מהפך, רבותיי: ארז טיקולסקר מסכם ערב נדיר באיצטדיון הי"א

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאת: ארז טיקולסקר

בליגה א' דרום סערו השבוע הרוחות. ילדה חדשה הגיעה, היישר מן הכיתה הטיפולית הידועה כליגה ב' דרום ב', ומיד תבעה לעצמה את תואר המלכה. לא הועילו ההסברים. לא עזרו שיעורי התיגבור. היא לא הבינה, לא רצתה להבין, כי כמה משחקים קלילים, נגיד, מול יריבתה האירונית (ספלר אוטומטי – שתוק, פשוט שתוק!), לא באמת מכינים אותה לגיהנום המכונה ליגה א' דרום. לעולם האמיתי.

הפועל אדומים אשדוד היא הגירסה החדשה, העשירה והשחצנית של הפועל אשדוד המיתולוגית. כל השבוע הבטיחו לנו שבעה מדורים. קבוצה של מליונרים (מה הם עשו עם כל הכסף הזה?). קהל של אלפים (הגיעו כ-350, והם היו חלשים בכל תשעים הדקות -כמעט כמו שנראתה הקבוצה שלהם בעשרים האחרונות). קבוצה של אלופים (נו, נו). המשוררים עבדו שעות נוספות. על איזו תחנה שלא פתחנו, נתקלנו ביצירות הקלאסיות של מיטב בנינו. "יאללה לזיין את נורדיה", מאת ח.ב.א. כיכב, לצד "אתה גברהאהה ימזדיין" של ט.ד. יש אומרים כי מדובר בנתן אלתרמן המקומי. השליטה ברשתות החברתיות הייתה מוחלטת, והיוהרה, או-הו היוהרה. קול הרע"ם מרובע ד'.

תחילת המשחק רמזה: בית מטבחיים חמש. רבע שעה ואנחנו בפיגור של שניים. זוועה. הם שולטים במגרש. הקהל שלהם ממלמל את הגירסה המקומית ל'עידוד'. הכל נראה כהולך בכיוון הלא נכון. כבר דמיינו את הפוסטים של הלילה. את מצעדי הפזמונים של המחר. החיים שלנו, נכון יותר לומר המוות שלנו, חלפו מול עינינו, והמראות הזכירו דברים שרצינו לשכוח. איכשהו, מכלום, הצליח אסי גובזה שלנו לחצוב גול. שער של כורי פחם. איכשהו, הצליח אמל חאיכ שלנו למנוע את השלישי. איכשהו זה לא היה 6:1 אלא רק 3, מעוד איזה גול שהענקנו להם. הגנה מבולבלת וחלק קדמי שלא הצליח לייצר מהלך אחד של כדורגל.

פאוזה. כי כאן החל, למעשה, משחק אחר. אומנם, ההפסקה הייתה, כמקובל, לאחר הדקה ה-45. בכל זאת, למשחק הזה יש חוקים. אבל, זו פורמליסטיקה. במהות, ההפסקה התרחשה עשרים ארבע דקות אל תוך המחצית השנייה. אז, אז החל המהפך. ה-מהפך. בואו נאמר שזה של 77' נראה לצדו כמו ילד איסלנדי חיוור. בחורף. האיסלנדי.

אדי דדון, שנכנס במחצית הראשונה, ייצב את משחק ההגנה, והבהיר לאשדודים הנחמדים, טוב, הם לא, כלומר הם כן, אשדודים, שקל לא יהיה להם מעתה ואילך. דניאל טסאו, בצעד מרים גבות, לא פתח בהרכב. במחצית השניה הוא נכנס. שחקן שמתבסס על ריצה, מהירות, דריבלים באגפים, מול הגנה עייפה ששיוועה לאיזו כוס תה עם ביסקוויט רך, לפני שהיא מניחה את השיניים בכוס המים שלצד המיטה. שער שלו בבעיטה חופשית מתחת לחומה נתן רמז לבאות. בדיעבד, עוד רבות ידובר, יתואר, יסופר ויושר על אותה בעיטה אשר בה חזו עינינו ברגע זה. בעיטה שתשנה את פני מדיניות הכדורגל בארצנו, כמאמר הגששים. השבוע ראיתי איזה משחק מחו"ל שבו שחקן הגנה שכב, לרוחב, מאחורי החומה, כדי למנוע שער כזה. גם זה לא היה עוזר הפעם. אם היה צורך, הבעיטה הזו הייתה חופרת בור מתחת לדשא, ומגיחה אל אוויר העולם, או אוויר אשדוד, בדיוק במקום הנכון. לא היה מצב – וכן, מדובר בפיזיקה, או בכימיה, או בביולוגיה – שהיא לא תיכנס.

אחריו באו עוד שניים, של טסאו ושל גובזה, או של גובזה ושל טסאו, מי כבר יכול לזכור את הסדר. בסוף היה עוד אחד של טסאו. השופט טען לאופסייד. מהזווית שלנו – ישבנו בערך באשקלון – לא היינו מזהים אופסייד גם אם היה דופק בדלת ומבקש שתי ביצים וקצת סוכר. עוד איזה מאה קרנות רצופות בתוספת הזמן, ואז זה הגיע: "איזה שקט ב-יא'", מהלהיטים האהובים עלי בכל הזמנים. מאלה שגם הלחן שלהם, אבל גם המילים, הם "עממי".

איך אומרים האנגלים? – You cannot buy class.

וכפי שכתב אלתרמן, השני, ב"נאום תשובה לרב חובל אשדודי":
עננים על ראשנו, הרוח איתן.
המלאכה נעשתה, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.

וכמובן, אי אפשר בלי ביקורת מסעדות:

אז הקבב, בלחמנייה, עם חומוס וחריף, על גריל הפחמים שהוצב ברחוב, ליד האיצטדיון. אבל רק אחרי משחק כזה. עם טעם הניצחון.

צילומים: גלעד אימס, ינון פוקס

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *