הכחול האפור הזה: אבישי סלע על 0:0 היסטורי ומשמים במיוחד

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

לתפוס פינה כדי,
להעיף מבט,
לנסות ולבאר את מה שהעין לא משגת,
את גדר הברזל הארורה,
את הספסלים שאין,
ולא תעמוד עליהם כי
ממש לא בא לך ניתוח בקרוב,
זה או לנסות ולנחש מה קורה כי כולם עומדים,
או להישרף בשמש הלוהטת,
כשהשחקנים לא מחברים שני פאסים,
ולקלל את העולם ואחותו,
זה שאין לכם קהל,
לא אומר שלכל העולם גם אין,
ארור תהיה, מגרש קרית משה.
ארור תהיה.

("סעמק שופט", מתוך ספר שיריי המתקרב, "לא אני לא שותה עראק")

גם הפעם הקודמת שהייתי במגרש הזה היתה מקוללת. 24 באוקטובר 2014. סמיכות תאריכים מצמררת. בית"ר נורדיה במשחק השני בתולדותיה, אחרי הניצחון הראשון וההיסטורי על קרית עקרון, פוגשת את מכבי רחובות. וגם במשחק הזה שלטנו, ולא הגענו אל המנוחה והנחלה. אמיר שוויקי כבר הספיק לקבוע 0:1 בדקה ה-80, אבל אחרי החמצת פנדל של עוז אריאל, חטפנו את המכה שתי דקות בתוספת הזמן. 1:1 מסריח. האכזבה הראשונה שלי. צלקת נפשית ראשונה מהקבוצה שלי, מאז תחייתה המחודשת.
וגם סט הרגשות אחריו היה אותו דבר. הויכוח הפנימי שלך אחרי כל תיקו – האם לשמוח שלא הפסדת או להתאכזב שלא ניצחת – ואחר כך מסע הייסורים הפנימי על כל ה"אם"ים שלא קרו, אם הוא היה מגיע יותר בזמן ואם הוא היה מכניס אותו בזמן ואם הייתי שם את החולצה עליי נכון (ואולי היא כבר לא מביאה מזל יותר..)

אמיר שוויקי באותו משחק מול מכבי רחובות
אמיר שוויקי באותו משחק מול מכבי רחובות

אני אדם אופטימי מטבעי, אבל אפילו לי קשה להוציא דברים טובים מהמשחק הזה. זה היה משחק קשה לצפייה (כל עוד אתה בצד שלנו). כמות המסירות הלא מוצלחות והנסיונות הכושלים לחדור את ההגנה היצ'אלאלית עוד ירדפו אותי הרבה זמן. מילא תשעים דקות בלי שער, אבל תשעים דקות בלי מצב אחד לרפואה – זה דבר שאני לא זוכר מהקבוצה שלי זמן רב מדי.
זו הפעם הראשונה שבית"ר נורדיה מסיימת איזשהו משחק ב-0:0. הפעם היחידה שבה היא לא הצליחה להבקיע במשחק ליגה היתה בהפסד 1:0 באחיסמך לחבל מודיעין. אלה היו שתי הפעמים היחידות שבהן נורדיה לא הבקיעה לפחות שער אחד (בנוסף למשחק הגביע מול בית”ר כפר סבא מליגה א' במסגרת הגביע). וההיסטוריה השלילית הזאת צריכה לסמן נקודת אזהרה לכולנו, בוודאי רגע לפני משחק קריטי במיוחד ביום שלישי ברהט.
ובנושא הניתוחים המקצועיים יש טובים ממני, אני אתן את הזווית שלי: את מעט הניצוצות שכן ראינו במשחק הזה, ראינו כשאסף לוי ואברמסון היו על הדשא. אלא שאסף לוי נכנס רק בדקה ה-72. אברמסון? הוא עלה מהספסל רק בדקה ה-83. במשחק שבו אפשר היה לראות תוך רבע שעה שהעסק לא עובד, שני שחקני הכרעה טובים כאלה (שהוכיחו את עצמם שוב ושוב העונה) היו צריכים להיכנס הרבה קודם, ולאפשר לתת את השער – ולפרוץ את הסכר, כפי שקרה בשבוע שעבר נגד רהט; שער שלא רק היה נותן את ההובלה, אלא גם מספק ביטחון, משחרר לחץ, מעודד את יצ'אלאל ללכת קדימה ומאפשר לשחקנים הבאמת מוכשרים שלנו לבוא לידי ביטוי טוב יותר. כל דקה שבה החילופים לא בוצעו אפשרה ליצ'אלאל לקבל יותר ביטחון, לחשל את עמדותיה ולהתמודד טוב יותר.
ועוד נקודה ששווה לציין, שאותה אפשר לראות רק תוך מבט בדף המשחק באתר ההתאחדות: קוצר הסגל. היום היו רק שישה מחליפים על הספסל, כשמתוכם רק שלושה שותפו (כשבליגה ב', כמו בג', מותרים חמישה חילופים) – בעיקר כי השלושה האחרים הם דור גורני, שלא הרבה לשחק עד היום, ליאור קן-דרור שחזר אחרי שנה בלי כדורגל, והשוער המחליף אלי בראשי. לא נכנס לכיס של מנהלי הקבוצה (קטונתי), אבל בליגה ארוכה – שבה פציעות, ולאחרונה גם הרחקות (לבית"ר נורדיה היו רשומים שלושה כרטיסים אדומים בכל ההיסטוריה שלה, שניים מהם בשבועיים האחרונים), אורבות מכל פתח, זוהי חולשה. ההרכב איכותי מאוד, אבל כמעט ואין לו גיבוי. וחוששני שנזדקק לו בהמשך הדרך.
וכאמור, שוב: זו תהיה דרך ארוכה. מפותלת. יהיו בה עוד הרבה אכזבות וכאבי בטן כמו היום. אבל גם ברגעים האלה חשוב לזכור שיש קבוצה. היא יכולה לשחק טוב או רע, אבל יש בסיס שאיתו אפשר יהיה להגיע לרגעים יפים יותר בהמשך.
יאללה בית"ר.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *