גדי כרמלי / עמנואל שלמון

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

ציפיות מגדי כרמלי

אני לא יודע מה יוכל להשאיר אותנו בליגה.

אני לא בטוח שיש משהו שיוכל להשאיר אותנו. חומר השחקנים שלנו, גם אחרי שינוי המאמן (שינוי שהיה הכרחי, יסכימו כמעט כולם), לא מבטיח רבות. גם המצב בטבלה – לנוכח בטן הטבלה המשמינה שנוצרה בין המקום השישי ועד למקום ה-13, מרחק 10 נקודות מאיתנו – אינו מזהיר, איך לומר. 

                                                                                                                                 

ובכל זאת, יש לי ציפיות מגדי כרמלי, המאמן החדש שלנו. יש לי ציפייה שיפתור לפחות חלק מהבעיות המקצועיות שאיתן אנחנו מתמודדים העונה. זה כמובן תנאי סף כדי שבכלל נוכל לדבר על חזרה למאבק על ההישארות בליגה.

 

כאמור, כרמלי יצטרך לעבוד בנסיבות לא פשוטות, עם בור של נקודות מחוף מבטחים, ועם מגבלות תקציביות שונות. אבל אם הוא בחר להגיע, כנראה שהוא בכל זאת מאמין ששום דבר עוד לא אבוד.

 

  אז מהן הציפיות שלי מכרמלי עם כניסתו לתפקיד?

 

  1. למצוא חיזוקים אמיתיים

אין קבוצה שאין לה עמדות שמהוות נקודות תורפה. לאף קבוצה אין גם שוער מושלם, גם בלם בלתי עביר, גם קשר שהוא צ'אבי הרננדס, גם קיצוני סוחף וגם חלוץ שלא מחמיץ אף הזדמנות.

 

הבעיה עם בית"ר נורדיה של העונה היא שיש בה כמעט רק נקודות תורפה. כמעט באף עמדה אין שחקן שהוא באנקר, מישהו משופשף ומנוסה מספיק כדי לסחוף את יתר הקבוצה קדימה; כמעט בכל עמדה היינו שמחים לשדרוג ביחס לקיים. למעשה, הבחירה של כרמלי אינה נוגעת לשאלה 'אילו תפקידים דורשים חיזוק', אלא לשאלה 'עד כמה התפקידים השונים דורשים חיזוק'. כלומר, ההכרעה היא לא בין עמדות חזקות לבין עמדות חלשות, אלא על פי סדר העדיפויות ורמת הדחיפות שבמציאת חלופות בכל עמדה ועמדה.

 

בראש סדר העדיפויות הנכון בעיניי, נמצאות שתי עמדות: בלם וקשר התקפי/קיצוני. בחוליית הגנה צעירה ומרושלת מדי, אנחנו חייבים עוד בלם עם חוכמת משחק וניסיון, שמסוגל לחבר את חלקי החולייה למשהו מתואם יותר. קיריל לאונוב הוא נקודת אור יחסית בעונה הזאת, אבל השליטה שלו בשפה העברית דלה מדי אפילו כדי להבין למה לעזאזל בני פרץ מתכוון כשהוא צועק לו 'עזוב'. אדן בן הגיא ורן כחלון מאבדים בסיטונאות ליד השער שלנו, פרץ מפשל לפחות פעם במשחק בכדור גובה ועוד שלוש פעמים לפחות עם משחק הרגל, כי כנראה עוד לא נולד מאמן השוערים שיסביר לו שלא קוראים לו 'נוייר'. למעשה, גם כשאנחנו משחקים עם שלושה בלמים (חלקם מאולתרים), מרכז ההגנה שלנו לא דוחף אותנו קדימה אלא להפך. מישהו חייב לקחת אחריות על החולייה הזאת.

 

לגבי הקישור הקדמי – כשאין לך קבוצה מסודרת, וכשאתה משחק בליגה מלאת קבוצות מדשדשות עם הגנות איטיות, שחקן של יכולת אישית יכול להוציא אותך למעברים ולהכריע משחקים בהברקות. א-ממה, לנו אין שחקן כמו יוסי סלליך, שאולי לא מספק מאסת שערים אבל יודע לצאת לספרינטים על הקו שעושים סחרחורת כמעט לכל מגן בליגה. הקשרים שלנו יכולים לבעוט מרחוק, להעיף כדור רחוק, אבל לא להוביל כדור מהר על הקרקע. הקיצוני הראוי היחיד בסגל הוא דוד צור, וגם הנ"ל מסוגל לנשום ולזוז בו-זמנית לכל היותר 45 דקות ברצף. אז כן, אנחנו צריכים יותר מזה.

 

ואחרי כל זה, כאמור, יש לפחות 4 עמדות נוספות שישמחו לבוא לחזק ולצאת מחוזקות: חלוץ עם נוכחות ברחבה (אם כי עוד מוקדם מדי להסיק מסקנות לגבי מתן שוורץ), מגן ימני, קשר אחורי שמסדר את הנעת הכדור ושוער. ועוד היד נטויה.

 

זה לא יהיה פשוט. את המגבלות התקציביות כבר הזכרנו, וספק רב אם המנגנון הקיים במועדון מסוגל לשלוף חיזוקים אמיתיים, בטח כאלה שמגיעים מחוץ לאוויר ההרים הצלול כיין. בשביל זה, כרמלי המנוסה, שמכיר שחקן או שניים בליגה הזאת, יצטרך להביא לא רק עין מקצועית טובה, אלא גם כושר שכנוע והכרות אישית קודמת עם שחקנים שיכולים לעשות את ההבדל מבחינתנו. כי בלי שדרוג ממשי של הסגל, גם עם יורגן קלופ על הקווים נמשיך להתבוסס בתחתית המדממת של ליגה א' דרום.

 

  1. לסדר את משחק ההגנה

בתחילת העונה, גילי גור ניסה ליצור משחק לחץ על הנעת הכדור של היריב. באותם ימים רחוקים-רחוקים, שיחקנו בעיקר במבנה של 4-3-3 במשחק ההתקפה, שבמצב של מגננה הופך למעין 4-2-3-1, כשאחד מקשרי המרכז (שריג/מנשה) יוצא ללחוץ גבוה, מתחת לחלוץ. הלחץ הזה היה מאוד לא אפקטיבי, ובעיקר סייע ליריב לחלוף בקלילות על פני קו הלחץ הראשון, בדרך הבטוחה אל השער שלנו.

 

בהמשך, גילי שינה את התבנית, ועבר למערך נסוג יותר, לעיתים עם קו אחורי של חמישייה. זה לא שינה את העובדה הבסיסית שהקבוצה שלנו פשוט לא יודעת לעמוד במגננה כקבוצה. גם יריבות לא מאוד מרשימות, כמו שעריים, בקעה ועירוני אשדוד, גילו שמספיק להניע מעט את הכדור כדי לשבור את הלחץ שלנו. החוליות שלנו לא יודעות לעמוד בקו קבוצתי הרמוני, לא יודעות לנוע אלכסונית כדי להגיב להנעת כדור מצד לצד שמעבירה את כובד המשקל לשטחים הפנויים, וקורסות מול כל קבוצה שיודעת לחבר כמה מסירות. גם איבודים שלנו בחצי המגרש היריב, למשל אחרי מצבים נייחים לא מוצלחים, יכולים להפוך בקלות למתפרצת נגדית בהיעדר חילופי מקום וחיפויים מהקו הבא. הכמות הבלתי נסבלת של מצבים (וגם השערים) שאליהם הגיעו יריבות דרך מעבר במסדרון שנוצר במרכז השדה שלנו, מדברת בעד עצמה.

 

אמנם, אנחנו משופעים בשחקנים רעבים, אבל הם גם בוסריים ונאיביים מאוד, ויודעים מעט מדי על טקטיקה ועל עמידה נכונה על המגרש. כרמלי יצטרך ללמד אותם ללחוץ נכון וליצור משחק הגנה אפקטיבי יותר – כזה שמאפשר את בלימת התקפות היריב כבר בקו הקישור, ועוד לפני שהוא מגיע לאזורים המסוכנים.

 

  1. למצוא את המקום המתאים לאבו-ענזה

לצד שלל החתמות בינוניות שהגיעו אלינו מאז תחילת העונה, דווקא החתמתו של מוראד אבו-ענזה הציגה לנו ניצוצות של שחקן כדורגל אמיתי. בתלכיד צעיר ולא משופשף בעליל, אבו-ענזה בן ה-80 לערך סיפק מההתחלה ניצוצות של חוכמת משחק וחתירה למגע.

 

הבעיה היא שלצד שערים מעטים שייצר לאחרים באמצעות בישול או סחיטת פנדל, ולצד פעולות יפות מעת לעת כשהוא מקבל כדורים לשטח, אבו-ענזה מתקשה מאוד במאבקים בתוך השטח הקטן שברחבה. הוא נמוך מדי, ואולי גם מבוגר מדי, כדי לנצח בגובה או להשתלט על כדורים שדורשים אתלטיות, מסיים בצורה רשלנית ומתקשה לדחוף את הרגל לפני שחקן ההגנה. כשמדובר במי שאתה בונה עליו כמוציא לפועל שלך, קצת קשה לסמוך על מי שלא כבש שער כבר שנתיים. 

 

עד כה, 7 השערים שכבשנו בליגה הגיעו מ-7 שחקנים שונים. אף לא אחד הובקע על ידי שחקן חוד אמיתי. האם יש מישהו בסגל הקיים שבכוחו לספק שערים על בסיס קבוע? ספק גדול. ובכל זאת, גם בהנחה המתבקשת שבסוף אבו-ענזה ימצא את הרשת, מתישהו, איכשהו, כנראה שהוא לא יהיה הסקורר שיביא מספרים ויעשה את ההבדל ליד השער. כרמלי יצטרך למצוא את המתכונת שבמסגרתה נוכל למקסם את מה שהוא כן מסוגל לספק לנו – אולי להציב אותו כחלוץ שני נסוג, אולי מתחת לחלוץ. לא כמוציא לפועל העיקרי.

 

  1. לסגל רעיונות התקפיים ולמקסם את האיום מרחוק

לבית"ר נורדיה בתקופת גילי גור לא היו רעיונות התקפיים. האופציה השכיחה הייתה שליחת כדורים ארוכים לשום מקום, שבמקרה השכיח גם הסתיימו בנבדל מטופש, שהעיד על חוסר התיאום בין שחקנינו ביציאה קדימה. מצד אחד, אין קשר שיודע לבנות הנעת כדור ממרכז השדה – ירדן פינטו, הרכש המבטיח מאירופה ומספרד, הוא שחקן חסר רלוונטיות התקפית, שבמקום לאסוף את הכדור מהבלמים לפני שהם שוב מאבדים אותו ליד לשער ומשם להתחיל התקפות, רק נבלע בצפיפות. מצד שני, גם אין לנו ממש אופציות לריווח המשחק באגפים, בהיעדר שחקני כנף רציניים. מצד שלישי, כאמור, גם שחקני יכולת אישית שמכריעים משחק בהברקות נעדרים מהנוף.

 

גם כאן, מלבד חיזוקי הסגל שנדרשים, אנחנו משוועים לנוכחות של מאמן שמסוגל להעמיד קבוצה על המגרש. כרמלי יידרש ללמד את השחקנים שלנו לצמצם מרחקים בין החוליות, לעשות תנועה כדי ליצור אופציות למסירה, ולהיכנס לשטח מקו שני ושלישי כדי להשתלט על כדורים אבודים לפני שהם הופכים למתפרצת נגדית. במקביל, כרמלי יצטרך לחשוב איך למקסם את הכלים ההתקפיים המעטים שכן יש לנו – למשל העובדה שקשרי האמצע שלנו אוהבים לבעוט מרחוק, ואפילו עושים את זה לא רע בכלל. בקיצור, ממש לא חסרה לו עבודה.

 

  1. לסגל אופי ולהחזיר את האמונה

9 הפסדי ליגה כבר צברנו, חלקם מתסכלים ודרמטיים. למרות זאת, אף שחקן לא נראה כמי שמגיב בעצבים מיוחדים. זה לא שחלילה יש בי טיפת צער כלשהי על העובדה שעוד לא ספגנו כרטיס אדום העונה. אבל אם יורשה לי (ויורשה לי), נדמה לי שזאת אינדיקציה, אחת מיני רבות כמובן, להשלמה קלה מדי ומהירה מדי מצד בחורינו המופלאים עם ההפסדים המתגבשים – גם כשיש עוד זמן לשחק.

 

ניקח, לדוגמה, את הפנדל שקבע 2-1 לירמיהו חולון. אז ספגנו שער אכזרי, מפנדל, נכון. אבל יש עוד לפחות 10 דקות, בבית שלנו, אז למה לא לצאת קדימה ולנסות לשנות את המצב? כנ"ל השער הראשון של שעריים – הרי היינו טובים יותר ב-20 הדקות הראשונות, אז למה לא לצעוק 'חדש, חדש' ולנסות להתחיל שוב אחרי הגול?

 

יכול להיות שפשוט אין בקבוצה הזאת, הצעירה והלא אפויה מספיק, מישהו שירים לכולם את הראש וידחוף את הקבוצה קדימה אחרי ספיגה. אם ככה, זה יהיה על כרמלי – שועל ותיק שאמור לספק את הנוכחות והסמכותיות שחסרו לנו בעמדת המאמן. הוא צריך להחזיר לשחקנים את תחושת האמונה ביכולת שלהם לעשות משהו, ולהחדיר בהם את התחושה שיש להם אופק כלשהו. הם זקוקים לזה. גם הקהל שלנו זקוק לזה: קשה לצפות מהאוהדים לכתת רגליהם להיכלי הפאר של ליגה א' מדי יום שישי כשנראה שגם העידוד האיכותי ביותר לא ימנע עוד הפסד. גם האוהדים שלנו זקוקים למישהו שישכנע אותם שהכול עוד פתוח, ושיש בכלל טעם לעודד את השחקנים לנסות ולשנות את רוע הגזירה.

 

אז כן, מושא הציפיות שלנו הוא המאמן החדש כרמלי. הוא לא יוכל לבד, בלי גיבוי מערכתי ובלי אשראי לשפצור משמעותי של הסגל, וייתכן שלא משנה מה יעשה – זה לא יספיק כדי לשרוד. אבל יש עוד מספיק זמן לעונה הזאת כדי שלפחות נהיה חייבים לנסות.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

נובמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *