איים א לודר, בייבי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

לא היית אוהד כדורגל מעולם, אם לא פעם אחת ידעת טעמו של כאב שלאחר תבוסה (נכון, נגמר תיקו אבל תזרמו איתי רגע). את החזרה המבואסת, המיואשת הביתה. את הישיבה החצי-המומה, עדיין לבוש במעיל הכחול, עם הקפוצ'ון השחור מתחת (והכיתוב מאחורה של ז'בוטינסקי – המשפט הפך למוטו של המועדון, של שדה הזהב שבנינו – "אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר". אירוני במיוחד להסתכל ולהרהר בה, דווקא אחרי תיקו כל כך מבאס. כל כך מייאש. כל כך עצוב.

ואת התהייה מה לעשות עכשיו? האם באמת אפשר לחזור לרגעים שמחים יותר? או שכל אחד מהם ייראה כמו רצון עז להתעלם מהכאב, להדחיק, לקחת את הטוב ולחבק אותו כדי לא לזכור את כל הרע שרובץ עליך? האם לחשוב כבר על העונה הבאה? להסתכל על הטבלה ולרפרש אותה שוב ושוב, מתוך תקווה כמוסה שאולי הכל בעצם לא נכון ומצמצת שנייה ובעצם הכנסנו עוד גול וניצחנו את המשחק הזה, המוזר הזה, הארור הזה?

ולך תמצא נקודות אור, לך תמצא משהו אופטימי לכתוב אחרי המשחק כשאתה מסתובב שם, בחצר המוזרה של המגרש בלוד, וגשם ודמעות מתערבבים כמו בשייק של מלח ומלח, וכל מה שבא לך הוא פשוט להיעלם; או לחזור במכונת זמן לרגעים שמחים יותר, לתחושת האושר המפעמת, לטעמו המתוק של הניצחון. אפילו עכשיו, כשאני כותב את השורות האלה, עוד קצת דוקרת את ליבי התחושה המרה הזאת, הממורמרת, זו שמחפשת משהו להיתלות בו או מישהו להאשים. ואין. ככה זה כשאתה חלק מהקבוצה באופן הכי פיזי; אם לא הצלחנו, קודם כל אתה חושב עליך ומה בדיוק עשית לא נכון.

ולך תתווכח עם אופטימיים נצחיים שמסבירים לך שלא אבוד, ושאפשר עוד לסגור את הפער, אם רק ננצח את כל המשחקים עד הסוף וחולון יאבדו נקודות כאן וכאן וזוזיאן יפסידו לראשל"צ ומוסא בן-חיים ייפגע מברק – או, באופציה שאני יותר אוהב, יקולל ע"י כומר קתולי מאורתודוקסים אנטוניו יפו (מי זה אנטוניו, לעזאזל?), איך בכלל אתה יכול לזרוק טיעון נגד כשכל מה שבא לך הוא להתעטף באותה אופטימיות, להאמין שהכל יהיה בסדר ורק לחכות לנס שיתרחש? הרי בחדרי החדרים של ליבך גם אתה עוד מאמין, באמונה אידיוטית ועיוורת, שמשהו עוד יסתדר. שקבוצה של מאות אוהדים לא באמת יכולה להישאר עוד עונה בליגה ג'. שחייבים להיות לכל זה סוף טוב, אחרת – בשביל מה התיישבנו ושילמנו כרטיס?

 

ואתה מחפש אופטימיות ומוצא אותה באירוע שקרה במחצית. רבים יתייחסו, או התייחסו אליו, בתור פולקלור – מסוג הדברים שיכולים לקרות רק בליגה ג', סרטון יוטיוב נחמד שגורם לכמה אנשים לחייך חיוך של "איזה חמודים אלה". אני ראיתי בו משהו עמוק יותר, וסליחה על הפילוסופיה באגורה וחצי: נראה לי שזו כל המהות של בית"ר נורדיה (אני כ"כ קלישאה של עצמי שזה לא יאומן) – לבנות. לעשות במקום להחריב. לקחת אחריות במקום לשבת בבית ולקטר, להקים קבוצה בליגה זניחה במקום לשבת ולחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילנו. ובמלים אחרות, נראה שהבחירה (ברוח הימים האלה) היא ברורה: בין קבוצה ששורפת מקומות ישיבה, לבין כזו שמייצרת כאלה משלה. בכוח אבל בחיוך, בנחישות אבל בקריצה, במגרש הזוי מול יריבה הזויה.

הערה: עם כל הכבוד, "עירוני לוד" לא נשמע בדיוק כמו הקבוצה הדמיונית שאתה מקים כשאתה אומר מה הבעלים המנוכר – הכנס יואב כץ/חיים רמון/אלי טביב/סאסיונה/שאול אייזנברג כאן – יעשה לך? ככתוב, "בסוף הוא יפרק אותם. אתה תראה, הוא יפרק אותם, והם יידרדרו לליגה ג' ואז לך תיתקע שם עם עירוני לוד!"

אני לא אכתוב לכם למה זה עוד אפשרי לעשות משהו העונה, כי גם אני לא באמת מאמין בזה. נצטרך לעלות לכל משחק חמושים במיטב גרונותינו וגרזנינו, אבל הסיכויים האריתמטים לעליית ליגה השנה – קלושים. אבל אל לנו ליפול לייאוש מוחלט (קצת, אתם יודעים, בכל זאת היה קצת מבאס אחרי המשחק בשישי האחרון). לקחת את כל הלבבות שלנו, ולהבין שהמשימה האמתית שלנו היא להמשיך ולזרוע את זרעי האהבה. גם בשדה בור, גם באדמה קשה, גם בתנאים לא סימפטיים. להמשיך ולצעוק את שמה מתחת לחלון כמו שלישיית נגני הסרנדה בשיר שכתבה נעמי שמר – בגרון ניחר, עד אשר תלתלינו יכסיפו.

כי זרעי האהבה שאנחנו זורעים עכשיו הם חיוניים. הם הבסיס שעליו עוד נדע הרבה רגעים יפים בהמשך, כי האמונה שלנו עכשיו היא הלב של כל מה שיתפתח איתנו אחר כך. רק הזמן יגיד אם נצליח. אבל אני יודע דבר אחד – אין מקום אחר שבו אני מעדיף להיות כל שישי בצהריים, מאשר אתכם. אין חוויה שאני רוצה לקחת חלק בה מאשר זו שאתם בונים, אין לי קבוצת כדורגל אחת בעולם שאני מרגיש יותר שייך אליה מאשר עכשיו.

וכנראה שכמו תמיד, הבונדינג הזה – קשור בכאב. ממש 50 גוונים של נורדיה.

נחכה לסופה שתחלוף,
לטיפות השלג האחרונות לזלוג מיציעי הארנה,
ונסתער עליה –
בידיים כואבות
בעיניים רעבות,
ועם צעיף צהוב ביד.

אל הארנה!
יאללה נורדיה!

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי