפות. זה גם מה שאני מצפה שנעשה בליגה א' – לתת ליריבה לרוץ אחרינו בשטח שלה. השחקנים האלו נותנים לנו עזרה בכל מה שצריך על המגרש. ראינו את החשיבות שלהם במשחק הראשון נגד אזור, כשבהיעדרם היה חסר לנו תנועה לעומק ומחץ בהתקפה. במשחקים האחרונים קיבלו שחקנים שכן הולכים לעומק ושמבינים יותר את המשחק, וזה מקל".

(צילום: ינון פוקס)
השנתיים האחרונות היו מוצלחות אבל גם מאוד לחוצות, בשל המטרה הברורה לעלות ליגה בכל מחיר ולנצח בכל משחק. השנה ברבש מדבר איתנו בראיונות על כך שכל המערכת הפחיתה לחץ, ושהמטרה היא להתבסס בליגה. האם המצב הזה מקל עליכם מבחינה נפשית? 
"כן, גם לנו עמית אמר את זה. אני אגיד בצורה הכי כנה: בשנים הקודמות עלינו לכל משחק עם אקדח לרקה, וידענו שאנחנו חייבים לנצח כדי לעלות ליגה. השנה המטרה שלפחות אני מציב היא פלייאוף עליון, דבר שגם יהיה הישג גדול לנורדיה. אף אחד לא אמר לנו משהו בעניין או הצהיר על עליית ליגה. אז כן, זה יותר קל, אבל אני חושב שאם אתה מציב לעצמך מטרה מייצרת לחץ, יש בזה משהו טוב, כי אם אתה לוקח את זה למקום הנכון זה גורם לביצועים שלך להיות יותר טובים. אני חושב שכל שחקן בכל ליגה חייב לעצמו מטרה, כי מהלחץ קורים לפעמים גם דברים טובים".
אתה אחד משני השרידים של מקימי נורדיה בקבוצה, יחד עם בן צרפתי. איך אתם דואגים לקבל את החבר'ה החדשים ברמה החברתית והמקצועית?
"אנחנו מתייחסים אליהם כאילו הם פה כבר שנים רבות. ברמה החברתית הם אחלה בחורים: גם אוראל (בניטח), ירין (הילל), עילאי (פישמן), יניב פינק, ליאור (היילה), עאטף, וסליחה אם שכחתי מישהו. ברמה המקצועית, אנחנו מנסים להכניס בהם את הרוח הבית"רית, שאומרת שלא משנה לאן אנחנו מגיעים ומי היריבה – אנחנו באים כדי לנצח. אנחנו לא מתעסקים בשטויות שמסביב למגרש, אלא באים נטו לשחק ולנצח למען בית"ר; למען הסמל הזה. הם לומדים להכיר את הווינריות הזאת: גם באימונים, אנחנו מראים לחדשים שמבחינתנו אין דבר כזה להפסיד; אם אני מנצח מישהו מהם, אני צוחק עליו. כי אם תרצה לנצח באימון, גם במשחק תנצח. אם מישהו עושה טעות, מקצועית או לא, אנחנו מעבירים לו הערות בונות – אפילו בצעקות, אם צריך. גם אותו שחקן יודע שהוא יכול להעיר לנו ואפילו לצעוק עלינו, כי הכול למען המטרה המשותפת: לנצח".

(צילום: ינון פוקס)

יש לנו השנה במועדון כוורת מקצועית גדולה, הכוללת, מלבד מאמן, עוזר, מנהל מקצועי ומאמן שוערים, גם מאמן כושר ומאמנת מנטלית. עד כמה זה משפיע עליך כשחקן?
"זה נותן הרגשה טובה, כי זה אומר שתמיד יש למי לפנות – תמיד יש שבע עיניים שייתנו לך דעה מקצועית בנוגע למה שצריך לשפר ולמה שצריך לשמור עליו. אנחנו באמת מרגישים חופשיים לפנות לכל אחד מאנשי הצוות המקצועי. כשאתה רואה את הצוות הגדול הזה, אתה מבין שיש כאן הצהרה של המועדון שהוא מכוון לרמות הכי גבוהות. אנשים יגידו 'זה רק ליגה א", אבל יש כאן מאמן מצוין, עוזר מאמן, מאמן כושר, מאמן שוערים, מאמנת מנטלית, ואת משה כמנהל מקצועי. כשזה המצב, אתה מבין שהמועדון הולך לכיוון טוב, ואתה לא יכול להרשות לעצמך לזייף".

עבדתם חזק מאוד בקיץ עם מאמן הכושר החדש, סרג'יו חאובל. יכולנו לראות באימונים שהוא מעביד אתכם קשה. אתה לא חושש שהעבודה האינטנסיבית הזו תייצר עומס במהלך העונה? ראינו שבינתיים סבלנו מלא מעט פציעות.

"אני דווקא חושב שהאימונים האלה הכניסו אותנו לכושר. פציעות הן גם עניין של מזל – הן לא בהכרח נובעות מעומס או מחוסר הכנה; זה קורה, אין מה לעשות. לפעמים שחקן יוצא לספרינט בתחושה שהוא 'חם', ובסוף הוא מגלה שזה לא המצב, ושהוא צריך לעשות יותר מתיחות, או לשנות לקצב שלו וללמוד להכיר את הגוף שלו. סרג'יו עושה איתנו עבודה טובה, ורואים את זה על המגרש. אני, לדוגמא, בכל עונה הייתי מתחיל עם מתיחה בתאומים. העונה, הצלחתי בתחילת הליגה להשלים 90 דקות בשני משחקים שנערכו על פני חמישה ימים, ורק בדקה ה-90 של המשחק ביום שלישי (נגד בקעת הירדן) התחלתי להרגיש שהשריר מתכווץ קצת. זה אומר הרבה על העבודה שעשיתי עם סרג'יו, ומראה שהכושר הגופני בקבוצה ברמה גבוהה העונה".

איך אתם מחברים את השחקנים החדשים לקהל?
"האמת שהשחקנים החדשים היו קצת בשוק, הם לא הכירו את הקהל ולא ידעו שככה זה יהיה, עם המון חבר'ה שמחים שלא מפסיקים לשיר ושבאים נטו כדי לעודד. הם מודעים לכך שכרגע אנחנו לא משחקים במגרש הביתי שלנו. כולנו מחכים כבר למשחק הראשון בטדי. החדשים לא יודעים מה זה לשחק בטדי מול קהל גדול – אולי רק אלי זיזוב יודע, מימיו במכבי תל אביב. עאטף, אוראל, פינק, ליאור ויתר השחקנים החדשים לא חוו את טדי בצורה אמיתית, עם 1,000-2,000 צופים. ובאמת, עד עכשיו בכל סוף משחק הם אומרים לנו שמגיע כל הכבוד לקהל שמגיע לכל משחק, לא משנה באיזו שעה ובאיזו טמפרטורה, עם הצבעים והשירים, ונותן הרגשה טובה. אני תמיד מסתכל עליכם בחימום ואומר: 'יופי, הם הגיעו'. אתם רואים את זה עלינו כשאנחנו באים למחוא לכם כפיים לפני המשחק. הרי מה השחקן מחפש? את הרעש; ועם הקהל שלנו יש רעש. אני אומר לך את זה באופן אישי: אני בא למחוא כפיים ונהנה מהרעש. העידוד הזה נותן לי הרגשה טובה ודוחף אותי לעלות ולתת את כולי. לא רק בשביל האוהדים, אלא בשביל כל המועדון – כי כולנו יחד, שחקנים ואוהדים, פועלים בשביל המועדון".

מה אתה רוצה לאחל לקהל בבית לרגל השנה החדשה, שחגגנו השבוע?
"שנה טובה, שנה של בריאות ושל הגשמת חלומות לכולם. והכי חשוב: שתהיה לנו שנה שמחה בנורדיה"

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *