נקודת ציון: ריאיון חגיגי ומיוחד עם עוזר המאמן והסמל של בית"ר נורדיה, ציון זקן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

ריאיון אישי מקיף שערך חבר העמותה אלישי אור ים עם הקפטן של בית"ר נורדיה ירושלים בשלוש העונות האחרונות, ומי שבקיץ האחרון פרש והתמנה לעוזר המאמן שלנו

השבוע מתפרסם הגיליון המאה במספר של הניוזלטר של בית"ר נורדיה ירושלים – "הנורדיאן". לרגל המאורע החגיגי, בחרנו להקדיש את הריאיון המרכזי השבוע לציון זקן, כיום עוזר המאמן של הקבוצה, אך מי שייזכר תמיד, ולפני הכול, כקפטן ושחקן הנשמה מס' 1 שלנו במשך שלוש שנים. בקיץ האחרון תלה ציון את הנעליים, והשתלב במהרה בצוות המקצועי החדש, לצדו של המאמן שלומי עמר.

חבר העמותה אלישי אור ים שוחח השבוע עם ציון (ותודה רבה לחברת העמותה אודליה בנאי על הסיוע במלאכה). הוא שמע ממנו על אופן ההתקדמות של הקבוצה מנקודת מבטו החדשה כעוזר המאמן, על הציפיות של הצוות המקצועי בהובלתו ובהובלת שלומי לקראת המשך העונה, על החיבור המיוחד והמתמשך לבית"ר נורדיה ולקהל שלה בפרט, וכן על המטרות המקצועיות והאישיות שלו במסגרת הקריירה החדשה שלו כאיש אימון.

image.png
ציון על הספסל הבית"רי, שישי האחרון (ינון פוקס)

פרק א': "למרות התקציב הנמוך, אני מאמין שנגיע לפלייאוף העליון"

ציון, בוא נדבר על המשחק האחרון: היו לנו דקות טובות, אבל בשורה התחתונה יצאנו מהתמודדות עם יריבה חלשה מאיתנו על הנייר ללא אף נקודה.
"מבחינה מקצועית, אני חושב שזה היה משחק טוב שלנו. שלטנו במגרש לאורך רוב המשחק, וגם הגענו לכמה מצבים שהיו אמורים להספיק בשבילנו כדי שנשיג שער אחד לפחות. מהצד השני, הרצליה סגרה במרכז, ואני לא זוכר שהיא הגיעה לשער, מלבד פעם אחת. היא התבססה על הגנה ולמען האמת גם לא יצאה למתפרצות מסוכנות. היה רק ניסיון אחד, שאותו אמל (חאיכ) עצר בקלות. ספגנו גול מקרי. אומרים ש'מי שלא מבקיע, סופג'? זה חלק מהכדורגל, ובסופו של דבר היינו מרוצים מהמשחק – גם אם לא מהתוצאה".

אז הבעיה שלנו כרגע היא רק בסיומת?
"במשחק הספציפי הזה הגענו למצבים שבהם יכולנו להבקיע שער. אבל אני לא אגיד לך עכשיו שהבעיה שלנו היא רק בסיומת, מפני שיש עוד הרבה על מה לעבוד; בכל זאת, אנחנו עדיין רק בתחילת העונה. בשורה התחתונה, הקבוצה לאט-לאט מתחברת, ואנחנו רואים שהשגנו ניצחונות יפים בחוץ. אני חושב שאם היה צדק, היינו מנצחים את המשחק. אבל אחד הכללים בכדורגל הוא שלא כל מי שטוב הוא גם מי שמנצח. הפעם אנחנו היינו אלו שחוו את זה על בשרם. זה כבר מאחורינו, נמשיך לעבוד קשה".

אי אפשר שלא להתייחס לפנדל המוחמץ של גובזה עמוק בתוך תוספת הזמן, ולתסכול שניכר בו אחרי ההחטאה. בדיעבד, האם לא היה נכון לבחור בשחקן אחר שיבעט את הפנדל?
"אנחנו תמיד חכמים בדיעבד. מה שקרה בשטח זה שהשחקן עם הכי הרבה ביטחון על המגרש ניגש לקחת את הכדור. ראינו את הביטחון של גובזה, ומכיוון שמדובר דווקא בו – שחקן שהוא מלך השערים שלנו ואחד ש'מכיר' את השער יותר טוב מכולם – סמכנו עליו. שחקנים גדולים ממנו החמיצו פנדלים, וזה יכול לקרות לכל אחד. אישית, אני תמיד אוהב לראות שחקנים שמפגינים אחריות כזאת". 

מה אמרתם לו לאחר ההחמצה? איך מרימים שחקן שמגיב כך?
"הוא באמת הגיב קשה להחמצה, וזה מובן, כי מדובר בהחטאת פנדל מכריעה 8 דקות בתוך תוספת הזמן. אישית, ניגשתי אליו בחדר ההלבשה ואמרתי לו שהתרומה שלו לנורדיה עולה בהרבה על החמצת הפנדל הזאת ושהוא עוד ייתן לנו המון בהמשך. אני חושב שהיה לו קשה בשישי-שבת, אבל מהאימונים נראה לי שבינתיים הוא כבר חזר לעצמו. הוא שם את העניין הזה מאחוריו".

התרומה שהוא נתן ועוד ייתן לנו עולה בהרבה על החמצת הפנדל הזאת". גובזה בסיום המשחק מול הרצליה (ינון פוקס)

באילו אספקטים מקצועיים אתה חושב שהקבוצה השתפרה? ומה עוד צריך לשפר?
"נבנתה כאן קבוצה מחדש כמעט לחלוטין, ואני חושב שהיא התחברה מאוד מהר בסך הכול. יחסית לשלב הנוכחי של העונה, אנחנו מחוברים יחסית. במה אנחנו צריכים להשתפר? אנחנו עובדים על הכול, מההגנה עד ההתקפה. אני חושב שהאספקטים החשובים ביותר לעבוד עליהם מבחינתנו הם התיאום הקבוצתי בין שחקנים, אופן העמידה של השחקנים בהגנה, והיציאות מהגנה להתקפה".

אחד התפקידים המרכזיים של ציון במסגרת מלאכתו כעוזר המאמן הוא תחום הכושר הגופני. "מפאת המצב התקציבי שלנו אין לנו מאמן כושר, ואני בפועל האיש שעובד עם השחקנים על הכושר הגופני, למרות שאני כשלעצמי מכוון לשמש כמאמן כדורגל. ובכל זאת, כשמצרפים לזה את הניסיון של שלומי, אני חושב שאנחנו במצב טוב, וגם רואים את זה במשחקים שלנו. למשל, אפשר לראות שבמחציות השניות השחקנים רצים מהר יותר משחקני היריבות, ולראייה גם העובדה שהשגנו את כל הניצחונות שלנו בליגה על סמך המחציות השניות. גם במשחקים שלא ניצחנו, נראינו בחלק מהדקות האלו טוב יותר מאשר היריבה. זה משהו שצריך לזקוף לזכותו של שלומי: הוא מכיר את הליגה הזאת טוב, ויודע איך להכין את הקבוצה שלו מבחינה גופנית גם בלי מאמן כושר במשרה מלאה לידו".

הייתה לנו עכשיו תקופת משחקים לחוצה מאוד, שכללה חמישה משחקים בשבועיים. איך התמודדתם עם זה?
"אין ספק שחווינו תקופה שהעומס בה מתאים יותר לליגת האלופות מאשר לליגה א'. תמוה בעיניי למה בהתאחדות בחרו לעשות דבר כזה, אבל עמדנו בזה בכבוד. עשינו את ההתאמות הנדרשות: האימונים היו יותר קצרים, והתמקדנו יותר באישוש נכון של השחקנים".

מאז תחילת העונה שמרנו על מיעוט פציעות יחסי, אבל במשחק בהרצליה כבר חסרנו שני שחקנים מרכזיים (זדה וטולדנו) בשל פציעות. אתה מייחס את זה לתקופה העמוסה?
"בהחלט. ידענו וצפינו שהעומס הלא נורמלי הזה יכול לגרור פציעות. אני מאמין שנעבור את זה בשלום, מה גם שנראה שהפציעות הללו הן לא חמורות במיוחד".

ככלל, מה המדיניות שלכם כצוות מקצועי לגבי השתלבות של שחקנים שאינם בכשירות מלאה?
"זה קודם כל תלוי בשחקן ובמה שהוא מרגיש, משום שהוא מכיר את הגוף שלו יותר טוב מכולם. בעיקרון, אנחנו מעדיפים ששחקנים יעלו לשחק רק כשהם בריאים לגמרי".

כפי שציינת, אתה לא כיוונת לשמש כמאמן כושר. עם מי אתה מתייעץ כדי לעשות את העבודה הזאת כמו שצריך?
"בתחילת העונה שלומי ואני ישבנו עם מאמן כושר בשם רון קופרלי, שהוא איש מקצוע ששלומי עבד איתו בעונה שעברה במכבי שעריים. בנינו תכנית לתחילת העונה, ועבדנו פחות או יותר לפיה. הוספנו לזה את הניסיון האישי שיש לשנינו: אני משחק כדורגל מגיל 6, ובמהלך התקופה הזאת למדתי גם דברים אחרים מלבד המשחק עצמו. וכמובן שלשלומי יש ניסיון של הרבה שנים כמאמן". 

החלטתם לשחרר את אוראל חורב, אבל החיסרון שלו הורגש מאוד במשחק האחרון, שבו נאלצנו להתמודד גם ללא הנוכחות של אדי דדון במרכז השדה. שקלתם לתת לו צ'אנס נוסף? והאם יש על הפרק חלופות אפשריות?
"לא, אין מחשבה על החזרת אוראל. השחרור של אוראל חורב נבע מהחלטה ששלומי קיבל, כי הוא חושב שאוראל לא יכול כרגע לתרום לקבוצה מבחינה מקצועית. הוא לא התאים לדרישות שלנו כצוות המקצועי, ולכן מבחינתנו ההחלטה לגביו היא סופית. הפסד כזה או אחר לא ישנה את ההחלטה הזאת. מה הלאה? יש שאיפה להתחזק בשחקן אחר במקומו. זה לא פשוט בשלב זה של הליגה כי כולם סגורים בקבוצות שונות, אבל צריך לזכור שאפשר לבצע העברות באופן רציף עד ינואר – לא צריך להמתין לחלון העברות. כרגע אין מישהו ספציפי, אבל אנחנו מחכים לראות מה יקרה".

יש לנו קאדר צעיר, ובשישי האחרון זה בלט במיוחד. אתם לא חושבים שחסר לנו שחקן ותיק לצד כל הצעירים?
"לקבוצה צעירה יש יתרונות ביחס לקבוצה ותיקה – וכמובן שהיתרון המרכזי הוא בכך שהשחקנים הצעירים רצים יותר – וכן, יש לה גם חסרונות. בקבוצה שלנו יש גם מספר שחקנים ותיקים, כמו דייויד גומז, אסי גובזה ויונתן זדה. כלומר, יש אצלנו שילוב טוב בין צעירים ו-ותיקים. שלומי אוהב שחקנים צעירים, והקבוצה נמצאת בבנייה, כך שהבנייה על הצעירים היא לטווח הארוך. ועובדה שכבר ניצחנו משחקים קשים מאוד עם הקבוצה הזאת".

יונתן זדה מונה לקפטן הקבוצה אחרי פרישתך. מעבר להיבט הסמלי, אתה חושב שיש משמעות לתפקיד? ועד כמה אתה מתרשם שהוא מצליח להיכנס לנעליים שלך?
"אני חושב שיש משמעות לתפקיד הקפטן. הקפטן הוא האיש שאמור לחבר את הקבוצה, להיות המנהיג השקול על המגרש ולדעת להשפיע על הסביבה שלו, ובייחוד על השחקנים הצעירים. ספציפית, אני חושב שיונתן הוא קפטן מצוין, והוא נכנס יפה לנעליים שלי. הוא שחקן מנוסה מאוד, ששיחק גם בליגה הזאת וגם בליגה הלאומית ושגדל בבית"ר ירושלים. לכן, אני חושב שאין ראוי ממנו לתפקיד הקפטן". 

להוציא משחק אחד, בכל המשחקים עד עכשיו ספגנו לפחות שער אחד. איך אתה רואה את מידת התיאום במשחק ההגנה שלנו?
"צריך לזכור שההגנה שלנו מורכבת בעיקרה משחקנים חדשים, כולל השוער שלנו. אמנם במשחק נגד אשדוד ספגנו שלושה שערים, אבל אנחנו רואים את השיפור בחלק האחורי ממשחק למשחק. בעונה שעברה זה ללא ספק היה הכוח המרכזי שלנו. מאחר שבליגות האלו נותנים את הגול ברוב המשחקים, קבוצה שיודעת שלא לספוג גם תהיה קבוצה חזקה יותר. אבל אנחנו צריכים לזכור שמשחק ההגנה לא תלוי רק בשחקני החלק האחורי, אלא בכל השחקנים. לכן, אנחנו עובדים עם כל השחקנים גם על ההגנה וגם על ההתקפה".

אחד מהברומטרים שלנו בצד ההגנתי זהו אוראל בניטח, שחזר העונה מפציעה ארוכה. הרושם שלכם הוא שהפציעה כבר לחלוטין מאחוריו?
"אני חושב שהפציעה כבר מאחוריו. אולי בשני המשחקים הראשונים עוד ניכרו מעט שרידים מהפציעה, אבל עכשיו הפציעה כבר מאחוריו, ולשמחתנו גם אין לו כאבים. בתחילת הדרך לא חשבנו שהוא יהיה זמין לרשותנו כבר במשחק הראשון, אבל בזכות הניתוח שהוא עבר הוא חזר לעניינים מהר יותר מכפי שציפינו".


"חזר לכושר מהר יותר ממה שציפינו". בניטח (ינון פוקס)

אחד הנתונים הבולטים בתוצאות שלנו מאז תחילת העונה הוא הפער בין ההצלחה מול קבוצות עתירות תקציב וניסיון (דבר שניכר בניצחונות החוץ מול הפועל אדומים אשדוד ושמשון כפר קאסם), לבין החולשה היחסית בהתמודדויות עם קבוצות חלשות מאיתנו על הנייר – מה שהתבטא בהפסדי הבית למכבי קריית גת, הפועל כפר שלם ומכבי הרצליה. אלא שציון אינו מתרגש במיוחד מהסטטיסטיקה הזאת: "מבחוץ, זה באמת מצטייר כאילו שכשאנחנו מגיעים כ'אנדרדוג', אנחנו מצליחים יותר ומשחקים טוב יותר. אבל אני חושב שזה לא נכון: ראינו שנגד הפועל אזור שיחקנו טוב וניצחנו, וגם נגד הרצליה שיחקנו די טוב, למרות שהפסדנו".

אז איך אתה מסביר את זה?
"יש כאן כמה דברים: אולי הקבוצה עדיין לא מספיק מחוברת כדי לייצר רצף ניצחונות. אנחנו בהחלט עובדים גם על זה. ושוב, אמנם הפסדנו נגד הרצליה, קבוצה שאמורה להיות נחותה מאתנו, אבל מולה כן ידענו לשחק טוב – דבר שלא היה במשחק מול כפר שלם. אני מאמין שבעתיד נצליח גם מול קבוצות כאלה, כי בסופו של דבר כאן נמצאים 'הלחם והחמאה' שלנו".

המשטח בעמק הארזים לא נראה טוב בתקופה האחרונה. עד כמה זה משפיע על הקבוצה?
"באופן אישי, ואני אומר את זה גם כמי ששיחק בעצמו עד לפני כמה חודשים, אני חושב שעדיף לנו לשחק בטדי. מועדון כדורגל כמו בית"ר נורדיה, שמקדם דרך מסוימת וששואף להתבסס כמועדון גדול, צריך לשחק בטדי. אני מבין את מצוקת התקציב, וכמובן שאנחנו מתיישרים עם ההנהלה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשחק בטדי. זה היכל הכדורגל".

"מעבר לזה, המשטח בעמק הארזים במצב לא טוב כרגע, וזהו גם מגרש קטן שקשה לפתח בו משחק כדורגל, ומתרחשות בו יותר פציעות. לכן, במשחק נגד כפר שלם, למשל, ראינו הרבה כדורים ארוכים. בעמק הארזים אתה רק מקבל את הכדור, וישר קופצים עליך כמה שחקנים. טדי הוא מגרש כדורגל אמיתי: שם יש לך מרווח, משטח טוב, ואפשר יותר לייצר משחק של צירופים. יש פערי גודל משמעותיים בין שני המגרשים האלו, הוא קיים לרוחב ובעיקר לאורך". 

יכול להיות שבמשחקים המאכזבים שלנו, שבסופו של דבר הסתיימו גם בהפסד, היה נכון לשחק על תיקו משלב מסוים?
"אנחנו לא בדיוק מכוונים לתיקו, אבל לפעמים אתה משחק לא טוב, ואז החוכמה היא לדעת לא להפסיד. המשחק מול כפר שלם היה דוגמא לכך; נראינו לא טוב, ובדיעבד היינו מרוצים אם המשחק היה מסתיים בתיקו. אם זה היה קורה, זה היה מעיד על כך שיש לנו קבוצה חזקה. מצד שני, משחקים כמו זה שהיה לנו מול הרצליה אנחנו צריכים לדעת גם לנצח, ואפילו לא להסתפק בתיקו".

עכשיו מחכה לנו משחק ליגה קשה מול הכח רמת גן.
"אני חושב שזה משחק החוץ הכי קשה שיכול להיות בליגה הזאת. הכח היא קבוצה טובה, צעירה ורעבה, שמשחקת כדורגל טוב. התוצאות שלה בהתאם. זה גם ניכר במשחק האימון שנערך בין הקבוצות בתחילת העונה. כדי להביא את הנקודות מוינטר, אנחנו צריכים את התמיכה של הקהל מאחורינו".

ולשאלת מיליון הדולר: מהם היעדים הריאליים עבורנו העונה, בהינתן כל השינויים והקיצוצים שעברנו?
"השנה יש לנו קבוצה צעירה ורעבה, עם הרבה שחקנים שרוצים להתקדם, וכל זה עם תקציב שגובהו נמוך משמעותית ביחס לתקציב העונה שעברה. בימינו, כסף הוא לפעמים כמעט הכול בחיים, כך שאם מסתכלים על התקציב שלנו לבדו, התבססות באמצע הטבלה נראית כמו הישג ראוי. ובכל זאת, כשאני מסתכל על זה אחרי תקופה של התקדמות עם הקבוצה הזאת – אני חושב שאנחנו בהחלט יכולים להגיע לפלייאוף העליון. אני מאמין שנעשה את זה, למרות שזה לא יהיה קל. ובכל זאת, עברו 6 מחזורים בסך הכול, ורק אחרי 10 מחזורים, פחות או יותר, אפשר באמת להתחיל להבין לאן הולכות הקבוצות".

"אנחנו אמנם קבוצה צעירה, אבל ניצחנו כבר משחקים קשים מאוד". החגיגות אחרי ה-3-4 על אדומים אשדוד (ינון פוקס)

פרק ב': "ההזדמנות לשחק בבית"ר נורדיה הייתה מבחינתי מתנה מאלוהים"

הקיץ האחרון היה משמעותי במיוחד עבור ציון בן ה-37. הוא סיים רשמית קריירה ארוכה כשחקן פעיל, והתחיל קריירה חדשה כאיש אימון. "זאת לא הייתה החלטה קשה, בהתחשב בכך ששיחקתי כדורגל באופן רציף מגיל 6, כמעט בלי פציעות בדרך", משתף אותנו ציון באירועי הקיץ. "אבל מרגע שקיבלתי את ההחלטה, אני שלם איתה לחלוטין. כרגע אני עוזר המאמן של שלומי. ברור שאני רוצה להיות מאמן בעצמי, אבל דווקא ההיצמדות אליו היא דרך מצוינת עבורי ללמוד כיצד לאמן. הוא משקיע המון בלימוד ובהכוונה שלי. אני חושב שאנחנו מחוברים היטב, עד כדי כך ששלומי כל הזמן אומר שאם הוא יעבור לאמן בליגת העל, הוא ייקח אותי איתו".

שלומי לא מסתיר את העובדה שהוא לא היה מעוניין בך כשחקן.
"נכון. שלומי שוחח איתי. הוא הבהיר לי שאם אני רוצה להמשיך לשחק, אני יכול, אבל הבנתי מהדברים שלו שהוא מעדיף שאהיה עוזר המאמן שלו. היה לי חשוב לפרוש בכבוד – גם אם לא בשיא המקצועי שלי, שהרי כבר הייתי מעבר לשיא שלי. לכן, אחרי ששלומי אמר לי את זה, עשיתי את השיקולים שלי, ובסוף גם קיבלתי החלטה. צריך לזכור שאני כבר בן 37 ושעשיתי קריירה יפה; זה לא שפרשתי בגיל צעיר. גם האופציה של שילוב בין משחק לאימון לא היה על הפרק – מבחינתי זאת חלטורה. כשאני עושה משהו, אני דבק בו עד הסוף". 

ממבט קצר נראה שאתה על תקן 'השוטר הטוב' בהתנהלות מול השחקנים, כששלומי האיש הקשוח. זה באמת עובד כך?
"במסגרת התפקיד שלי, אני הדמות המקשרת בין שלומי לבין השחקנים. אני האיש שקרוב יותר לשחקנים מבחינה מנטאלית – חלק מהשחקנים גם שיחקו איתי עד לאחרונה – בעוד שהוא אחראי לצד המקצועי. אבל בנוסף, הוא גם מתייעץ איתי בנושאים רבים, ולפעמים גם מקשיב לי, למרות שברור שבסופו של דבר הוא התחנה האחרונה בדרך להחלטה. וכשצריך, אני גם מנסה לרכך אותו קצת".

"העבודה איתו עוזרת לי ללמוד את עבודת המאמן". עם שלומי עמר (ינון פוקס)

בוא נחזור לאחור: היו לך אפשרויות בקיץ האחרון לעבור לקבוצה אחרת כשחקן?
"האמת היא שהיו לי הצעות לשחק בקבוצות אחרות, ואפילו עכשיו עוד יש לי הצעה לעבור להפועל ירושלים כשחקן… אבל אני חייב לציין שכשהגעתי לבית"ר נורדיה, הרגשתי שזהו מעין פיצוי על הקריירה שלי, וגם סוג של סגירת מעגל – שהרי התחלתי את הקריירה שלי בבית"ר ירושלים. מבחינתי, לשחק בבית"ר נורדיה היה סוג של מתנה שקיבלתי מאלוהים".

כאמור, קריירת המשחק של ציון הייתה ארוכה במיוחד. הוא גדל במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים, ובעונת 1998/99, כשהוא בן 16.5 בלבד, כבר השתלב בסגל הרחב של קבוצת הבוגרים, בהדרכת דרור קשטן. בהמשך הוחזר לקבוצת הנוער, וכשעלה שוב לבוגרים לא קיבל דקות משחק. את מרבית שנותיו העביר בליגה הלאומית ובליגה א' (בין קבוצותיו: הפועל קטמון, הפועל מבשרת ציון ועירוני מודיעין). למרות שלא מצא את מקומו בצמרת הכדורגל הישראלי, הוא כן ביסס עצמו כשחקן מעוטר, ולאורך השנים היה שותף לארבע עליות ליגה עם הפועל קטמון. 

אילו תחנות בקריירה שלך תזכור תמיד?
"קודם כל, אני לוקח איתי את העובדה שהייתי חלק מקבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים – למרות שלא קיבלתי דקות משחק. גם שיחקתי בנבחרת הנוער וזכינו בטורניר יוקרתי. היו לי גם שנים יפות בהפועל קטמון, שאיתה בסך הכול חוויתי ארבע עליות ליגה: שתי עליות עם קבוצה המשולבת של קטמון ומבשרת, ועוד שתיים עם הקבוצה החדשה, מליגה ב' לליגה הלאומית. בתווך הם החליטו להתחיל בדרך עצמאית בליגה ג', אבל אמרתי שאני בחיים לא אשחק בליגה ג', ושאני מעדיף לפרוש. בדיעבד, כן שיחקתי בליגה ג' – עם נורדיה".

איך באמת הגעת אלינו?
"שיחקתי עונה אחת בליגה הלאומית עם קטמון, ואז המשכתי למודיעין. אחרי שנה וחצי שם, כבר הייתי בן 32-33, ולא רציתי להמשיך לשחק. אבל אז משה (בן ארוש) התקשר אליי, וקרא לי להגיע. אמרתי לעצמי שאם יש קבוצה שאני מוכן לרדת בשבילה לליגה ג', זאת בית"ר נורדיה".

מסגרת נוספת מלבד הכדורגל שציון רואה בה בית היא מקום העבודה שלו בחברת "בזק". כבר 15 שנים שציון עובד בחברה. "כיום אני משמש כמנהל המחסן שם. אני מודה שהעבודה ב"בזק" עצרה לי את הקריירה. הגעתי לשם בזכות דוד אבוטבול, שאימן אותי אז, והיה ראש ועד העובדים של "בזק". הייתי בן 22 בסך הכול, והוא שילב אותי בחברה, לצד שחקנים כמו מוטי מנחם ואסי ברוכיאן. בהמשך, פחדתי לעזוב לליגה לאומית ולהרוויח גרושים – העדפתי להמשיך לשחק בליגות הנמוכות יותר, אבל במקביל להחזיק בעבודה מסודרת להמשך החיים. כך עשיתי".

כמה זמן אתה חושב שעוד תצליח לשלב בין הכדורגל לבין העבודה שם?
"השאיפה שלי היא לשמש כמאמן ראשי. בליגה א', מאמן עוד יכול לשלב את עבודת האימון עם עבודה נוספת – כולם עושים את זה. אם אראה שאני מתקדם לליגות הגבוהות, אשקול את צעדיי".

איך ייראה ה'אני מאמין' שלך כמאמן?
"אני רוצה שתהיה לי קבוצה אטרקטיבית, עד כמה שאוכל לשלוט בזה. זאת תהיה קבוצה שתמשוך שחקנים שירצו לשחק בה – שיבואו כדי להתקדם. זאת תהיה קבוצה שמשמחת את הקהל, כי בסופו של דבר, הקהל רוצה לראות כדורגל. זה אמנם נכון שקבוצות מצליחות דרך ההגנה, אבל זה לא סותר משחק התקפי במקביל. אני באמת חושב שקבוצת כדורגל צריכה להיות שמחה, ושחשוב שהשחקנים ייהנו ושהקהל ייהנה. לא כל הזמן זה מצליח, אבל זה הרעיון הכללי". 

ואתה רואה את העתיד שלך בנורדיה?
"כמובן. שוב, חלק מההחלטה לפרוש ולהפוך לעוזר מאמן, נובע מתוך חשיבה קדימה ושאיפה ארוכת טווח לאמן את נורדיה".

בינתיים, עבורנו אתה סמל לכל דבר ועניין.
"האמת היא שבכל הקבוצות בהן שיחקתי הייתי אהוב, אבל פה בנורדיה באמת הרגשתי שאני מעבר לעוד שחקן רגיל. זה כיף אדיר, למרות שכבר הצלחתי להתרגל לזה. זה לא סוד שמהרגע הראשון שהגעתי לנורדיה היה חיבור מצוין עם הקהל וההנהלה. הגעתי עם הרבה ניסיון, וגם הצלחנו לעלות שתי ליגות, אז הכול התחבר ביחד כמו שצריך".

"אני מודע לאהבה של הקהל, וגם מרגיש אותה. אני מאוד אוהב את הקהל שלנו, ומעריך את כל מה שהוא עושה בשבילנו. יש לנו קהל מיוחד, וכבר אמרתי שאתם הקהל האמיתי של בית"ר ירושלים. ככה בית"ר צריכה להיראות – ולא כמו מה שאנחנו רואים אצל ה"לה פמיליה". אני חושב שהדרך של נורדיה היא הדרך הנכונה".

אתה עוקב אחרי מה שקורה בבית"ר ירושלים?
"אני עוקב אחרי מה שקורה בבית"ר ירושלים וצופה במשחקים שלה בטלוויזיה, אם כי לא באדיקות. זה מעניין אותי, כי אני בעצמי מרגיש ששיחקתי ושאני מאמן עכשיו בבית"ר ירושלים. צר לי על מה שקורה שם בבית"ר. אני חושב שמשה חוגג הגיע בכוונה טובה ובמטרה לשנות דברים, ועם זאת, דיבורים לבד לא ייצרו את השינוי. רק כשנראה צירוף של שחקן ערבי לקבוצה, ואם זה יעבור כמו שצריך, תינתן החותמת האמיתית לכך שנעשה השינוי. עד אז, זה עדיין לא שם".

יש איזה מסר שתרצה להעביר לקהל לסיום?
"אני רוצה להודות לכל האנשים במועדון, להנהלה ולאוהדים בכלל, על התמיכה והאהבה שקיבלתי מהם כשחקן, ועל כך שממשיכים לתמוך בי כעוזר מאמן. אני מקווה שעוד נעשה דברים גדולים יחד בעתיד".

ציון בסיטואציה שלא נראה יותר. "מרגע שקיבלתי את ההחלטה לפרוש, אני שלם איתה לחלוטין" (ינון פוקס)

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *