מחבר: גלעד אימס

"אבא, למה מקללים פה?" שואל אותי הקטן. "ככה זה", אני עונה לו, "יש מקומות שזה נהוג לנבל את הפה." "אבל

זהו, נגמרה העונה. ואיזו עונה זו היתה. מה לא היה בה. שמחה, עצב, עליות, מורדות. כמה מרגש, מאכזב, מתסכל, מותח.

ככל שמתקרבים לקריית גת נהיה אביך ומגעיל יותר ויותר, גם מזג האוויר. "המשך ישר. בכיכר, ביציאה השנייה, פנה ימינה" אומר

"איזה קור" אומר אחד מחמשת הלא מוכרים, הצועדים מאחורי. "עזוב קור. חניה נורמלית אין פה" עונה לו לא מוכר שני.

מזוודה אחת, בגדים ונעליים. ספר ודפי כתיבה. שתי תמונות מתוך אלבום, אחת ילדה צוחקת, בשנייה היא עצובה. אני נוסע בעקבות

"הר חומה", אני אומר לוויז. "מזמן לא נסענו למקום חדש" הוא עונה לי, מחשב מסלול ומכוון ימינה, אחר כך שמאלה

"נורדיה, התאכזבתי קשות, לא ישנתי לילות. עוד תשובי אלי ונמשיך כך יחדיו, אל אותם הימים…" משריקת הסיום ותחילתה של באסה

כמה קר כבר יכול להיות באמסטרדם בתחילת אוקטובר ? מסתבר שמאוד. אחרי יום ראשון שמשי קיבלנו שבוע רטוב של גשם

בווינטר, למרות שבאופן רשמי סתיו, חם כמו בשיא הקיץ. בווינטר הקופה מוסתרת מאחורי אוטובוס גדול, בתוכה יושב מוכר משועמם, שלא