רטרוספקטיבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

איזה יום שישי היסטורי זה היה!
המשחק שציפינו לו כל כך הרבה זמן, להגיע לחולון ולהראות להם מאיזה חומר קורצנו.

בוקר יום שישי, מתעוררת ביקיצה טבעית ב- 6:38 עם פרפרים בבטן (סטייל דייט ראשון) ולא מצליחה לחזור לישון. תודה לאל על הוואטסאפ הירושלמי, חולקת שם את העובדה שאין לי אוויר, מקבלת אמפתיה וכמה תגובות של "כנ"ל" וקמה להתארגן.

בשעה 10:15 היסטוריה ראשונה- סוף סוף, אחרי הרבה זמן שחלמתי על זה, הוצאנו אוטובוס מלא כמעט לגמרי מירושלים לחולון. דניס, רואי ואיתי עבדו קשה כל השבוע כדי שההסעה הזאת תצא לפועל, ואני הייתי המאושרת בנשים באוטובוס עם עוד 44 חבר'ה בצהוב שבאו להתפרק ביציע, בנסיעה הכי שמחה ורועשת EVER.

מגיעים למגרש, היציע שלנו צהוב ונרגש ברמות שקשה לתאר אבל מאד קל להרגיש.
שריקת פתיחה, ומאותו רגע נתנו (אני כותבת "נתנו" כי הייתי בתוך הגוש, שרתי וקפצתי גם כשהחבר'ה לידי בכלל לא קפצו) את תצוגת העידוד הכי טובה שלנו עד כה. השירים אותם שירים, המרוקו אותו מרוקו, ושיר שלוש אותו שיר שלוש, אבל הנשמה שיצאה מאיתנו בכל מילה הייתה יותר גדולה, מלאה ברגש ובלב שמאיים להתרסק מרוב שהמתח והשמחה מציפים אותו. גם הגרון כמעט יצא מהמקום.

אבל כמו בלוד, כך גם בחולון. 1:0 לנו הופך לתיקו מאכזב, למרות שהשחקנים שלנו היו חדורי מטרה לנצח ולערער את הראשונה בטבלה, לא הלך.
כרגיל, "כל הקבוצה לבוא לפה" והם באים, המבטים שלהם מושפלים אל הדשא ואנחנו בטירוף של לשיר להם אהבה (חלקנו גם קופצים על הגדר ומנענעים אותה, פעם ראשונה שלי- אביגיל, מאחורייך) וזהו, מתפזרים.

לפני שאנחנו עולים בחזרה לאוטובוס אני לוקחת צעיף לא שלי בטעות, מחזירה אותו לבעליו ומקבלת צעיף אחר במקומו מבחור שאני בכלל לא מכירה, אחרי שראה אותי מחזירה את הצעיף ונשארת בלי. פייר? התרגשתי. על אמת.
הנסיעה בחזרה שקטה ומנומנמת, מה שמאפשר לי לתפוס מקום לבד ולתת לדמעות לזלוג קצת. גם אכזבה צריכה להתפרק איכשהו, והכל מתערבב עם שבוע קשוח, עם התמודדויות שבנורדיה אני מתוודעת אליהן לראשונה בחיי, עם משלוחי מנות מעשה ידינו שחילקנו באיל"ן בגילה הודות לנדיבות הבלתי תתואר של אוהדי נורדיה, עם סערת רגשות שמלווה אותי (ואני בטוחה שעוד אוהדים רבים נוספים) בחודשים האחרונים מאז שנורדיה נכנסה לחיי בסערה.

אז מה יהיה? החלום לעלות ליגה עדיין קיים אצל כולם. גם אם הראש אומר שזה כבר לא יקרה, הלב אומר אחרת. ואני, קיטשית שכמותי, תמיד הולכת עם הלב.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

אוקטובר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

2 תגובות

  1. היום במשחק,
    דמעות ההתרגשות שלי מהאושר שנכנס לי לחיים,
    היו בזמן שהתחבקנו שיכורות מהניצחון בסופו
    ומה׳דבר׳ הזה שנכנס לחיי.
    תודה אליתי:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *