נורדיה פעם חמישים ושלוש

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אי אפשר כבר עם הפגרה הזו יותר. נראה כאילו עברו בקושי חודש וחצי מאז שהחלה, מאז המשחק האחרון. אז מה עושים כשחייבים לראות קצת צהוב בעיניים, נוסעים להפנינג עמותות, טורניר של אוהדי הקבוצות.
אני אורז את פק"ל נורדיה, צעיף, כובע, חולצת האריה, בקבוק מים וכמות לא קטנה של געגוע ומגיע לכפר סבא.
אצטדיון לויטה זכור לי לטובה. משחק גביע נגד הבית"ר המקומית, מכמה ליגות מעלינו. למרות ההפסד היה משחק טוב. זה היה הרבה לפני טדי, כך שמבחינתי במגרש הזה נחשפתי לתצוגת הקהל הכי גדולה שראיתי מימי.
רק חבל שהטורניר לא מתקיים באצטדיון הזה, אלא מולו, במתקן אימונים עם, איך לא, דשא סינטטי, עליו כבר מתחממים השחקנים.
בחלק הרחוק אני מבחין בהמון אוהדים צהובים. אבל משהו מוזר. אין תוף והשירה לוקה בחסר, מלווה בלחנים לא מוכרים. ככל שאני מתקרב למקום מתבררת לי הסיבה. על החולצות הצהובות יש פס כחול בצד שלא הבחנתי בו קודם. מסתבר שאלה אוהדי עירוני אשדוד ואני צריך משקפיים חדשים, גם בשביל לאתר את אנשי נורדיה הבודדים. נראה שעל הדשא יש יותר שחקני נורדיה מאשר ביציע, אם אפשר לקרוא לשורת מושבי הפלסטיק הדהוי והמתקלף שבשולי הדשא, יציע.
אבל כפי הידוע לא הכמות היא שקובעת ואכן עם תחילת המשחק הראשון נגד רמת גן כובשים בחורינו האמיצים, שנותנים על הדשא את הנשמה, כפי שרק בית"רים אמתיים יודעים לעשות, שער בכורה.
איזה כיף. המשך ישיר לעונה המצוינת. מכאן השמיים הם הגבול והכל אפשרי. טוב, לפחות עד לשער המשווה של רמת גן. לא נורא, זה רק שיווין. יש עוד המון זמן לנצח. האופטימיות מחזיקה מעמד בקושי דקה והלבנים מרמת גן עולים ליתרון.
אוקיי, מעידה חד פעמית. עוד לא הכל אבוד. נתקן במשחק הבא נגד הפועל טפי קטמון, שמתחיל במוטיבציה מוגברת להראות ליריבה מהעיר מי שווה יותר.
על הדשא מתפתח קרב קטן, עם פצועים, מהצד האדום בעיקר. אבל כל הרצון והמלחמה של הצהובים, הדבר לא מתורגם לשערים, והקלישאה שמי שלא כובש חוטף, מתבררת כנכונה גם במקרה זה. אחת לטפי, אפס לנורדיה. מהר מאוד אחרי זה מגיעים עוד שניים. מזל שהמשחק מסתיים ומציל אותנו מתבוסה כואבת. איפה אברמסון, או לפחות דדיה כשצריכים אותם…
עכשיו נשאר רק להציל מעט מהכבוד ולעשות תוצאה סבירה במשחק חוץ אחרון וקשה ביותר, נגד עוד קבוצת אדומים, הפעם של רובי שפירא מחיפה.
אני לוקח את התיק, השחקנים את השרירים התפוסים, הזיעה ושאריות הנשימה וכולנו מתקדמים עשרים מטרים, למגרש הסמוך.
מפאת כבודו של המועדון תרשו לי לדלג לסוף. בסך הכל תוצאה עגולה ויפה. עשר להם (באתר של הטורניר כתוב תשע. אני ספרתי עשר) שלוש לנו. זה לא שהפסדנו, המשחקים פשוט נגמרו מוקדם מדי. חוץ מזה להיות אחרונים זה ראשונים מהסוף שזה כבר משהו, כך שלא הכל נורא, כל עוד לא נופלים לבינוניות.
אז לשלב השני לא עלינו, תמיד אפשר לתקן בשנה הבאה. גם נורדיה לא נבנתה ביום אחד. ועד שזה יקרה הולכים לעודד את החברים מעירוניה ניה בשירי נורדיה מסורתיים ולהוכיח בפעם נוספת מי הקהל הכי טוב בארץ ושגם חמישה אוהדים יכולים להתכווץ כמו שצריך ולתת תצוגה אמתית.
לא נשארתי לראות מי זכה בטורניר. אחרי האבוקה הלכתי, משאיר את הסינטטי של כפר סבא נעלם בעשן סמיך וצהוב.

אז יאללה בית"ר, נורדיה כמובן.

נ.ב
כבוד ענק לשחקנים האמיצים שנתנו הכל. את הנשמה, הנשימה, איבדו נוזלים, מתחו שרירים והכל כדי לייצג את המועדון. בפעם הבאה עם סגל רחב ויציעים מלאים נביס את כל האדומים, הלבנים והכחולים, כי זה עלינו…

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *