אין רגע דל: ארז טיקולסקר מסכם הפסד 2-0 בוינטר להכח רמת גן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאת: ארז טיקולסקר

שבעים וארבע דקות אל תוך המשחק הראשון של העונה, ונדמה היה שיש לה, לעונה הזו, להציע לאוהד בן 53, שבע קרבות ודרמות, את כל מה שהוא מבקש, בגילו ובמצבו, מן הקבוצה שלו: תיקו אפס, משעמם, רגוע. שבעים וארבע דקות, ועל הדשא המשחק היה רק בגדר שמועה. ואני, שמחתי. ככה אני אוהב את זה בעשור השישי, רגוע. ככה בדיוק רציתי שיהיה כל שבוע. בלי למעלה ולמטה, בלי רכבת הרים. ככה, פיהוק. כמו, נגיד, לא משנה, הדבר הזה שלעתים עוד מתעקשים לעשות בגילאים שפעילויות אחרות יפות להם.

אבל, לא. הו, לא. לא הקבוצה שלי תתן לי לנוח. בדקה השבעים וחמש קיבלנו את הגול שסימן – לא, לא, לא, חביבי. אצלנו, שלושים, ארבעים, חמישים ושלוש, אצלנו אתה תקבל דרמות, פרפור חדרים ומינוי לנטל"י כחלק מן החבילה. אז במחזור שלאחר מכן הפכנו פיגור 3-1 לניצחון 3-4 באשדוד, ואחר כך הבקענו איזה שער מוזר, בדקה האחרונה, מחצי מגרש נגד אזור. והיה גם הפנדל המוחמץ בדקה התשעים ושש מול הרצליה. וככה, על דופק מאתיים וחמישים, רעמים וברקים בפנים, וגם, החזאי אמר, בחוץ, הגענו אתמול לאצטדיון, או מה שמכונה בהומור צברי אצטדיון, וינטר.

נתחיל עם השירותים. בכל זאת, 53. אתה רואה יותר שירותים בתשעים דקות מאשר כל דבר אחר. המים, תוכלו להיווכח בתמונה המצורפת, ראו ימים יפים יותר, ובעיקר שקופים יותר. חשבתי, ככה, ביני וביני, שצ'יקו פרקש, כשחקן מבטיח שרק עלה מהנוער, בטח היה האחרון להיזקק לברז הזה. אבל צ'יקו פרקש בכלל שיחק בגלי-גיל. למה התעקשתי להזכיר אותו? כי הבטחתי למאיר סיקרון, המפיק, לומר לפחות שלוש פעמים "צ'יקו פרקש" בתאור המשחק. אהלן מאיר.

ואז, טעות בהגנה שלנו, וגול כבר בדקות הראשונות. רגוע זה כבר לא יהיה. החוסרים בסגל הכתיבו שמיכה קצרה. איפה שלא נגעת – שמיכה קצרה. יונתן זדה, קפטן ומגן ימני, פצוע. אדי דדון, נשמה וקשר אחורי, לא התאמן כל השבוע וישב ביציע. וכך, יותר מדי שחקנים שיחקו ביותר מדי תפקידים שהם פחות מדי מכירים, והתוצאה בהתאם.

שלומי עמר הגיב מהר. כהרגלו, הגיב מהר. הוציא מגן, הכניס קשר קדמי, והוריד קשר אחר לתפקיד המגן. עומר פרץ, כן, כן, עומר פרץ הוא המאמן של הכח, הגיב מהר לתגובה. איך שראה שבעמדת מגן ימני אצלנו משחק קשר, הורה לשחקניו לשחק על האגף שלו. שבע התקפות מאותו אגף, שכנעו את עמר לבצע עוד חילוף, הפעם טקטי, בסמוך למחצית, ולשים שם מגן ימני ששיחק פעם כמגן, גם אם שמאלי. נו, טוב, לפחות מגן. למזלנו, שבע ההתקפות הללו לא נגמרו בעוד גול, אבל זה היה קרוב.

תרשמו, תרשמו: עומר פרץ עוד יהיה מאמן מוצלח בליגת העל. תזכרו, תזכרו – קראתם את זה בפעם הראשונה כאן. ואם זה לא יקרה? תשכחו, תשכחו איפה קראתם את זה לראשונה.

אמסי גובזה שלנו הגיע לשתי הזדמנויות. ביום טוב שלו זה נגמר בשלושה שערים. אתמול היה יום פחות טוב. הם שכבו לנו על השער. בחסות חסרונו של קשר אחורי, כל כדור שטייל באיזור ה- 30 מטר מהשער שלנו, הפך להזדמנות. פעם בעטו מימין לקורה השמאלית, פעם משמאל לקורה הימנית, כמה פעמים מעל המשקוף. אפילו, כמו שאומרים, זעזעו את הקורה עצמה. אמל חאיכ עוד הוציא כדור באחד על אחד, אבל בסוף, גם כמו שאומרים, הסטטיסטיקה מתיישרת. נתנו לנו את השני. האמת, שאם היא הייתה מתיישרת, היו נותנים לנו גם את החמישי. יצאנו בזול. אחלה קבוצה, הכח. אם הייתי אוהד שלה, הייתי אומר תענוג של קבוצה. אתמול היא הייתה סיוט של קבוצה.

ולקינוח, כאילו שבארוחה כזו מישהו בכלל מעוניין להישאר לקינוח, קיבלנו גם צהוב שני, ואדום ראשון, לדניאל טסאו. נהוג לומר שהבעיה בצהוב השני נעוצה בדרך כלל בצהוב הראשון. שהוא נע, בדרך כלל, על הטווח שבין לא נחוץ לממש, אבל ממש, לא הכרחי. כשהצהוב השני ניתן לאחר עבירה שעשו עליך, כי צעקת על השופט או כי ביקשת צהוב לשחקן השני, התחרות בין שני הצהובים, איזה מהם היה נחוץ פחות מחברו, הופכת קשה.

עכשיו יש גביע, אבל ממשחק הליגה הבא אני מבקש דבר באמת פשוט – 0-0, נטול אירועים, רגוע. במצוות הרופא. הבו לנו תיקו משעמם.

שעממו אותנו קצת. הצהובים-שחורים, אתמול בוינטר (גלעד אימס)

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *