
נורדיה – פעם תשעים וחמש / הבלוג של גלעד אימס
"אבא, למה מקללים פה?" שואל אותי הקטן. "ככה זה", אני עונה לו, "יש מקומות שזה נהוג לנבל את הפה." "אבל

"אבא, למה מקללים פה?" שואל אותי הקטן. "ככה זה", אני עונה לו, "יש מקומות שזה נהוג לנבל את הפה." "אבל

העונה הרביעית הסתיימה לפני מספר שבועות. זו הייתה עונה שונה מהעונות האחרונות, עונה שבה חווינו המון טלטלות, מקצועיות וניהוליות, עונה

בסופו של דבר, כשמסתכלים על התוצאה הסופית, אפשר לחייך. מקום 4, אחרי שלאורך כמעט שליש עונה חשבנו בעיקר על מאבקי

זהו, נגמרה העונה. ואיזו עונה זו היתה. מה לא היה בה. שמחה, עצב, עליות, מורדות. כמה מרגש, מאכזב, מתסכל, מותח.

1 04:58. זו השעה המדויקת שבה קמתי ביום שישי. איכשהו תמיד בימים מתוחים ולחוצים אני קם הרבה יותר מוקדם ממה

המאמן ויקטור גניש ישב לריאיון במסעדת נישנושים שבצומת שורש, עם חברי העמותה אלית מזא"ה ואלדן וקנין לריאיון קראת המשחק הגורלי
החלוץ שגדל בהפועל ת"א של דרור קשטן והפך למלך השערים של ליגה א' בכל הזמנים הצליח לנפץ אשתקד שיא מסוג
זה נשמע כמו חלום דמיוני אבל זה אמיתי. השבוע, לאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים, הגענו להסכם יחד עם קבוצת

מבט על רשימת הכובשים של בית"ר נורדיה עד לאחרונה יצר את הרושם שלקבוצה יש אופציה משמעותית אחת בלבד לכיבושים: אסי
ככל שמתקרבים לקריית גת נהיה אביך ומגעיל יותר ויותר, גם מזג האוויר. "המשך ישר. בכיכר, ביציאה השנייה, פנה ימינה" אומר
חזון הקבוצה מבוסס על מועדון אשר ינוהל בשקיפות מלאה על ידי האוהדים, יחרוט על דגלו את ערכי המורשת הבית"רית ויפעל ברוחו של מייסד התנועה, זאב ז'בוטינסקי. קבוצה אשר תייצג נאמנה את הירושלמיות האותנטית, המשפחתית, החמה והאהובה שכולנו גדלנו עליה.