יש לנו מועדון, הבו לנו קבוצה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

ניסיון 3000 לחשב מסלול מחדש

1. תבוסה היא אף פעם לא דבר רצוי, אך לעתים היא נחוצה כדי להבהיר את המצב לאשורו. כן, גם אנחנו נכנענו ל-wishful thinking. נורא רצינו להאמין במשהו שכנראה לא באמת היה שם. הבטנו על כל אובדן נקודות של קבוצות הצמרת בעיניים נוצצות, חיפשנו סעיפים מוזרים בתקנון ההתאחדות, במין הנחה שלפיה אנחנו לא נאבד נקודות לעולם (מה שלא מסתדר סטטיסטית עם אובדן נקודות שיטתי נגד קבוצות הרבה יותר חלשות מחולון ומודיעין), וחולון ומודיעין – שהן שתי קבוצות איכותיות וחזקות במונחי הליגה הזאת – יתחפשו לשישה מחזורים לקבוצה חלשה, והדרך תיפרש בפנינו. ובכן, לא כך היא. אם פעם חשבנו שיש ארבע קבוצות, ואז זה הצטמצם לשלוש, היום מתברר שיש שתי קבוצות שבאמת מתמודדות על העלייה לליגה ב' – יניב חולון וחבל מודיעין. אנחנו לא באמת בעסק. היינו יכולים להיות שם, אבל זה לא באמת מסתדר לאור העובדה ששתי הנ"ל כמעט ולא מועדות, בעוד אנחנו מעדנו לא מעט. תקווה היא דבר לא רע (בין היתר היא הצליחה להביא אלף איש לגבעת רם בשישי האחרון), אבל אסור שתסמא את עינינו. זו לא השנה שלנו. נכון שתקדימי העבר מלמדים שהדבר החשוב ביותר הוא לעלות מהר במעלה הליגות, כדי לא להיתקע, אבל התנאים לא עבדו לטובתנו. שחקני מפתח נפצעו מהר ובקלות מדי, חולון פתחה פער גדול מדי מוקדם מדי, ואנחנו – שבאנו עם כישרון ותעוזה – היינו קצת נאיבים מדי, בוא נודה על האמת. בליגה שיש בה פחות כדורגל והרבה יותר – איך נאמר? – "שכונתיות" במובנה הרע, כדורגל טכני ומרהיב כנראה לא באמת שווה משהו במשחקים החשובים. הוא מספק יופי של משחקים נגד רמלה וראשון לציון ואורתודוקסים, אבל בשורה התחתונה – 4 משחקים נערכו השנה נגד חולון וחבל מודיעין, לקחנו מהם רק נקודה אחת. הנה לכם הסיפור כולו. הנה לכם הסיבה למה אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש.

2. לא הייתי במשחק האחרון (והאמת שגם ביותר מדי משחקים לפניו, מכל מיני סיבות). אבל גם מביתי הצנוע שבבאר יעקב יכולתי להרגיש בקלות את תחושת הדיסוננס – את הפער הבלתי נתפס והנדיר, בין איגרא רמא שביציעים לבירא עמיקתא שעל הדשא. ואם אפשר בכל זאת להיות קצת אופטימי? בעיניי הבשורה מהיציע חזקה יותר מהתוצאה שנוצרה על הדשא. כי את הכדורגל אפשר לתקן. דינה של קבוצת כדורגל להתעצב ולהשתנות לפי עונות השנה, לנוע עם רוחות הזמן, להשיל עלים בסתיו ולצמח אותם באביב, לבנות ולהיבנות. אבל מה שמחזיק את העץ הזה הוא השורשים העמוקים שלו. המועדון. ורבותיי, מועדון יש לנו. יש הנהלה שפועלת לטובת העניין, יש אוהדים שבאים עם אש בעיניים, יש שחקנים שעולים מחויבים (גם אם קצרה רגלם). יש מספיק אנשים שוחרי טוב, שרואים את בית"ר נורדיה ירושלים בראש מעייניהם, שאוהבים אותה על אמת. ואם כל אחד מאיתנו ימשיך לעשות מה שעשה, מלשתף בפייסבוק ולהסביר לאנשים מה זה נורדיה בעצם, ולמה אנחנו כאן, ומה המטרה שלנו, ונגדל עוד ענף ונביא עוד אוהד – העץ הזה עוד יצמיח פירות יפים. וגם התוצאות עוד תבואנה. לאט לאט. וככל שנהיה יותר ביציע, ככל שנגדיל את הקהילה שסובבת את המועדון – גם הקבוצה על הדשא תהיה חזקה, מנוסה וטובה יותר.

3. אין טעות נפוצה יותר מלהשוות את בית"ר נורדיה לקבוצות אוהדים אחרות שצמחו בארץ. הדמיון היחיד הוא במודל הניהולי. בכל הנושאים האחרים מדובר בקבוצות שונות לגמרי. הפועל קטמון, הפועל אוסישקין, קביליו יפו – כולן קמו בשוך טרגדיה ספורטיבית כזו או אחרת (בין אם הרס אולם, ירידת ליגה או פשוט הימחקות טוטאלית של מועדון), כאלטרנטיבה שהיא גם ערכית – אבל גם ניהולית, וסחפה אחריה את הגרעין הקשה של אוהדי הקבוצה שצמח ממאות לאלפים. אנחנו בנינו אלטרנטיבה שהיא רק ערכית. בית"ר נורדיה לא הוקמה מעולם כקונטרה לאלי טביב, אלא לחבורת בריונים שלטענתנו שרפה (מילולית) את המותג שעליו גדלנו ואהבנו. ולאלטרנטיבה ערכית לוקח הרבה יותר זמן לחלחל. ולכן הדרך שלנו יותר ארוכה, ואיטית, וממושכת, ורצופת מכשולים (כמו הנאשם בפלילים שהכשיל את דרכנו, ממש כמו שאול אייזנברג תאומו הסיאמי, שמנע מאיתנו לקבל את השם בית"ר, למרות שאין בית"ר יותר מנורדיה). עלינו להמשיך ולטעון בזכות נורדיה, להמשיך ולשאת את הדגל הזה, בתקווה שבסוף – המסר של כדורגל שפוי וחיובי, שמבוסס על הנאה ולא על שנאה, ינצח. ספוילר: הוא ינצח.

4. אורי שלף נפטר השבוע. כן, הוא היה בצד השני וזה שהתרגלנו לשנוא, אבל הוא גם היה האיש שבאיזשהו מקום המעשה שעשה בהקמת הפועל אוסישקין, יצר בכלל את האפשרות לעשות מה שעשינו. השבוע ראיתי ראיון שלו בערוץ הספורט, ובו דיבר רבות על הצורך שפשוט תהיה קבוצה. ברור שכולם רוצים לנצח, וגם אנחנו, ובסוף המטרה היא להעפיל ולהגיע הכי גבוה שאפשר. אבל בסוף – הזדהיתי מאוד עם המטרה הבסיסית: התחלתי את החיבור לנורדיה פשוט כי רציתי קבוצה שתהיה שלי. קבוצה שאני אוכל לאהוב, להתחבר אליה, להתרגש סביבה, לשמוח בגללה ולהתבאס בגללה, לרקוד בגללה ולבכות בגללה. או לרקוד עם דמעות בעיניים, כמאמר המשורר. זו שכבת הבסיס. אחרי כל הטענות, והמחשבות, והשיקולים – יש לנו אהבה. זה לא דבר מובן מאליו. זה לא דבר שאפשר להקל בו ראש. בנינו משהו נפלא ביחד. בנינו יציעים מלאים בילדים, בנינו טקסי הוקרה לשחקני עבר, בנינו קבוצה שיש לה רצף היסטורי – עבר, הווה ועתיד, בנינו שירים שכמו נכתבו ע"י טובי המשוררים, בנינו אווירה חיובית וקסומה, צימחנו גן פורח. וזה התפקיד שלנו להמשיך ולשמור עליו, לשפר אותו, כדי להביא אותו למקומו הראוי.

 

יאללה נורדיה!!!!

הירשמו לניולטר
הערוץ של נורדיה
נורדיה באינסטגרם
תנו לנו לייק
לוח השנה הרשמי

ינואר 2021

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

3 תגובות

  1. מעולה כתמיד ומתואר היטב להפליא.

    יש שוני בינינו להפועל רובי שפירא חיפה, לאוסישקין ולקטמון מבחינת סיבות ההקמה והיווצרות גרעין האוהדים שלהן הולך יותר בקלות, אבל במה קביליו שכן השכילו לעלות 2 ליגות תוך 2 עונות, שונים מאיתנו? הם גם יצרו קבוצה מכלום והעלו את עברה מהאוב, בנו יציע, בנו מחלקת נוער… מכלום.

    כך שיש איזושהי אכזבה מזה שלא עלינו, קבוצה עם שאיפות שקמה צריכה לצלוח את השלב של החובבנות מהר ובקלות בין אם היא קבוצת אוהדים, ובין אם לא כמו הפועל מקסים לוד, בני יצ׳לאל, יניב חולון שרצו וכיוונו לזה יותר מאיתנו, וגם בית"ר ירושלים בכדורסל.

    יש לנו מועדון מרגש שימי שישי בצלו הם חוויה נדירה, אבל הקבוצה מעל הכל ועכשיו צריך להתחיל את בנייתה של קבוצה שתהייה טובה יותר.

  2. רונן,כמו שאמרת , יפו הקימו קבוצה מכלום, אין עוד יפו, ובטח לא עוד יפו בפלייאוף העליון.
    כל האוהדים הותיקים של יפו חזרו ליציעים כשיפו חזרה, ועכשיו זה משפיע עליהם הכי קשה, אין אוהדים צעירים.

    אבישי, מעניין וכיף לקרוא כרגיל.

  3. אבישי. כרגיל תענוג לקרוא .
    זה היה במשחק הראשון העונה שהרגשתי חוסר אונים והכרה שהקבוצה לא מספיק חזקה כדי לעלות . במשחק ההפסד לחולון הראשון , זה היה רק התחלה ועדיין היינו בחבלי הלידה . בהפסד למודיעין באחיסמך היינו הרבה יותר טובים לאורך כל המשחק והרגשנו אי צדק ספורטיבי , ובטחון שלאורך זמן נעבור אותם . במשחק בחולון עם תצוגת הקהל המדהימה ביותר עד היום הרגשתי שאנחנו שווים להם ועם הקהל אנחנו טובים יותר . המשחק שבוע שעבר חשף את העובדה שמודיעין מאז המשחק בסיבוב הראשון מאוד השתפרו ולא סתם הם כל הזמן מנצחים . אנחנו היינו חסרי אונים , גם ביכולת וגם באמונה שאפשר לחזור למשחק ולהציל את העונה . השחקנים פשוט לא לקחו את האנרגיות מהקהל המדהים כדי לנצח .
    יש לנו מועדון אוהדים אדיר , צריכים לבנות סביבו קבוצה שתעלה ליגה . קבוצה שבשנה הבאה במשחקים נגד הגדולות , תסתכל להן בלבן של העינים ותשדר מסר חד וברור עם הקהל המדהים שעומד מאחורינו : אין לכם סיכוי מולנו " . יאללה ביתר . נורדיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *