פנים אל מול פנים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

"…פנים אל מול פנים
פגישה באמצע החיים,
הגענו אל עצמנו,
ממקומות כל כך שונים,
העיר נראית אחרת,
כאילו לא היינו פה,
הלילה את נשארת,
חכי איתי לבוקר שיבוא…"

השעה היתה בסביבות 16:45 כשחזרתי לטדי. אחרי הלילה ההוא חשבתי שכבר לא אסתובב באיצטדיון הזה יותר. שאולי רק אצבע הגורל עוד תחזיר אותי לשם באיזה כנס התעוררות של אמנון יצחק או הופעה של ביונסה או משחק של הנבחרת. אבל את בית"ר ידעתי שאני לא אוכל לראות שם יותר. את הקבוצה שלי. שהגשר הזה נשרף באופן סופי.
כשנורדיה הוקמה נדרתי נדר, שמרוב שהוא היה סודי סיפרתי עליו לכל מי שרק רצה לשמוע: לא חוזר לטדי עד שנורדיה תחזור לשם. אפילו לא למשחק נבחרת. לא דורך בטדי שוב עד שבית"ר שלי תחזור לשם, נקייה מהקומבינות ומהגזענות ומהאלימות. אחרת. חוכמת ההמונים.
טדי נהיה מפלצת מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. השיפוצים עשו את שלהם. הוא נראה הרבה יותר גדול ומהונדס ו… אירופאי, מאז שנכנסתי אליו בפעם האחרונה. צעד ועוד צעד, והשער למגרש, שאותו ראיתי באור של התגלות אלוהית בשנת 2000, במשחק הראשון שלי בטדי לפני 15 שנה, נראה שוב כמו בפעם הראשונה. לידה מחדש, אבל ממש.

"…פנים אל מול פנים
אולי רק פעם בחיים,
הזמן סוגר עלינו,
מעגל של שינויים,
אז מה עבר עלייך?
ומה מביא אותך לפה?
הלילה את נשארת,
חכי איתי לבוקר שיבוא…"

נכנס ליציע המערבי שבו ישבתי רוב הזמן. פעם הייתי יושב יותר למעלה, אולי סמל לריחוק שהיה לי מכל מה שהתרחש מסביב. תפסתי לי פינה תמיד בשקט. מביט אל המשחק המתחולל לפניי. מעודד רק לפעמים. לרוב יושב, בתוך המשחק לגמרי. מנסה לדלות פרטים מהעוברים והשבים. לתפוס לעצמי סיפור. ללכוד לעצמי עוד זיכרון שאוכל לכתוב עליו אחר כך.
על הדשא כבר עמדה שורת כיסאות, מוכנה לטקס לזכרו של דוד ישי ז"ל. שחקני קבוצת הוותיקים, בחולצות לבנות עם הלוגו של "אלדן", עמדו ודיברו ביניהם. הסתובבתי ביציע. כמעט ולא מאמין שאני פה, עם הקבוצה שלי. ניסיתי לנשום מעט מהאווירה כשצלילי פסנתר ראשונים החלו למלא את החלל.
"מזל… שיש אותך…", המהם הקול של עמיר בניון והנשימה שלי נעצרה. תהיתי אם מי שבחר דווקא את השיר הזה ידע שזה היה ההמנון שלנו, אוהדי בית"ר נורדיה. כמו "You'll Never Walk Alone" של אוהדי ליברפול, גם הוא היה שיר הפתיחה של כל משחק ליגה. בצעיפים המורמים אל על היינו שרים את המשפטים הנרגשים שכתב בניון: "אני שקוע בנסתר שבך / אוהב מה שגלוי / אני עבד לחוכמה שבך / ואין בך כלום שפוי". הוא כתב את זה על המוזיקה, אני תמיד הרגשתי כך לגבי הקבוצה שלי. האהבה שלי. זו שאף פעם לא משעמם איתה.
והכל צף שוב – אימון הבכורה והפיצוץ והאלימות המבהילה והתמונות שרצו שוב ושוב על המסך והדמעות שבעיניים, אבל אז גם הראשון שהזכיר שיש קבוצה חדשה והלייק הראשון וקניית המניה והמשחק הראשון והניצחון והשמחה שאחרי ודמעות האושר שצפו. שורת האכזבות והשמחות, הרגעים המאושרים והעצובים, הטוב והרע ובסוף טדי – טדי, הבית שהיה לנו פעם, שמארח שוב את בית"ר ירושלים שלי. בית"ר נורדיה. תהליך שהתחיל בדמעות ונמשך בדמעות, הסתיים עם דמעות כשאני יושב ביציע בטדי. לו רק מישהו היה יודע כמה עומק וכמה התעלות היתה ברגע אחד קטן.
קחו פאסט פורוורד לסוף המשחק. הדשא כבר היה עמוס בילדים ובגלילי הסרטים שנזרקו על הדשא, בהמולה שהזכירה יותר מכל את יום העצמאות. וזה התאים, כי זה היה יום העצמאות שלנו. יום העצמאות של בית"ר נורדיה ירושלים, שבאה מהאהבה כדי להחיות אהבה. וכולם היו שם, כמו בסצינת סיום של סרט: איציק קורנפיין, האיש שנלחם ונשא את הבשורה; ואורי מלמיליאן, שהיה גיבור ילדות גם עבורי – למרות שהתוודעתי לכדורגל הרבה אחרי שהוא פרש; והנשיא ריבלין, שבא לכבד שחקן עבר אבל בסוף גם סיפק קרקע מרשימה – כהרגלו – לכל מה שהרגשתי באותם רגעים; ואיציק אלפסי, החלוץ המרכזי של הכל שגם אצלו ראית את ההתרגשות בעיניים.
זה עוד לא ניצחון. לא נשמעה שריקת הסיום של המאבק הזה. עוד נעלה ונרד בו הרבה, עד שנגיע שוב לטדי – במסגרת רשמית, כבעלת הבית. זה ייקח זמן. אבל זה היה מעין שער ראשון ויפה. בדקות הראשונות של המשחק, באלה שבהן אתה עוד לא מתיישב ממש. כשאתה בא עוד עם אגלי הזיעה של ההתרגשות הראשונה. רגע מאושר שאתה לא חושב יותר מדי אחריו. פשוט לוקח לריאות, כמה שיותר. ואחר כך עוד יהיה טוב ורע ושוב טוב ושוב רע. אז מה? תן ליהנות מהרגע. תן לשיר ולשמוח על הרגע עליו חלמנו. לא כמו הרגע ההוא, אבל מאושר לא פחות.
איזה כיף לקפוץ בגול.
יום למחרת כבר באתי לעבודה עם חולצת ה"תל חי" החדשה שקניתי במשחק אתמול. חבר לעבודה דובר אנגלית שאל אותי "Is That Your Team?".

"Yes", עניתי לו בחיוך. ונדמה לי שזו התשובה הכי משמחת שנתתי למישהו אי פעם בחיי.

"אהבנו פעם באמת ובתמים,
אהבנו כמו שילדים יודעים,
עליי וגם עלייך,
רואים את השנים,
ואת יפה,
פנים אל מול פנים."

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

פברואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *