מחכים לכם בסיבוב/טור אישי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

המבחנים האמיתיים שעוד לפנינו, האתגרים במשחק ההגנה, הדילמה של ליאור זדה לגבי גובזה, השינויים המפתיעים בתפקודו של אבירם, נקודת האור של הסיבוב והנתונים שנהיה חייבים לשדרג בסיבוב השני. טור אישי של האוהד עמנואל שלמון בעקבות המשחק נגד הכח ר"ג וסיום הסיבוב הראשון

 1. בסוף, הכול עניין של פרופורציות. ה-0-5 הביתי המוחץ על עירוני אשדוד ביום שישי שעבר היה מרשים, אבל בהתחשב בנסיבות שבהן הגיעה היריבה למשחק, שאילצו אותה לפתוח בין השורות עם שוער שנראה כאילו כדי להשתתף במשחק נאלץ להבריז מבית הספר, ובהתחשב באפקט החלפת המאמן אצלנו, כדאי היה לקחת את התוצאה בערבון מוגבל. עיקר חשיבותו של המשחק היה בהחזרת הביטחון האבוד למספר שחקנים שאיבדו את מקומם בתקופת בנודיס וחיכו לשינוי על הקווים כדי לחזור לעניינים.

אם כך, ההפסד להכח רמת גן, במשחק השני של ליאור זדה על הקווים, היה מעין תמונת ראי: אכן מאכזב, אכן יכול היה להסתיים אחרת, אבל בהתחשב בכך שמהעבר השני ניצבה מוליכת הטבלה והקבוצה אולי המאומנת ביותר בליגה, גם לא סוף העולם. לא במקרה היה זה אדג'יי הייפורד ששבר את השוויון. המהלך האישי המבריק שלו, בדרך לבישול שער הניצחון, המחיש את ההבדל בינו לבין, ובכן, יתר הליגה.

והנה, בשני המחזורים הקרובים כבר נתייצב למשחקים מסוג אחר: הראשון משחק חוץ (לא דבר שאנחנו מסתדרים איתו בשבועות האחרונים) נגד בקעת הירדן במגרש תומר הבלתי צפוי, השני נגד מכבי קביליו יפו. משחק אחד נגד הלחם, משחק שני נגד החמאה. וכאן כבר יגיעו המבחנים האמיתיים הראשונים של זדה.

2. המחלה הקשה ביותר של נורדיה בתקופת בנודיס הייתה מעבר קבוצתי נרפה למדי מהתקפה להגנה. המרחקים בין החוליות והקושי בחזרה מהירה אל נקודות המוצא, הפכו גם איבודים במרחק 80 מטר מהשער שלנו לסכנת ספיגה ממתפרצת מהירה. לכן, היה מרענן לראות את שחקני הקישור שלנו משחקים יחסית קרוב אחד אל השני בשישי האחרון. גם שחקני האגף השתדלו לסייע למגנים מול משחק האגפים הקטלני של הכח. באגף שמאל זה עבד לא רע. בצד השני, מול הייפורד המפלצתי, זה כבר היה סיפור אחר.

3. אין אוהד כדורגל שלא מודע לחוויית הצפייה המפוקפקת שמציע איצטדיון רמת גן, הודות למרחק שנות האור בין כר הדשא ליציעים. כל אחד מאיתנו מתישהו הלך שם לאיבוד, או סתם חגג ביציע בגמר גביע המדינה לשנת 2009 נגד מכבי חיפה בלי לראות דבר, רק כי נפוצו שמועות שבית"ר ניצחה. זאת כנראה הסיבה שבשלב מסוים בשישי האחרון החלו להישמע מהיציע הצהוב-שחור קריאות רמות בשמו של אסף גובזה. בכל זאת, הספסל הנורדיאני היה המרוחק יותר ביחס לקהל האורח, וכשמדובר באצטדיון ר"ג לא לוקחים סיכון – משתמשים בכל מיתר גרוני אפשרי כדי להעביר את המסר.

אלא שזדה לא מיהר לבצע את החילוף. והאמת? אני דווקא מבין אותו. כן, גובזה נמצא בכושר טוב, והוא הרוויח בצדק את הפופולריות שלו ביציע. וכן, סביר שאם היה על המגרש היה מנצל טוב יותר את המצבים הקורצים אליהם הגיעו שרון ואסייג במחצית השנייה. הבעיה היא שגובזה תופס בלטה דומה לזו של אסייג. כמותו, הוא חלוץ 9 שחי ברחבה, משחק עם הגב לשער ומבקיע בעיקר ממצבים שמייצרים לו אחרים. כמה שיתאמץ, גובזה הוא לא 'סקנד סטרייקר', שמספק תנועה מהירה מהאגפים, משחק עם הפנים אל השער ועובר לשחק בכנף במידת הצורך. לכן, כשגובזה ואסייג נמצאים יחד על המגרש, הם אמנם מייצרים חוד שקשה להוציא לו את הכדור מהרגל, אבל הם גם דורשים דילול של הקישור ומצמצמים את מרחב הקומבינציות הטקטיות שעומד לרשות המאמן.

בנסיבות אחרות, מול יריבה אחרת ובעיקר במשחק בית, היה מקום לצרף את גובזה אל אסייג במטרה להכריע את המשחק. אבל בשישי האחרון, כשזדה הביט בלוח התוצאות הכבוי של ר"ג, הוא גילה שהוא מחזיק בתוצאה לא רעה בכלל במשחק החוץ הקשה ביותר שיכולה הליגה להציע לו. על הדרך הוא ראה את דוד מרטן הולך על התקפה וזורק למערכה את פרינס, שחקן שמוציא התקפות קדימה בתוך שניות. לא בדיוק הזמן לחשוף יותר את ההגנה מול המתפרצות הנהדרות של הכח.

ייתכן שהמהלך הנכון היה הכנסת גובזה על חשבון אסייג לקראת הישורת האחרונה של המשחק. אולי זה גם מה שזדה תכנן כשדקה-שתיים לפני השער קרא לגובזה להגיע אל עמדת החילופים. בינתיים, הובקע השער שטרף את הקלפים, וגובזה נכנס במקום המגן זדה, כשכבר אין מה להפסיד. אבל נדמה לי שעל הזהירות הטקטית שבה נקט המאמן לפני כן קשה לבוא אליו בטענות.


   זהירות שאפשר להבין. זדה על הקווים (גלעד אימס)

4. מאז שמונה למאמן נורדיה, ערך ליאור זדה שני שינויים הנוגעים לתפקודו של אבירם ברוכיאן. השינוי הראשון הוא הפיכתו משחקן הרכב למחליף הראשון, שמשתלב בסביבות המחצית. בכל זאת, אבירם כבר לא ילד, וקצת מוגזם לצפות שהוא גם ישחק 90 דקות וגם יגיע רענן לדקות המאני טיים.

אם לשפוט על סמך שני המשחקים שבהם נוסה העניין, אפשר ללמוד על פער סגנוני שנוצר בין המחציות: המחצית הראשונה, נטולת אבירם, מתבססת יותר על הגנה קבוצתית חזקה ומשחק לחץ שמטרתו לחטוף את הכדור ולתפוס את הגנת היריב לא מוכנה. מנגד, המחצית השנייה, בהובלת מס' 8, מתבססת על הנעת כדור שוטפת, הצטרפות רבתית של שחקנים מקו שני ושלישי ויצירת מצבים על בסיס שליטה במרכז המגרש. אין מתאים מאבירם כדי להוביל משחק 'תן ולך' של מסירות כפולות על שטח קטן שמבטלות מגנים ומייצרות שטחים. אין מתאים ממנו כדי להחדיר למשחק ההתקפה הילה של איום תמידי כלפי שער היריב.

השינוי השני הוא בעמדה שבה אבירם הוצב בשני המשחקים האחרונים; לא במרכז, אלא דווקא בשמאל. ההנחה של זדה, ניתן לשער, היא שכשנקודת המוצא של אבירם היא באגף השמאלי, הוא מייצר איום אלכסוני כלפי השער בזכות יתרון הרגל הנגדית. בנוסף, התנועה שלו מהאגף למרכז מושכת שמירה ומאפשרת לדרור ניר לאגף היטב משמאל. מצד שני, ייתכן שהעמדה הנכונה יותר לאבירם היא בכל זאת עמדת הקשר החופשי. אם יוצב שם, גם אפשר יהיה לוותר לו ביתר קלות על משימות הגנתיות, וגם הוא יהיה חופשי יותר לנוע לשטחים נוספים ולהפתיע את ההגנה, למשל באמצעות ירידה לאחור ואיסוף הכדור מהקשרים האחוריים. אך חשוב מכך: אם זדה מעוניין לגוון את משחק ההתקפה שלנו ובעיקר לשפר את מימד המהירות הלוקה בחסר, הוא צריך להציב באגפים שחקנים מהירים יותר. החתמתו אתמול של טל איילה היא צעד אחד בכיוון, בתקווה לבשורות חיוביות נוספות בגזרת החיזוק לאגפים.

5. קצרה היריעה כדי למנות את כל הטעויות שעשה ארז בנודיס בבניית הסגל בקיץ האחרון. מההחלטה לבנות את מרכז ההגנה סביב אבי יוסף – קשר נהדר שכל שנייה שבה הוצב כבלם הייתה בזבוז משווע – דרך צירופם של יותר מדי שחקנים שלא התאימו למרקם הקבוצתי, ולא במקרה גם מצאו את עצמם בחוץ. אבל לפחות בנוגע להחתמה אחת אי אפשר שלא לתת לו מילה טובה. מדובר בדרור ניר, כמובן. לא פשוט למצוא מגנים שמאליים טבעיים איכותיים, אבל המקרה של ניר הוא בול פגיעה. מס' 23 שלנו משלב בין כושר גופני מצוין, יסודות אתלטיים מרשימים, הצטרפות מתוזמנת, יכולת הגבהה מצוינת (5 בישולים עד כה) ומיקום הגנתי טוב שלא פעם אף מאפשר לו לחפות על חורים של אחרים. בשישי האחרון הוא שוב עשה עבודה נהדרת, הפעם בשמירה על עמית מלכה. לא במקרה הוא לא ירד מהמגרש ולו לשנייה אחת מאז תחילת העונה. אי של יציבות בסיבוב שעמד בסימן אי יציבות.

6. סיבוב אחד מאחורינו. המיקום המאכזב והמרחק מהפסגה מבהירים שחלומות העלייה הישירה לא רלוונטיים. לעומת זאת, עלייה מהפלייאוף היא בהחלט בהישג יד. שלוש נקודות מפרידות בין נורדיה לבין המקום החמישי. יש לנו קאדר מנוסה יחסית, עם שחקנים שכבר היו במעמדים מורכבים בקריירה שלהם. לאור הטלטלה שהסגל שלנו עבר לאחרונה (כולל השבוע), מצופה מהם לקחת את המושכות כדי לחבר את העסק מחדש, ובהקדם.

ובכל זאת, תידרש קפיצת מדרגה בכמה מישורים כדי שנהפוך מקבוצת מרכז טבלה לקבוצת פלייאוף עליון. המישור הראשון הוא ההגנה. אם מחפשים הסברים לכך שנורדיה מסיימת את הסיבוב במקום השמיני בלבד, העובדה שספגה ב-12 מ-15 משחקים היא תשובה לא רעה. בליגה שבה קבוצות הצמרת מצוידות בהגנות חזקות (ארבע מחמש הראשונות ספגו עד כה כמות שערים חד-ספרתית), זה נתון דרמטי. המשימה של זדה תהיה לחזק את העמידה ההגנתית הקבוצתית, בעיקר מול התקפות מעבר מהירות, לצרף שחקן הגנה אחד לפחות ולהרכיב קו אחורי קבוע ויציב – דבר שהיה חסר לנו מאוד בסיבוב הראשון.

ועוד שני מפתחות חשובים: הראשון, שיפור משמעותי בתוצאות מול קבוצות ה'בטן' של הטבלה. 4 נקודות מתוך 15 אפשריות – זה כל מה שחילצנו בסיבוב הראשון מהמפגשים עם הקבוצות שמקיפות אותנו במקומות 11-6. כדי לנעוץ רגל אחת לפניהן, התוצאות מולן חייבות להיראות אחרת. המפתח השני טמון בחיזוק היכולת לחלץ נקודה במשחקי חוץ קשים. את הסיבוב הראשון אנחנו מסיימים עם רצף מדאיג של ארבעה הפסדי חוץ. בסיבוב השני משחקי החוץ שלנו יכללו, למשל, מפגשים מול אדומים אשדוד, הפועל מרמורק וירמיהו חולון. בכל אחד מהמשחקים האלה אפשר לנצח ביום נתון, אבל בכל אחד מהם סביר שלא נצטער גם על תיקו מכובד, אפילו אם הוא ידרוש משחק זהיר וקרבות חפירות. שילוב של שני המפתחות האלה יכול להביא אותנו לאזור ה-28-30 נקודות שיידרשו לנו בסיבוב הזה (אם להסתמך על מצב הטבלה כעת) כדי להשיג מקום בחמישייה הראשונה. קשה? כן. אפשרי? בהחלט.

המעמד החדש שלו כמחליף הראשון מייצר פער סגנוני מובהק בין המחציות. אבירם ברוכיאן (גלעד אימס)

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *