"אני רוצה לראות 'רוע' על המגרש. כשקבוצות יגיעו מולנו, הן יגידו 'זה משחק קשה'"/ראיון בכורה עם המאמן החדש, ויקטור גניש

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

יום הולדתו ה-51 של ויקטור גניש, שהתקיים ביום ראשון אחרון, היה יום עמוס. כמה עמוס? באותו בוקר הוא עוד העביר אימון בבני לוד מהליגה הלאומית, אותה הדריך מאז תחילת העונה כסגנו של סלימאן אזברגה. בצהריים הוא כבר הגיע למתחם האימונים שלנו בעמק הארזים, חתם על חוזה והתמנה באופן רשמי למאמן בית"ר נורדיה. בערב העביר את האימון הראשון שלו בצהוב-שחור: "זה היה האימון הראשון שלי, והתרגשתי מאוד", שיתף אותנו השבוע המאמן החדש. "באו כל החבר'ה כדי לחגוג את יום ההולדת שלי. השחקנים וכל הצוות דאגו לכיבוד, לפיצות ולאווירה נהדרת. זה לא מובן מאליו שמאמן רק מגיע וכבר כולם נשארים אחרי האימון כדי להפתיע אותו. אני מרגיש שיש לי כאן משפחה".

משפחה או לא, גניש מכיר היטב את המועדון אליו הגיע השבוע. בעונה שעברה עמד על הקווים בתור מאמנה של עירוני קריית מלאכי – היריבה המרכזית שלנו במאבק על העלייה לליגה א'. לקראת תום הסיבוב הראשון הכתומים של גניש אף תפסו את המקום בפסגה, ממנו לא נפרדה במשך קרוב לשלושה חודשים. הסוף ידוע: קריית מלאכי מעדה פעמיים – כולל תבוסה כמעט מופרכת של 3-0 לנועלת הטבלה, עירוני בית שמש – וכך אפשרה לנו לחזור למקום הראשון. משחק העונה בין נורדיה לקריית מלאכי מחזור אחד לסיום הסתיים ב-1-1 דרמטי, שאפשר לנו לשמור על המקום הראשון, בדרך לעליית הליגה. קריית מלאכי המשיכה למשחקי הפלייאוף, אך הודחה בפנדלים מול מכבי אשדוד ונותרה בידיים ריקות.

אז מה בעצם קרה שם? "כמו שלא יצאנו בהצהרות גם אחרי שהשגנו 13 ניצחונות ב-14 משחקים, לא רצינו לצאת בהצהרות גם כשלא הלך. הרי עד דצמבר עוד היינו במרחק 8 נקודות מנורדיה. כבר חשבנו על תכנית הבראה, ואז פתאום הקבוצה עשתה רצף מטורף של ניצחונות. הגענו למצב שאנחנו צריכים לא להפסיד בבית למודיעין, וככה לצאת למשחק נגד בית שמש כשזה עדיין תלוי בנו, ובסופו של דבר להיות בטווח ביטחון כדי שתספיק עוד נקודה אחת בבית בשביל שנעלה. אלא שהפסדנו למודיעין במשחק לא טוב שלנו. זה קורה, ידעתי שזה יבוא מתישהו, אבל לא חשבתי שזה יקרה בבית. ואז הגיע המשחק מול בית שמש. אין ספק, קרה שם איזה פנצ'ר, ובאמת כשאנשים פוגשים אותי גם עכשיו הם מדברים על זה. זה MTV: תבוסה לקבוצה במקום האחרון, קרוב ל-100 שערי חובה, עם יותר מ-20 הפסדים עד אז. להגיד לך שהנשמה שלי התמודדה עם זה בקלות? לא, אבל אני אחד שמסתכל לשחקנים שלו בעיניים. הערכתי אותם בצורה בלתי רגילה, כי הם היו איתי לאורך כל התקופה הזאת. אני ראיתי את הדרך שהקבוצה הזאת עשתה בשנתיים בהן אימנתי אותה. לקחתי קבוצה בפירוק, עם תקציב נמוך מאוד, ואני לא אחד שרגיל לאמן בליגה ב' – זאת הייתה הפעם הראשונה שאימנתי בליגה הזאת. גם אחרי ההפסד לבית שמש אמרתי לעצמי: 'ויקטור, תסתכל על החבר'ה האלה. הם הביאו את הקבוצה למצב כזה שהדברים עדיין תלויים ברגליים שלנו'.

ראיתי את זה כמו ריצת מרתון: יש לך מסלול של 42 קילומטרים, ואתה צריך לתמרן את הדרך שלך בצורה נכונה. מה שחשוב זה לשמור כוחות ולשמור על קשר עין המקום הראשון. לכן, לא רציתי לעשות דרמות. התכנית שלי הייתה שתגיעו למשחק מולנו, וששם הדברים יוכרעו. הגיע המשחק, ובסופו של דבר אם יש מגיע אז הגיע לכם לעלות, כי ידעתם לבוא אלינו הביתה ולקחת את הנקודה החשובה הזאת. לכן, אני הייתי הראשון שהגיע לספסל שלכם כדי ללחוץ ידיים ולאחל לכם בהצלחה. זה אני. אני יודע להיות אגרסיבי, אבל אני גם מבין איך הדברים עובדים בסופו של דבר".

בקיץ האחרון, אחרי שנתיים אינטנסיביות במיוחד בעיר המלאכים, המשיך לבני לוד: "עבדתי קשה שם, נתתי הכול מהכול, אבל זה לא היה פשוט; אני יכול לרצות להחליף שחקן, למשל, אבל בסופו של דבר הייתי רק העוזר. האדרנלין שלי הוא של מאמן ראשי. סלימאן חבר טוב והוא נתן לי להוביל דברים שרציתי לקדם, אבל בתוכי ידעתי מה אני רוצה – לאמן".

והנה, עכשיו השרביט שוב בידיו, הפעם בבית"ר נורדיה שלנו. "יש כאן קבוצה שספגה שישה הפסדים רצופים – זה נתון, אי אפשר לברוח מזה. זה קשה, אבל יש לי ניסיון. בסופו של דבר, השחקנים צריכים לעשות עבודה, וצריכים קודם כל לבוא שמחים. כששחקן מגיע כשהוא שמח וטוב לו, אז הוא מחויב. זה תהליך, לא יהיו קסמים כבר במשחק הקרוב, אבל אני בטוח שהשחקנים מבינים את מצב הקבוצה. הקרדיט לשבוע הזה הוא שלהם. אני עוד לומד את המקום אליו הגעתי. לשמחתי יש לי פה צוות טוב, בהובלת עוזר המאמן גילי גור ומאמן השוערים גיא עמיאל".

בשבוע שעבר הוחלט על שחרורו של מאמן הכושר סרג'יו חאובל. היית שותף להחלטה?
"לא, זה לא היה על דעתי. ההחלטה התקבלה לפני שהגעתי. קיבלתי קבוצה בלי מאמן כושר, אבל כרגע אין כוונה להביא מישהו כזה. במשך שנתיים החזקתי לבד את הצוות המקצועי של קריית מלאכי, ועם זה הגעתי לגמר הפלייאוף. אני גם לומד כל הזמן, אז אני מאמין שזה יספיק בשביל להעמיד את הקבוצה כמו שצריך".

מנקודת המבט שלך, מה לא עבד פה עד היום?
"אני לא נכנס לזה, רק התחלתי לעבוד ולגבש תכניות. בעוד חודשיים אני אוכל להגיד יותר טוב מה היה חסר, ולמה לא התחברו הדברים. כרגע עדיף שלא".

אז מה אתה מתכוון לעשות כדי לגרום לסוויץ' מקצועי?
"קודם כל, אני מחזיר לשחקנים את הביטחון. זה לא פשוט, כי עם כל הכבוד לניצחון בגביע, זה היה כמו משחק אימון משודרג. אז מה אני עושה? אני מדבר עם השחקנים. ישבתי כבר לכמה שיחות עם הקפטן ציון זקן, שהוא יד ימינו של כל אחד פה והמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה הזאת. גם שי ניסים נכנס לאחת השיחות האלו. בכל מקרה, אחרי המשחק בשישי אני כבר אבין את הדברים יותר טוב. אני אסתכל על המשחק ואני אלמד, כמו שאני לומד כל השבוע.

אני לא איש של מהפכות. אני לא מאמין בשחרור מיידי של חמישה שחקנים ובהבאה של חמישה שחקנים אחרים. אני מאמין בטיפול ובמציאת הנקודות הבעייתיות, כדי שבסופו של דבר תהיה קבוצה חזקה. שאלו אותי אם אני מתכוון לשחרר הרבה שחקנים, אבל כרגע אף אחד לא משוחרר. גם מבחינת שחקנים חדשים, אני לא יודע אם החומר הקיים מספיק, מוקדם מדי לשפוט. אולי השחקנים יעשו סוויץ' ויתחילו לשחק בצורה יותר אגרסיבית? כרגע אני לא רואה את האגרסיביות הזאת, וזה מעצבן אותי. מעצבן אותי ששחקן מקבל כדור, וכולם מלווים אותו. זה הגיוני? אני אומר לשחקנים: 'תגרמו להם להרגיש את הרגל שלכם, שירגישו מגע'. באימון הראשון שלי ביצענו הנעת כדור, וראיתי שהם לא נוגעים אחד בשני. במקום זה, הם נותנים כבוד ליריב. הייתי צריך להסביר להם את העניין הזה כמו לילדים קטנים, אבל תוך זמן קצר ראיתי קבוצה אחרת. זאת אומרת, זה הכול עניין של ביטחון ושל הבנה מה אני רוצה מהם. זה תהליך, והם ילמדו".

מצפייה באימונים שלך, נראה שאתה מעוניין להנחיל משחק מהיר ואגרסיבי.
"כן. אני לא אוהב שחקנים מבוהלים; אני אוהב אנשים שלוקחים עליהם. אני כשחקן לא הייתי כישרון גדול, אבל הייתי מחויב וממושמע ועשיתי את מה שצריך לעשות. ידעתי מהן המגבלות שלי. ברור לי שמדובר בבני אדם, ולא באיזו מכונה. אבל אני רוצה שחקנים שמחים ומחויבים. אם שחקן לא יהיה מחויב, תהיה בעיה".

איך תיראה טביעת האצבע שלך? איזו קבוצה אתה מצפה לראות בעוד חודשיים?
"ספציפית, קשה לי להגיד אחרי כל כך מעט אימונים. כמאמן בכלל, התפיסה שלי מתמקדת בכדורגל שמח. אני רוצה לראות כדורגל שהקהל ייהנה ממנו. אני רוצה שכשאתם תבואו לראות אותנו, תראו קבוצה שיודעת מה היא עושה; קבוצה מאורגנת, אגרסיבית, שמשחקת בנגיעה-שתיים, מניעה כדור טוב ועושה מעבירים מהירים. אני רוצה קבוצה 'רעה' במובן הספורטיבי. אני רוצה שכשקבוצות יגיעו למשחק מולנו, הן יגידו 'זה משחק קשה'. זה מה ששמעתי מהיריבות כשאימנתי בקריית מלאכי. ולמה? כי התלכיד שלנו היה חזק. אני מאמין שזה יתפוס גם כאן.

הכול מתחיל מאחריות אישיות; מלהיות שחקן אינטליגנט, שמזהה מתי צריך ללחוץ את היריב. אם בפס אחד ביטלו לך ארבעה שחקנים, זה לא משחק לחץ. ובצד ההתקפי, אם לא תסתכן ולא תדע לדחוף כדורי עומק, לא תגיע למצבים. אתה צריך יכולת אישית, אתה צריך שחקנים שאפשר ללכת עליהם – אי אפשר שגובזה יישאר לבד ברחבה. לא השמות הם שחשובים, אלא המבנה הקבוצתי הוא שקובע. הכי חשוב שנדע להתיישר בהתאם למבנה הקבוע. זאת תורה שלמה של כדורגל".

הבקענו ארבעה שערי ליגה בתשעה מחזורים. מה עושים במצב כזה?
"מה עושים? עובדים. ברור שיש כאן בעיה. אני אדם שעובד עם נתונים, ואני יודע שאם הקבוצה הבקיעה ארבעה שערים ב-9 מחזורים, סימן שיש בעיה. מהצד השני, לספוג 12 שערים ב-9 מחזורים זה סביר לקבוצת תחתית, זה לא שהקבוצה חטפה חמישיות ורביעיות – הרי בדרך כלל אחרי שישה הפסדים רצופים אתה סופג עוד ועוד. לגבי הבעיה ההתקפית, אני שובר את הראש, אולי צריך לשנות משהו, אולי מבחינת השיטה, אולי במיקום של השחקנים. ברור שצריך לעבוד איתם המון מול השער כדי לתת להם את הביטחון. לשמחתי, הבנתי שהקבוצה מגיעה למצבים, אבל שפשוט אין רגל מסיימת. לא יכול להיות שאנחנו לא נדע להעניש את ההגנות היריבות על טעויות. אתה לא יכול לתת צ'יפים – אתה צריך להיות 'רע' ליד השער. לכן, אם נראה שמה שיש לנו לא מספיק, נתחזק בשחקנים נוספים".

יש לנו ארבעה שחקנים שאימנת בקריית מלאכי: יניב פינק, אוראל בניטח, ליאור היילה ואסי גובזה. לגבי השניים האחרונים, היו שמועות על סכסוך בינך לבינם.
"אין שום דבר. מאחר שהם היו חלק ממועדון, ברגע שהם עשו עבירת משמעת, הם ספגו קנס. לאחר מכן הם חזרו לעניינים ושיחקו כרגיל. אין פה שום דבר אישי; אם היה משהו אישי, אתם חושבים שהם היו משחקים עד הפנדלים של המשחק האחרון? אני סומך עליהם כמו שאני סומך על ציון, על ברוכיאן, על בן אור ועל כל אחד אחר שנמצא פה. הם חלק מהמסגרת".

מהי עמדתך בנוגע לעאטף אבו-בילאל? תרצה לראות אותו ממשיך בקבוצה?
"זאת ההחלטה של ההנהלה, ואני לא רוצה להתערב בזה. זה לא מצב רגיל, וגם לא מדובר באיזו עבירת משמעת שנעשתה במסגרת פעילות הקבוצה. אני מכיר אותו מהתקופה שלו ברהט, אבל לא יצא לי להיפגש איתו מאז שהגעתי וגם לא יצא לי לדבר עם משה לגביו. אני מתרכז באלו שכן יש לי. אם יחליטו שהוא חוזר אלינו הוא יהיה שחקן מן המניין מבחינתי, אבל ברור שהוא יצטרך להתאקלם מחדש כי הוא נעדר תקופה משמעותית. זה לא שאם הוא יחזור להתאמן מחר הוא ישחק מיד".

עד כמה אתה מתכוון לבצע חלוקת כוחות בין שחקנים?
"אני לא מאמין ברוטציות. רוטציות טובות לסגל של 30 שחקנים, כשיש לך ליגת מילואים, מפעלים משניים ועומס משחקים. אם שחקן משחק טוב, למה שאעשה רוטציה? אתה רואה איפשהו בעולם שכוכב שנעדר למשחק-שניים נשאר על הספסל אחרי שהוא חוזר לכושר? אם אני מאמין בך, אתה תשחק. גם אם תחטוף אדום במהלך משחק בשביל הקבוצה, ובמשחק בו לא תהיה הקבוצה תנצח, אני אחזיר אותך. אני אשמח כי הרווחתי עוד אופציה טובה, אבל אותך אני מכיר, ואתה תחזור בחיבוק גדול. ואגב, את ההוא שיחזור לספסל אני אחבק פי ארבעה, כדי לדחוף אותו בשביל שיוכל לקבל את הדקות שלו בהמשך".

אתה מכיר היטב את שלוש הליגות: לאומית, א' ו-ב'. מהם פערי הרמות ביניהן?
"כל ליגה היא אופרה אחרת וגם רמה אחרת. קפיצת המדרגה הכי גדולה היא בין ליגה א' לבין הליגה הלאומית, כי ליגה א' היא עוד חצי חובבנית, בעוד בליגה הלאומית יש זרים, הקבוצות עורכות אימוני בוקר ולשחקנים אין עבודה נוספת במקביל. זאת מקצוענות מסוג אחר. מה שכן, הקבוצות מה'לוול' העליון של ליגה א' בהחלט יכולות לתת פייט למספר קבוצות בליגה הלאומית".

מי שבעצם הביא אותך זה משה בן ארוש. אתה בטח מודע לכך שבינו לבין ברבש היו חילוקי דעות בנוגע לחלוקת הסמכויות. כבר הסדרתם את העניין ביניכם?
"כן, אבל הוא המנהל המקצועי ואני המאמן, אין כאן איזה מודל חדש. אני לא יודע מה היה עד עכשיו. לי ברור שהוא לא ייכנס לתוכן ההחלטות שלי ושהוא לא יתערב בעניינים המקצועיים השוטפים. לא יקבעו בשבילי את מי להחליף ואת מי להכניס. כמובן שאתייעץ איתו בכל עניין, אבל אני זה שעובד לאורך השבוע עם השחקנים".

אז אתה תהיה הסמכות האחרונה לגבי מה שיקרה על המגרש?
"ברור. אני זה שנמצא שם, ואני זה שיצטרך לקבל את ההחלטה במגרש. בסופו של דבר, אם הוא הביא אותי, הוא כנראה יודע למה אני מסוגל והוא כנראה שלם עם ההחלטה. אני אקבל את ההחלטות ואעמוד מאחוריה, כדי שאלך הביתה כשאני שלם עם עצמי. הרי בכדורגל, כמו בכל ספורט תחרותי, אתה צריך לקבל החלטה ולעמוד מאחוריה. אם היא טובה או לא, נראה אחר כך. בכלל, אתם תראו שאני משוגע כשאני על הקווים – חושב כל הזמן, מרוכז כל הזמן. אני חי את המשחק. אין לי כוח אחרי זה לעשות קידוש מרוב שאני עייף…".

הגעת לקבוצת אוהדים. אתה מודע למה שהביא להקמה של המועדון הזה?
"בטח. זאת קבוצה שקמה לפני כמה שנים, בזכות אנשים שלקחו יוזמה ופתחו קבוצה עם דרך שונה ותפיסה שונה. בניתם את זה בצורה בלתי-רגילה, זה דבר שכל המדינה עוקבת אחריו. אני מתחבר מאוד לערכים שמאחורי הקמת המועדון".

בטווח הרחוק, מה אתה חושב שצריכה להיות השאיפה של המועדון?
"אני מאחל לכך שתגיעו לליגת העל, כי זאת צריכה להיות השאיפה בכל מקום. כשאתה בונה משהו, אתה גם מסמן לך גם את קצה הדרך – וקצה הדרך זה הטופ, כלומר ליגת העל. אבל ברור שזה לוקח זמן".

ובטווח הקרוב, מהן המטרות שלנו לקראת המשך העונה – הישארות בליגה, או שאפשר לחשוב על מעבר לזה?
"כרגע אני מכוון רק למשחק נגד קריית גת. ברור שהשאיפה של המועדון היא לא להיות במקום בו הוא נמצא כרגע, אבל בואו נתחיל במשחק שיש לנו השבוע, ונתקדם משם. אם הייתי בונה את הקבוצה הזאת, הייתי מציב לכם עכשיו מטרה בביטחון. אבל לא אני בניתי את הקבוצה, ורק השבוע התחלתי לאמן אותה".

ביום שישי המשחק הראשון שלך על הקווים. עד כמה אתה מכיר את היריבה?
"יהיה משחק קשה מול קבוצה מוכשרת. התכוננתי כמו שאני תמיד מתכונן. אני מאחל לשחקנים שלי שיצליחו לבטא את כל מה שאמרתי שאני רוצה לראות במשחק שלנו. אני בעיקר משתדל שלא להיות מופתע, ולכן מתכונן לעניינים קונקרטיים – איך היריבה עומדת מול מצבים נייחים, מיהם השחקנים המהירים שלה, באילו חוליות היא חשופה – ומעביר את זה לפני המשחק לשחקנים".

ניצחון הוא האופציה היחידה מבחינתך, או שאתה מתרכז ביצירת דרך?
"לא מעניינת אותי הדרך, מעניין אותי לנצח. צריך לחפור וללקק את הדשא, ואם יש ביוב לשתות אותו, ואם יש חצץ אז לאכול אותו. לעשות הכול מהכול כדי להשאיר את שלוש הנקודות בבית, בירושלים. כולם צריכים לעשות הכול; גם אתם, האוהדים. אני רוצה לראות קבוצה נחושה, קבוצה ממוקדת, שתבוא מהבית עם כל האמצעים האפשריים. אנשים באים לראות את המשחקים, אנשים שמים כסף, ואני רוצה שהחבר'ה שיעלו למגרש ייתנו להם סיבה להגיע. נעבוד מעט על מצבים נייחים, נעשה להם אסיפה ביום שלפני המשחק עם פירוט טקטי על הלוח, ביום שישי נודיע להם על ההרכב – וזהו, שייצאו, שייהנו ושיביאו את הנקודות. זה מה שאני אגיד להם: אל תחזרו בלי הנקודות ובלי להיות מחויבים. תהיו 'רעים'".

צילום תמונה ראשית: ולדיסלב מוסייב, "גולר"

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *