בין תרבות לפרא

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

האתגר: לכתוב טור שבועי על נורדיה בלי ליפול למלכודת הקיטש הקבועה והמפתה כל כך.
דרך הפעולה: הדרת מילים שהשורש שלהן הוא ר' ג' ש' או שימוש במילה "לב" על כל ביטוייה והטיותיה (נוגע ללב, צובט בלב, לב צהוב, אהבה וכן הלאה).
הערכת עמידה ביעד: מועד לכישלון.

ולענייננו… מבחינת החוויה האישית שלי (והלא לשם כך התכנסנו כאן) אני חושבת שזה המשחק שהכי נהניתי בו עד כה (אולי להוציא את המשחק במישור אדומים שהיה בו קסם שונה משלו כי הוא התקיים בערב, אז בעצם אין מקום להשוואה).
מצאתי את עצמי במחצית השנייה, אחרי בירה ושני צ'ייסרי ערק, צלולה וחדה ומחכה בסבלנו לבאזז שיגיע כדי להתחיל לקפוץ עם החברים ולהניף את הצעיף הצהוב, שעדיין אין לי אבל מישהו בטוח היה משאיל לי לטובת השואו, בשירת "יאללה בית"ר" קופצנית ורועשת. לא קרה.  מה שכן קרה זה עשרה גולים שלנו, כולל אחד של אמיר שוויקי שסוף סוף חזר לפתוח בהרכב, ועוד אחד שהקפיץ את כולנו משימחה- הפנדל של הקפטן (איך הוא מרגש) לי-אור קן- דרור שחזר לשחק אחרי פציעה שהשביתה אותו.

מתישהו לקראת סוף המשחק הסתובבתי וקלטתי שאני עומדת בתוך הגוש של המשוגעים, אישה יחידה בין עשרות בחורים מפוצצים באדרנלין, ששרים, קופצים ושותים כבר שעה וחצי ברצף. אני די בטוחה שחייכתי לעצמי באותו רגע כי זה פשוט היה נעים. מאוחר יותר כשחשבתי על זה יותר לעומק הבנתי מה זה באמת מסמל עבורי: סיטואציה שבתיאור היבש שלה עלולה להישמע מאיימת, היא בעצם חוויה מתקנת לי ולכל אישה שתגיע ליציע. הג'נטלמניות נוטפת שם מכולם, בהומור אין טיפה של שוביניזם או סקסיזם, גם כשהם שיכורים אין שום סיכוי שמישהו יתחיל לשלוח ידיים או יזרוק הערה לא במקום. זו פשוט סביבה גברית מובהקת שאני מרגישה בה הכי נוח שרק אפשר. ולמה חשוב לי לספר את זה? כי אני רוצה שתגענה עוד המון נשים לחוות את מה שאני מתארת כאן, את הסביבה הגברית המכבדת, האוהדת, הנעימה והמשתפת. אני רוצה שדרך החוויה הזאת תגיע ההבנה שזה היחס שמגיע לנו ואין שום סיבה שנתפשר על פחות, שאין סיבה שנוריד את הראש כשמציקים לנו ברחוב או שנשתוק כשמישהו מנסה לגעת, אלא זה הדושבאג שצריך להוריד את הראש ולבקש סליחה. מה שאני מנסה להגיד זה שמעבר לעובדה שנורדיה זה כיף, יצאתי מהמשחק מחוזקת בתעצומות הנפש שלי, עם אקסטרה כוח להתמודד עם הדושבאגים שלצערי לא הולכים לשום מקום בזמן הקרוב ואולי אפילו לעצור לרגע ולייבש את הבא בתור במקום ללכת יותר מהר ולהתעלם.

לסיכום: פרט לנפילה אחת (בקפטן, אי אפשר להימנע מזה) דווקא עמדתי בדרך הפעולה שהצבתי לעצמי, אם כי גם בלי המילים האלה נפלתי הישר למלכודת הקיטש, אבל הפעם עם טוויסט ועם קורט של ערך מוסף שהיה לי חשוב להדגיש.
מקווה שבמשחק הבא כבר תעמודנה לצידי עוד כמה נשים בתוך החבורה הנורדית הנהדרת הזאת.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *