עוברים באדום: ארז טיקולסקר מסכם ניצחון 2-5 ושישה מורחקים במשחק הגביע המטורף מול קריית גת

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאת: ארז טיקולסקר

צילום תמונה ראשית: גלעד אימס

יש סעיפים בחוקת המשחק שאתה מבין, איך שאתה קורא אותם בפעם הראשונה, שפרט לחידוני טריוויה אין בהם שימוש. נגיד, הסעיף שלפיו תיפסק בעיטה חופשית נגד שחקן שיצר מגע עם הכדור בעזרת חפץ שאחז בידו. מי לעזאזל משחק עם חפץ בידו? או, נאמר, שאורך המגרש חייב להיות לפחות 90 מטרים, רוחבו חייב להיות לכל היותר 90 מטרים, אך האורך חייב להיות יותר מהרוחב, יעני – 90 על 89 זה בסדר. כן, מיד בונים פה מגרשים של 90 על 89. בעצם, במדינה שבה מזמינים קרונות רכבת שלא יכולים להגיע ליעדם כי אין פסים, זו לא אפשרות כל כך דמיונית. או, נגיד, הסעיף שלפיו משחק יופסק אם קבוצה מסוימת נותרת עם פחות משבעה שחקנים על המגרש.

אז זהו, שלא. לפחות לא על הדוגמה האחרונה. כי אתמול, במשחק הגביע בין עירוני קרית גת לבית"ר נורדיה ירושלים, הדוגמה האחרונה כמעט נבחנה. כמעט הפכה משאלת טריוויה למציאות.

הכל החל בצורה נורמלית. כלומר, נורמלית למי שחייו מורכבים ממשחקי ליגות נמוכות. יום שבתון; אחת בצהריים; 30 מעלות פלוס, בצל; מגרש חניה שחציו שלולית (איך שלולית בשלושים מעלות פלוס, איך?) וחציו עדיף שהיה שלולית; אחד עשר שחקנים מכל קבוצה, שופט ושני קוונים. נראה בסדר.

ואז החל המשחק. והוא דווקא החל סביר. גול שלנו בפתיחה (חצי תהל הלל, חצי עצמי, רבע מזל), ונראינו טוב. באמת טוב. אנשים ביציע הגו ברעיון של להבקיע עוד אחד ולהרוג את המשחק. ככה, פשוט, בלי דרמות.

לא, לא, לא, אמר הבמאי. לא היום. לא אצלי. כדור חופשי מעשרים מטרים נפסק לזכות קרית-גת. בהכנות, בוויכוחים, שחקן אחד שלהם נתן מכה לשחקן שלנו. אדום. אולי לשחקן הנכון, ואולי לא. כנראה שלא. ואז הגיע עוד שחקן שלהם, ככל הנראה לא הפרזנטור של מערכת החינוך, וקילל את השופט. עוד אדום. וכיוון שהדבר היחיד שעליו חיסרון מספרי לא משפיע הוא בעיטה חופשית, אז השחקן שלהם לא הושפע ובעט אותה פנימה.

והוצאנו קשר אחורי, והכנסנו שחקן התקפה. ואז, בניגוד גמור למהלך החילוף, וכנגד כל חוקי המתמטיקה, הם היו יותר טובים. כדור ארוך במחצית השנייה, כן שכחתי לציין שהחלה המחצית השנייה, מצא את ההגנה שלנו מבולבלת. בלם אחד השאיר לבלם השני, והבלם השני השאיר את החלוץ על הארץ. אדום ראשון לנו, וכדור חופשי להם. וכיוון שהדבר היחיד שעליו חיסרון מספרי לא משפיע וכו', אז גם הבעיטה החופשית הזו נכנסה. ונהיה יתרון להם.

מפה לשם, בעיקר לשם, איזה כדור ששוטט ברחבה פגע לדייוויד גומז באפנדיציט ונכנס פנימה. אבל מישהו חשב שנותרו יותר מדי שחקנים על המגרש. ולכן השוער שלהם, שכבר סחב צהוב על בזבוזי זמן, משהו ברמת הפיליבסטר בדיוני תקציב שנתי, ניסה לבזבז עוד קצת, והוא דחף את אמסי גובזה שלנו, שדחף בחזרה, ושניהם קיבלו צהוב. רק שלשוער זה היה צהוב שני, והביתה. הייתי אומר מקלחת מוקדמת, אבל לא בדקתי אם במגרש הזה יש מקלחות, ואני לא רוצה להתחייב.

נכנס שוער מחליף, אני מרגיש צורך עז לציין כאן שהיה לו קוקו. הקהל שלהם קילל את גובזה. בפעם הקודמת שהקהל שלהם קילל את גובזה, במשחק ליגה בעונה שעברה, זה נגמר באדום. אבל הפעם גובזה בא רגוע, והסתפק בנשיקה אל עבר הקהל. בעולם שמחוץ למגרש בקריית גת, נשיקה היא אקט שמסמל חיבה. אבל בקריית גת הקוון סימן לשופט, השופט רץ אל הקוון, והם החליטו על צהוב שני, ואדום. הנשיקה פורשה כהתגרות, או משהו כזה. גם לנשק כבר אסור במדינה הזאת.

והיה גם משחק. והוא נכנס להארכה. ובהארכה, אוראל בניטח, שמספר פעמים בעט מרחוק כדורים שנחתו בחוף אשקלון, השכין את הכדור בפינה של בעל הקוקו. אנחנו מובילים. ואם לרגע הדבר הזה נראה כמו כדורגל, זה היה רק לרגע. כי השופט הבחין בעוד איזו עבירה, או משהו, הפעם באמת לא הצלחתי לשים לב, ושלף עוד אדום.

וככה, הדוגמה מן הפתיח כמעט הפכה למציאות. כי עוד אדום אחד לצד שלהם, והמשחק מופסק. כמעט קרה. במקום זה, בדמוי הקט-רגל שהתפתח על המגרש, הבקענו עוד פעמיים, אחד דביר ברוך ואחד עומר בן-שאנן (אתמול למדתי שהוא בנו של חיים בן-שאנן הגדול), ויצאנו עם 2-5. התוצאה לא משקפת. המשחק לא משקף. החוקה לא משקפת. בהחלט ייתכן שהמשחק הזה בכלל לא קרה. כל ניתוח הגיוני יוכיח שהמשחק הזה לא קרה. איך נדע אם הוא קרה? נמתין ליום שני, ונבדוק אם אנחנו בהגרלה של הסיבוב הבא.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

מרץ 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *