"בשבילנו זה חלום לדרוך על הדשא בטדי" – ראיון עם ווג'די קיש מאמן, מנהל ושחקן מ.ס בני ממב"ע הגולן והגליל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

ווג'די קיש (ולא 'אל קיש' כפי שנכתב במספר מקומות) עונה את תשובותיו ברהיטות ובמיומנות של מרואיין משופשף. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שפרויקט חייו, קבוצת מ.ס בני ממב"ע, כבר זכה לסקירה בתקשורת הארצית, בזכות הסיפור הייחודי והטעון מבחינה פוליטית של בני העדה הדרוזית תושבי רמת הגולן ובשל השפעת מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה על יחסם למדינת ישראל ועל הרצון להשתלב בה.

קיש כבר בן 37, נשוי עם ילדה בת שנתיים, מורה לחינוך גופני במשרה מלאה ששוקד בימים אלו על תואר שני בייעוץ ארגוני. במקביל, הוא ממשיך לנווט את ממב"ע בעונה הרביעית בתולדותיה כמאמן,שחקן (מתופקד כקשר אחורי) ומנהל הקבוצה, הממוקמת במרכז ליגה ב' צפון א'.

צילום: ענאן עמאשה

אז כיצד יראה סדר היום שלכם ביום שלישי?

"נצא בתשע בבוקר ממג'ד אל שמס לנסיעה בת כארבע שעות. נגיע למלון אלדן, נאכל שם צהריים וננוח. בחמש נתכנס לקפה ועוגה, ואז נצא למגרש".

פעם ראשונה בטדי ?

"כן. זאת הפעם הראשונה גם עבורי באופן אישי וגם עבור הקבוצה, שנוצרה רק לפני שלוש עונות".

ספר לנו קצת על עצמך.

"גדלתי במחלקת הנוער של קריית שמונה, שיחקתי גם בטובא בליגה א' וטיילתי בכל מיני מקומות בליגות הנמוכות, ואז הגשמתי את החלום שלי להקים את הקבוצה של רמת הגולן למרות כל הקשיים וההתנגדויות. ראיתי שיש בערך עשרים שחקנים מהכפרים שלנו שמפוזרים בקבוצות בליגות הנמוכות. אנשים הפסיקו להתעסק עם השטויות, הבינו שזה ספורט נטו ושצריך להתקדם. הרבה אנשים תמכו בזה, וגם מי שמתנגד לפחות לא מפריע לנו".

גם אתה שיחקת בעבר בליגה פנימית של הכפרים הדרוזים.

"נכון, אבל אתה יכול לקחת בה אליפות, ואז מה הלאה? אין לאן להתקדם. אם אני חבר בהתאחדות ומגיע לרמה הארצית, השמיים הם הגבול".

ובכל זאת הסיפור הזה טעון פוליטית.

"לכולנו יש קרובי משפחה בצד השני של סוריה. אנחנו סורים במוצא שלנו, כמו שיש יהודים תל אביבים שנולדו בסוריה ושגם הם סורים במקור שלהם. שום דבר לא ישנה את זה. עם זאת, בשנתיים האחרונות רוב מוחלט של האנשים אצלנו הפסיק להתעסק במלחמה ולתפוס בה צד כזה או אחר. המלחמה יצאה מהשיח היומיומי. את הצעירים זה במיוחד פחות מעניין, למרות שחלקם עדיין לא מוציאים אזרחות ישראלית כי הם חוששים ממה שיגידו ההורים. טוב לנו בישראל, ולדעתי אנחנו מקבלים את הכבוד שלנו. אני חי פה בכיף עם היהודים, אני עובד של משרד החינוך ומעולם לא הרגשתי מקופח. אישית, אני מחזיק באזרחות ישראלית, כי אמא שלי מגיעה מחורפיש שבגליל המערבי (היא הכירה את אבא שלי כשלמדו יחד באוניברסיטת חיפה)".

והקבוצה שלך היא על טהרת העדה?

"משחק אצלנו גם השוער הוותיק אייל וקראט (בן 45, בצעירותו כבר הספיק לספוג כמה שערים מרגלי בית"ר במסגרת גביע המדינה – א.א), אותו אני מכיר כבר הרבה שנים, עוד מהתקופה בה שיחקנו יחד במדי קריית שמונה. גם הוא סוג של מאמן על המגרש. נכון, אין לנו שחקני רכש: זה מאד קשה מבחינת המיקום הגיאוגרפי להביא לפה שחקנים מרחוק. כל שחקן כזה יעלה לי כפול".

כידוע, השם ממב"ע הוא ראשי תיבות של הכפרים מג'דל שמס, מסעדה, בוקעאתא ועין קנייא. למי מהכפרים יש יותר נציגות בסגל?

"בערך חצי ממג'דל שמס ושליש מבוקעאתא. אל תשכח שמסעדה ועין קנייא הם כפרים קטנים הרבה יותר".

מה המטרות של הקבוצה?

"בשנה הראשונה הפסדנו את העלייה מליגה ג' בפוטו פיניש, אחרי שהובלנו את הטבלה לאורך רוב העונה. בשנה שעברה עלינו ליגה, והשנה אנחנו רוצים רק להישאר בליגה, בעיקר כי עדיין אין לנו מגרש ביתי. פתחנו לא טוב, אח"כ השתפרנו, ולמרות שאנחנו כבר ארבעה משחקים ללא ניצחון – מבחינת המיקום וקצב צבירת הנקודות זה מספק אותי".

מה באמת קורה עם המגרש הביתי?

"המגרש הביתי שלנו בכפר בוקעתא אמור להיות מוכן בשנה הבאה. כרגע אנחנו שוכרים את המגרש בטובא, המרוחק 50 ק"מ מכפרי רמת הגולן. מצד שני, מתקן האימונים שלנו ברמה גבוהה מאד. יש לנו גם אוהדים שנוסעים עד לטובא. בשנה שעברה היו לנו 100-200 אוהדים קבועים, ובמשחק העלייה הגיעו אפילו 500, אבל השנה המספר הזה קטן משמעותית. גם לטדי לא יגיעו, לצערי, יותר מעשרות בודדות – בעיקר בגלל שעת סיום המשחק ובגלל המרחק. הרי למחרת יש עבודה".

וכסף להעמיד קבוצה, מאיפה?

"היו"ר שלנו, אדהם רבאח, הוא איש עסקים שהיה בעברו כדורגלן, אך עבר תאונת דרכים קשה בעקבותיה הפך לנכה. הוא נותן מכיסו קרוב למאתיים אלף שקל בשנה. לאחר עליית הליגה בקיץ, ערכנו ערב התרמה שהכניס עוד מאה אלף. יש לנו ספונסר של סוכן ביטוח שמשקיע גם הוא 100 אלף שקל, ועם עוד כמה תרומות קטנות אנחנו מגיעים לתקציב של כ– 600 אלף שקל. ככה נוצר תקציב שמכסה, מלבד הבוגרים, גם שלוש קבוצות במחלקת הנוער – נוער, נערים ב' וילדים א'".

בוא נדבר קצת על המסע שלכם עד כה בגביע המדינה.

"במשחק הראשון ניצחנו את כאבול, במשחק השני נגד כפר כנא מליגה ב' חזרנו מפיגור 3-0 במחצית לניצחון 3-5. בשלב הזה אמרתי לעצמי שאולי השנה אנחנו נוכל להיות הסינדרלה, אבל לא דיברתי על זה בקול רם. אחר כך הפסדנו בגמר המחוז לכאוכב 3-1, ולכן קיבלנו לאחר מכן את אסי גלבוע מליגה א'. הגענו למגרש הסינתטי בעפולה, הובלנו פעמיים והם השוו פעמיים. בדקה ה–92 החלוץ המוביל שלנו, עסאד עמאשה, הבקיע את השער השלישי שלו והכריע את המשחק. לפני שבוע הוא עזב אותנו לטובת כאוכב, מוליכת הטבלה. מדובר בשחקן שגדל בקריית שמונה ושאפילו שיחק קצת בקבוצת הבוגרים שלה בגביע הטוטו בעונת האליפות עם רן בן שמעון. לא כעסתי עליו ואפילו הבנתי אותו – כאוכב הציעה לו כפול, בעוד אנחנו כבר השגנו את המטרות שלנו לשנה הזאת".

נותרו לך עוד שחקנים ממשפחת עמאשה המפורסמת.

"נכון, יש את מוהאנד וטאהר, ויש את ריאן, שהיה מלך השערים שלנו בעונה שעברה. הוא חזר עכשיו מפציעה וצפוי לשחק. חוץ ממנו יש לנו בהתקפה את נאג'י אבו ג'בל, שפחות הולך לו בשבועות האחרונים אבל הוא חלוץ טוב. את ההתקפה שלנו משלים ג'ואד אבו סלאח".

איך אתם מתכוננים לנורדיה?

"קודם כל, כשאתה מוצא את עצמך בטדי, ועוד כשיש שידור, זה כמובן לא דבר רגיל. אנשים מאוד מתלהבים אצלנו מהסיטואציה, במיוחד השחקנים; זה חלום בשבילנו לדרוך על הדשא בטדי. אנחנו רואים את הסרטונים בדף הפייסבוק של הקבוצה, אבל אנחנו לא מכירים אתכם ממש מקרוב. זיהיתי שיש לכם שני חלוצים חזקים. להבדיל מאיתנו, אתם גם בתקופה טובה עכשיו: אצלנו, מאז ההגרלה שקבעה שניפגש, השגנו רק נקודת ליגה אחת בארבעה משחקי ליגה".

אז יש לכם סיכוי?

"אין ספק שאתם פייבוריטים, אבל לגביע, כידוע, יש חוקים משלו. לא נעשה 'בונקר' ממש, אבל נשחק באופן מבוקר וזהיר, בלי לעזוב את העמדות. תרגלתי עם השחקנים עמידה נכונה על הדשא, ואני מתכוון לפתוח עם חלוץ בודד ושני קשרים התקפיים באגפים ובעיקר לצופף את האמצע. אני יודע לאן אני מגיע ומי הקבוצה שאני עומד מולה. זה לא רק שאתם בליגה גבוהה יותר, אלא שיש כאן גם מרחק גיאוגרפי וחוסר היכרות עם המחוז. מבחינתנו זה ממש כמו משחק בחו"ל".

איך תתמודדו עם הגודל של כר הדשא בטדי?

"אנחנו גם מארחים וגם מתאמנים במגרש גדול, כך שאין לנו בעיה. להיפך, ההתקפה שלנו מהירה, ובסיטואציה מסוימת זה יכול לשחק לטובתנו. הנשק שלנו הוא המתפרצות. זה משהו שבא לידי ביטוי גם בניצחון בגביע על אסי גלבוע וגם בתיקו 1:1 שהשגנו במשחק אימון בקיץ נגד מכבי אחי נצרת. אנחנו מוכנים גם מבחינת הכושר הגופני, ואתם יכולים לראות את זה בסטטיסטיקה שלנו – תראו את כמות השערים שהבקענו בליגה אחרי הדקה ה –70. זה גם מה שעשינו בקאמבק שלנו במעלות, כשחזרנו מפיגור 2-0 ל–2-2. אני חושב שאנחנו מסוגלים לעמוד על הרגליים גם 120 דקות, אם צריך".

תרגלתם פנדלים באימון המסכם?

"אני אף פעם לא מתרגל פנדלים, כי זה חסר טעם. מבחינה פסיכולוגית, תבעט כמה פנדלים שאתה רוצה באימון – זה לא יהיה דומה לבעיטת פנדל ברגע האמת".

אז איך זה להיות מאמן-שחקן?

"קודם כל, שקלתי פרישה השנה, אבל בכל זאת החלטתי למשוך. תודה לאל, לא חוויתי עד כה פציעות משמעותיות והגוף עוד מתפקד. אני מחזיק בתעודת מאמן משנת 2008, וגם אימנתי במספר קבוצות בליגות ב' ו-ג' וגם בקבוצות ילדים בקריית שונה. בניתי פה פרויקט לשנים. כרגע העוזר שלי מנהל את המשחק בפועל, בתיאום איתי. ברור שזה לא נוח; וברור שזה לא נראה טוב שאני והוא מדברים בצעקות כשאני באמצע המגרש והוא על קווים. כרגע זה מה שיש. מצד שני, בדרך לליגה ב' גברנו על קבוצות שהביאו במיוחד מאמן".

מה מטרות הקבוצה בעתיד?

"כשהקמנו את הקבוצה, המטרה הייתה לעלות תוך חמש שנים ליגה. בסוף, עשינו את זה תוך שנתיים. לאורך כל הזמן הזה שמרתי על הסגל שלי. אני מאמין שאם הוא ישתפשף, ועם המגרש הביתי שלנו, נוכל לדבר על עלייה לליגה א'. במצב כזה גם נוכל להביא רכש מקריית שמונה, הקרובה אלינו מבחינה גיאוגרפית. החזון שלי הוא קבוצה שתייצג את הדרוזים ברמת הגולן ברמות הגבוהות והמכובדות ביותר שיש".

אתה רואה את עצמך עולה לבמה בסיום גמר הגביע ולוחץ יד לנשיא המדינה?

"לא רק שאלחץ לו את היד, אני גם אנשק אותו".

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *