חוזר הביתה / ריאיון עם אבירם ברוכיאן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

זה היה עניין של זמן. למרות חמש השנים שעבר בגלות של הפועל קטמון, עירוני ראשל"צ והפועל אדומים אשדוד, ליבו של אבירם ברוכיאן נותר תמיד צבוע בצהוב- שחור. ככה זה כשאתה גדל בבית"ר ירושלים מגיל ילדים, משחק 11 עונות במצטבר בקבוצת הבוגרים, זוכה עם המועדון בכל תואר אפשרי, וגם, איך לא- נולד למשפחה המזוהה ביותר אי פעם עם בית"ר ירושלים.
בשבוע שעבר, הצעד המתבקש סוף סוף התרחש, מספר חודשים לפני יום הולדתו ה35, חזר אבירם למדים הצהובים שחורים עם סמל המנורה כשחתם בבית"ר נורדיה ירושלים שלנו. לרגל חזרתו, שוחחנו על החשיבות של הזהות הירושלמית, על האתגרים שחווה מחוץ למגרש ושעליהם הצליח להתגבר, על הפעילות החברתית והספורטיבית שהוא מוביל בשנים האחרונות, על האנשים שהובילו להצטרפותו אלינו ועל המפתחות שיאפשרו לנו לצאת ביחד לדרך חדשה, החל ממוצ"ש הקרוב.

שלום אבירם, נתחיל בלעשות סדר בשבט ברוכיאן: פעם אחת ולתמיד , מה הקירבה המשפחתית שלך לאורי מלמיליאן הגדול?
שאלו אותי כבר מיליון פעם (צוחק), אבל לטובת הדור הצעיר, אז ככה: יש לנו כמה דרגות קירבה – סבא שלי וסבתא של אורי אחים, ואח של אבא שלי ואחות של אורי נשואים, בדור שלהם רצו שכולם יהיו קרובים אז אחרי שבדקו שהכל תקין גנטית, הם התחתנו.

לאורי עדיין יש חלק מרכזי בחיים שלך?
עם אורי הקשר נשמר כל הזמן, מדי שבוע פעם או פעמיים, לפעמים יותר. הוא תמיד שם בשבילי.

ואתה בא ממשפחה של חמישה אחים, חלקם אנו מכירים היטב בנורדיה, כולם כדורגלנים?
כולם היו בכדורגל חוץ מאח אחד שגם הוא כישרוני אבל לא שיחק באופן מקצועני. כשאנחנו משחקים בגינה אצל אמא שלי, כולם נלחמים וכולם ברמה גבוהה. בוא נגיד שהכדור חבר שלהם. ויש לי את המשפחה שלי, שהיא הדבר החשוב ביותר היום האישה ריקי והילדים עמית(9), הלל (7) ועומר(4).

כל השנים האלה גם בבית"ר וגם בקבוצות האחרות, אתה נשאר בירושלים
למעט שנה אחת בפולין ושנה בבאר שבע, לא עזבתי את ירושלים, אני חושב שצריך להצמיח פה יותר שחקנים כישרוניים, יותר שחקנים שיגיעו לנבחרות ישראל הצעירות מתוך ירושלים. כשהייתי בבית"ר ידענו שכשיש מקבץ טוב של שחקנים ירושלמים, שחקני נבחרות ישראל משמעותיים, נוכל בעתיד הקרוב להוות גם פקטור בקבוצה הבוגרת.

בית"ר ירושלים של שנות ה80 ,ה90 וגם בדור האליפיות שלך הייתה "הקבוצה של המדינה", שתמיד שאפה לתארים, לא כמו הקבוצה בעשור האחרון שבונה שחקנים עבור קבוצות אחרות, אבל לא זוכה לקטוף את הפירות והתארים בעצמה.
זה נכון אבל לכל דבר יש את הזמן שלו ואת התזמון שלו ואת המומנטום שלו. תראה את מכבי חיפה – זו קבוצה ששנים הייתה פקטור באליפויות, ושבע – שמונה שנים לא מצליחה לעשות את זה, ועדיין כל שנה מנסה.

מכבי חיפה לא מצליחה, אבל היא לא מצהירה כמו בית"ר שהיא בונה קבוצה, אלא אומרת שהיא רוצה אליפות וכל שנה זה פשוט לא הולך לה.
כשיש דור שהוא מאוד דומיננטי ומצליח, אז קל לייצר מבפנים עוד שחקנים ולהלביש ארבע חמישה שחקני בית שהם מאד דומיננטיים, לצרף עוד ארבע חמישה זרים ועוד שניים שלושה שחקנים מבחוץ.
אני עדיין חושב שיש שחקנים בבית"ר כמו אופיר קריאף, דן איינבינדר ועידן ורד שהם שחקנים ראויים, ואליפויות זה לא דבר זר עבורם. נכון שמכבי ת"א דומיננטית ואין מי שיעצור אותה, אבל בבית"ר כן מנסים ומכוונים לשם, יחד עם זאת משה חוגג לא יכול לבוא ו"לשפוך" כסף. לפי דעתי, אף אחד לא יכול לעשות את זה, ולא משנה כמה אמיד או מיליונר הוא יהיה. בפן המקצועי לדעתי יש קבוצה טובה, שמחה ומחוברת לקהל. נכון שהם חטאו קצת בקטע של לבוא ולצהיר שרצים לאליפות, אבל בית"ר ירושלים צריכה להיות במקומות הגבוהים.

יש בנורדיה מגוון אוהדים, חלקם אוהדי בית"ר משנות השישים והשבעים, חלקם התחיל בשנות השמונים והתשעים וגדלו על מלמיליאן ואוחנה. אבל יש פה גם דור צעיר שהתחיל לאהוד את בית"ר בשנות ה2000 ואתה גיבור הילדות שלהם,האוהדים האלה נורא שמחים לשוב ולראות אותך עם המנורה על החולצה.
מאוד משמח לשמוע, יצא שאני מזוהה עם בית"ר יותר מכל הדור הזה, יחד עם עמית בן שושן זכינו בחמישה תארים, 2 אליפויות , 2 גביעים וגביע טוטו אחד. הסגל באותן שנים היה מפוצץ בשחקנים טובים גם בהרכב וגם בספסל ואני שיחקתי בקביעות בתקופת התארים.

בתחילת העונה הנוכחית, כתבת פוסט שזכה לעשרות אלפי קריאות ושיתופים, בו אתה מבקש לחזור לעונת פרישה בבית"ר ירושלים, כתבת שאתה מוכן לבוא בהתנדבות, רק כדי להכניס את רוח בית"ר לקבוצה ולשחק רבע שעה במשחק האחרון של העונה. מאוכזב שהקריאה לא התקבלה אצל ראשי בית"ר?
ברמה האישית ברור שאני מאוכזב, קיוויתי מאוד שזה יקרה. יש אלפים ואולי עשרות אלפים שחיכו שאחזור לבית"ר. לצערי, האנשים שמחליטים בבית"ר לא ראו את זה באותה עין, וחבל. אני לא כועס, הכנתי את עצמי דווקא ללא ולא לכן.

לשאלה הבאה, אני ניגש קצת בחשש, האם תהיה מוכן להתייחס לתקופה הקשה בקטמון, כשבמהלך העונה נכנסת לתהליך גמילה מהימורים?
אין בעיה, אני מאוד שמח לדבר על זה! חשוב לי לשתף ושאנשים ישמעו על זה דרכי ואולי זה יעזור להם. זכיתי להחלים מההתמכרות להימורים, להוציא אותה מהחיים שלי. בתקופה האחרונה אני מלווה המון אנשים שלצערנו נמצאים במחלה הזו ואני זוכה להדריך אותם ולכוון אותם לצאת מזה. אני מודה לאנשים היקרים בקטמון שעזרו לי דווקא בעונה שנבנתה קבוצה מאוד חזקה שבה כיוונו לצמרת ושהחלטנו ביחד לצאת לתהליך הזה כדי שאוכל לחזור נקי. אם מישהו שנפל להתמכרות להימורים והוא קורא את זה, מוזמן לפנות אליי ואנסה לעזור לו לצאת לדרך חדשה. אני איש מאמין ורואה בזה מצווה.

בוא נדבר על שני אנשים יקרים שבזכותם אתה פה בנורדיה מצד אחד מומי דהן, חבר הועד המנהל ומעמודי התווך של המועדון מאז הקמתו ומהצד השני שחקן ומנהל הקבוצה בעבר רן מבשוב, ספר על הקשר איתם
מומי איש יקר, בית"רי אמיתי, מספיק להיות במשרד שלו ולהבין כמה הוא קשור בנימי נשמתו לבית"ר. בשבילי זה זכות להיות בקבוצה שמומי הוא מראשיו מהיום הראשון.
רן מבשוב הוא חבר ילדות, עוד לפני שהייתי שחקן מפורסם. רן אדם שיודע לחבר את כולם. אני מכיר את ההיסטוריה שלו בנורדיה והחזרה שלי לבית"ר היא הרבה בזכותו.

מדוע עזבת את אשדוד, האם היו סיבות נוספות מלבד המרחק והנסיעות הארוכות?
לא היו סיבות נוספות, אבל ברגע שנוצרה סיטואציה לעבור לשחק בירושלים, עם הצבע הצהוב והספרה 8 הלכתי בכל הכח על המהלך הזה. בכל מקרה נפרדתי מהם בצורה יפה, כי ככה חונכתי – לא לסגור אף פעם דלת בכדורגל, ואני מאחל להם הצלחה גדולה בהמשך.

ובאימון הראשון אביתר אחיך שאיתנו מהיום הראשון עם הספרה 8 על הגב, מוותר לך על החולצה.
אני מאוד מודה לו על זה, אביתר זה משהו מיוחד. ואני כמובן מודה לאמא שלי שאמרה בארוחה המשפחתית לאביתר שייתן לי את המספר בשביל ההרגשה הטובה של "הסיפתח". בכלל אני חייב הרבה לאמא שלי, לא באנו מבית של שפע, אבל אמא תמיד דאגה לי בהמון אהבה, הגיעה להמון משחקים ואימונים באוטו הישן שבקושי נסע, משאיות היו צופרות לנו בדרך כדי שניסע יותר מהר, והאוטו הזה לא היה מסוגל לנסוע יותר מהר,אז באמת שאמא שלי היא אישה שכשאני מדבר עליה יש לי דמעות בעיניים ורצות לי תמונות מהעבר.

מהעבר נחזור להווה ונדבר על נורדיה – עד עכשיו העסק תקוע, מקום שביעי, קצב צבירת נקודות לא מספיק, ויכולת לא טובה, איך יוצאים מזה?
בכדורגל אפשר להשקיע הרבה כסף, לכוון הכי גבוה, ולהיות הכי מקצועי שאפשר, אבל זה לא מבטיח שזה יעבוד, וזה הקסם בכדורגל. לצערי כרגע זה המצב בנורדיה, אבל בזכות זה הגעתי לפה עכשיו, וחזרתי לעיר שלי, לצבע שלי ולמספר שלי.
מבאס שהשקיעו הרבה כסף וכרגע זה לא הולך, אני מקווה שאצליח לעזור לתקן את זה ושנסגור את הפער בצמרת. בצד שני אני יכול להבטיח לכם שמבחינת אנשים ואופי וחדר הלבשה, אני חושב שפגעו פה בול, וזה ממש נדיר. אני חושב שבזכות האנשים שנמצאים כאן בחדר ההלבשה ברגע שנצליח לשנות את המומנטום זה יתחיל לסחוף ולזרום ונצליח לעשות משהו יפה.

מה חסר בנורדיה השנה?
חסר לה שקט, טיפה רוגע וטיפת מזל.

יש בקבוצה הרבה מנהיגים, שחקנים ותיקים עם המון נסיון ובגרות, רול, אלסברי, יוסף, אסייג. מה יהיה התפקיד שלך?
אני אמור להיות אבירם ברוכיאן, זאת אומרת שאם לפעמים צריך להיות כינור שני, אז אהיה כינור שני, אם צריך להיות כינור ראשון, אני אהיה כינור ראשון. אם צריך להיות השוטר הרע, אהיה השוטר הרע, ואם צריך להיות השוטר הטוב, אהיה השוטר הטוב. אני אהיה כל מה שצריך, בגלל ניסיוני ובגלל המקומות בהם הייתי. אני לא מחפש עכשיו להגיד שאני רוצה "טייטל" ואני רוצה להיות מנהיג.

אתה מצפה לקבל את סרט הקפטן?
האמת שלא חשבתי על זה בכלל עד שהעלית את זה. אני רק רוצה שלוש נקודות, חושב איך אנחנו מבקיעים את השער במשחק הקרוב, אני מדמיין תמונות שלנו מתחבקים ומשמחים את הקהל, ומחבקים את ארז ואת הספסל ואת האוהדים. אלה התמונות שאני מריץ בראש.

הייתי במשחק האימון נגד אשקלון (2:1 לנורדיה) , וכבר ראיתי שאתה מקבל את תפקיד השחקן החופשי מאחורי החלוצים, כשאתה משנה מיקום בחלק ההתקפי, ימין, שמאל, ברחבה.
כדי שהכדור יהיה כמה שיותר ברגליים שלי אני צריך להיות בתנועה, שומרים עלי וזה לא מאפשר לי להישאר רק באמצע, כמו התפקיד שמוגדר לי על הלוח, כי אני צריך לבלבל את השחקן ששומר עלי. בשביל זה אני צריך להיות נייד.

אתה מכיר את ליגה א' משנה שעברה. זו ליגה קשה, אין משחקים קלים לאף קבוצה.
ליגה קשה, שוויונית, שבה כל קבוצה יודעת מה היא רוצה מעצמה. אין השנה אף קבוצה, למעט אולי קריית גת, שאפשר להגיד על משחק נגדה שהוא ניצחון בטוח. בגלל זה גם פער של 7-8 נקודות הוא פער שניתן לסגור.

איך הקשר שלך עם ארז בנודיס?
אני מלווה את נורדיה מאחורי הקלעים בזכות אביתר, ובזכות כמה אנשים שקרובים אלי שנמצאים במועדון. ידעתי מראש עם איזה מאמן אני בא לשחק, אדם מאוד הגון, מאוד יסודי, ובשפה פשוטה "גבר שבגברים".
מבחינה מקצועית, אין עוררין על היכולות שלו. שיחקתי הרבה פעמים נגד קבוצות שלו, ותמיד ראו שחקנים מאוד התקפיים ומאוד מאומנים. כמו שאמרתי, יש תקופות בהן זה לא הולך, ויפה לראות שעוצרים ומחדשים ומזיזים, כי זה מעיד על גדולה ולאו דווקא על חולשה. לפעמים כשעושים חישוב מסלול מחדש יכולות להיות הפתעות בדרך.

אז מה המטרות להמשך העונה?
כרגע לא מדברים על המקום הראשון, מבחינת המטרות בהמשך העונה חשוב לנו להגיע לפלייאוף, ולהיות כל הזמן "בקשר עין" מהמקום הראשון. בכל מקרה אנחנו ווינרים ותמיד נשאף לנצח.

ממה שאתה רואה בשבוע שאתה נמצא איתנו, אתה חושב שמקומה של בית"ר נורדיה בליגה הלאומית?
ללא ספק, היא צריכה להיות בטופ 5 בלאומית. נורדיה זה מועדון מסודר, טוב עם האנשים הראויים ביותר. לשם צריך לכוון ולהגיע, ואני מקווה מאד שזה מה שיקרה כמה שיותר מהר.

ואתה רוצה להיות חלק מהתהליך הזה?
חלק מההחלטה שלי להגיע הייתה בגלל שאני רוצה לקחת חלק בפרויקט הזה בשנים הקרובות, להיות קרוב לאנשים כמו מומי וירון וכל האנשים הטובים והבית"רים האלה, ולנסות להביא לקידמת הבמה קבוצה ירושלמית שיש לה זהות בצהוב ושחור. אני מאוד אשמח להביא את הכישורים והניסיון שלי, גם ברגליים וגם בראש, כדי להביא את בית"ר נורדיה לטופ 5 בליגה הלאומית

פתחת פרויקט לנערים מחוננים יחד עם ליאור זאדה ואופיר קריאף, צפוי שיתוף פעולה בין נורדיה לפרויקט הזה?
כבר יש שיתוף פעולה. אנחנו לא מתכוונים להקים מועדון תחרותי, אלא נטו לשפר את השחקנים הירושלמים ולהעביר להם מהידע שלנו. בנינו צוות יקר, מוערך ומנוסה, עם רשימה של דברים שהבאנו מאירופה.
מחמם את הלב להגיע לילדים ולהביא את הכישורים שלי לרגליים שלהם. זה משהו שמאוד קורץ לי, ואני מאוד אשמח להמשיך עם זה יחד עם בית"ר נורדיה ירושלים, קטמון, בית"ר ירושלים ועם עוד קבוצות באזור ירושלים. זה פרויקט שפתוח לכולם, אנחנו לא מחפשים לקחת "קודקודים", אלא רוצים לגעת בכולם. בהזדמנות זאת, אני פונה לכל מי שהוא שחקן פעיל ורוצה להשתפר, לפנות אלינו.

השבוע הרצנו בדף הפייסבוק של נורדיה את הנאום המפורסם שלך במסעדה לפני הנסיעה לפולין " אני נולדתי בית"רי, אני חייתי כבית"רי ואני אקבר כבית"רי נאום גדול שיצא לך מהלב.
אני והמשפחה המורחבת שלי נולדנו בית"רים, וכשאמרתי את המשפט הזה, הוא יצא לי מהלב ברגע של בכי, בכי שקשור להרבה אנשים.

לסיום יצאנו לפגרה אחרי שני הפסדים, בינתיים חלפו 3 שבועות תן קריאה לקהל להגיע בהמוניו במוצ"ש.
נכון שהיו שני הפסדים לפני הפגרה, אבל אני עדיין לא הפסדתי עם בית"ר נורדיה, אז אני מבקש מכולם לפתוח דף חדש ונקי, ולהתחיל לשפוט אותי ואת בית"ר נורדיה ממוצאי השבת הקרובה נגד מכבי שעריים.
גם אני רוצה לחוות אתכם, בכמות גדולה, מעודדת, תומכת שנותנת ביטחון לשחקנים. בואו נצא לדרך חדשה, אני קורא לכולם להגיע בקור הירושלמי ולחמם לנו את הלב.

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

תגובה אחת

  1. כול-כך כואב לי על אבירם ברוכיאן!
    אין ספק שיש לו כישרון גדול, וכמה שהוא עשה הישגים עם בית"ר ירושלים – הוא עדיין לא הצליח להביא את היכולות שלו לידי ביטוי, כי אחד כזה היה יכול, ואני ממש לא מגזים, להיות בהרבה יותר טוב ממה שהוא היה, אולי, אפילו, בשורה אחת עם יוסי בניון!

    אבל ממה שאני ראיתי אצלו, וזה היה החיסרון שלו: שהוא היה חייב שחקנים טובים סביבו, כי אם הוא היה עם שחקנים טובים, הוא היה טוב, אם הוא היה עם שחקנים אדירים, הוא היה אדיר ואם הוא היה עם שחקנים גרועים, הוא היה גרוע!

    וכול מה שקרה לו זה בעקבות מה שקרה עם ארקדי גאידמק – אם הניהול של גאידמק לא היה כושל (וזה ממש לא קשור לתארים שבית"ר זכתה תחתיו), ובית"ר היתה ממשיכה להיות טובה ועם התנהלות טובה ונכונה, אבירם היה מגיע להישגים בהרבה-הרבה-הרבה יותר טובים מההישגים שהוא הגיע אליהן, לא רק פולוניה ורשה/לגיה ורשה!

    אי-אפשר לשכוח את התקופה המדהימה ההיא שהוא עלה לבוגרים, שהוא, למעשה, היה אחד מהשלד הכול-כך צעיר שהרכיב את הקבוצה תחת אלי אוחנה כמאמן, שהשחקנים ששיחקו ביחד איתו היו אלירן דנין, איתן טיבי, אלירן חודידה, שלומי ארביטן, עמית בן-שושן וברק יצחקי, שהיו חברים שלו בדם, בלב ובנפש לאורך כ-5 שנים, כולל: בתקופה של ארקדי גאידמק, שאחרי שכול הצעירים האלה עשו את הפריצות שלהם, שארקדי בא, רכש את המועדון, השקיע סכומים אדירים בלהביא כוכבים, כמו: ג'רום לרואה, דוד אגנסו, פבריס פרננדס, ותחת צוות אימון זר, כמו: לואיס פרננדס, טון קאנן וטיבריוס דראו – מאמן הפיזיות, שהיה אז!

    אז לא רק שהקבוצה היתה הקבוצה הכי מיוחדת והכי מסקרנת ששיחקה מאז שהתחלתי לאהוד את בית"ר עד היום, אז אבירם היה חלק מהשחקנים הצעירים שהמשיכו עם הפריצות האדירות שלהם בזכות אותם כוכבים שארקדי צירף אז!

    אז, ולפי דעתי, הקבוצה היתה בנויה הכי נכון, ואם בית"ר היתה ממשיכה עם הסגנון הזה לשנים שלאחר מכן, לא רק שהקבוצה היתה עושה הישגים יותר טובים ויותר מרשימים, כולל: באירופה, ולא להפסיד 0-5 לויסלה קרקוב, גם אבירם היה עושה את הזינוק שהוא היה חייב לעשות!

    אבל כמו שארקדי התרסק כלכלית ואיתו גם כול הקבוצה, גם אבירם וגם שחקנים ששיחקו לצדו התרסקו ובקושי שהיו שחקנים שהתאוששו מההתרסקות שהיתה אז, כמו מאור מליקסון, שעזב בדיוק בזמן להפועל ב"ש ולשלומי ארביטמן, שרק הוא עשה את הפריצה שלו ומכבי חיפה כבר שמה את הידיים שלה עליו!

    מודה שברגע שאני רושם תגובה זאת: הלב שלי צורב מכאב על אבירם וחבריו, באותה התקופה!
    מקרה זה חייב ללמד ולהיות מודל לחיקוי וללמידה למניעת מקרים דומים כאלה, כי מקרים כאלה פשוט הרסו לנו את הכדורגל, ולדעתי האישית: ההתרסקות של גאידמק והניהול הכושל, שהיה אז, הם חלק בלתי-נפרד מההתדרדרות של הכדורגל שלנו!

    צריך לתת יותר קרדיטים ולהשקיע בשחקני-בית צעירים וכן – לתת להם לעשות את הטעויות שלהם, אפילו: טעויות מביכות, כי גם ככה כול הרמה של הכדורגל שלנו זאת מבוכה אחת גדולה.
    אז מבוכות פה ושם זה כבר לא ישנה כלום, ולהיפך: זה למען מטרה: להבראת הכדורגל, ולמען מטרה: שלתת לשחקני-בית הצעירים את ההזדמנות: להשתלב בקבוצות הבוגרות, לעשות את הטעויות שלהם בכדי שיוכלו להתקדם וללמוד – וזה בהחלט עדיף ממה שלהוציא כספים, לפעמים: ים של כספים, בשביל להביא שחקני-רכש שיותר מזיקים לקבוצה מאשר מועילים – שחקנים שכבר באמצע הקריירה שלהם, עם הביטחון באדמה, שיותר עושים טעויות ממה שמועילים, שבמקום להשקיע בשחקני-בית, שורפים את הזמן בלשקם שחקני-רכש ולעלות להם את הביטחון בחזרה, ביגלל שהם הלכו לאיבוד בקבוצות אחרות, או שמאלף ואחת סיבות שמביאות שחקן-רכש לעשות יותר טעויות ונזקים ממה שלהועיל!
    ככה רוצים לקדם את הכדורגל שלנו?!! מעניין מאוד!!!

    תאמינו לי שאם ישקיעו בשחקני-בית, ויקחו את הזמן בלתת להם להתפתח, לא ירחק היום שבו הם יהיו שחקני הרכב קבועים, שיובילו את הקבוצות שלהם, וגם אם יגיעו הצעות מחו"ל דרך סוכנים לטובת כסף, אפשר לשלב ולהשקיע בלפתח ובלקדם עוד ועוד שחקני-בית בכדי שיהיו מספיק מחליפים לאותם שחקנים שיעזבו, ברור שצריך את הזמן לכך, אבל זה למען שיפור והבראה אמיתיים של הכדורגל שלנו, שבזכות השקעה יותר מרובה, אומנם יהיו יותר יציאות של שחקנים לחו"ל, אבל הם יצליחו יותר בקבוצות שלהם, שההצלחות יעברו מפה לאוזן, זה יגיע לאוזניים של אנשי עסקים שיבואו, ירכשו מועדונים כאן ואז אותם אנשי עסקים ידאגו לשדרוג החוזים והמשכורות של שחקני-בית, שכבר עשו את הפריצות שלהם, שאז הם לא יעזבו כול-כך מהר וכול קבוצה תוכל להנות מהפירות!

    אם כבר להביא שחקן-רכש, אז רק כזה שמשדרג בלפחות 3 דרגות את הקבוצה!

    במיוחד בדרך כזאת הכדורגל הישראלי ישתדרג וישתקם, ובטח שמקרה, כמו: של אבירם ברוכיאן, לא יחזור על עצמו!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *