וידוי / אבישי סלע

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
חולצתי הקצרה עם הלוגו באמצע,
צהרי יום שישי, והכנסת ברקע,
כך ראית אותי ראשונה, תזכרי?
והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים,
כי אהיה בשבילך כמו ריסים ועיניים,
וכמו ריס אל העין אליי תתחברי.
 
בענינו המר, בתקופות שגרוע,
גם בכעס לא פעם הייתי שקוע,
ועיניי הדומעות התמלאו בתקווה,
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים,
שנצליח בסוף, שנכבוש פעמיים,
ושומר את אוזני מבשורת הרעה
 
כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אך זכרי איך נפגשנו כשטוב עוד היה,
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת,
רק אותה אהבה ענייה וסוררת,
באותה חולצת מנורה הזוהרת,
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת,
יהיה כך,
כך יהיה,
אות באות.
 
ולקחתי יום חופש, לדימונה נסעתי,
ובכל התקפה את עיניי שוב נשאתי,
לכדור הארוך השומם מכיוון,
עוד איבוד מתסכל, עוד כדור ללא כתובת,
למה כמה עולה להחתים ראובן עובד?
ואדע כי את עאטף הוצאת די מהר..
עוד גלגול מתסכל, עוד פספוס די נאיבי,
התפללתי בלב שתחטוף אותי סינדי,
וזה חושך עצום, אך ליבי לא נשבר,
והיה לי ברור כמו שניים ושניים,
ששבוע הבא יתקרב שבעתיים,
וליבי יהלום וילחש לך בלאט:
 
כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אך זכרי איך נפגשנו כשטוב עוד היה,
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת,
רק אותה אהבה ענייה וסוררת,
באותה חולצת מנורה הזוהרת,
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת,
יהיה כך,
כך יהיה,
אות באות.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *