עונה שמינית / אלית מזא"ה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עונה שמינית

קשה להאמין שכל כך הרבה זמן עבר, מאז אותו יום חגיגי שבו הגענו לראשונה ל'נורדיה ארנה' בגבעת רם והתאהבנו בקבוצת כדורגל בליגה ג'. התאהבנו בקהל, ברוח המועדון, ביופי שבפשטות ואחד בשני.

והנה עונה שמינית הגיעה. עונה שתהיה שונה מקודמותיה כי היא התחילה בנחת עוד לפני הגול הראשון.

נחת ראשונה – את הפיקוד על הקבוצה קיבל גילי גור, שנמצא במועדון מיומו הראשון. איש טוב וישר, עניו, שמתייחס לכדורגל ולנורדיה בתחושת שליחות. איפה ישנם עוד אנשים וגו'.

נחת שנייה – בקבוצה משחקים לא מעט שחקנים, שעלו מקבוצת הנוער שלנו, מחלקת נוער שנבנתה בדם, יזע ודמעות והפכה למחלקה מעוטרת ואיכותית. כזו שילדים ובני נוער שואפים להגיע אליה. אלה הפירות האמיתיים של כל מועדון כדורגל.

נחת שלישית – לראשונה בנורדיה הושקעה מחשבה אמיתית לטווח הרחוק (גילי גור כבר אמרנו?), בבניית שלד צעיר וירושלמי שיצמח ויתפתח בתוך המועדון ויהפוך לדור של שחקני בית שרוצים לנצח מהנשמה ומאהבה למועדון.

עם כל הנחת הזאת יש גם אלכסונים שצריך ליישר, והעיקרי בהם הוא המסר השיווקי של נורדיה.

עד שהגיע חוגג לבית"ר, היה קל להסביר ולשכנע שהרוח של נורדיה היא בנייה מחדש של בית"ר ירושלים, זאת עם ההוד וההדר וז'בוטינסקי. שאנחנו כאן, כדי לתקן ולהראות שאפשר גם אחרת, שהעולם לא ייחרב, אם ישחק בבית"ר שחקן מוסלמי ושאפשר לאהוד קבוצה בלי שתחדור ליציע אלימות מילולית או פיזית.

אבל, אז הגיע חוגג ובקול תרועה רמה הכריז מלחמה על לה פמיליה, מלחמה שיש בה עליות ומורדות והיא עדיין נמשכת, אבל יש לה השפעה ניכרת על המתחולל בקרב אוהדי בית"ר. לראשונה נשמעו בקול רם, קולותיהם של אלה שמבינים שלה פמיליה היא האויב הכי גדול של בית"ר ירושלים. והפעם הם לא מפחדים להילחם מול הכנופייה עם הברדסים, שגנבה להם את המועדון. ההתנהלות סביב הגעתו של עלי מוחמד למועדון, הוכיחה את זה ועכשיו כבר קשה להתעלם מהשינוי שחל ביציע.

לכן זה הזמן לחשב מסלול מחדש. נורדיה כאן להישאר ובזה אין ספק, אבל כדי שלנורדיה יגיע קהל חדש, צריך לעשות חשיבה מחודשת על למה אנחנו כאן, מי קהל היעד של נורדיה בנקודת הזמן הזאת, ואיזו חווית משחק יש לנורדיה לתת היום.

כי ערק ביציע כבר אין, ניצחונות והצלחות אי אפשר להבטיח, הגוש המעודד שהיה אחת הגאוות הגדולות של היציע הפך לגושון שלפעמים קשה להרגיש שהוא שם, טדי נראה כמו חלום רחוק וחווית המשחק השתנתה לחלוטין.

אז מה כן? שחקני כדורגל צעירים בעלי פוטנציאל ונטולי אגו (מצרך נדיר בכדורגל הישראלי ובכלל), חווית משחק של ליגות נמוכות, שיש בהן קסם שאי אפשר למצוא במקום אחר, שחקנים שבאים לגדר בסוף המשחק כדי להגיד תודה, מחבקים אוהדים נרגשים ועושים עוקב באינסטה. אין דברים כאלה במקום אחר, באמת שאין.

ועדיין, צריכים להתקבץ להם בחדר אחד, טובי המוחות של נורדיה ולהבין מה הערכים המוספים של נורדיה מלבד המלחמה בגזענות ואיך אפשר לגרום לאנשים לרצות להיות חלק מהקהילה של נורדיה.

אני בטוחה שנחזור לימים היפים של יציעים מלאים בטדי והליגה הלאומית היא פנטזיה שתתגשם (טפו חמסה), יגיע דור צעיר ורענן ליציע ואנחנו, שכבר די נשחקנו עם השנים, נביט מהצד ונרווה נחת.

וברוח ראש השנה, הבאה עלינו לטובה אאחל לנו שנהיה לראש הטבלה ולא לזנב הפלייאוף התחתון, שירבו גולינו כרימון, שימתק חיכנו בגולים ושניחתם בעונה שתמלא אותנו בגאווה.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ספטמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *