"אדי, אדי, שלא ניפרד לעולם": ריאיון אישי מקיף עם שחקן הקבוצה, אדי דדון

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאת: אמיר אליהו, אודליה בנאי ועמנואל שלמון

כשאדי דדון הגיע לבית"ר נורדיה לקראת עונת 2016/17, הוא היה שם אלמוני עבור מרביתנו. ההקשר המיידי שבו הוזכר בפורומים השונים של אוהדי הקבוצה התבסס על הדימיון המשעשע בין שמו לבין שמו של "דדי דדון" – הזמר הדימיוני של "ארץ נהדרת", בגילומו של אסי כהן.

אלא שמהר מאוד התברר שדדון הוא ממש לא קוריוז: כבר בעונתו הראשונה במדי המנורה, שהסתיימה בעלייה דרמטית לליגה א', הקשר האחורי תקע יתד בתור 'גרזן' קשוח וממושמע, שלא מוותר על אף כדור במרכז המגרש. הקהל התאהב מיידית, ובמהרה גם שיריו ההומוריסטים של דדי דדון הומרו בשיר שחקן תואם עבור אדי, על בסיס השיר "עדים לנו כוכבי מרום".

הזמן חלף, ובינתיים אדי ואנחנו כבר עלינו לליגה א'. לפני כחודש יצאה לדרך העונה השלישית של אדי במדי בית"ר נורדיה. לאור הסגל הצעיר שבנינו הקיץ, מוצא עצמו אדי בגיל 27 כאחד מוותיקי השחקנים בקבוצה. חבר העמותה אמיר אליהו וחבר הוועד המנהל עמנואל שלמון שוחחו השבוע עם אדי כדי לשמוע ממנו כיצד הוא רואה את פתיחת העונה שלנו, הרשמים שלו עד כה מהדרך שמתווה המאמן שלנו שלומי עמר, איך הוא מצליח להימנע מהרחקות למרות הסגנון הפיזי שלו, מהן התכניות שלו לעתיד, ולא פחות חשוב – מהן ההמלצות שלו למנגל טוב, בתור בן למשפחה שמחזיקה בעסק בשרים.

פרק א': מבית דגן לעיר הבירה

אדי דדון (27) התחיל את הקריירה שלו בקבוצת הילדים של עירוני בית דגן, עיר מגוריו. בהמשך עבר למכבי מודיעין, ויותר מאוחר למכבי ת"א (קבוצתו האהודה של אדי, למרבה הבושה), שבשורות קבוצת הנערים שלה שיתף פעולה עם שמות כמו דור מיכה ומשה לוגסי. בגיל הנוער שיחק במדי הפועל רמת גן, וכבר התכונן להשתלבותו האפשרית בקבוצת הבוגרים. אלא שזה לא קרה. "הייתי אמור לעלות לבוגרים של המועדון, אבל זה לא יצא לפועל כי לא מצאו את טפסי הבדיקות הרפואיות שלי", מספר דדון.

במקום זאת, את קריירת הבוגרים שלו התחיל במכבי השקמה חן בליגה א' (עונת 2011/12). בהמשך שיחק שלוש עונות בליגה ב' – עונה אחת ב"עוצמה" חולון, ועוד שתיים בעירוני מודיעין – עד שבעונת 2015/16 עשה את קפיצת המדרגה לליגה א', כשהצטרף למכבי עמישב. אלא שאחרי כחצי עונה שב לליגה ב', והפעם לקבוצת הבית – עירוני בית דגן. ואז הגיעה נורדיה.

אתה חש פספוס כשאתה רואה שחלק מהשחקנים שגדלת לצידם מככבים היום בליגת העל?
"כל שחקן שואף הכי גבוה שאפשר, אבל בסופו של דבר הגעתי לנורדיה, ואני לא מתחרט על הדרך שעשיתי".

יש מאמן מסוים שעיצב אותך במיוחד, ושמלווה אותך עד היום?
"יש את דורון ממן, שעיצב אותי בצורה מצוינת במשך שנתיים, עד שעליתי לבוגרים, וגם לאחר מכן, כשהייתי כבר שחקן בוגרים. כשעמית ברבש הגיע לנורדיה, הוא עיצב אותי בדרך שלו וסייע לי להשתפר. אני מאוד אוהב את עמית, והצטערתי מאוד כשהוא נאלץ להתפטר במהלך העונה שעברה".

יש לך ניסיון גם בליגה ב' וגם בליגה א'. עד כמה גדולים הפערים ביניהן?
"האמת היא שהיום אין פערים דרמטיים בין שתי הליגות. שחקני הצמרת של ליגה ב' יכולים לשחק בליגה א'. מה שכן, בליגה א' יש יותר כדורגל, ולכן גם יותר כיף לשחק שם".

מכיר גם את ליגה א'. במדי מכבי עמישב, עונת 2015/16 (אלבום פרטי)

פרק ב': "כשיש רצון, אפשר לשחק גם 120 דקות בלי להתעייף"

השיחה שלנו עם אדי נערכת בעיצומה של תקופה אינטנסיבית במיוחד, שתושלם מחר (שבת) עם משחק חמישי בתוך שבועיים.

אדי, איך מתמודדים עם תקופת משחקים אינטנסיבית כל כך?
"עובדים קשה. לשמחתי, מכינים אותנו כמה שיותר כדי שנגיע רעננים לכל משחק, והתוצאות בהתאם. זו רק תחילת העונה, אף אחד מאיתנו עוד לא בשיא היכולת שלו, אבל אנחנו עוד נמשיך להשתדרג. העובדה שהתחלנו יחסית ברגל ימין היא משמעותית מאוד".

באופן אישי, בשני המשחקים הראשונים לא פתחת, אבל מאז שעלית מהספסל מול אשדוד לא ירדת לשנייה מהדשא.
"פתחתי בהרכב בכל משחקי האימון, אבל כנראה ששלומי חשב שאני לא צריך לפתוח במשחקים הראשונים. אני כפוף למאמן, ועושה את המיטב כשאני מקבל את הדקות. לגבי המשחק מול אשדוד, הקבוצה כולה גרמה לשינוי. במידה רבה השינוי דווקא כשדניאל טסאו נכנס, אבל מן הסתם, כששחקן אחד מתחיל לשחק חזק, הוא מדביק את השחקנים שלידו".

עושה רושם שבמשחקים האחרונים העמידה ההגנתית של כל הקבוצה השתפרה מאוד. איפה אתה נכנס במערך הזה?
"אני יכול להגיד שכשאני משחק, אני מנסה 'להדביק' את השחקנים שלידי לשחקני הקבוצה היריבה כסוג של שמירות אישיות, ואז מתקבלת הגנה קבוצתית מסודרת יותר. יכול להיות שגם קל לנו יותר לסגור ככה מאחור במגרשים הקטנים יחסית".

אפרופו מגרשים, מתחילת העונה כבר אירחנו בשני מקומות שונים – טדי ועמק הארזים. איפה אתה מרגיש יותר בנוח?
"לי נוח לשחק בכל מגרש בו שמים אותי; אני תמיד יודע להתאים את עצמי לתנאי המגרש. לדעתי, אין על טדי; זה היכל הכדורגל. אני חושב שלא צריך למהר לשפוט את ההתאמה של טדי עבורנו רק על סמך המשחק נגד קריית גת. ובכל זאת, המשחקים בעמק הארזים, לפחות עד עכשיו, הם חוויה מאוד כיפית עבורנו. המגרש קטן יותר והאוהדים קרובים אלינו יותר, כך שמרגישים אותם יותר. גם מבחינה מקצועית המגרש טוב מאוד, אז אין לי שום בעיה לשחק שם".

איזה תפקיד בקישור נוח לך יותר לאייש – זה של השחקן האחרון לפני הבלמים או זה של הקשר שלוחץ יותר קדימה?
"אני הרבה טוב יותר בללחוץ קדימה, אבל אין לי בעיה לשחק גם בתפקיד השחקן האחרון בקישור. אצל שלומי משחקים שני קשרים אחוריים, כשאחד אחורי באמצע ואחד מעט מעליו, ושחקן נוסף מתפקד כקשר קדמי. אני אמור להיות הקשר האחורי יותר, זה שמשחק ממש באמצע, ונוח לי בעמדה הזאת".

"אני שואף לאיים יותר מרחוק". אדי (מס' 4) חוגג שער נפלא מול מ.ס ב"ש (ינון פוקס)

אתה ידוע כקשר 'גרזן' שמשחק אגרסיבי מאוד באמצע, אבל פחות כשחקן התקפי. מה היית רוצה לשפר במשחק שלך?
"מן הסתם, אני יכול לעשות עוד דברים מלבד עבודת ה'גרזן', אבל יש תחומים שבהם אני חזק ותחומים שבהם אני חלש. אני טוב במאבקים על הכדור מול השחקנים היריבים, כשצריך להיות האיש שמגיע לכדור ראשון.

מצד שני, אני רוצה להשתפר בכל נושא הנעת הכדור. לשמחתי, לאט-לאט זה קורה: בעונה שעברה היינו קבוצה שרק מניעה את הכדור, וכשזה המצב, אתה משפר את ההיבטים האלה גם במשחק האישי שלך. היום אני יודע יותר למסור את הכדור לאן שצריך, וגם מאבד פחות כדורים מבעבר. חוץ מזה, אני רוצה להיות איום גדול יותר בבעיטות מרחוק. במשחקים האחרונים ניסיתי לבעוט יותר, אבל זה משהו שעדיין חסר לי".

רק שהעונה הסגנון מעט שונה – הדגש הוא פחות על הנעת כדור ויותר על עבודת הגנה קבוצתית.
"מדובר בשתי שיטות שונות לגמרי. העונה כל מי שעל המגרש צריך להילחם – לא מוותרים לאף אחד בהגנה. בעונה שעברה היו ויתורים לחלק מהשחקנים. צריך לזכור שבעונה שעברה למרבית השחקנים היה יותר ניסיון, בעוד שהשנה הקבוצה צעירה יחסית".

העונה אתה אחד השחקנים היותר ותיקים בסגל שלנו. אתה מרגיש שמוטל עליך להכווין את השחקנים הצעירים?
"כמובן שבגלל הגיל והוותק שלי, האחריות שלי היא להעיר לצעירים, לעזור לשחקנים הצעירים להגיב מהר לסיטואציות שונות, ולדעת לשנות פאזה במהלך המשחק כשצריך. במקומות האלו חוסר ניסיון יכול להכשיל לפעמים, ואני מנסה לעזור להם בזה. הם זקוקים להכוונה שיכולים להעניק להם שחקנים ותיקים, כמו יונתן זדה, דיוויד גומז, אוראל חורב ואני. מה שכן, הגיעו לכאן שחקנים טובים ומוכשרים, רובם כאלה שגדלו בבית"ר ירושלים, וחלקם גם שיחקו בנבחרות ישראל. הם לא סתם צעירים שהגיעו משום מקום. יחסית לשחקנים צעירים יש להם הרבה ניסיון, וזה מתבטא ביכולת הטובה שלהם".

מעטים השחקנים שמביאים למגרש את האנרגיות שמביא איתו דדון. עד כמה הוא אוהב לרוץ ולהילחם, אתם שואלים? לפי בדיקה שערכה "ספורט וידאו אנלסיס", חברה שמעניקה שירות בתחום המחקר בספורט ושניתחה את סטטיסטקות המשחק בין בית"ר נורדיה לבין אדומים אשדוד לפני שבועיים, דדון היה השחקן שנלחם הכי הרבה על כר הדשא בין כל 28 השחקנים ששותפו באותו משחק, עם מאבק פיזי בכל 1.7 דקות בממוצע. מהבחינה הזאת, נראה שדדון לא צריך לדבר יותר מדי כדי להוות מודל לחיקוי עבור השחקנים הצעירים: הלחימה האינסופית שלו על המגרש מדברת בעד עצמה. "כשהשחקנים הצעירים רואים איך אני רץ עד סוף המשחק, הם נכנסים יותר לאטרף", טוען הקשר. "הם מבינים שהם גם צריכים לרוץ ככה. האמת היא שכשהייתי שחקן צעיר, היו אומרים לי 'אתה רץ סתם', שאני מבזבז אנרגיות. אבל בסוף, הכול עניין מנטאלי – הרצון לא להפסיד. הרצון לנצח גובר על העייפות והקושי. כשאתה רוצה, אתה יכול לרוץ גם מאה עשרים דקות".

כשחקן קשוח שמקפיד לא לקחת שבויים, דדון חשוף לסכנת ההרחקה בכרטיס אדום יותר מכל שחקן אחר במערך שלנו. אלא שהוא נזהר מאוד, ולמרות שהוא מרבה לספוג כרטיסים צהובים (17 כאלו הוא ספג במדי נורדיה, נכון למועד כתיבת שורות אלה), רק פעם אחת ב-56 משחקיו במדים הצהובים-שחורים הורחק בכרטיס אדום. "אין לי ברירה, אני חייב להיזהר מסכנת הכרטיס האדום", הוא מסביר. "רק פעם אחת, במשחק החוץ נגד בני יצ'אלאל, ספגתי צהוב שני כי עשיתי עבירה כשהייתי השחקן האחרון. וגם שם זה היה מאוד גבולי. מרגע שאני מקבל כרטיס צהוב, אני נזהר הרבה יותר".

התחרות על ההרכב גם כן מכניסה אותך לאטרף?
"כן, זה גורם חשוב. שחקנים לא יודעים אם הם יפתחו בהרכב עד הרגע שלפני המשחק. שלומי יכול לתרגל הרכב מסוים, ואז לפתוח בצורה שונה. שום דבר לא בטוח אצל שלומי, וזה מה שטוב. מי שעובד קשה, מקבל את הדקות בסופו של דבר".

עמר מזוהה לפני הכול עם סגנון אימון קשוח וקפדני. כך, למשל, הוא אוסר על השחקנים להשמיע מוזיקה בחדר ההלבשה לפני תחילת האימון. אלא שאדי לא נלחץ מזה. "אני מתאים עצמי לכל מאמן. לכל מאמן יש דרישות משלו, לכל מאמן יש פלוסים ומינוסים. זאת גם לא הפעם הראשונה שאני משחק תחת מאמן קשוח. גם עמית ברבש הוא מאמן יחסית קשוח, אפילו אם הוא מאפשר יותר מבחינת המוזיקה, למשל. ויקטור גניש הוא באמת מאמן חופשי יותר, אבל לכל אחד יש את ה'אני מאמין' שלו".

בכל הראיונות איתו, מקפיד עמר להבהיר שהוא לא מחפש לייצר קבוצה של מנהיגים. ובכל זאת, בחלק מהדקות במשחקים שנערכו עד עכשיו, גם כאלו שנגמרו בניצחון בסופו של דבר, נראה היה שחסר לקבוצה מישהו שיכווין את משחק ההתקפה מהקישור. "מבחינה מקצועית, דווקא יש לנו פליימייקרים טובים: עומר בן שאנן הוא כזה, וכך גם תהל הלל", אומר דדון. "מבחינה חברתית, זדה הוא בעיקר מי שלוקח את המנהיגות בחדר ההלבשה, במיוחד מאז שמונה לקפטן".

למרות התוצאות הטובות, באילו אספקטים אתה חושב שאנחנו עוד צריכים להשתפר מבחינה מקצועית?
"קודם כל, אנחנו צריכים לצאת למצבים יותר מהר, והחלק ההתקפי צריך להיות טיפה יותר יצירתי. בסך הכול, אני חושב שכרגע אנחנו עושים עבודה טובה. אמנם מול קריית גת לא הצלחנו להבקיע, אבל בכל שאר המשחקים ניצחנו ונראינו כמו שצריך".

אפשר יהיה להמשיך ככה לאורך הזמן, עם הסגל הקצר שלנו?
"זה הסגל שהמאמן בנה, ואיתו נצליח. כרגע אנחנו רואים שהדברים עובדים טוב, ברוך ה'. אנחנו עובדים באימונים על הכול, וכמובן שלפעמים זה יצליח יותר ולפעמים פחות".

מה אתה אומר על ליגה א', גרסת 2018/19? אנחנו פוגשים קבוצות שבונות סגלים עם שמות מפוצצים.
"כן, אבל כמו שאתם רואים, שמות גדולים לא מנצחים משחקים. קחו לדוגמא את קריית גת: נכון שהפסדנו לה, אבל השמות הגדולים לא הציגו יכולת יוצאת דופן. והנה, ניצחנו את אשדוד, עם כל השמות הגדולים והתקציבים שלה. לליגה הזאת מתאימים יותר דווקא השחקנים הצעירים והרעננים, ולא השחקנים הוותיקים. מי שרץ, מי שעובד ומי שיודע לא לספוג יותר מדי שערים, הוא מי שמצליח בליגה הזאת. ומצד שני, אין ספק שהליגה התחזקה השנה. אם בעונה שעברה נס ציונה ויבנה רצו לבד למעלה, השנה יהיו לפחות שלוש-ארבע קבוצות שיתמודדו חזק על המקומות הראשונים".

אז על רקע כל זה, מהם היעדים הריאליים שלנו השנה?
"אני חושב שכפי שהורדנו את רף התקציב, כך צריך להוריד גם את רף הציפיות. בואו נתקדם ממשחק למשחק, משישי לשישי, ואז בהמשך אתם כבר תציבו את היעדים. מעבר לכך, דווקא משום שיש לנו קבוצה עם הרבה שחקנים צעירים, הצבת מטרות ברורות רק תכניס אותם ללחץ מיותר. ברור שכל שחקן שואף להגיע הכי גבוה, אבל השאלה היא איך מגיעים לשם".


קשוח אך עוצר בצהוב. אדי בקרב אווירי אופייני (ינון פוקס) 

פרק ג': "עבורי נורדיה היא בית"

אתה עושה מדי יום את הדרך מהמרכז לירושלים וחזרה. זה לא מעייף?
"האמת היא שזאת העונה השלישית שלי בקבוצה, כך שכבר התרגלתי לעניין הנסיעות. השנה קל לי יותר להסתדר עם הנסיעות: בשנה שעברה הייתי צריך לנסוע קודם לאשדוד, ורק משם היה לי טרמפ לירושלים עם מישל רוס, אלי זיזוב ופרדי ציון. העונה אני נוסע עם דייויד גומז, עמית שלמה ותהל הלל, והדרך פשוטה יותר".

הקהל שלנו מאוד אוהב אותך.
"כבר כשהגעתי לנורדיה, זה מה שכבש אותי. אני אגלה לכם שהשנה הייתה לי הצעה עם הרבה יותר כסף, וסירבתי לה. פחות עניין אותי הכסף, ויותר עניין אותי הכיף שלו. העדפתי לשחק במקום שבו אני נהנה יותר. למרות הקיצוצים, סגרתי את החוזה שלי עם אביב (שרפשטיין, חבר הוועד – א"א וע"ש) בתוך דקות".

כשחקן ותיק, אתה כבר רואה בנורדיה כבית שלך? עד מתי אתה רואה את עצמך ממשיך כאן?
"אני לא יודע מה יקרה. כמובן שאם תגיע איזו הצעה קוסמת אתייחס לזה בהתאם, אבל כרגע נורדיה זה הבית, ואני לא רואה את עצמי עובר לקבוצה אחרת. יש לי את העבודה שלי ואת שאר העיסוקים, והמשחק בנורדיה משתלב עם זה מצוין. לכן, כל עוד המערכת תרצה אותי, אני מתכוון להמשיך בנורדיה".

עד כמה מתחבר לרעיון הערכי שנורדיה מייצגת – קבוצה בית"רית שפועלת נגד גזענות ואלימות?
"זה חשוב שאין כאן תופעות של אלימות וגזענות, כמו שזה משמעותי שגם יש כאן יותר נשים בקהל. המסר שאנחנו צריכים להעביר לכולם, כולל לשחקנים הצעירים שהצטרפו אלינו עכשיו, הוא שלא מדובר בסתם קבוצה, אלא במועדון כדורגל עם ערכים שחשוב לכבד אותם. וחשוב שזה יבוא ביטוי כל הזמן: אם נוצרת מריבה על המגרש, צריך להתרחק ממנה".

עד לאן אתה חושב שנורדיה יכולה להגיע בטווח הרחוק?
"אני חושב שהמועדון הזה יהיה חייב להגיע לפחות לליגה הלאומית. זה המקום בו נורדיה צריכה להיות".



"כל עוד ירצו אותי, אישאר". אדי עם צלחת אליפות ליגה ב' דרום ב' (ינון פוקס) 

פרק ד': הכול אישי

בוא נדבר קצת על החיים האישיים. מי מבני המשפחה מלווה אותך במיוחד בהתפתחות שלך כשחקן?
"האמת היא שכל המשפחה תומכת בי, אבל בעיקר ההורים. אבל שלי תמך בי יותר בעבר, אבל בהמשך הוא חזר בתשובה. אחרי שעלינו לליגה א', שהיא ליגה שומרת שבת, הוא כבר מגיע יותר למשחקים, בעיקר כשהם בקרבת הבית בבית דגן. בשנה שעברה הוא הגיע לחמישה-שישה משחקים. אני מקווה שהוא יגיע למשחקים שיהיו במוצאי שבתות. גם האחים שלי מגיעים למשחקים, וחבר טוב של אח שלי הפך לאוהד שרוף שלנו. עכשיו גם יש לי חברה קבועה, ככה שאנחנו יכולים לשלב את הקשר שלנו עם הכדורגל – לא צריך לצאת לבלות כל יום".

אתה טיפוס בליין או ביתי?
"אני טיפוס של קריוקי ושל 'על האש'. אני פחות בעניין של מועדונים עד 3 לפנות בוקר".

מי האנשים שאתה מרגיש יותר קרוב אליהם בקבוצה?
"אני מחובר מאוד לזדה, לגומז, ליעקב מזרחי וגם לדור קוסטה. כשצריך, אני גם מעיר קצת לשחקנים הצעירים, אבל אתם יודעים איך זה, אף אחד לא אוהב שמעירים לו יותר מדי… מבחינת הנסיעות, העונה אני משמש כטיפוס הבלאגניסט יותר ברכב".

כידוע, לא רק על המגרש דדון הוא קצב. לאביו יש עסק בשרים, ודדון הבן מלווה אותו לאורך השנים. "אני כשלעצמי עובד כרגע בחברת ביטוח, אבל אני עוזר לאבא שלי בשיווק העסק כשצריך".

יש לך המלצות טובות למנגל?
"כמה שיותר סטייקים, כבד אווז ושקדים. מדיום ריר. ואני גם מעדיף בלי פיתות, אבל אם כבר פיתות, אז רק עם שמן זית וזעתר".

אתה אולי מגיע מתחום הבשר, אבל השוער שלנו, אמל חאיכ, הוא טבעוני. אנחנו מדמיינים קרב חפירות בחדר ההלבשה.
"בואו נגיד שצמחוני אני לא אהיה. אמרתי לאמל שצמחוני לא יכול להיות שחקן כדורגל. זה קשה מאוד. אבל שלא ידאג: בקרוב אנחנו נערוך ערב גיבוש של כל הקבוצה, עם בשר והכול, ונדאג גם לשניצל תירס בשביל אמל".


"לליגה הזאת, שחקנים צעירים מתאימים יותר מאשר שמות מפוצצים" (ינון פוקס)

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *