אחד על אחד עם 8 – שי נובלמן משוחח עם אביתר ברוכיאן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

(תמלול ראיון: אבישי סלע)

"החבר'ה של מבשרת התקשרו ואמרו שזה לא יפה מה שעשינו…"

evyatar1
(קרדיט: ינון פוקס)

הראיון הראשון שלי אי פעם עם שחקן בית״ר נורדיה ירושלים, התקיים במוצ״ש האחרון. הקבוצה נמצאה אז במומנטום נהדר לאחר שני נצחונות גדולים ורבי שערים, שאת שניהם, לצערי, החמצתי – מה שעוד יותר עורר את סקרונתי לשוחח עם מי שכיום הוא מלך שערי הקבוצה, והשם היותר מוכר מבין שחקניה, האדריכל אביתר ברוכיאן.

הדבר הראשון שרציתי להגיד לך בפתיחת השיחה, זה שאני – וכל הקהל – מחזיקים ממך כבנאדם אמיץ.
למה?

אתה היית שחקן סגל בבית"ר ירושלים, היו תקופות ששיחקת והיו תקופות שלא, קבוצה בליגת העל – לקום יום אחד ולהחליט, לעשות מעשה, להתחיל קבוצה מההתחלה, להיות אחד המייסדים של קבוצה חדשה בירושלים, שמתחילה בליגה ג' – לא כל אחד היה עושה את זה. צריך אופי מיוחד כדי לעשות דבר כזה. זה לא מובן מאליו.
יש משהו במה שאתה אומר, אבל הגעתי לשלב בקריירה שכבר לקחתי ללב יותר מדי. ממש ללב. רק מי שגדל בבית"ר יודע מה זה. לקחתי יותר מדי קשה, הגיע לקטע כזה – לפעמים אתה מסתכל על עצמך מהצד: למה אשתי, חברה שלי, צריכה לקבל צעקות כשאני לא מוזמן או מצוברח? למה אמא שלי צריכה לקבל צעקות כשהיא שואלת איזו שאלה על בית"ר, ואני עונה לה בצורה לא מכובדת. ואמרתי שאני צריך לשים סטופ לזה, ולבוא נטו מאהבה לכדורגל, לא משנה איפה. נורדיה פנו אליי, אז החלטתי לשים את האגו בצד – יש מטרה טובה פה, יש קבוצה שרוצה לעשות משהו, ואני יכול להיות חלק ממנה. זו ירידה לצורך עלייה. לקחתי את הריזיקה הזו, ואני מקווה שזו באמת תהיה ירידה לצורך עלייה, וזה יהיה משהו בסגנון של קטמון, נגיע למשהו יפה ואולי אני אגיע לבמה המרכזית שעליה חלמתי.

כשאתה אומר שאתה לוקח דברים ללב כששיחקת בבית"ר, זה דברים שקשורים אליך? לא לקבוצה?
גם אליי וגם לקבוצה. לא הרבה יודעים – בודדים עושים את זה: אריאל (הרוש), שי (חדד), קובי (מויאל), אבירם (ברוכיאן) אחי – בודדים יודעים שכשמפסידים, זה לא כמו במרכז – ואני יודע מה הולך במרכז – שאתה הולך לקניון הזה, וללכת לבלות, ועושה צ'קאין פה וסלפי שמה. אין דבר כזה! אתה יושב בבית ואתה לא יוצא שבוע עד שאתה מביא ניצחון לאוהדים האלה, כי אתה לא יכול ללכת ברחוב. "ביישתם אותנו", ו"איך שיחקתם" – ועד היום אנשים חושבים, אני אומר את האמת, אני עובר הרבה בשוק, הרבה חושבים שאני עדיין שם. עדיין נשארה הדמות הבית"רית. זה כואב, תראה מה זה, עד היום זוכרים לך את זה. לא סתם לקחת ללב.

וכשאתה עובר בשוק, אנשים מדברים איתך על נורדיה? יודעים על זה?
שואלים אותי "איפה אתה עכשיו", ואני אומר שזו בית"ר נורדיה – שזה קבוצה שנבנית ע"י אוהדים, שלקחו צעד אחורה מבית"ר, כי לא רצו להשתתף במשהו שהוא לא מתאים להם. הם אומרים "כן, שמעתי קצת.. למה הלכת לשם?" – אז אמרתי להם שזו הדרך שלי, וכשלא רצו אותי בבית שלי אז אין מה לעשות. צריך ללכת ולהתקדם ולהמשיך הלאה, וזה מה שעשיתי. ואז מבינים, ו"שיהיה לכם בהצלחה" ומפרגנים.

לא רק אתה, הראו לכל שחקני הבית שם את הגב, את הדרך החוצה.
גב זאת מילה עדינה. עשו את זה בצורה לא יפה לשחקני בית שבאו ותרמו. היום כשאני מסתכל על בית"ר, אין שחקן שבאמת מזוהה עם המועדון – מלבד אחד, שזה אופיר קריאף. יש שחקן שהוא כמו אח שלי, שזה אלי דסה – אבל הוא בא ממכבי ת"א. אין שחקני בית, וזה הכי צורם והכי כואב.

היה משחק נגד בני יהודה בטדי, שבאותו בוקר פרסמו שמביאים את הצ'צ'נים, והתחילו להיות איומים ביציע – ואיימו על אוהדים אחרים לא לעודד. זה היה נורא. כ"כ שמחתי בגול של סדאייב. ואז הועזבו שחקני הבית. הפסקתי להגיע, חשבתי להפסיק עם כדורגל, החיים נהיו שלווים יותר, ואז לפתע קמה בית"ר נורדיה ירושלים. ולא האמנתי שזה יקרה לי, נדבקתי מחדש בחיידק הכדורגל ואני די מאושר מהעניין.
לפני שני משחקים, כששיחקנו בבית, פגש אותי אוהד מבוגר ואמר לי "אתה מאמין שלקחתי את הילדה שלי לכדורגל?", זה ריגש אותי. זה היה משמח. זה עשה משהו לאנשים, לא באו למגרש הכדורגל בגלל דברים מגעילים, והם יכלו להגיע לכדורגל – אז זה מבורך. המיזם הזה הכי מבורך שיש.

evyatar31
(קרדיט: ינון פוקס)

איך הגעת לנורדיה? דרך אחיך?
התחיל המיזם, עשו מסיבת עיתונאים, ואחי אסי אמר לי "תבוא". אז אמרתי לו "אני מחפש אופציות בליגה יותר בכירה"… ואז אמרתי לעצמי: "מה אני משלה את עצמי?", אני צריך לשחק. אז אמרתי לו שאני בא להתאמן. אז הגעתי למצב שבו אני לא יכול לפספס אימון, ובאתי לכל אימון, וכשהיו משחקי אימון אז רציתי לשחק. ואז משה בן-ארוש, שחקן העבר של בית"ר, שאני מאוד מעריך אותו, דיבר איתי, ישבנו על הכל – ובאמת הלכו לקראתי, ואמרתי שאני לא יכול להגיד לא להצעה כזו.

ההתלבטות היה גדולה?
היתה לי התלבטות קשה מאוד, ידעתי שזה יכול לפגוע במה שבניתי, וקצת לעצור אותי מהדרך למקום שאליו אני מכוון, אבל לקחתי את הריזיקה הזאת – כי כל שחקן במדינת ישראל, הדבר הכי טוב זה לתת גולים ולעזור לקבוצה להתקדם, כי אם הקבוצה תצליח ברמה הקבוצתית – אז כל אחד יצליח ברמה האישית. אז אם נצליח, אז יסתכלו מי היה שותף להצלחה – ואולי זה ישיג את העיניים של מישהו, ואני אחזור לבמה המרכזית.

וכשהגעת, את מי הכרת?
הרבה שחקנים, חלק היו מתחתיי וחלק איתי: ארטיום טרטיאק היה איתי, את אלון אסרף אני זוכר עוד מהקטרגל בשכונה, הוא שחקן עם יכולת סיום והטעיות שאין דברים כאלה, את שימי דוידיאן הכרתי, עוז אריאל שיחק שנה מתחתיי והתאמן איתי בבוגרים אצל אלי כהן השריף, ליאור קן דרור שיחק עם אחי אבירם בנוער.

אני שומע שרוב השחקנים היו בבית"ר. כלומר, מדובר בשחקנים ברמה.
בקריירה של שחקן כדורגל יש 30-40 אחוז של מזל, לא רק הכישרון. זה תלוי באיזו תקופה אתה טוב בנוער, ואם המאמן שם לב אליך – אז אתה עולה למעלה. להם לא היה מזל, וגם הראו להם את הדרך החוצה – שזה לא צריך להיות, בניגוד לקבוצות אחרות שכן דואגים לשחקנים ומשאילים אותם לקבוצות אחרות. ועכשיו הם פה – ולדעתי הם יכולים עוד להתקדם. הם צעירים: שקד זקן ויואל אביאל שסבל מחוסר מזל של פציעות, עוז אריאל כמובן, צרפתי, אמיר, יניב וגם ארטיום שהוא בן 25, כמוני, אבל יכול עוד להגיע למקומות גבוהים יותר.

אתה היחידי מכל השחקנים ששיחק בליגת העל. מסתכלים עליך אחרת? כמנהיג? כאחד עם ניסיון?
אני מרגיש שכן. כשיש רגע של לחץ, וכשאני מבקש את הכדור הם נותנים לי, כי הם יודעים שאני יכול לשחרר את הלחץ. יש שחקן שביקש ממני אישית להדריך אותו באופן אישי ולעזור לו. מרגיש שיש עליי אחריות כמו מנהיג. מס' 8 האגדי (מלמיליאן – א.ס) אמר פעם "קפטן זה לא סרט על היד, זה מנהיג במגרש".

הוא היה קפטן רק פעם אחת – במשחק הפרידה שלו… עם מי יש לך את הכימיה הכי טובה בקבוצה? לנו נראה מהצד, שאתה ועוז (אריאל), אתם האדריכלים של הקבוצה. האוהדים בפורום של בית"ר נורדיה קוראים לכם "הצ'אבי והאינייסטה" של נורדיה.
(צוחק) זה מחמיא מאוד, אני מרגיש שעוז הוא ילד מקסים, קל לי לראות אותו, אני רואה אותו, הוא קורא אותי, הוא גדל כמו שאני גדלתי – על כדורגל פשוט…פשוט זה בעינינו, הדברים האלה לנו נראים פשוטים – לתת איתו את הדאבל, לתת לו כדור לאחד על אחד שהוא עושה מצוין. אני חושב שמי ששולט במשחק הוא מי ששולט באמצע, וזה טוב שיש שחקנים כמו עוז וגילי לידי – כי זה מפנה אותי יותר לכבוש או לבשל.

מאז שאלעד אברמסון הצטרף התחלנו להבקיע בצרורות. מה הוא הוסיף?
אלעד הוסיף לנו את המימד של חלוץ תשע. כשקבוצה מרגישה טיפה לחץ, קל לך לתת עליו את הכדור והוא ישמור עליו, כי הוא גדול וחזק. יש לו את הנוכחות ברחבה. יש למי להעביר, וזה נותן לנו אוויר להצטרף.

(קרדיט: ינון פוקס)
(קרדיט: ינון פוקס)

אתה בועט הפנדלים הבלתי מעורער של הקבוצה עם 100% הצלחה. מה סוד הקסם?
חחח…הכל טמון בבעיטה. יש לי פס חזק ומדוייק.

אני מתאר לעצמי שהשישיה מול טירת השלום והעשיירת מול מבשרת שיחררו איזה לחץ שהיה מאז ההפסד המבאס לחולון.
החבר'ה של מבשרת התקשרו ואמרו שזה לא יפה מה שעשינו…

וואלה?
כן, אמרו שזה היה לא מכובד, וצריך היה להפסיק בחמש..

ומה אמרת להם?
דיברו עם אחי.. אמרתי לו (אסי ברוכיאן) שיגיד להם שזה לא תלוי במאמן, זה תלוי בשחקנים – שרוצים להרשים את המאמן ולתת גולים. אין מה לעשות.

וטוב שכך עשיתם. ברשותך, בוא נחזור למשחק הראשון, בגבעת רם נגד קרית עקרון. צפיתי במתרחש מהדשא, מי שמסר לך את הכדור היה אורי קובי – ואז, מעשרים מטר אתה מניף את הרגל, שולח אותו לחיבורים ונכנס לדפי ההיסטוריה, ככובש השער הראשון של בית"ר נורדיה ירושלים אי פעם.
זה היה רגע של התרגשות וגאווה. אבל בסופו של דבר מה שהיה חשוב זה שניצחנו. והגול הזה – בפינה שלי, נכנס להיסטוריה.

חגגת את הגול עם תנועת היד המפורסמת של הדוד אורי היישר לזרועות אחיך.
ברגע שקרית עקרון עלתה ליתרון, נוצר לחץ סביבנו – סביב המאמנים, הרגשת לחץ אצל השחקנים, באו הרבה אוהדים – והגול הזה התפרץ החוצה, והרגשנו אחרי הגול שאין מצב שאנחנו לא מנצחים את המשחק הזה. וראיתי שיש לחץ על אסי, אחרי הגול חיבקתי אותו חיבוק של "תירגע, אני פה ואנחנו ננצח את המשחק הזה".

לסיום, יש לך מסר לאוהדים?
תבואו מאהבה, תבואו מנטו אהבה לכדורגל, אל תתעסקו בצד השני – תעשו מה שאתם אוהבים. תודה שאתם מגיעים לכל מקום וגורמים לנו להרגיש שאנחנו בקבוצה גדולה.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

פברואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *