-"אבישי, מה אתה עושה שם?" -"שנייה אמא" מאז שאני ילד חלמתי לשדר כדורגל. כמו כל ילד חלמתי להיות שחקן, אבל הספיק סיבוב אחד של כוחות

'יצאנו מהמשבר'. זו הכותרת שלכאורה הייתי אמור לתת למשחק הזה. אבל, אני שואל את עצמי, האם זה באמת היה משבר? האם שני משחקים בהם לא

לתפוס פינה כדי, להעיף מבט, לנסות ולבאר את מה שהעין לא משגת, את גדר הברזל הארורה, את הספסלים שאין, ולא תעמוד עליהם כי ממש לא

"זה לא בשבילי, הכדורגל הזה", מלמלתי בסיום. מצד שני, חשבתי לעצמי אחר כך, איך אפשר בלעדיו? משחק כזה מותיר אותך עם דילמה מוסרית שבד"כ רק

שעת לפני צהריים מוקדמת (מאוד). יוצאים מהמכונית אל המגרש במישור אדומים, ונדמה שהדבר היחיד שחסר לתחושת המדבר המושלמת היא גמל וגיטרות אקוסטיות חורקות ברקע. בניגוד

דווקא אחרי משחק פחות איכותי, או פחות מלהיב, אתה מסתכל על הדקות האחרונות, על הסדר, על השקט הנפשי, ומבין: יכול להיות שזו הנורדיה הכי טובה

בד"כ אני ונדרים זה לא להיט. אני לא אדם עם עמוד שדרה חזק במיוחד, ובד"כ דברים שאני נשבע לא לעשות – אפשרי שאעשה אותם תמורת

אחרי היעדרות של עונה חוזר אלינו אבישי סלע עם טורו השבועי, כאשר הפעם הוא יבחן את המשחקים מזווית יותר מקצועית. מתחילים עם המשחק הרשמי הראשון