אני עליך רק חושב / אמיר אליהו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אני עלייך רק חושב!

שני אירועים מחוללים השפיעו על אהבתי לבית"ר. הראשון בגיל 9.5, גמר גביע המדינה  1985, צופה במתח בשידור הישיר של ניסים קיוויתי האגדי, בית"ר ירושלים נגד מכבי חיפה, בדקה ה86, מלמליאן מוצא את שירזי בימין, זה פורץ בעוצמה אדירה, מוציא רוחב מדוד לאוחנה שלא מתבלבל מול אבי רן ז"ל  ונותן גביע שלישי לבית"ר ולי כמעט 30 שנה של אהדה והערצה לבית"ר ירושלים. 

השני, קיץ 2014. מנסה להתאושש מעונת הבלהות שזה עתה הסתיימה, האלימות והגזענות כלפי הצ'צנים המסכנים והמיעוט הבית"רי  שנלחם בה מבפנים,  גומר אותי. אני עם בית"ר סיימתי, הפעם זה סופי. ערב אחד, יושב על המחשב ופתאום קופץ  בפייסבוק, ראיון  של נועם ביטון ידידי אצל גיא זוהר על הקמת קבוצה חדשה בירושלים. "בית"ר נורדיה ירושלים". סוף סוף, בית לבית"רים שלא צריכים יותר להתבייש שהם אוהדי בית"ר.

אנחנו תיכף מתחילים עונה שמינית, ונדמה לנו דרך המשקפיים שלנו  שהכל מדשדש, "בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום" שאין בנורדיה קהל חדש והישן עוזב משלל סיבותיו, שליגה א' גומרת אותנו בכדורגל מדכא ובשכירי החרב, ש"עושים עלינו סיבוב". והכי עצוב, טובי בניה של נורדיה מאמינים שבבית"ר ירושלים, יש קוסמים שהצליחו בעונה אחת  וחצי להעלים את הגזענות והאלימות של לה פאמיליה ב15 השנים האחרונות.

כל מה שצריך זה לעצור לשנייה, להוריד את המשקפיים, לקחת מטלית נקייה, לנקות היטב, להרכיב חזרה ולהסתכל אחורה בגאווה אדירה.

בשבע השנים האחרונות הקמנו את בית"ר מחדש, הפכנו לגדולי הלוחמים בספורט כנגד אלימות וגזענות במעשים ולא ביח"צנות ריקה מתוכן, בנינו יציע עם השירים הכי מקוריים ויפים בכדורגל, יצרנו קהילה שנפגשים בה בכל שישי כמו במשפחה עם הריטואל של  שתי נשיקות בלחי, החיבוקים והריבים הגלויים, נטולי המבט בעיניים. בנינו מועדון כדורגל עם מחלקות נוער, שבוגריה כבר טעמו את ריח הדשא בקבוצה הבוגרת והיד כאן עוד נטויה. חדרנו לשיח הספורט הירושלמי ב"נפגשים במגרש" של מיה חסון ברדיו ירושלים  ופינה מלבנית קבועה של שלומי אהרוני בעיתון ירושלים בשישי בבוקר. ויותר מכל עוררנו את השאלה הקיומית החשובה ביותר, מאז ההיא של שיקספיר,  "בית"ר לאן". ה"בית"ר לאן שלי". בשבילי, "נורדיה זו בית"ר" לא רק כסלוגן מוצלח, אלא כמוטו שצריך להיות שגור בפינו, בבואנו למשוך קהל אוהדים חדש, במיוחד את אלו של בית"ר שבאמת נמאס להם, "שאף בן זונה לא יגיד את לא אימפריה!".    

"מה שמת לא ימות עוד", אומרים באיי הברזל, אמרו וצדקו. בית"ר ירושלים שעליה גדלנו, מתה מוות קליני, שוכבת לה גמורה ללא נשמה ודופק בחדר טיפול נמרץ, מדי פעם מגיע רופא חדש שמתעקש לתת לה עוד מכת  חשמל חזקה אחרונה, מלאת כוונות טובות, המוניטור מראה לשניה סימני חיים, אך מיד חוזר לקו השטוח, זה קרה עם טביב, זה קורה עם חוגג, זה יקרה עם המשיח הבא בתור. "שאף חרטטן לא יגיד את לא בית"ר!".

רוצים את  "חזון בית"ר אחת"?! אין בעיה!  תשקיעו את האנרגיה  בבית"ר האחת שלנו, בית"ר  נורדיה ירושלים, תאהבו אותה, תהיו גאים בה, בשינוי שהיא עשתה, יש לה מקום בירושלים, בישראל ובעולם. "שאף מנוול לא יגיד לי את בוגדת"!

ומילה אחרונה על כדורגל בשנה הקרובה, כי בסופו של דבר לשם כך התכנסנו, קבלו ספוילר, לא נראה בעמק הארזים העונה "כדורגל מברזיל", מה שכן נראה מהחבורה "עם המנורה על החולצה " של גילי גור ומשה בן ארוש זה אוסף של שחקנים צעירים, אלמוניים שבאו מבחירה אלינו או גדלו במועדון. הרוב מאזור ירושלים. ממה שהספקנו לראות במשחקי ההכנה והגביע, מדובר  בח'ברה צעירים, ממושמעים טקטית, חלקם מאוד כישרוניים וחלקם פחות, אבל כולם עובדים 90 דקות כקבוצה, כיחידה אחת למען המטרה. הם צריכים אתכם כל שישי בעידוד קולני ורציף, במילה טובה לפני ואחרי המשחק, בלייק באינסטגרם והכי חשוב בתחושה שהם הגיעו הביתה.

"וכלב מי שלא אוהב אותך, כלב מי שלא אוהב" (אני אישית מת על כלבים.)

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ספטמבר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *